תורת משה - אלשיך, דברים יב:ב

1אבד תאבדון כו'. הנה קרה לו יתברך כמלך החפץ יבנו לו פלטרין לדור בו והנה המקום בלתי טהור מטנופת ודברים מאוסים ומצוה כי ראשונה יפנו המקום מכל חלאה ואחרי כן יבנו בה ארמון על משפטו לשכון לפי כבודו שם. כך הוא יתברך רצה לזכות את ישראל לדור ביניהם בבית אשר יבנה לה שלמה בחכמתו. וירא והנה אינו לפי כבודו להשרות שכינתו בתוך טומאת טנופת ע"ג אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם ע"כ הקדים ויצו עלינו לטהר את הארץ ככל הכתוב בב' הפסוקים האלו. ואחר אבד את שמות הבעלים והאלילים כליל יחלופו מן הארץ הלזו הקדושה. אז צוה על מקום אשר יבחר לשכון יה אלהים וזהו כי אחר צווי זה מצונו יתברך לבנות לו בית לשכן שמו שם כאמור ואבדתם כו' והיה המקום אשר יבחר ה' כו'. ונבא אל התכת הכתובים אמר אבד תאבדון לומר אל תירא ואל תחת מלאבד את אלהיהם כי הבל המה והראי' שלא הצילו את עובדיהם מידם וז"א אבד תאבדון כו' לומר אחר האבידכם את הגוים תאבדון גם את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. ופי' ואמר מה שאמרתי אבד תאבדון הוא אשר אתם יורשים אותם לו' שאחר שאתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם מידכם לא תירא מהם ותאבדון. ואשר אמרתי את כל המקומות אינו קרקע הארץ שעבדו שם כי אם את אלהיהם על ההרים כו' ולא ההרים אלהיהם. ועוד שהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת עץ רענן ואם היית מאבד המקומות היית משחית עיקר הארץ ואילנותיהם הרעננים. וש"ת א"כ איפה איך אמרתי את כל המקומות הלא הוא כי ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם ואשריהם כו' שהיא שהמזבחות ומצבות ואשריהם הם המקומות שעבדו וקיטרו בהם לאלהיהם אותם תאבדו ואחר כך ופסילי כו'. והוא לומר אם ירך לבבך משלוח יד באלהיהם כי תירא מהם הלא אמרתי לך אשר אתם יורשים אותם ולא הצילום אלהיהם. וזאת שנית תעשה תתחיל תחלה בקל ותהיה קונה לב ואבירות גם על החמור. והוא כי תחל' ונתצתם את מזבחותם שאינו כי אם הפריד אבנים אלו מאלו. ואחר כך ושברתם את מצבותם שהוא לשבור את אבניו ממש ועדיין נשארו חתיכות אבנים. ואחר כך ואשריהם תשרפון באש שלא ישאר דבר. ואחרי כן את הפסילים בעצמם תגדעון שהוא את הפסילים של אלהיהם והוא כי הפסילים המה לא אלהים כי אם שהיו עושים אותם הגוים דוגמת מלאכים או הוברי שמים וזהו פסילי אלהיהם שהוא פסילים של אלהיהם תגדעון את הפסילים. ועל ידי כן ואבדתם את שמם של אלהיהם הנזכר אשר היו דוגמתם מן המקום ההוא כי עד כה על ידי הפסילים היו נזכרים שם ועתה אבד שמם משם. או יאמר אבד שהוא את הע"ג ומזבחותיהם למטה ועל ידי כן תאבדון את כחות טומאותם השורה בהם. ופי' ואמר מה שאמרתי אבד הוא את כל המקומות כו'. ושמא תאמר הלא נבטל אותם טרם נזכה בהם כענין כל ע"ג של עו"ג שהוא מבטל והישראל נהנה ממנה וממזבחותיה. לז"א אינכם יכולים לעשות כן רק לאבדם כי הלא אתם יורשים אותם את המקומות ההם עם אלהיהם ואחר שהמקומות שלכם כל אשר בם נעש' ע"ג של ישראל ואין לה ביטול. ואשר תאבדון הוא בין אשר על ההרים הרמים כו' והוא כי הנה א' מהטעיות הגוים ההם הוא שחושבים שיש אלוה שכחו בהרים ויש שכחו בבקעה כאשר חשב מלך ארם על מלכו של עולם יתברך באומר אלהי הרים אלהיהם ולא אלהי עמקים הוא. ע"כ אמר ה' לאבד בין אלהיהם שעל ההרים הרמים בין אשר על הגבעות שהוא במיצוע בין אשר שתחת כל עץ רענן שהוא בעמקים ומישור כנודע מטבעם. והלא צויתו התחיל מאלהיהם ואם ירך לבבכם התחילו מן הקל תחלה כי ונתצתם כו' כדלעיל. ועד כה פירש אשר אמר למעלה באומר אבד. ועתה פירש ואמר ומה שאמרתי שע"י כן תאבדון הוא כי על יד כן ואבדתם את שמם מן המקום ההם הוא שם שורש טומאת הע"ג ההיא כמדובר. עוד יתכן כוון יעשו להם מעין ד' מיתות ב"ד כנגד סקילה אמר ונתצתם את מזבחותם ושברתם את מצבותם. וכנגד שרפה אמר ואשריהם תשרפון באש. וכנגד הרג אמר ופסילי אלהיהם תגדעון. וכנגד חנק שהוא לדחוק את האדם עד תצא רוחו ממנו אמר ואבדתם את שמם שע"י מה שיעשו שפטים בפסיליהם וישנו המקום מדברים טמאים לדברים של קדושה ידחקו את כח הטומא' ששרתה שם עד יתגרש משם ויצא הרוח טמא ההוא ויאבד שמו מן המקום ההוא וזהו ואבדתם כו':