תורת משה - אלשיך, דברים יא:יח

1ושמתם את דברי אלה כו'. ראוי להעיר כי הלא דבריו אלה הם לעבדו בכל לבבכם ובכל נפשכם ומה מוסיף עתה באומר ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם. ועוד לפי הפשט למה הקשיר' על הקבורת אמר על ידכם ועל מה שהוא במוח אמר בין העינים. ועוד למה לזה קרא אות ולזה טוטפות. ועוד שכל זה מדבר בלשון רבים ואח"כ אומר בשבתך כו' לשון יחיד. ועוד שאומר וכתבתם היה ראוי לסמוך אל אומר ולטוטפות בין עיניכם כאשר בפרשת שמע. ועוד למה אמר שילמדו לבניהם וייחס הדבר אל דבר בם ולא אל עבדם את ה'. ועוד למה מייחד דברים אלו בשבת בבית ולכת בדרך ושכיבה וקימה ולא אמר לדבר בם סתם ויובן על כל מקום שיהיו בו. וגם מה ענין הכתיבה על מזוזות הבית והשערים. אמנם יאמר הלא אמרתי אליכם השמרו לכם פן יפתה לבבכם כי מהלבב שכולל בו היצר הרע אני ירא פן יפתה אתכם לבלתי מסור נפשכם בעבודתו ית'. לכן זאת עשו וחיו כי תשימו דברי אלה על לבבכם תחלה ואח"כ ועל נפשכם. שהוא לעבדו במצות עשה בבני היצרים זהו בכל לבבכם. ולעמוד בנסיון על מצות ל"ת אפילו יטלו את נפשכם וזהו בכל נפשכם. ולמען תשכילו זאת אמר אני אומר לכם וקשרתם אותם לאות כו' והוא כי הנה עינ' ולבא ב' סרסורי דעבירה העין רואה והלב חומד ואיברים גומרים. והן אמת כ"א כאשר העין רואה היה הלב קשור ודבוק בעבוד' שמים אין פחד שימשך אחר מראה עיניו לחטא כי לא יחמוד דבר רע. וזה מאמר שלמה בחכמתו תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצרנה. כי אחרי תתך לבך לי משועבד ודבק בה' אין פחד שימשך אחר העינים. כי אדרבה העינים ימשכו אחריו וזהו ועיניך דרכי תצרנה. וז"א במקום אחר מכל משמר נצור לבך. וע"כ הקדימה תורה את הלב קודם לעינים באומר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. וזה יאמר פה וקשרתם אותם לאות שהוא שתהיה לך לאות אשר אמרתי ולעבדו בכל לבבכם במה שוקשרתם אותם לאות על ידכם כלומר שתהיה הקשיר' באופן תהי' אות על היות העבודה בלב. ואין זה רק על הקבורת כי שם הוא על הלב. ונקרא זה על הידים לרמוז שתהי' עבודת המצות עשה המתייחסת אל הידים קשורות בלבב שהוא בשני היצרים. וזה יהיה לכם לאות לזכור דבר זה בל ימוט ממך לעשות כן למען שעבד לבבך ומחשבותיך לעבוד ה'. ואחרי כן מה שאמרתי ועל נפשכם שתקבלו למסור נפשכם על מצות ל"ת ע"כ יהיו גם דברי אלה בין עיניך באופן יהיה זכרון אל היותך מוסר נפשך על קדושת שמו יתברך במקום שהוא מושב הנחש שהוא במוח. וכונת הענין לומר כי הלא הבלתי חפץ למות על קדוש שמו יתברך ועובר חלילה לבל יהרג הלא הוא כי למראה עיניו ישפוט. ולא אל מה שאחרי מותו אשר בעיניו איננו רואה אך הוא למי שעיני בשר לו ולא עיני השכל והדעת. כי אשר בעיני שכלו ישתמש יביט אל האלהים אשר בראו ונתן נפשו בגופו והוא עתיד ליטלה ממנו ולהעלותו מן הארץ הלזו ולדבקה בו. ומה לו עת דודים עם קונו כעת מותו על קדושת שמו כי עלה יעלה בשמחה גדולה ובשפה ברורה אמר לפניו הלא חשקתיך ונתתי נפשי עליך כי חלקי ה' אמרה נפשי. ועין לא ראתה אלהים זולתך אשר יעשה הוא יתברך לאיש הקדוש הזה. על כן אמר אלהים שים נא בני תפילין שבין עיניך במוחך לרמוז לך כי כאשר עיני בשרך יביט אל העולם הלזה ולא אל האלהים שתף עמהם עיניך מוחך ושכלך להשליך מראה עיניך אחרי גוך בערך מראה שכלך. כי מוחך יראה את העולם העליון והגמול אשר ישולם לך. וזאת עשה הלא היא כי תחלה וקשרתם אותם לאות על ידכם לקשר ולשעבד הלב תחת עבודת השמים כמדובר. ואחר כך כשעיני בשרך ירצו לראות ברע לא ימצא לו חבר את הלבב להיות עין רואה והלב חומד כי אם אדרבה ילך אחר עיני שכלו. כי על כן ינתנו התפילין שבין העינים על המוח כאמור. ועל כן קראם טוטפת לשון עדי לומר כי אחר שהלב כבר משועבד אל עבודת ה' לא למשא יהיה תת אדם נפשו על קדוש השם כי אם לטטפת ועדי עדיים להתנאות בו לפניו יתברך במותו על קדושת שמו יתברך. וסמך ואמר ולמדתם כו' הוא ענין מפורסם אצלנו בביאור משלי כי כל לימוד או תוכח' יעשה רושם בלמוד או השומע לפי בחינת המוכיח. והוא כי כל דבר ידבק במה שמתייחס אל מקום שיצא משם. ועל כן אם דברי המוכיח או המלמד הם שקועים תוך לבו ונפשו גם בשומען ידבק בלבו ובנפשו דבקות עצמיי. אך אם המשמיע אין דבריו רק מן השפה ולחוץ גם בשומע ישררו חוצה ולא ידבקו לא בלב ולא בנפש כלל ועיקר. על כן אמר על ידי מה שאמרתי ושמתם כו' על לבבכם ועל נפשכם שיועיל להיות אות וטוטפת לעבוד את ה'. גם אודיעך שהקדמה זו תועיל גם ללימוד בניכם כי אם תלמדום מבלי שום דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם לא ידבק בם למודכם. אמנם אחר מה שאמרתי ושמתם את כו' על לבבכם כי' אז ולמדתם אותם את בניכם שכל כך יכנס הלמוד בלבם ונפשם עד גדר שגם ימשכו מאליהם לדבר הם בם בשבתך בביתך מבלי תתחיל אתה:

2או יאמר לדבר בם לומר כי עוד לדבר ג' יועיל לכם מה שתשימו דברי בלבבכם ונפשכם. הלא הוא לדבר בם שהוא לבלתי התבטל מהגות בתורה ומצות כי היא תכלית להשגת הקדושה בד' זמנים. בשבתך בביתך. ובלכתך בדרך. ובשכבך ובקומך כי זה כל הזמן:

3או יאמר כי רצה הקב"ה לקדשינו ע"י האורח הקדוש אשר שם בבשרנו הוא הנפש קדוש' חצובה מתחת כסא הכבוד ולדבקנו על ידה בה' אלהינו בחוט חסד קדושה אשר בינה לבינו יתב' גם עודנו בגויתנו בהעדר ממנו עונות מבדילים. ע"כ אחר צוותו יתברך נשמע מצותיו ולעבדו מאהבה ולישמר פן יפתה לבבינו לחטא. באופן שלא יהיו עונות מבדילין כי אם אדרבה מ"ע מקשרים ומתדבקים בו ית'. בא לצוות באומר ולדבר בם בשבתך כו' והוא כי בהיסח הדעת יכנס היצה"ר בין הדבקים ויפריד אלוף חלילה ואין פחד אלהים שנתפתה בעודנו בבית המדרש או בבית הכנסת כי שם ביתו ית' ואם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. כי אם בהיותך חוץ לבית המדרש שהוא בשבתך בביתך ליטפל בעסקי הבית ובלכתך בדרך מקום התפשטות עינים לראות שוא שאפשר להסיח דעתך מהביט אל האלהים לבלתי תחטא ומשם תפרד מקונך. ע"כ גם שם יאחוז צדיק דרך ה' לדבר בם באופן שכל המקומות יהיו לך כבית המדרש. וגם ובשכבך ששלח תשלח את הנפש כי היא העולה מאתך אל האלהים אשר ניתנה אל תפרד ממנה כי אם מתוך ד"ת שמתוך כך זוכרתך לטובה ולמעלה ובלתי מתפרד' ממך לגמרי כי חוט חסד קדוש' ייחוד ה' ודברי תורה אשר תאמר ללותה הוא יתווך בינך לבינה והיא ע"י כן מתדבק' בקונה נמצאת גם אתה עודך קשור בה' אלהיך. וכאשר תקום משנתך תקבלינה בתורה ומצות למען יערה עליך רוח ממרום אשר שאפה מלמעלה. ולחזק הקשר אמיץ להתחנך לכל היום מאז הבקר לידבק בקונך תמיד כל ימי חייך למען תזכור לדבר בם בביתך ובדרך כתבם על מזוזות ביתך כו' שתזכור בבואך לדבר בם בשבתך בביתך וגם בצאתך מביט אל מזוזות שעריך לזכור בלכתך בדרך:

4או יהיה כי לזכור כי כעבד נרצע אתה לו יתב' לקיים כל הנזכר על כן וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך מעין העבד שנאמר בו ונתת באזנו ובדלת:

5וגם רמז אל ד' הזמנים אשר הנפש שהיא עיקר האדם כל עניינה היא התורה. (א) טרם בואה פה בבית' העליון כי שם ביתה העיקרי ושם ילמדה כל התורה. מלבד כי כל דבקותה שם בשרשי תורה' ומצות ואורותה כנודע. ואח"כ (ב) בבואה אל העה"ז שהוא דרך לעוה"ב כנודע כי כל ענייני העוה"ז הכנה ודרך לשוב אל הבית העליון. (ג) בשכבה בקבר שיהיו שפתותיו דובבות מענין התורה ועצות שעסק בעוה"ז. (ד) בקומה בתחיי' כד"א והקיצות היא תשיחך וכנגד הא' בשבתך בביתך והב' בלכתך בדרך והג' ובשכבך והדר ובקומך שהוא לבל הפסיק חוט התורה מבואה פה עד שובה אל האלהים אשר נתנה: