תורת משה - אלשיך, דברים יד:כד
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 14:24
Open in the reader →1וכי ירבה ממך כו'. ראוי לשית לב. (א) אל או' כי ירחק ממך המקום כי בכלל אומר כי ירבה ממך הדרך ההוא. (ב) כי הלא בהיות איש רחוק מעיר אחת לא נאמר כי ירחיק המקום ממנו כ"א שירחק הוא מהמקום כי הלא המקום לא יקרב ולא ירחק כי קבוע הוא אך האדם המתנועע עליו יצדק לומר שירחק מהמקום או יקרב וא"כ איפה מהראוי היה לומר כי תרחק מהמקום ולא כי ירחק ממך המקום. (ג) למה זה האריך ואמר אשר יבחר ה' אלהיך לשום את שמו שם כי באומר המקום יובן כי בפסוק הסמוך דסליק מניה אמר ואכלת לפני ה' אלהיך במקום אשר יבחר לשכן שמו שם ולמה חזר פה לאומרו. (ד) אומרו כי יברכך ה' מי לא ידע כי ברכת ה' היא מעשירתו:
2אמנם יתן דופי במדת בן האדם לבלתי החזיק טובה לקונו. ויספר בשבחו של מקום שמעביר על מדותיו ית' ומנהל את האדם לאטו לפי שיטתו מרוב ענותנותו עם עוצם גדולתו. והוא כי כמקרה בני האדם בכל דורותינו תספר תורתינו שהיה נקרה לקצת עשירי עם בימים ההם והוא כ"א יאמרו לאיש בעל י' אלפים דינרי זהב ונושא ונותן בהם למה לא תקבע עתים לתורה כראובן שכל נכסיו לא יגיעו עד מאה דינרין ושונה הלכות בכל יום כי אז יחרץ העשיר ויענה עזות לעומת שבא לדבר אתו. ויאמר אליו חבל על הלחם אשר אתה אוכל ואתה שור ולא אדם חמור ולא איש כי לא בדעת תדבר כי הלא ראובן אשר הזכרת אלי הן מעט אשר לפניו בשעה אחת ביום יספיק לו ליטפל בעסקו אך אנכי כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי הלואי כל היום וכל הלילה יספיק לי לשאת ולתת בממוני כי לפעמים לאכול אין לי פנאי ומה גם עתה לעסוק בתורה. הנה כי יאמר כי אשר הטיב הש"י מעט אליו יאתה לעסוק בתורה אך הוא אשר הרבה ה' להטיב לו אין ראוי לו לעסוק כתורת ה' אשר עשה לו את החיל ההוא ואוי לאזנים שכך שומעות מפי האיש ההוא כי אין הללות וסכלות וכפיות טובה גדולה מזו. והלא כדבר הזה אחשבה דברה תורה על איש אשר נתן לו ה' הון ועושר וירבה לו מאד מעושר דגן תירוש ויצהר ומעשר בהמה אשר חנן לו ה'. והנה אם חשק בית ה' היה שקוע בלבו הראוי לו יאמר הנה אם מעט היה אשר חנני ה' הייתי מהלך שמה ולמה אגרע לבלתי לכת להחזיק לו ית' טובה על כל הטובה אשר הרבה להיטיב לי מק"ו מאיש רש אשר בית ה' ילך לבלתי היות לו ית' כפוי טובה על המעט אשר נתן. ואדרבה אמור יאמר למי יאתה ללכת אל עיר ה' אם לא למי שיוכל שאתו כי מעט הוא אך אני ירבו עלי משואותי ויהיו עלי לטורח. נמצא כי לפי רוב הטיבו ית' את האדם ימעט מהחזיק לו ית' טובה. ואין זה כי אם שהונו אשר נתן לו ה' היה סבה שיוסר מלבו חשק בית ה' וקדושת המקום אשר בחר ה' לשכן שמו בו והולך ונשמט מיראתו ית'. וזה מאמר הכתוב וכי ירבה ממך הדרך כי לא תוכל שאתו ויראה לך כי איש אשר כל השיעור הרב לו כמוך לא יתחייב ללכת כי יהיה עליו לטורח וילאה נשוא. אתה דע לך כי אין זה כי אם שהמקום הקדוש ההיא ירחק וזהו כי ירחק ממך המקום כי אם אתה תמעט בחשקו הלא הוא וקדשתו ירחק ממך אז יותר וזהו כי ירחק ממך המקום. וש"ת ואיך יצדק לומר שהמקום רחק ממנו והוא בית שאין לו בחירה. לזה אמר אשר יבחר ה' לשכן שמו שם וא"כ באמרי המקום הוא שם ה' השוכן שם כי הוא המתרחק ממך על שלא שמת לבך לאמר האם יאבד הוני אם אשכיר כמה סוסים וחמורים ונשאו אתי. ומה גרם לך לומר כי רב ממך הדרך כי לא תוכל שאתו הלא הוא רוב טובה אשר ברכך ה' אלהיך נמצא כי זה הוא הגמול אשר תשלם לו ית' כ"א לא היה מרבה להיטיב לך היית זהיר ללכת אל בית מנוחתו ית' ועתה שהרבה לך רוב טובה תבקש לישמט וזהו אומר כי יברכך ה' אלהיך ועכ"ז לא אבעט בך ואנהלך לפי שיטתך כי אתקן לך באופן שבלי לאות ועמל תבא שמה והוא כי ונתת בכסף כו':