תורת משה - אלשיך, דברים יא:ב

1וידעתם היום כו'. ראוי לשום לב. (א) כי לא יצדק לומר שידעו היום כי לא ידבר את בניהם כי מה יום מימים לזה וגם לשון הודעה לא יצדק רק לומר לא את בניכם כו' אני דובר כ"א את בניכם ואתכם. (ב) אם הענין שלא הכירו בניהם הוא כח מעשיו למה הזכיר המוסר באומר את מוסר ה'. (ג) למה הזכיר כל סוגי הפרטים שאומר גדלו וידו החזקה א' הי' מספיק. (ד) אומר אשר עשה בתוך מצרים כו' הלא גם כל הנזכר היה בתוך מצרים וגם אומרו לפרעה ולכל ארצו ולא אמר ולכל עמו. (ה) אומר ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו כו' למה מזכיר סוס ורכב כי העיקר הוא החיל. (ו) מה יתן ומה יוסיף היות המים על פניהם ושהיה ברדפם אחריהם ושאבדם עד היום הזה והיה די יאמר שהציף הים עליהם וגם למה אינו מזכיר מציאות קריעת הים. (ז) למה כלל בסתם אשר עשה להם במדבר עד בואם עד המקום ההוא וכשבא לפרט לא פרט אלא ענין דתן ואבירם והלא כמה לקו זולת' במדבר. (ח) אומרו ושמרתם כו' למען תחזקו כו' איך מתקשר עם הקודם. (ט) שיראה שיעשו כדי שיחזקו והוא על מנת לקבל פרס. (י) כי בפסוק זה יש לשון רבים ולשון יחיד ולשון רבים. (יא) באומרו ולמען תאריכו כו' למה מזכיר שבועת האבות ושהארץ זבת חלב ודבש. (יב) איך מתקשר לזה אומר כי הארץ אשר אתה בא שמה כו' ולא עוד אלא שמלת כי תורה לתת טעם ואין נראה טעם מתייחס אל האמור כלל (יג) מה ענין אומרו שאינה נזרעת כגן הירק כמצרים והלא טוב טוב היה שלא היינו מצטערים כל כך על המטר. (יד) כי יש ייתורי לשון כאומר לרשתה ואומר יצאתם משם ואומר ברגלך וגם הפרש שבמצרים אמר לשון השקאה ובארץ אמר תשתה. (טו) אומר למטר והל"ל ממטר השמים וגם מלת מים מיותרת. (טז) אומר אשר ה' אלהיך דורש אותה והלא כל העולם דורש. (יז) מה ענין אומרו תמיד כי מי לא ידע שאין להשגחת הפסק. (יח) אומרו מרשית חסר אל"ף ואומר השנה בשני ההי"ן ואומר אחר כך שנה בלי ה"א בראשית תיבה. (יט) שבאומר תמיד עיני ה' אלהיך בה כו' מי לא ידע שהוא מראשית שנה ועד אחרית. (כ) כי היל"ל אחריתה ולא יזכור שנה פעם שנית וגם למה חסרה אות אל"ף ממלת מרשית:

2אמנם הנה אמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל כו' כי עתה כדי ליירש ארץ שאל דברים אלה שימולו ערלת לבבם וקשי ערפם שהם מותרות והפצר שהן הן הדברים שחטאו בהן במדבר כנודע והנה ידוע כי אין אדם חוטא רק ברוח שטות והעדר דעת. אמר וידעתם היום כלומר שמה שעד עתה לקיתם מבלי הדעת. דעו היום. ולא תאמרו כי שאור שבעיסה מעכב ושימו לבבכם אל השגחתו ית' לייסר את עוברי רצונו כי הלא את בניכם אשר לא ידעו ואשר לא ראו את מוסר ה' היא השגחת מוסרו ליירא ממנו שע"כ לא יוכלו נגד יצרם ככם שראיתם הכל עין בעין שתעמדו נגדו באמור הלא השגחת ייסוריו ית' ראינו בעינינו ולמה לא נירא ולא נחת והוא מוסר ה' במצרים. ולבל יפקפקו ויאמרו אולי מקרה או גזרת מזל היה ולא השגחה אלהית. לזה הביא להם ראיות מהחוש שראו בעינים להם. ראשונה באומרו ה' אלהיכם לו' שהמוסר היה כלול יחד מדין ורחמים כמשז"ל במכת הדם שהיה המצרי שותה דם וישראל מים ושניהם בכלי אחד הרי רחמים ודין יחד וזהו מוסר ה' אלהיכם שהוא רחמים ודין ואין זה רק השגחה אלהית. שנית את גדלו את ידו החזקה ולא אמר ואת אך הוא כאומרו את גדלו עם ידו החזקה והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי יד חזקה זה הדבר כמו שנאמר הנה יד ה' הויה במקנך כו' וגם ידענו מרז"ל כי גדולה נאמר על מדת חסד ויד חזקה על מדת רוגז הקשה. ואמר הלא הנה ראיתם שני הקצוות יחד חסדו ית' הוא גדלו עם ידו החזקה כי הלא בהיות היד החזקה ברוגז במקנה היה הוא ית' עושה חסד להציל אפי' פרסת רגל מקנה ישראל כמו שאמרו שבהמת שותפין שבין ישראל למצרי שהיה לישראל בה אפי' פרסת רגל אחת היתה נצולת. הרי זו השגחה רבה מאד. ועוד השגחה נראית והיא ובזרוע הנטויה זו החרב והוא הנזכר בהלל הגדול באומרו למכה מצרים בבכוריהם שקמו הבכורות שהתעתדו למות בחצי הלילה איש חרבו על ירכו ויהרגו תחלה את אבותיהם הממאנים לשלח את ישראל והוא דבר בלתי טבעי להרוג אבותיהם ושרי המדינה. אך היה מאתו ית'. ואל יקשה בעיניכם לאמר היתכן כי אלהי האלהים ישגיח בארץ הלזו העכורה לז"א ואת אותותיו ואת מעשיו אשר עשה בתוך מצרים. והוא ענין אני יוצא בתוך מצרים והוא מה שכתבנו שם כי אין בעולם מקום עכור מלא גילולים ומשולל קדושה כמצרים כי ע"כ באומרם ז"ל כי יש לארץ איברים אמרו כי מצרים היא ערות הארץ והמקום היותה נמנעת מהשגיח בו הוא ית' הוא מצרים והורה הוא ית' גודל השגחתו בהכנסו שמה. כמשל רבותינו ז"ל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו'. וזה כתבנו באומרו יוצא בתוך לומר ליציאה תתייחס ולא לביאה הכנסי בתוך מצרים על כי בא ית' ממקום כבודו המתייחס אליו אל הטומאה הוא החיצוניות. ומאי מוכח כי בא הוא ית' בעצמו הוא אותותיו ית' אחד מאמר הכתוב ולבנ"י לא יחרץ כלב לשונו שהוא הוראה שהמכים את המצריים שבקרב ישראל כמו שאמרו ז"ל כי נחבאו שם לא היו משחיתים כחות חצונים רק הוא ית' שאם היה מה"מ ודומה לו היו כלבים צועקים אך זה אות כי עבר ה' לנגוף. והוא אות שעליו אמר הוא ית' למען תדעון אשר יפלה ה' כו'. ועוד אות שני שאין צריך לומר שלוחי טומאה כ"א גם מלאכים שהרי בהתערב בכורי מצרים יחד במטות ישראל היה הוא ית' מכה את המצרי בלבד מה שלא היה עושה אם היה על יד שליח כי כשנתן רשות למשחית אינו מבחין. ומה גם שהיה גוי מקרב גוי. הנה אלה אותות כי מעשה ה' היה הענין בהשגחה. וזהו אומרו ואת אותותיו ואת מעשיו לומר כי האותות הוראה היותם מעשיו אשר עשה בתוך מצרים ממש שהוא במקום היותר מגועל שבכל העולם. ולא נעדרה משם שכינה. ועוד ראיה שהיתה מכת בכורות כוללות לפרעה על כל ארצו ת' פרסה על ת' פרסה וברגע קטן היה הלקות מבכור פרעה עד בכור בהמה ובכור השבי והשפחה וזהו אומר לפרעה כו' שהוא על אומרו היושב על כסאו עד כו' ולכלול כל זה אמר ולכל ארצו. ועדיין היה אפשר כי לבכור בהמה היה על יד שליח וגם שהכתוב אומרו לא נראה לעין. לז"א ואשר עשה לחיל מצרים לסוסיו ולרכבו שסוס עצמו רמה הוא ית' בים. וש"ת היה אגב הרוכב לז"א אשר הציף הוא ברדפם והוא כי עודנו ית' מציף המים על פניהם היו רודפים. והוא מה שאמרו ז"ל ע"פ לסוסתי ברכבי פרעה כו' שדימה הוא ית' את גלי הים הבאים נגד פני המצריים בעיני סוסי מצריים הזכרים לסוסים נקבות והיו סוסי מצרים מדלגות על הגל והיה רוכבו תופס בו להשיבו אחור ולא היה יכול והיה הרוכב אומר לסוסו אתמול הייתי מושכך לנילוס ולא היית רוצה ועכשו אתה משקעני. וזה יאמר לסוסיו כו' אשר הציף כו' והיו בעוד שהיו רודפים עדיין ולא היו שבים אחור הנה כי גם היו מעשיו ית' גם בבהמה שמורה שלא יעצרנו הגשם מהבהמה מלפלש בה השגחתו ית' ומה גם בני האדם:

3או יאמר אל יעלה על רוחכם כאשר עלה על רוח פרעה כי רוח הקדים יבש קרקע הים שע"כ נכנס בה. כי הלא אם היו המים שבים עליהם מפאת שפת הים אשר באו משם היה מקום לבעל דין לחלוק ולומר כי החילו המים להפשיר ולבא עליהם מאחרי המצריים ועד שלא הגיעו אל פני המחנה שהם סמוכים אל אחורי מחנה ישראל כבר יצאו ישראל מהים. אך לא כן כי אם המים באו על פניהם ברדפם אחריכם שהיו גביכם לפני פניהם ושם הציפו המים בזעף אליהם נמצאו המים באים ממקום שישראל שם אל פני המצריים וישראל בינתים ולא נגעו בהם מים ואין השגחה מוחשת מזו. עוד השגחה גדולה כי הלא אחר שיצאתם מהים ונטלתם ביזת הים מהם כי הקיאם הים חוצה נאבדו מכם ולא ראיתם אותם עוד וזהו ויאבדם ה' כד"א ויאבדו מתוך הקהל והוא כי בלעתם הארץ כד"א נטית ימינך תבלעמו ארץ ואין זה רק השגחה מאתו ית'. וש"ת כי שם היה על כי פרעה כפר בו יתברך ויבז בעיניו חלילה באומרו מי ה' אך בעון הבלתי גדול כזה לא יעשה כן הוא יתב' לישראל עמו. לז"א ואשר עשה לכם במדבר הזה בכל מקום שהקצפתם אותו. ועדיין היה לכם מקום לומר אולי ההשגחה לבד אמיתית אך לא בפרטים כי כל הלוקים עד כה רבים היו לזה אמר ואשר עשה לדתן ולאבירם כו' בקרב כל ישראל כי אפי' נפה וכברה שהיתה שאולה מהם לא' מקצה המחנה היתה מתגלגלת עד פי הארץ ונבלעה ואין ההשגחה פרטית נגלית מזו. וז"א ואת כל היקום שהוא הנכסים ואמר אשר ברגליהם כי אפי' נכסים שהיו קלי הערך שאדם דש ברגליו כנפה וכברה וכיוצא בהם היה הוא ית' מראה השגחתו בהם בקרב כל ישראל. והנה עיניכם הרואות כו' לכן וידעתם היום לשמר מן החטא פן תלקו: