תורת משה - אלשיך, דברים יד:כה

1ונתתה בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום כו'. הנה יקשה. (א) אומרו נתינה בכסף הוא בלתי צודק כי מה יתן בכסף והראוי יאמר ותפדה בכסף כו'. (ב) אומרו וצרת הכסף בידך כי אין ספק שאין הכונה שיהיה צרור כספו בידו ולא באמתחתו. והנה ידוע קבלת רז"ל שהוא לומר שיהיה כסף טבוע שיש בו צורה ועם שקבלתם אמת ויציב ולא יבצר עוד דרך פשט המקרא שתמשך מלת בידך אחר אומרו וצרת ולא שתדרש כל תיבה בפני עצמה. (ג) או' אשר יבחר ה' אלהיך בו ולא אמר לשכן שמו שם כמאמרו למעלה. (ד) אומרו ונתת הכסף כו' ידוע דרשת רז"ל בכלל ובפרט ועדיין נשית לב למה היו הפרטים אלו מזולתם וגם אל שינוי הלשון מאומרו תאוה נפשך לאמר תשאלך נפשך. (ה) אומרו ואכלת שם לפני ה' אלהיך מי לא ידע כי לפני ה' הוא אוכל ומה זו שמחה שאומר ושמחת אתה וביתך ואם הוא לאכול ולשמוח גם לוי וגר ויתום ראוי ישמחו עמו. (ו) אומר והלוי אשר בשעריך לא תעזבנו למה יאמר בל' שלילת עזיבה ולא אמר ונתת ללוי וכיוצא בלשון זה:

2אמנם יאמר הלא היה יצר סמוך מפתך לאמר כי רב ממך הדרך כי רב מאד מעשר דגנך כו' ולא תוכל שאתו. והנה דע כי אם כה היית עושה ונמנע מלכת אל המקום אשר בחר ה' גם ה' היה מעביר כספך והולך ממך כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. אך עשה זאת איפה ויהי לך אשר לך והוא כי הנה מבואר אצלנו בספר שמות בס"ד כי כאשר האדם הגדול באיכות תורתו ומצותיו ית' מקנים בו קדושה עד יחשב כבריה חדשה כמאמרנו בברכת המצות אשר קדשנו במצותיו כי על ידי מצותיו נקנה קדושה. והוא טעם אל אשר הפליא לעשות הוא ית' לקבל שבים גם אשר מרדו בו משא"כ מלך ב"ו על כי השב מאשר חטא לה' אינו דומה אל אשר שב מאשר חטא למלך כי החוטא למלך הארץ הוא בהוייתו בשובו מחטאתו כאשר היה בהעוותו. כי לא נשתנה באופן שעונשו לא סר ממנו. אך אשר חטא לה' ע"י מצות תשובה אשר עשה סרה ממנו חלאת טומאתו ואשר נטמא בהעוותו ויטהר. והנה מאיכות קדושה נעשה בריה חדשה עד אשר נאמר כי איננו זה החוטא כי להפך לאיש אחר ולמה יומת טהור על טמא. וזה היה ענין ננוה כי על כן לא נתקיימה גזרת נבואת יונה בשובם כי כדברו כן היה באומרו ננוה נהפכת כי נהפכת האיכות טומאה על ידי תשובה. והנה לא בלבד יקרה כה לאדם כ"א גם על כל יתר בריות כ"א יקדיש את שורו וצאנו לה' אין איכותם שוה כאשר בתחלה כי חלה בהם קדושה. ואך גם זה אפילו בדומם כ"א יהיה לאיש כסף חול ויקדישנו לה' אין איכות הכסף ההוא כאשר בתחלה כי קנה קדושה כמאמרנו על פסוק לעשות בזהב ובכסף ובנחשת ולא אמר מזהב ומכסף כי על ידי הקדיש אותם ועשות מהם כלי הקדש מקנים קדושה ואיכות במתכת עצמו. ועל כן הנהנה ממעות הקדש מועל כנודע. ולא עוד אלא שאיכות הקדושה אשר חלה בכסף הלז הוא העומד לשמור לו כל יתר כספו כי מלת ממון חסר. וזה יאמר ונתת בכסף כו' לומר כי על ידי התפיס קדושת מעשר בכסף אתה נותן מתנה ויתרון באיכות הכסף ונתת בכסף שאתה נותן בכסף עצמו. ולא עוד אלא שע"י כך יתקיים לך כל כספך כי וצרת הכסף בידך שתהיה כצורר וקושר הכסף אשר לך בידך שהוא ברשותך שיהיה כל הכסף אשר בידך כצורר וקשור בידך ורשותך בל ימוט ממך. כי זכות זה ישמרנו לך ואז והלכת אל המקום אשר יבחר כו' שהוא בירושלים ושם ונתת הכסף כו' בבקר ובצאן כו'. ולהיות שעל ירושלים ידבר כי שם יקנה הבקר והצאן כו' ע"כ לא אמר לשכן שמו שם כי אין זה רק בב"ה אך על ירושלים לא יאמר כ"א אשר יבחר בו. ואז ונתת הכסף כו' והוא כי הנה תאוה נפש הישראל היא לעבוד את ה' ולעשות ריח ניחוח לפניו ית' כאשר צוהו שהוא חובה עליו וזו היא תאות הנפש בעצם. אך להקריב לפניו ולעשית רצונו אך באשר איננו חובה רק נדבה גם שלא תתייחסו לתאות נפש לא יבצר מהיות שתשאל ממנו ותראה לו כי זו חפצה במה שתשים בלבו צד רצון לעשות אותה. וזה אמר ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך שהוא בבקר ובצאן כדי לעשותם שלמים ריח ניחוח לה' שהוא תיבה וע"כ מזה תתחיל כי היא תאות הנפש הקדושה בהקטיר את החלב קרבן לה' וכן ביין ובשכר לנסך ממנו על גבי המזבח ששלמים טעונים נסכים. וגם אשר תשאלך נפשך שאינו חובה רק ששאלת אותך נפשך לעשותם שגם בהם תעבוד את ה' כענין קמח סולת שגם ממנה תוכל לעשות לחמי תודה דרך נדבה וכן בכל שאר מיני מזון כי גם בהם תתברך הברכות הראויות לכל דבר שגם הנפש תשאל לעבוד בם את ה' עם שלא תאוה כ"כ כאשר במה שתעשה ממנו קרבן חובה לה'. ועל הסוג הזה הב' אמר ובכל אשר תשאלך נפשך. ומה שאמרתי לך שתפליג לקחת ויקר יצאן כו' אל תאמר אחר שרבו כמו רבו לי בקר וצאן ויין ושכר וכל אשר שאלתני נפשי לרוב כי רב חילי אשר פדיתי בכסף ויש לי רב ע"כ ארבה רעים אהובים רבים בשובע שמחות לאכול בשר שגיא ולשתות במזרקי יין באופן שתתהפך המצוה לעבירה על יד זוללות בשר וסבאות יין. לכן הנני מצוך תשמור לך מעשות זו רק ואכלת שם לפני ה' כלומר שתתן את לבך לפני מי אתה אוכל. וגם רמז לא תרבה רעים רק ואכלת לבדך. ואם תרצה לשמוח בחברה יהיה אתה וביתך ולא לזרים אתך. והלוי כו' לא אומר לך שתושיבנו בחברתך עם אשתך רק שלא תעזבנו כלומר ריקם אך לא על שולחנך עם האשה:

3או יאמר עם ששלשה שאכלו על שולחן אחד ואמרו דברי תורה הם כאלו אכלו משולחנו של מקום משא"כ אחד לבדו אשר אינו כן. לזה אמר ואכלתם שם לומר כי גם שתהיה יחיד יהיה לפני ה' אלהיך כאלו תאכל משולחנו של מקום כענין לאכול לחם לפני האלהים. ואם תרצה לשמוח במרעים יהיה אתה וביתך: