תורת משה - אלשיך, דברים יב:ד

1לא תעשון כן כו'. ראוי לשום לב. (א) הלא כמו זר תחשב אזהרה זו כי מי זה יערב אל לבו לעשות לה' כדבר הרע הזה שיצטרך להזהירו שלא יעשה כן. והנה ארז"ל שהוא אזהרה למוחק את השם והן אמת שאם זה בלבד היא הכונה בלתי נמשכת יפה גזרת אומר כי אם אל המקום כו' עם הקודם. (ב) אומר מכל שבטיכם שהוא מיותר. (ג) אומר לשכנו תדרשו שגם זה אין צורך בו כי הי' די יאמר כי אל המקום אשר יבחר ה' תבא. (ד) שלא יאמר מה שלשכנו ידרשו וגם לא מלת שמה. (ה) אומר תדרשו לשון רבים ובאת שמה לשון יחיד:

2אך יתכן כי הנה ממוצא דבר אשר אמר את אלהיהם על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן. הלא יצא עתק מפי איש לדבר ולומר הלא גם שכל אלהי העמים אלילים ובאבדם. הלא נינקוט מינייהו מדה א' הנראית כי טובה ההיא הלא היא כי ייחדו מקומו' רבים לעבודתם בהרים הרמים ובגבעות כו' ונעשה כן גם אנו לאלהי אמת לעשות בתי מקדש רבים ונכבדים ליחידו של עולם לפחו' בכל פלך ופלך בנחלת כל א' השבטים יבנו בית המקדש אחד לבל בני השבט באופן לא ירחק דרך בית המקדש משום א' מהשבטים ולא יקנאו על השבט אשר בנה הבית בחלקו. לז"א לא תעשון כן להרבות בתי עבודה לה' כדרך הגוים. ואל נא תאמרו הלא זה יהיה אם היינו עובדים באיזה מהם לזולתך חלילה כדרך הגוים שעובדים לאלהים רבים כמ"ש אלהיהם על ההרים כו' ואפילו בעם אחד ימצאו אישיהם מתחלפים איש פלוני יעבוד ע"ג פלוני' ופלוני פלוני' כאשר יכחשו כי כאשר אחשוב כי הוא ענין הכתוב כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו לומר שרבוי עמים יתחלפו אישיהם ללכת כל איש ואיש בשם אלוה אשר ייחד לו. אך אנחנו כלנו נלך בשם ה' המיוחד לעולם ועד. וזהו שלא נאמר כי כל העמים ילכו בשם אלהיהם. וזה יהי' ענין הכתוב פה פן יאמר נא ישראל הלא אם נעבוד כל שבטינו בייחוד אליו יתברך גם כי כל שבט יהיה לו ענין בפני עצמו ובה"מ בפני עצמו מה בכך. לזה אמר לא תעשון כן להרבות מקומות גם שיהיו כלם לה' אלהיכם ואין זה כי אם אל המקום אשר יבחר ה' לבדו. וטעם קנאת השבטים איננה כי מקום הר הבי' נקנה בדמי כל כללות ישראל כנודע ויש בו חלק לכולם וז"א מכל שבטיכם. ושמא תאמר כי עתה שירחק המקום בקצוי ארץ ישראל ויצטרכו לדרוש בדרכים ממקום למקום איזה המקום בחר לו יתב' והוא טורח ואולי ימנעו אנשים מלכת שמה. שני' כי אולי יפגע באיש בלתי הגון ויסירנו מלבו וימנענו מלכת מה שאין כן במקום קרוב שלא יצטרכו לשאול איה מקום כבודו יתב' כי אולי יאמ' הנשאל האם הוא במקום זולת מקום ושכיוצא בזה. על שתי אלה אמר על הראשונה לשכנו תדרשו כלומר אל נא יחשב לטורח לדרוש איה בית ה'. כי הלא לשכנו יתב' תדרשו ואין להם אושר גדול מזה יהיה טרחכם ומשאכם ומחתכם על שכונת הש"י כי זכות גדול הוא על דרך מה שנחשב לאברהם שהיה שואל איה המקום באמור אליו הוא יתברך אל הארץ אשר אראך. ועל דרך זה הוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא לירמיה אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד שאמר לו אל יראה לך שאתה הולך לבטל' ואינך מועיל עם ישראל כי אם תשוב ואשיבך הרבה תרויח שלפני תעמוד. ואל תתיירא שתתהפך אחריהם כי ישובו המה אליך ואתה לא אליהם. על דרך זה נאמר פה אם תצטרך להיות דורש ושואל לא יהי' עליך לטורח כי לשכנו ית' תדרשו ורב לכם שכר הרבה על הדב'. ועל השניה אמר ובאת שמה כלומר הנני מבטיחך שתבא שמה ולא יעצרך איש כי גדול שמו יתב' בגוים. ולא יקרה כמ"ש ז"ל במדרשו' שקרה לעובדי גלולים שהיה הולך אל עבוד' גלולים והי' דורש מקומ' איה וא"ל איש אחד כמה ימי שני חייך אמר שמוני' שנה אמר לו והלא אם היתה הע"ג ההיא יכולה ללכת היא היתה ראוי' לבקרך יותר כי אתה גדול ממנה שאתה בן שמונים שנה והיא בת שנים כי נתחדש' מקרוב. אך הוא יתברך גדול שמו בגוים באופן שלא ימנעך איש מלבא כי אם ובאת שמה. ולא עוד אלא שכ"כ ייטיבו אשר ידברו לכם הנדרשים בדרשכ' איה בית ה' שיספיקו להקנו' בכם שלמות וחסידו' ויושר לבב עד גדר שגם אם בלכתכם במה הייתם מחוסרי אחדו' והולכים בפירוד לבבות תקנו אחדות עצום לעשות המצוה ההיא וזהו לשכנו תדרשו בלשון רבים ובאת שמה בלשון יחיד כי גם שבעת הדרישה יהיה בפירוד אח"כ ימשך ממנה כי ובאת שמה באחדות. גם יתכן שמפורש בלשון מה הוא הדב' שהיה פחד שעליו יתלחשו הנדרשים ויסירו מלבם. והוא באומר לשכנו תדרשו כי הלא תשאלו איה שוכן ה' כי בזה ימצא הנשאל פתחון פה לומר האמנם ישב או ישכון יה אלהים על הארץ ומה גם תוך בית ואיזה בית אשר תבנו לו והוא מקומו של עולם וכל הארץ מלא כבודו. באופן תשוב מדרכך. ולא עוד אלא שגם אתם השואלים תדרשו בפירוד הלבבות כי קצתכם יהיה לבם נוקפם ע"ז וקצתכם ייטיב לכם באופן יצדק לומר בכם תדרשו לשון רבים על פירוד שבלבבו'. ועכ"ז אין צ"ל שלא תמנעו מלבא שמה כ"א גם תלכו כלכם בלב א' וזהו ובאת שמה בלשון יחיד אלא אדרב' בדרישותיכ' בכל ערי שבט ישראל לא יעדרו ממתיקים הדבר ומודיעים איזה הדרך ישכון אורו יתב' במקום אשר בחר. עוד כוון באומ' ובאת שמה ולא אמר והלכת שמה. לומ' שני פעמים על אשר בחר ה' במקום ההוא בייחוד לכל ישראל ולא במקום זולתו. הא'. באומר המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי כל כן ראוי שאחרי ה' ילכו אל המקום אשר שמו שם. ב' כי שם שורשי נשמו' עם בני ישראל. כי הוא מכוון אל שער השמים אשר שם חופפה השכינה שתחת כנפיה שורשי כל נפשות ישראל. נמצאו ישראל בלכתם שמה כבאים ולא כהולכים כי הלא המה מתקרבים אל עצמם ואל שורשם ובאת שמה. עוד יתכן כיון ענין אחר ובו ימשכו כל הכתובים הבאים כאשר יבא ביאורם בס"ד. והוא כי הנה ידענו מרז"ל כי ב"ה של מטה מכוון כנגד ביה"מ של מעלה שנאמר מכון לשבתך הוא ב"ה של מעלה שבזבול. ועל כן בהבנות ב"ה למטה בהר המוריה המכוון כנגד של מעלה מתייחסים לבונים:

3והוא מאמר שלמה בחכמתו באומרו בנה בניתי בית זבול לך לומר שבנה בנין כמו של מטה ושל זבול אשר לו ית'. וכן אמרו ז"ל כי כשהיה הכהן משרת למטה היה מעלה עליו הקב"ה כאלו היה משמש בב"ה העליון בעולם העליון. וכן הנכנס בשל מטה כאלו נכנס בשל מעלה כמאמרנו על פסוק נבואה למשכנותיו לומר נבואה כאחד לשני משכנותיו שבבואנו לשל מטה יחשב לנו כבאים בשל מעלה. וגם הוא מאמרנו על פסוק ירושלים הבנויה כעיר כו' לומר כי הנה יש בהמ"ק של מעלה ובהמ"ק של מטה וכן ירושלים של מטה וירושלים של מעלה. וכאשר הבא אל בהמ"ק של מטה יחשב כבא אל של מעלה כן הבא אל ירושלים של מטה הוא כבא אל ירושלים של מעלה. וזה מאמר הכתוב ירושלים הבנויה כו' לומר הנה יש שתי ירושלים אחד בנויה ואחד רוחניות מחוברת ומכוונת כמחוברה לה הם כאלו הם יחד וכאלו של מעלה גם הי' של מטה ממש באופן ששם עלו שבטים שלא בלבד עלו שבטים בירושלים של מטה כ"א גם שם בעיר שחוברה לה שהיא ירושלים של מעלה הנזכר עלו שבטים נמצאו היו בשני עולמות כאחד בשל מעלה ובשל מטה ואינו מן התימה כי הלא הם שבטי יה מתייחסים אל שם יה הכולל שני עולמות כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר:

4ובזה נבא אל הענין אמר כ"א אל המקום אשר יבחר ה' לשום את שמו שם כי גם שבב"ה של מטה אין שכנו שם בעצם כי אם בשל מעלה כמ"ש ז"ל מכון לשבתך כי רק שבתו לא יתייחס אלא בשל מעלה. אך בשל מטה אינו רק ששם שמו ית' שם. עכ"ז אל תחשבו שבשבתיכם בב"ה של מטה אין לכם חלק בשל מעלה. כי הלא לשכנו שהוא של מעלה תדרשו איה מקום שבתו ית' אשר הוא שוכן כי שם הוא עיקר שכנו. וגם זה הוא אמת כי ובאת שמה כי בשכנו ממש אתה בא. והוא כמו שכתבנו כי איכות של מעל' מתלבש בשל מטה באופן שהבא אל התחתון הרי הוא כאלו בא אל העליון כי ע"כ היו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים ולא אמ' אדם לחבירו צר לי המקום כו':

5או שעור הכתוב מעין האומו' והוא ע"ד מאמרנו ע"פ שמחתי באומרים לי בית ה' נלך. והוא כי לא היו אומרים ב"ה נלך רק בית ה' כאלו בב"ה של מעלה היו חפצים ללכת. ושמחתי כי הי' עולה על רוחם כי בשלמטה הוא גם כן בית ה' העליון כי בצד מה אחת הוא כי אין צ"ל בב"ה כי אם בירושלים עצמה העומד בה כעומד בירושלים של מעלה. כי הנה עומדו' היו רגלינו בשעריך ירושלים שהוא בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה כא' כי איכו' העליונה נשפעת בתחתונ'. וע"ד זה הוא בב"ה מקל וחומר. וע"ד זה יאמ' הנה בשאלכם על ב"ה לשכנו תדרשו כי לא תאמרו איה ב"ה רק איה שכנו אשר לפי האמת אין זה רק העליון. אך עם כל זה בצד מה הנה כי כן יהיה כי הלא ובאת שמה כי כ"כ שפע העליון ישרה למטה כי הלא לבא שמה בשכני העליון תתייחס. ולא זה בלבד כי אם גם והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם כו' כי שמה בשכנו הנזכר תביאו עולותיכם. כי יחשב לכם כאלו בהביאכם את כל אלה פה הוא כאלו שמה בב"ה של מעלה תביאו אותם וכן ואכלתם שם כי מה שתאכלו ומה גם משלמיכם ומעשרותיכם מתכא דרחמנא תאכלו ויחשב לכם כאוכלים שם בשכנו הנזכר שהוא מתייחס לפני ה' אלהיכם בעצם שהיא בב"ה העליון. וזה תכירו כי כן הוא שיחשב לכם כאכלכם למעלה לפני ה' כי הלא ושמחתם בכל משלח ידכם כו' והוא כי הנה ידוע כי ברכת מזון האדם נשפע לו ע"י שולחנו כי בהיות מאכל שולחנו כרצונו ית' באופן שיחשב כאילו אכלו משולחנו של מקום שם יצוה ה' את הברכה כנודע מהשפע הנשפע על שולחנו. וא"כ לפי מדרג' מקום מערכת שולחנו כן יבורך. ואם כן בהיו' כי אכילתך תחשב כאלו היא בבי' המקדש של מעלה יופלג השפע הנשפע בנחת שולחנך עד גדר שושמחתם בכל משלח ידכם כי תכירו אשר ברכך ה' אלהיך בכבודו ובעצמו שלא ע"י מלאך או שליח כי מרוב השפע תכירו כי ידו עשתה המלאה והרחבה. ואמ' לשון יחיד כי לא האוכלים שם מתברכים בשוה על כן אמר ברכך לשון יחיד כי השגחתו יתברך פרטי' ומשלם לאיש כמעשהו. גם יהיה שעור הכתוב ע"ד זה שאומר ענין כתוב אצלנו למעלה שהוא יתברך בעבודה אשר יעבדוהו יחפץ בהתחברו' רב כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים העושים את המצוה. אך בשלמו את השכר א' וא' כי אינו דומה שכר ראובן לשכר שמעון או אפילו ששים רבוא העושים מצוה כא' אין גם א' נוטל בשוה אחד עם חבירו והוא כי פלס ומאזני משפט לה' לשקול כל מעשי איש ואיש לפי זהירו' או כונה או פנאי או שמחה אשר העדיף זה על זה. וז"א והבאתם כו' ואכלתם כו' ל' רבים. אך קבלת השכר בפרטו' לכל א' וזהו אשר ברכך כו' לכל א' וא' כמעשהו כמדובר: עוד יתכן שבא להזהיר את ישראל באוכל שם במקום אשר יבחר ה' שיאכלו שם בהשקפת היותם לפני ה' וזהו ואכלתם שם לפני ה' אלהיכם. וע"י כן שיהיו במורא ומתוך ד"ת על השולחן ימשך שושמחתם. הפך מכל מקום שיש אכילה ושתיה שעושה רושם כי השטן מערבב השמחה. וזהו אומרו ושמחתם כי הלא תשרה שם שכינה ואין מקום לחצונים לערבב. אך בזאת שתהיה האכילה והשמח' בכל משלח ידכם ממעשה ידיכם כלומר שתזהרו בל יהיו עושק או גזל שאם הבאתם גזול אשר שנא ה' לא לרצון יהיה ולא תתייחס אכילתכם אל היותה לפני ה'. וגם לא תמשך שמחה כי השטן יערבב ח"ו. לכן עשו זאת איפה שיהי' כל האמור מן ההיתר כי הלא אשר ברכך הוא ה' אלהיך בהיו' מן משלח ידכם ולא מן הגזל. וא"כ ודאי שושמחתם כי היא יתב' אשר בירך אותך ישמחך בה כי טובתו יתברך שלמה: