אברבנאל על תורה, דברים יח:א
אברבנאל על תורה · Abarbanel on Torah, Deuteronomy 18:1
Open in the reader →1לא יהיה לכהנים הלוים וגו'. עד כי אתה בא אל הארץ. למה שבאו המצות האלה בזולת מקומם חתרו המפרשי' לתת סבה וטעם בזכירתם במקום הזה. ומהם אמרו שלמה שזכר למעלה דיני הסנהדרין והיו הכהנים והלוים מהם לכן סמך פה ענינם להגיד כי הם הראוים להיות בב"ד הגדול לפי שהם אין להם חלק ונחלה שיטרידם, אבל להיותם פנויים מכל טרח היו ראויים ללמוד התורה והמצות ולהיותם מכלל הסנהדרין. ומהם אמרו שלפי שהמלך היה הוא מחוייב לשאול באורים ותומים לפני הכהן הגדול כמו שאמר (פ' פנחס) ולפני אלעזר הכהן יעמד ושאל לו במשפט האורים לפני ה'. לכן זכר אחר מצות המלך מצות הכהנים הלויים. וכפי דרכי בכללו' הסדר הזה יותר נכון לומר שאחר שזכר מדרגות המנהיגים בהנהגה האנושית שהם כמו שזכרתי תחתיים שניים ושלשיים. רוצה לומר שופטי העיירות ובית הדין הגדול שבירושלים והמלך. בא לזכור גם כן ההנהג' הרוחניות וזוכר גם כן מדרגות הקרובים אל האלהים שהם הלויים ראשונה והכהנים אחריהם והנביא. והנה שתף הכהנים עם הלויים לפי שענינם אחד אם כפי השבט ואם כפי העבוד' במקדש שאלו ואלו היו עובדים שמה. ולזה אמר לא יהיה לכהנים הלויים. והוא כאילו יאמר לא יהיה לכהני' ללויים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל. ר"ל בזכות המלחמה ושללה. אבל אישי ה' שהם קדשי המקדש וירושלים והגבולים ונחלתו שהם התרומות והמעשרות שכלם יוכללו בשם אישי ה' ונחלתו זה יאכלון. ולא הבדיל ביניהם מה הם מתנות הכהונה ומה היא נחלת הלויים לפי שכבר נזכר כל זה בביאור רב בפרשת קרח ואמר ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו בענין ירושת הארץ. ולכן אמר בקרב אחיו. כן פרשו הרב רלב"ג. ואמר שנחלה לא יהיה לו בקרב אחיו לפי שה' הוא נחלתו כאשר דבר לו שאמר לאהרן בארצם לא תנחל וגו' אני חלקך ונחלתך. ואפשר שאמר ה' הוא נחלתו להגיד שמלבד השכר הניתן להם במתנותיהם הנה יש להם עוד שכר נפשיי גדול כפי שכר קדושת' והוא אמרו ה' הוא נחלתו כאשר דבר לו. רוצה לומר שהם דבקים תמיד בהשכלתו. והנה נזכר כל זה כאן אחרי שכבר נאמר שמה כדי לבאר עליו מה שאמר מיד וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח וגו' הזרוע והלחיים והקיבה ואין זו מצוה חדש' כמו שכת' הרמב"ן ז"ל. כי כבר נרמזה במה שעבר כפי קבלתם ז"ל שדרשו בספרי. ראשיתם זו ראשית הגז אשר יתנו זה הזרוע והלחיים והקיבה לה' זו חלה. וכבר נתנו טעם בזה באמרם הזרוע תחת היד (פ' בלק) ויקח רומח בידו. לחיים תחת התפלה שנאמר (תהלים ק"ז) ויעמד פנחס ויפלל הקבה תחת (פ' בלק) האשה אל קבתה. וכבר אמרו במדרש שהכהן היה שוחט שלמי'. והזרוע היה תחת טרחו בשחיטה שיעשה בזרועו. והלחיים בשכר הברכה שיאמר בפיו ולחייו והקבה שכר הבדיקה. הנה אם כן נאמר' המצוה הזאת שמה ברמז וכן ראשית הגז נרמז באמרו לה' כמו שדרשו ולכן ראה מרע"ה לבארו בכאן. ומפני הביאור הזה הובאה הנה המצוה הזאת. והרב המורה בחלק ג' פר' ל"ט כתב שהיו הלחיים בעבור היותם ראשית לגוף. והזרוע בעבור היותו ראשית האברים המשתרגים. והקבה ראשית המעים כי הראשית בכלם ינתנו למשרתי הש"י לכבודו. וראב"ע כתב שמבשר הגוף ומחלק הראש ומהקרבים אלה הם היותר טובים. והרב רלב"ג אמר שבעבור שאמר ה' הוא נחלתו סמך שיתנו לכהן הזרוע והלחיים והקבה להעיר שזה השבט הוא זרוע ישראל וכחם הוא המתפלל עליהם. והוא המכין מזון להם בזכותו כמו שהקב"ה הכין המזון לכבד וללב. וכבר יורה על זה אמרו כי בו בחר ה' לעמוד ולשרת. ויותר נכון לומר שלפי שהיו עונות האדם בג' מינים. מין הפעולת המעשיות ומין דברי השפתים ומין המחשבות הפנימיות. כמו שאמר עליהם (פ' נצבים) בפיך ובלבבך לעשותו. לכן היה מקריב לכהן הזרוע כנגד מעשיו כי הידים הם כלי המעשה. והלחיים כנגד הדבור. והקבה כנגד המחשבות. כי הוא מהאברים הפנימיים להורות שבכלם היה מתודה. ועוד ביאר כאן ענין הלויים שאם יבא הלוי מאחד שעריו אשר הוא גר שם בכל אות נפשו לעמוד לשרת ככל אחיו הלויים במקום אשר יבחר ה' שחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו על האבות. רוצה לומר שיאכל עם שאר אחיו הלוים חלק כחלק ופירש רש"י (דברים י"ח ח') ממכריו על האבו' חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי. ור"א פירש בו שאם לוי אחד מכר ביתו אשר ירש מאבותיו לא יאמרו לו הכהנים הנה יש לך לא תאכל חלק כחלק כי על כל פנים יאכל בשוה עמהם. הנה אם כן הביא אדון הנביאים הכתובים האלה להגיד שהלויים והכהנים הם ב' המדרגות הראשונה והשניי' מההנהגה הרוחנית והעבוד' והקרב' האלהית. ושאר דיני מתנותם לא הוצרך לפרשם כאן לפי שכבר התבארו כראוי. ולא רצה כי אם לבאר הבלתי מבואר. והותר בזה הספק הי"ג: