תורת משה - אלשיך, דברים יב:א
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 12:1
Open in the reader →1אלה החוקים והמשפטים כו'. ראוי לשום לב. (א) אחר אומר ושמרתם לעשות את כל החוקים ואת המשפטים כו' היה לו להזכירם מיד ולומר אבד תאבדון כו' מבלי יחזור לומר אלה החוקים והמשפטים כו'. (ב) שהיחל בלשון רבים ואח"כ אמר לך לרשתה בלשון יחיד ואח"כ אמר אשר אתם כו' לשון רבים. (ג) כפל אומרו אבד תאבדון. (ד) אומרו את כל המקומות כי הלא איך אפשר לאבד את המקומות האם יאמרו ערו ערו עד היסוד בהרים ובגבעות ומה גם במאמר ז"ל אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם ולא עוד אלא שבסמוך סותר זה ואומר ואבדתם את שמם מן המקום ההוא שיורה שהאיבוד הוא את שמם מן המקום אך לא את המקום ואיך אמר בתחלה את כל המקומות. (ה) אומר אשר אתם יורשים אותם שהוא מיותר. (ו) למה מסיים מקומם באומר על ההרים כו' הם ילכו ויאבדו אותם מכל מקום שימצאון. (ז) אומרו ונתצתם כו' אחר אומר שיאבדום מה צורך לאומרם וללמדם איך יאבדום. (ח) אומר ואבדתם את שמם מה הוא אשר יעשו על האמור שיתקיים בו איבוד את שמם מן המקום ההוא:
2אמנם הנה כתבנו למעלה שאומר לעשות הוא כי מעתה טרם יעברו את הירדן ישמרו בלבם לעשות בפועל החוקים והמשפטים כו' כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפ' למעשה. והנה כלל את הכל כי אמר את כל החוקים ואת המשפטים אשר אנכי נותן לפניכם היום כי זה כל התורה. והלא כמו זר נחשב לומר שעתה טרם עברם את הירדן יתרפו מעשות מצות רק במחשבה בלבד והלא כמה מצות אפשר לקיימן מעתה ולמה לא יעשו אותן. לז"א אלה החקים והמשפטים אשר תשמרון בלבבכם לעשות' אחרי כן ולא תעשון מעתה בפועל הלא הם אשר אי אפשר לכם לעשותם כעת והוא אבד תאבדון כו' ונתצתם כו' כי הלא א"א לכם לעשות' מעתה כלומר אך כל אשר תמצא ידיכם לעשות מעתה תעשו. אלא שמה שכלל תחלה את כולן הוא לומר כי כולן מחשבת עשייתן מצטרפת למעשה אך לא שלא ישתדלו לעשות'. ואמר אשר נתן ה' כו' לומר מה שכתבנו למעלה מה בין לשון ירושה ללשון מתנה כי ירושה אין לה הפסק ומתנה יש לה הפסק ואמר אלה החקים אשר תשמרון לעשות. ושמא תאמרו מה צורך לעשות לקיים לנו את הארץ והלא היא ניתנה לנו מאתו ית' אשר נתן לאבותינו ולנו. ולז"א אשר תשמרון לעשות הוא למען תתהפך לכם אשר נתן ה' לכם בתורת מתנה שיש לה הפסק לירושה שאין הפסק. וזהו אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך לרשתה כי תהיה לך לירושה בלי הפסק ע"י מעשים האלו אשר תשמור לעשות. והוא כי הוא ית' לא אמר רק לך ולזרעך נתתי את הארץ שהיה בלשון מתנה. ועוד טעם שני והוא כי המתנה לא היתה כי אם בהיותכם בעלי אחדות וזה אמר אשר נתן ה' אלהי אבותיך לך שהוא לשון יחיד כאומר לזרעך נתתי כי זרעך הוא לשון יחיד אך על יד מצות אלו יהיה לרשתה ירושת עולם גם שלא יהיה לכם אחדות ליזכר בלשון יחיד. כ"א גם אם תפסידו האחדות תתקיימו בה כל עוד שאתם צדיקים בשאר דברים כאשר היה בימי שאול וז"א כל הימים אשר אתם חיים על האדמה שעם היות פירוד ביניכם אתם צדיקים נקראים חיים בהיותכם על האדמה. ולא רשעים הנקראים מתים עודם על האדמה. כנודע מרז"ל על פסוק ובניהו בן יהוידע בן איש חי וכי כ"ע בני מתים נינהו אלא שהצדיקים במיתתם קרויים חיים והרשעים בחייהם נקראים מתים. עוד כוון באומר בארץ אשר נתן ה' כו'. לומר כי הנה היה מקום שיאמר נא ישראל אם חביבה היא כ"כ מצות נתוץ והאביד והרוס את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים א"כ איפה למה תאמר שנשמור לעשות הדבר בארץ ישראל ולא תצוה להתפשט בכל המקומות אשר עבדו שם הגוים אשר נוכל עליהם לנתוש ולנתוץ את כל מזבחותיהם ופסילי אלהיהם גם שיהיה בח"ל. לז"א בארץ אשר ה' אלהי אבותיך נותן לך לומר אין קפידתו יתברך להעביר גילולים רק ממקום הקדושה וז"א בארץ אשר ה' כו' נותן לך כי ארצו היא קדושה. וזה רמז בטעם שעל מלת בארץ כמרים קול ואומר בארץ העליונ' הקשורה למעל בארצות החיים והראיה כי היא אשר נתן ה' ואין הוא נותן דבר בלתי חשוב עד מאד. ומה גם שצירף לתתה לך זכות אבות וז"א אלהי אבותיך כי אין זה רק להיותם קדושה ושם צוה ה' להעביר הטומאה ממנה: