תורת משה - אלשיך, דברים א:א

1אלה הדברים אשר דבר משה כו'. לקדושים אשר בארץ המה ראתה עיני כוונות מתחלפת בכוונת ספר משנה התורה הזה דרך כלל ולאהבת הקיצור לא העליתי זכרונם הלאה בספרתי בלתי אם אשר אני הגבר ראה עני דעתי הקצר בקצרה. הלא הוא כי הן אמת כי חכמים יגידו כי בשתים יתחתן המתחתן במלך ה' צבאות. א' בעיון תורתו ית' כי על כן כלות משה קראה ה'. ב' במעשה. כי ב' אלה המה כוללו מכלל יופי כל השלמיות כנודע בשערים המצויינין לכל יודעי דעת. ע"כ כאשר ידע האדם הגדול מכל האדם את עתו רצה לזכות את ישראל בשניהם כאחת. למען ישמעו ולמען ילמדו לעשות רצון אביהם שבשמים לטוב להם בעה"ז לעולם ירשו ארץ ולבנות ולנטוע נצר מטעם בעה"ב. ובמעשה היחל בתוכחת מגולה. על אשר לא טוב עשו וגמלו להם רעה שעם היותו ית' דומה לצבי למהר להעלותם אל ארץ טובה ומהלך י"א הוליכם בג' הם קלקלו לעצמם יחוגו וינועו במדבר מ' שנה ויקבר שם כל הדור ההוא. וע"כ למען ישכילו זאת ולא ישובו לעשות עוד כמעשיהם הראשונים ומה גם אחרי מותו ע"כ טרח משה בכל משנה התורה הזאת להוכיח את ישראל באהבתו אותם למען ידבקו במלכם ית' וישובו מדרכם להטיבם באחריתם. וע"כ מצא את לבו להוכיח במישור בכל תוקף השתדלותו לקיים עליהם כשרון המעשה. וע"כ מפתח דבריו ערך לפניהם מערכת מעשי ה' אשר לא טובים כמאמר רז"ל במדבר בערבה כו' וכי במדבר היו והלא לא היו אלא בערבות מואב אלא במדבר הוכיחם על מ"ש במדבר מי יתן מותנו ביד ה' כו' כשכלתה פרוסת מצריים. בערבה על מעשה השיטים. מול סוף על אשר המרו על ים בים סוף ובקשו לחזור לאחוריהם ועל אומרם המבלי אין קברים במצרים. בין פארן על המרגלים. ובין תופל ולבן חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו תופל ולבן אלא על דבר המן שאמרנו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל והוא מאמר המתרגם אתפלו על מנא. וחצרות במחלוקתו של קרח. ודי זהב על מעשה העגל כד"א וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל. ואחרי כן ראה להשלימם בלמוד הוא העיון וישם לפניהם כל חלקי התורה שבכתב ושבעל פה כלליה ופרטיה עד בלתי השאיר דבר כאומר הואיל משה באר כו':

2והנה טרם נבא אל הביאור ראוי לשים לב. (א) למה זה השמיט מכלל מוסריו אלה מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה ולא עוד אלא שהשמיטן פה וחזר אח"כ והזכירן כדבר שנאמר. ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה מקציפים הייתם את ה' ואומר לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה. (ב) למה בחר בתוכחה מסותרת ויטמינה ברמז ולא פצה שפתיו לפרש להם ביאור המלות הקשות ונעלמות האלה ולא יסתר דבר מוסרו הטוב ברמז הרומז במלות סתומות ואם מפני כבודן של ישראל. מה היה שאחרי כן לא חש על כבודן באמור להם ממרים הייתם עם ה' מקציפים הייתם את ה' ובחורב הקצפתם כו'. (ג) למה זה הזכיר חטאתם שלא כסדרן כי הלא הראשון שבכולם היה מה שהמרו בים סוף והזכירה שלישית אחר הערבה שהיתה האחרונה שבכולם אשר היתה מ' שנה אחריה. ובמדבר שהיתה שניה הזכירה ראשונה. ודי זהב שהיתה אחריה והיה ראוי תזכר מיד הזכירה באחרונה לכולן. ובערבה שהיתה בסוף כולן הזכירה שניה. (ד) למה במן ובעגל לא הזכיר את שמות מקומם כאחרות. (ה) כי היה מספיק על המן יאמר ולבן ולשתוק ממלת תופל וכן בעגל היה ראוי לומר וזהב ומה ענין אומר ודי זהב. (ו) בפסוק י"א יום כו' שיראה משולל טעם וגיזרה ובלתי מקושר לא למעלה ולא למטה. (ז) כי אחר שמענין פסוק ה' אלהינו דבר אלינו בחורב כו' והלאה הוא ענין תוכחות משה למה לא נסמך אל פסוק הראשון שבפרשה שהוא מן התוכחות ולא יפסיק בנתים בפסוק ויהי בארבעים שנה כו' ובפסוק אחרי הכותו כו' ופסוק בעבר הירדן כו'. (ח) למה יודיע שהיה בארבעים שנה כו'. (ט) אומר ככל אשר צוה שהוא ידוע שודאי כי כך היה שלא יצוה זולת אשר צוה ה': (י) אומר ככל בכ"ף הדמיון וכן מלת אליהם מיותרת. (יא) למה הודיע אלהים אותנו שהיה אחרי הכותו כו'. (יב) למה הודיע שהיה בעבר הירדן כו' כאשר צוה והואיל משה באר כו' וגם למה לא היה טרם בואם אל עבר הירדן. (יג) אומר התורה הזאת לאמר כי אומר לאמר משולל הבנה כי לא יצדק בו לאמר לזולת:

3והנה על הקושי הא' על מה שלא הזכיר מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה אפשר לומר כי בל' מאמרו הוזכר תרוצו באומר אשר דבר משה אל כל ישראל והוא כי להיות פי משה המדבר להוכיח בשער אל כללות ישראל לתת חתת אשמותם רבה עליהם בעיניהם ע"כ הס שלא להזכיר מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה והענין כי הלא במסה ומריבה הנה גם עליו עברה כוס חמתו ית' כאומרו על המים יען לא האמנתם בי כו' ואיך תפול חתת תוכחתו עליהם אם תחלת דברי פיהו יזכיר מה שלקה גם הוא ויתעבר גם בו ה'. וגם ענין תבערה במתאונני' לא היה רק במקצתה ואיך יתחיל להוכיח את כלם במה שלא היה כולל רק בקצה המחנה. וש"ת כי גם שבקרח הוא ועדתו היחלו. הלא הקהיל קרח את כל העדה וכן במרגלים בכו כל העם בלילה ההוא וע"כ הס שלא להזכיר תבערה וגם קברות התאוה כי האספסוף היו אשר התאוו תאוה ולא עם בני ישראל ואיך יתחיל בתוכחת בלתי נוגעת לכל ישראל ויהי מוסר לכולם. וזה יאמר הכתוב אלה הדברים של קושי אשר דבר משה כלו' כי למה שהיה משה המדבר הוכרח יהיו אלה ולא מסה ומריבה הנוגע אליו גם הוא ולהיות אל כל ישראל שהוא הכללות לא יאות יזכיר ענין מתאוננים הוא תבערה ולהיות' ישראל מקבלי התוכחות לא יזכיר האספסוף וזה דקדק באומרו ישראל נמצא כי באומר דבר משה אל כל ישראל כלל את שלשתן. עוד יתכן דרך ב' כולל ישוב כל הקושיות שהערנו. והוא כי הלא המוכיח בשער ומה גם אל חכם ונבון כעם בנ"י שבדור ההוא הוא דור דעה אשר שמעו קול ה' אלהים מדבר מתוך האש הלא יחוש מוכיחם פן יקוצו בתוכחתו וח"ו תהיה תקנתו קלקלתם כי תגדל אשמתם לפניו ית' אם בתוכחות תגעל נפשם. ע"כ בחר לשון ערומים ופיו פתח בחכמה לתהות בקנקניהם אם נכון לבם לקבל תוכחות מוסר באהבה ובסבר פנים יפות אם אין. ע"כ התחיל לדבר בם דברי עונות ברמז בשצף קצף לראות אם יתחמץ לבבם בצד מה או אם יקבלום באהבה ואשר יראה יעשה אם יקבלום באהבה עוד יוסיף להפליא בתוכחת מגולה ואם אין ימשוך ידו. ויהי כן כי בהחילו ברמז הרומז על אשמותם וירא כי אין סר זעף כ"א מקבלים בענות צדק ובאהבה רבה אז נחרץ להרבות במוסר ותוכחת מגולה כי מצאם כלי מוכן לקבל ע"כ מצא את לבו אח"כ להקשות ולדבר ולומר ממרים הייתם כו' מקציפים הייתם כו' ובדבר הזה אינכם מאמינים כו' וכיוצא בדברים רעים כאלה. ובכלל הדבר הזה הס שלא להזכיר בפ' הזה הראשון מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה כי הלא בפתח דבריו התנכל לבלתי הוכיחם בפירוש כי דאג פן יתחמץ לבבם כ"א בדרך רמז ועל כן אמר בלבו אם אזכיר להם מסה ומריבה ותבערה וקברות התאוה אין תוכחת מגולה גדולה מזו כי בהזכיר שמותם מתגלה רעתם ויזכור עונם אך בראותו כי קבלו תוכחתו ואין מפלים אז דבר ויקרא בקול גדול את כל מעשה הרעה באר היטב למען הכניע את לבם ובכללם את שמות מזכרת עונם מסה ומריבה כו'. והתחכם במאמריו לבלתי התחיל בדבר לא יסכון להכניעם אם יהיה התוכחת דבר שתשובתם בצדם למעט וההביל אשמתם כי לא יעשה רושם בלבבם גם כי ישמעו אחרי כן דבר מה אשר עשו אחרי כי רפתה התחלת שמיעתם. על כן אמר בלבו אם אמור אומר להם ראשונה אשר המרו על ים בים סוף הלא לקל יחשבו התחלת מוסרי באמת הלא אז עדיין לא הטהרנו מעבוד ע"ג אשר השתקענו בה ולא קנינו יהידות כמעט ולא יפלא מה שהיתה יראת ה' בלתי תקועה בקרבנו ע"ד מז"ל במדרש חזית כשאמר להם משה החדש הזה אתם נגאלים אמרו ישראל עדיין כל מצרים מלאה מע"ג שלנו והיאך אנו נגאלים ע"כ לא היחל ממול סוף רק מהשני שהוא במדבר על אומרם מי יתן מותנו ביד ה' בשבתנו כו' אשר היה אחרי קריעת ים סוף כי אז כבר קנו יהידות בלבבם ויאמינו בה' כו' כי אפילו רחב ויתרו שהיו נכרים נתגיירו ע"י נס קריעת ים סוף ומה גם עם בני ישראל שתתחזק אמונתם אמונת אומן וזהו במדבר. ומפני שהיה להם פתחון פה עדיין בצד מה להקל מן אשמתם על אומרם מי יתן מותנו כו' באמור כי אין אדם נתפס על צער חסרון לחם ואז כלתה פרוסות בצק מצרים ולא היה להם לחם ע"כ סמוך לזה מיד בערבהעל עון השטים כי אז שמנו עשתו ברוב כל כי היו בעיר מושב ומלאים מביזת ארצות סיחון ועוג ולא נמנעו מלהחטיא. ועדיין היה אפשר לומר כי גם זה יש בו צד תואנה להקל אשמה באומר כי הלא רוב טובם הוא גרמת בעיטה כנודע כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי כן מדת ישראל כי בצר פקדוהו ית' מה שאין כן ברב טוב ע"כ סמך ואמר מול סוף לומר אם כה תתאנו הלא במול סוף מאי איכא למימר כי הלא אדרבא היו בצער ועל כל זה חטאו הנה כי לא רוב טובה גרם כי גם בעת צרה לא בטחו ית' ועדיין היתה תואנה מה לומר כי אדרבא מהקטין את ערכם לא חשבו את עצמם כדאים לינצל מארבע צרות רעות שהקיפום מארבע רוחותם ים סוף מצד אחד ומדבר משני רוחות מלאים נחש כקורת בית הבד ומרוח ד' מרבבות פרעה וחילו ומה גם אחרי אכלם זכותם בצאתם ממצרים ע"כ אמר בין פארן על דבר המרגלים יוכיח כי ראיתם כי היה ה' עמכם וממהר להכניסכם לארץ כי הלא עין בעין ראו כו מהלך י"א יום מחורב עד קדש ברנע הלכו בג' ימים כל כך היתה שכינה מתלבטת למהר להכניסם לארץ באופן כי שם אין לומר כי חשבו לא יאבה ה' להצליחם לקוטן צדקתם כי לו חפץ ה' לבלתי הצליחם לא הראם את כל זאת. או יאמר שמא תאמרו כי שם ראיתם את שרו של מצרים נוסע אחריכם וע"כ יראתם כי אמרתם לו היה רצונו ית' לתת את מצרים בידינו למה לא פקד על השר תחלה כענין יפקוד ה' על צבא המרום כו' אך מה' יצא הדבר למוגגנו ביד עוננו הנה פארן יאמר כי שם שמעתם סר צלם מעליהם הוא השר של כנען ועכ"ז מאנתם לבטוח בה' וש"ת כי שם אין אשמת דבר רק על י' אנשים מרגלים כי אחיכם המסו את לבבכם בהביאם את דבת הארץ רעה הנה בין תופל ולבן יוכיח כי שם מי פיתה אתכם. ואחשבה מנה ב' גופי עבירות אשר עברו בפעם א' והוא מש"כ ז"ל באומרו וידבר העם באלהים ובמשה שהשוו עבד לקונו בתיבה א' כי לה' ית' ולמשה כאחד אמרו לשניהם למה העליתנו והוא עון פלילי עצום מאד. ב' אומר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל. וזהו תופל ולבן על מה שחברו עבד עם קונו אמר תופל שהוא ל' חיבור. ועל מה שדברו על המן אמר ולבן. וש"ת כי מה שהשויתם אותי לקוני לא לנגוע בכבודו ית' כונתכם חלילה רק לכבדני שהשויתם אותי לקוני ועל דבר המן היה כי לא הכרתם כי היה נבלע באיברים כי עוד רוחניותו בו בהיותו ממשיי וחשבנו תבקע כרסיני הנה וחצרות יוכיח במחלוקת של קרח כ"א לכבדני היה עם לבבכם למה קמתם עלי בהקהיל קרח את כל העדה. ואם במן לא ידעתם טבעו עלי מה תאמרו כי הלא ידעתם את כל האותות והמופתים אשר עשיתי לעיניכם. וא"ת אלי כי הנה הלא חטאת קרובי ובית אבי היתה ולא חדלו קרובי המקהילים עליך את כל העדה לא חטאנו עם ישראל וחן חן לקרובך שפתנו ויוכל למה תביישנו על חטאת עמך בן אחי אביך ועל כן אמר ודי זהב יוכיח כי שם נאמר מי לה' אלי ויאספו אליו כל בני לוי כי אין גם אחד חטא בעגל. ושמא תאמרו כי רוב כסף וזהב אשר נתן לנו ה' וכמז"ל שלא היה איש מישראל שלא הוציא ממצרים צ' חמורים נושאי כסף וזהב ושמלות החטיאוני והוא מרז"ל על פסוק וינצלו את מצרים כו' הנה אין זו טענה כי הן לו עשיתם את העגל מכסף היתה חטאתכם קלה כמדובר כמעט באומרם כי כסף שהרבתי לכם החטיאכם אך הנה לא עשיתם אותו כ"א מזהב אשר ממנו לא הרביתי לכם כתלונתו ית' באומר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל ע"כ הנני מזכירו בפניכם באופן תופר טענתכם והוא הטעם הנזכר והוא אומר ודי זהב כלומר הלא מה שדי לכם בלבד נתתי מהזהב ולא הרביתיו ככסף באופן כי סרה טענת אומריכם כי מה שהרביתיו לכם הטעה אתכם וז"א ודי זהב. וכהתימו לרמוז דברי תוכחותיו גלה כונתו באומרו י"א יום כו' והוא לומר כי דברי עונות הנאמרים באמת גרמו להניעכם במדבר ולהתם פגריכם בו נגד רצונו ית' שהיה לנחץ ביאתכם לרשת ארץ כי כל כך היתה שכינה מתלבטת למהר להורישם הארץ כי י"א יום היה מחורב כו' ויביאכם בג' ימים כמשז"ל. ואחר אומר הדבר ראשון אשר רצה משה לאמר שהוא התוכחת. גלה לנו גם הדבר הב' שהוא באר את התורה. והוא ענין ג' הכתובים האלה כאחד ויהי כו' אחרי הכותו כו'. בעבר הירדן כו' הואיל משה באר כו'. והענין לתת טוב טעם למה איחר מלבאר את התורה עד סמוך לסלוקו הוא חדש אדר אשר מת בו ע"כ אמר ויהי כו' והוא מז"ל על מאמר משה אליהם באומר ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה אז"ל מכאן שאין אדם יורד לסוף דעתו של רבו עד מ' שנה והוא כי לפעמים על בלתי רדת לסוף דעתו ועומק טעמו קבלתו ישגה בין דין לדין וזה מאמרו יתברך ויהי במ' שנה שהוא אחר הפלגת זמן וגם סמוך למיתתו שהוא בי"ב חדש באחד לחדש שהוא איזה ימים סמוך לסלוקו דבר משה אל בני ישראל ככל כו' כי זה כל התורה. ופירש הטעם בנועם מאמרו באומרו ככל אשר צוה ה' אותו אליהם כלומר תדע למה היה זה אחר מ' שנה עם היות כבר סמוך למיתתו הלא הוא כי אז היה זמן שהם ירדו לסוף דעתו שאין אדם יורד לסוף דעתו עד מ' שנה והוא כי הנה סוף דעתו של משה הוא אשר קבל מאתו ית' בעצה שהוא תכלית נקודת האמת אך טרם מלאת המ' שנה לא הגיעו ישראל לגדר תדמה קבלתם ממשה אל קבלת משה מהקב"ה כ"א בהשמטת עומק נקודת טעמי קצת דברים הגורמים שינוי בכמה דברים. אך אחר מ' שנה אז הוא זמן שיורדים לסוף דעתו כאשר קבלו מאתו ית' וזהו ויהי במ' שנה כו' למה עשה כן הלא הוא על כי אז נעתקה קבלתם ממנו אליהם עד גדר שככל אשר צוה ה' אותו כן היה אליהם כי אז ירדו לסוף דעתו שהוא ככל אשר קבל מאתו ית'. ע"כ אז רצה לבאר להם כל התורה כולו למען בכל חלקים ירדו לסוף דעתו משא"כ בכל המשך המ' שנה כי אם שהוא שונה הלכה בכל יום לאטו אך עתה סידר לפניהם כל חלקי התורה כאחד וזה אומר ככל בכ"ף הדמיון לדמות קבלתם ממשה אל קבלתו מהב"ה. ועוד טעם ב' אל אשר איחר לסדר למודה כא' כי המתין עד אחרי הכותו כו' והוא כי באמור יחד כל פרטי התורה ודקדוקיה העצומים והרבים אשר לתורה שב"פ הלא יהי' עול סבלה בעיניהם כהר גבוה ותלול וכמשא כבד יכבד מהם כאשר היה במתן תורה כמשז"ל בתנחומא פ' נח כי ע"כ הוצרך היא ית' לכפות עליהם את ההר כגיגית שלא היו רוצים לקבל עול תורה שבעל פה כי כבד הוא מאד ע"כ לא רצה משה לסדר כל למודו יחד להם בל יופלג בעיניהם עד אחרי הכותו כו' כי אז היחלו בעיניהם לראות יד ה' הטובה עליהם כי נתן להם ארצות גוים ועמל לאומים עצומים וכן רבים עם ערים בצורות גדולים מאד וע"כ יבושו בשת לקוץ בעל תורה חלילה כי גם את הטוב קבלו מאת אלהים וע"כ טוב להם כי ישאו עול תורה גם כי רב מאד הוא ויאמרו ללבבם כי ע"כ הוא ית' מטיב להם כי היא חייהם. ולמה לא היה מיד אחר הכותו כו' אלא אחרי שהוא מופלג הלא הוא כי הנה בעבר הירדן במקום שהוא ארץ מואב שם הואיל משה באר כו' והטעם הוא על מה שעתיד לאמר אחרי כן ה' דבר אלינו בחורב כו' וז"א לאמר שהוא מה שביאר את כל התורה בעבר הירדן שהוא מקום כניסם לארץ הוא על מה שעתיד לאמר לפני ה' אלהינו כו' והוא כענין מאמרינו ע"פ כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים כו' שהוא מה שביארנו שם שאומר הוא ית' אל יעלה על רוחכם שעיקר בואכם לארץ הוא לאכול מפריה ולשבוע מטובה כי אם לקיים בה מצות ה' להתקדש בקדושתה להיות קדושים וזהו כי אתם עוברים כו' לא להנאת העה"ז רק כדי ושמרתם לעשות את כל החוקים כו' וכן ארז"ל שע"כ התחנן משה ליכנס לארץ לקיים מצות התלויות בה וכ"כ פרשת לך לך שלא בישר הוא ית' לאברהם לתת לזרעו את הארץ עד בואו עד מקום שכם עד אלון מורה שהוא מקום שקיבלו זרעו שם את התורה באלה ושבועה כי הר גריזים והר עיבל הם אצל אלוני מורה. וע"כ בהיות ישראל בעבר הירדן ביאר להם משה את התורה להורותם כי עיקר עברם את הירדן לכך הוא וזה כיון באומרו לאמר שהוא תדע למה בעבר הירדן שהוא מקום העברת ישראל לארץ הואיל משה באר את התורה הזאת מפני מה שרצה לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב מקום שניתנה בו תורה אשר שם ראוי לאמר רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי כו' כי עיקר התורה הוא בארץ ישראל ע"כ מטעם זה הואיל משה באר את התורה במקום עבר הירדן שמשם עוברים לרשת את הארץ ובזה יבאו על נכון אומרו לאמר בפרשה זה ובשאחריו:

4עוד יתכן כי באומרו ויהי בארבעים שנה עודנו מדבר בענין התוכחת ואומר אשר תראה שלא הוכיחם משה עד הנה והוא אחר ארבעים שנה אל תתמה על החפץ כי הלא בי"א חדש כו' והוא אמרו רז"ל על יעקב אבינו שהוכיח את בניו סמוך למיתתו א"ל שמא יש בכם מי שאינו עמי ביחוד ה' ח"ו ענו ואמרו לו שמע ישראל כו' והנה ארז"ל למה איחר יעקב מלהוכיחם עד סמוך לפטירתו ואמרו ב' טעמים א' שלא יהיה מוכיח וחוזר ומוכיח ועוד טעם אחר שלא הוכיחם מתחלה פן יכעסו וילכו אל עשו או ישמעאל. ויהיה הענין כי אחר שהושרשו ביהידות עד עת בא מות אביהם לא יבעטו