יסוד היראה, שער התורה והחכמה

1ירא האל, ירא את חכמיו / אשר יורו לך דרך ישרה, והתבונן לך צאת אחריהם, / ומפיהם למוד דעת ותורה, ודע כי נפשך היא בידם / על צרור החיים צרורה.

2ירא האל ותורתו קדושה / ותהיה לך יקרה מפנינים, ועל פיה תישר מעשיך / ונפלו לך חבלים בנעימים, והנה היא לבדך אוצר לנפשך / וגם בה תאריך שנים וימים.

3קנה בינה, קנה תורה ומצוה, / ובהם תהיה ידך חזקה, וכי היא המסילה הקרובה / ליראת אל ואם נראית רחוקה, וכמה יעבור איש לא יבונן / וידע סוד עבודת אל רחוקה.

4קנה תורה קנה קניין ספרים / אשר מפז ותרשישים יקרים, ואם נולד לך ספק בשכלך, / שאל בהם כמו אורים ותומים, הילך בקרב גיבור ויעוז / וחרבו על ימינו אין להרים.

5קנה חכמה ותורה, והגה בה / עדי תהיה בלוח לב כתובה, וכי תוסיף בכל יום להגותה, / תהיה אורה פרי חדש באיבה ואיש יפתח וישדד האדמה / כמו יוסיף חרוש יוסיף תנובה.

6ראו, מה נעמה תורה ויראה, / כמו עלמה יפפייה ונאה, אשר תעדה עדי זהב, ותלבש / לבוש שנים ותתיפה במראה, והנה היא מבורכת בטעמה, / אשר נעם וחן היא נשואה.

7ותורה מבלי יראה, כאשת / מדנים סוררה סרה בטעמה, ועינה קרעה בפוך וכחל / וגם תעד בחלייתה ונזמה, ומה בצע ביפעתה וזיוה, וסות ערייה וערוותה ערומה.

8ראו תורה אשר הושת יסודה / ביראת אל מצאתיה למבצר, ומגדל עוז לתלפיות בנוים, / מיוסדים יסוד רחב ולא צר, לעולם יעמד חזק ואמיץ / למול אויב, ואם יעוז ויפצר.

9ותורה מבלי יראה, כבית / ומגדל רם ואין להם יסודות, תמול גבהו ורומו עד שחקים, / כטור גזית למבצר ומצדות, ומה בצע, ויום מחר כתילים, / ירקדון בני שעיר ושדות.

10קנה תורה בלימוד והבנה, / ותזהר לעובדה ולשומרה, ולימוד מבלי מעשה כאיין / ותוהו נחשב ויהי לזרה, והוא טענת אלהים על ברואיו, / בתיהם לו לבד שפה ברורה.

11אשר יחכם להורות לאחרים, / ונפשו בחלה תורה וחכמה, תבונתו ושכלו יהיה לו / לפח יקוש, ולא יועיל מאומה, ותוכחותיו נשיאים רק ורוח / מטר אבק ועפר על האדמה.

12קנה תורה, ואל תאמר ירושת / אבותיי היא, והיתה לי לנחלה, הגא בה ועסוק בה יומם ולילה, / תהי חכמה שכרך בעמלה, זרע את ארצך וקצור יבולה, / ואם תשים בקוץ ודרדר גדילה.

13ראו על כל ירושת איש ירשה / אנוש החי, אבל המת נטשה, והמנחיל לבניו נחלת דת / ודין חכמה ותורה הקדושה, תהי גם היא ירושתו לנפשו, / כמו לבנו אשר על הירושה.

14קנה תורה, קנה דיעה לנפשך, / ואל ירע לך אם רב מחירה, למען כי מאד מקחך לרב / עלי מתן אשר תתן תמורה, והיא תעמוד לך בעת אשר איין / כדי רב הונך כח לעזרה.

15קנה תורה, קנה חכמה ומוסר, / ולא תאמר אני נדיב וטפסר, למי יאות היות משכיל, ואם לא / לאיש נדיב ושם נעים ואיש שר, ומה בצע באילן רם ויבש / ולא יעשה פרי, גם צללו סר.

16קנה חכמה, ולא תאמר ביד מי / מצאתיה, ובמה נחשב הוא, היחשב כלי חרש בחרשו, / הלא מה יש בתוכו יחשבוהו, ויש חוח אשר יפרח כשושן, / ועל פרחו בראש חן יעלוהו.

17קנה תורה, קנה עמה ענווה / ומוסר חן, ולא תעוז בגאוה, ולא תמצא במידות התמודות / כחברתם אשר נעמה ונאוה, והן עקב ענוה רוב שלומים, / וסוף תרת אמת שקט ושלוה.

18התתגאה בתורה או בחכמה, / וירום לבבך על כי קניתה, ותרהב בה עלי ריעים ואחים אשר לא חכמה לנפשם לדעתה, ידע כי אין ירושתה לבנך, / למען כי באוותך כליתה.

19ראה חכמה עלי יראה שתולה, / כעץ שתול על פלגי נהרים, ישלח יונקותיו וגדעיו / למרחקים, וגם יעשה קצירים, ופירותיו יבכר לחדשים, / בשמים ראש, נרדים עם כפרים.

20חכמה מבלי יראה, כערער / אשר יצא וצמח בערבה, ואם רבו ענפיו וקציריו / בעודו לח, ויונקתו רטובה, למחר יבשו שרשי גזעיו, / ואיכה יעשה פירות תנובה.

21ראו חכמה כשמש בשחקים, / מאירה עלי קרובים ורחוקים, הכי מועיל תבונות איש ושכלו לנפשו, בעשות מצוות וחוקים, וזרים יאכלו הלוך לאורה, / כדת ודין כנופת צוף מתוקים.

22קנה חכמה, ובה תעבד עבודה, / ואל תעש מאומה בלעדה, תשיתנה לראש כל מעשיך, / ואם קדמו תחרד חרדה, כאופני עגלה בחלוף על / פני המושכות סיבת פרידה.

23דעה אם גדלה חכמתך על / אשר תעשה פעוליך ישרים, ואיך יתיישרו לך מעשיו / עלי חכמתך אם הם יתרים, התטעון לבך מה לא נשאו, / ואם ישא זבוב משא עירים.

24שאל חכמה, ותלמד לא למדתו, / ולשואל ענה על שאילתו, ואם תדע, אמור הנה ידעתיו, / ולמה זה תכחד על אמתו, ומה בצע בעת יעלו נשיאים / ואין מלקוש ולא יורה בעתו.

25שאל חכמה, ולמה תהיה בוש, / הלא רב בושתך אם לא ידעתה. ולא תאמר יביניני לבבי, / אני דיי לי בנפשי ועצתה, הכי אם יטענו אותך אחירים / תהי נושא את אשר לא נשאתה.

26גווית איש בלי חכמה משולה / כצי אדיר בלב ים ומצולה, אשר ינוד וינוע כקנה / לכל רוח, קטנה או גדולה, ואיך יעמוד, ואין תופש במשוט, / ולא חובל ופורש גם למעלה.

27שבה את החכמים וחכם, אך / חסום פה, ופקח עיין ואוזן, ראה ושמע, ושימה את לבבך / לדבריהם בכף פלס ומאזן, והטה באשר יטו וטוב לך, / ולא תאמר אני נגיד ורוזן.

28למוד חכמה, ולמה לאחירים, / ורק אם היא בעיניהם חשובה, ולמה זה תלמד לכסילים, / בני נבל, והם לא יחפצו בה, התזרע זרעך על הסלעים, / ואם יצמח במדבר כערבה.

29רדוף חכמה לעבר ים רחוקים, / עדי תמצא אנוש תמים בדיעיו, למען מכנף ארץ יבואון / לשומעך כל נדיבי עם ושועיו, ויש יונק יחלפו את / מקום נטעו, ויוסיף על גזעיו.

30האמור לבך מה לחכמים / בחכמתם ואם בה מחייתם, ומה יתרון אליהם על הכסילים, / לא נעמו בחייהם במותם, ראה כי גם פראים ביערים / מזונם ימצאו מדי חיותם.

31קנה חכמה, ולא תחסר מאומה, / ותמצא כל אשר תחפוץ ותבחר, ובלעדה התקנה כל, ואם רב / וגדל עשרך נחשב לפחר, והחכמה יקרה מפנינים, / ותשוה כל יקר חפץ ומסחר.