עוד. וב' הטעמים האלו יתכן אמר הוא ית' פה וזהו ויהי בארבעים שנה כו' לומר מה שויהי בארבעים שנה התוכחת הנזכר ולא מקודם הלא הוא מב' טעמים אחד שהיה בי"א חדש באחד לחדש שהוא ששה ימים סמוך למיתתו כי להיות בזמן ההוא לא יהיה חוזר ומוכיח עוד והוא הטעם הא' שאמרו רז"ל. וגם מהטעם הב' לבל יקוצו וילכו אחר עשו וישמעאל ע"כ טוב להמתין עד יושרשו שנים רבות בתורת ה' ומצותיו וזה ככל אשר צוה ה' כו' לומר תדע ג"כ למה המתין עד כה הלא הוא בזמן אשר ככל אשר צוה ה' בתורתו אותו כך היה אליהם כי הושרשו וקנו בקנין בהמשך השנים הרבות עד נדמו למשה וככל אשר צוה ה' אותו כך היה הכל אליהם וכן ארז"ל שלא הגיעו לסוף דעתו עד אז באופן שעתה אין פחד יקוצו בתוכחתו וילכו אחר עשו וישמעאל. או יהיה סוף הפסוק ענין אחר. והוא לומר ויהי בארבעים שנה התוכחות הנזכרת למעלה ולא מתחלה הלא הוא להיות סמך למיתתו כי הלא היה בי"א חדש באחד לחדש הוא חדש הסמוך לאדר שמת בז' בו והוא כי אז הוא הזמן המיוחד לכך כנלמד מיעקב מהטעמים הידועים מרז"ל כי אין צורך לפרש הטעמים. וש"ת מן התימה היא כי משה אשר אהב לישראל כאב לבנים יכניעם בתוכחת הלז ומה גם במה שנמשך אחרי כן באומרו ממרים הייתם מקציפים הייתם כו' לז"א אשר דבר כו' והוא מאמר רז"ל הזכרנו פרשת בלק והוא כי ראויות היו הברכות ליאמר מפי משה והתוכחת מפי בלעם אלא שאמר הקב"ה מוטב יוכיחם מישה מאשר יוכיח הרשע הזה את בני כענין יהלמני צדיק כו'. וזה יאמר אשר דבר משה שדבור הוא לשון קושי והיא על התוכחות אל תתמה איפה הכניעם משה אשר אהבם כי אדרבא לכך נבחר שהוא מאהבה מסותרת שהוא ככל אשר צוה ה' אותו כלומר לא מלבו הוכיחם והפריז על מדותיו כי הלא ככל אשר צוה ה' כי על פיו ית' היה ורב טוב לבית ישראל שמלאך אכזרי כבלעם לא שלח להוכיחם כי אותו אליהם שמה שצוה את משה היה להיות אליהם בני ישראל שלא רצה הוא ית' כי אם יהלמם צדיק ויוכיחם וז"א אותו אליהם שצוה אותו להיות אליהם. ולא היה פחד יקוצו בתוכחת משה כי זולת הטעמים הנאמרים באמת גם הי' אחרי הכתו כו' כי בזכותו ועל ידו נצחו את סיחון אשר יושב בחשבון ופרט את עוג שהיו בידו ממש כמז"ל שלקח רומח בידו ארוך י' אמות והוא י' וקפץ י' אמות והכהו וזהו ואת עוג כו' וא"כ אין ספק כי האיש משה גדול מאד בעיניהם ולא יקוצו בתוכחתו וז"א אחרי הכותו שחוזר אל משה הנזכר. וכהתימו לומר ענין התוכחת אמר על ענין התורה בעבר הירדן כו' הואיל משה באר ולמה היה במקום המיוחד ההוא לז"א לאמר להיות עתיד לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב כו' פנו וסעו לכם כו' והוא כי אין דבר מכינם ומגן בעדם ועוזרם לרשת ארץ כתורה וזהו אומר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמר פנו וסעו כו' וע"י כן ובאו כו' כי לא תצטרכו להלחם כי אם כבאים אל נחלת אביהם וזהו אומר בעבר הירדן כו' אשר משם היו מוכנים לעבור לרשת ארץ ביאר התורה והטעם הוא לאמר בשביל מה שעתיד לאמר ה' אלהינו דבר אלינו בחורב כו' שיורה כי הכנה לרשת ארץ היא התורה ע"כ גם הוא עשה ככה שהכינם במעבר אשר הם בו לבא לרשת:

5עוד יתכן דרך אחרת בשום לב אל אומר אלה הדברים אשר דבר משה כו' מה המה הדברים האלה אם חוזר אל כל דברי הספר אי אפשר כי הלא ד' פסוקים שאחר פסוק ראשון אינם דברי משה ואם הוא על פסוק ראשון ופסוק ה' אלהינו דבר אלינו כו' א"כ היה לו להתחיל מפסוק ויהי בארבעים שנה כו' ואחר פסוק בעבר הירדן כו' יאמר אלה הדברים אשר דבר משה כו' ויסמוך אחריו פסוק ה' אלהינו דבר אלינו כו' עד סוף הספר. ועוד נשים לב אל מאמר רז"ל כי ראויות היו התוכחות ליאמר מפי בלעם אלא כו' אם הי' מה שנאמר פה ברמז במדבר בערבה כו' לא היה כל כך קושי. ועל פי דרכנו נשיב בדרך אחרת על אשר הקשינו למעלה איך נשמר משה לבלתי הוכיח את ישראל תוכחת מגולה וקשה כי אם ברמז שרמז להם באומר במדבר בערבה כו' כמפורש למעלה ואיך אחרי כן הקשה לדבר בשפה ברורה דברים קשים כגידים מקציפים הייתם כו' ממרים הייתם כו' מיום דעתי אתכם ודומים לאלו. אך נאמר כי הוא ית' רצה להוכיחם תוכחת מגולה בכל הדברים הקשים האמורים בפ' זו ושבאחריה וע"כ מאס בבלעם כ"א שהיו ע"י משה אך משה מעצמו לא ערב אל לבו להוכיח רק ברמז ומה גם לרז"ל שאפילו לא היה רוצה להוכיח כלל על שאמר שמעו נא המורים וזהו אלה הדברים אשר דבר משה כלו' אלה שהם ברמז הדברים אשר דבר משה מעצמו אל כל ישראל כי בוש מכולם להוכיח בפירוש רק ברמז במדבר בערבה כו' לרמוז אשר עשו במקומות ההם וגם רמז להם באומרו סך ימים שמחורב עד קדש ברנע מה שגרמו כי הוא ית' היה מנחץ ביאתם לארץ והם האריכו הזמן. אמנם ויהי בארבעים שנה למה שהיה סמוך למיתתו אז דבר משה דבור של קושי ככל אשר צוה ה' אותו אליהם שהוא כל דברי התוכחות מגולה ולא כדברים שדבר משה מעצמו. והוא כי הלא בהיות בי"א חדש באחד לחדש שהוא סמוך אל המיתה לא יקפידו עליו. וגם טעם שני שהיה אחרי הכותו כו' כי בזכותו הכה את סיחון ואת עוג כמדובר למעלה ועל כן לא יקוצו בתוכחתו כי גדול הוא בעיניהם. עוד שלישית כי הלא אז הואיל משה באר את התורה הזאת כדי לאמר אחרי כן התוכחת מגולה שמתחלת מה' אלהינו כו' והלאה והוא כי על יד השרישם בלמד להם כל התורה יקנו קדושה וענות צדק לשמוע בתוכחות וזה הואיל משה מבאר את התורה הזאת כדי לאמר ה' אלהינו דבר כו' שהוא התחלת התוכחת מגולה אשר צוה ה' לאמר אליהם ולא כדברים אשר דבר משה שהיה הכל ברמז. ולפי זה מה שאמר ויהי בארבעים שנה כו' דבר משה ככל אשר צוה ה' שהוא להוכיח בגלוי. ואחר שנתן טעם לבל יקוצו פירש ואמר מה הוא אשר צוה ה' אותו אליהם והוא מאומרו ה' אלהינו דבר אלינו כו' כאשר יבא ביאורו בס"ד: