תורת משה - אלשיך, דברים טו:א

1מקץ שבע שנים תעשה שמיטה כו'. יקשה (א) אחר אומר שמוט כל בעל משה ידו מה צריך לומר לא יגיש כו' ומה גם כי בכלל מאתים מנה שאם שומט ודאי שלא יגוש. (ב) אומרו כי קרא שמטה שמהראוי יאמר כי היא שמטה לה'. ועוד שכבר נאמר וזה דבר השמטה מה צורך לומר כי קרא שמטה לה'. (ג) אומר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך כבר נאמר זה למעלה ולמה חזר לאומרו. ועוד שהכניס את הנכרי בין הדבקים. (ד) אומר אפס כי לא יהיה בך אביון כו' כי אומר אפס הוא משולל הבנה שאם הוא כמו אפס כי עז העם שהוא כאומר אלא. לא יצדק פה כי מה בא לשלול האמור. ואם הוא כאומר בלבד גם הוא לא יהיה שאם כן יאמר שהדין האמור הוא בלבד בזמן שלא יהיה אביון והלא מכ"ש שראוי יהיה הדין הוא כשיהיה אביון. ואם הוא לשון ודאי שאמר שודאי שלא יהיה אביון הלא בסמוך הוא אומר כי יהיה בך אביון. (ה) מה הוא כפל אומר כי ברך יברכך וגם אומר נותן לך נחלה לרשתה מהו כל האריכות הלז. (י) אומר רק כו' מה בא למעט הרק הזה. (ז) מה בא לרבות כפל אומר שמוע תשמע. (ח) אומר כי ה' אלהיך ברכך כו' טבע הלשון הוא כנותן טעם אל האמור ולא יצדק כלל (ט) אומר כאשר דבר לך היכן דבר וגם מה צורך לאומרו. (י) אומר והעבטת כו' בלתי מקושר אל הקודם:

2אמנם אמר חלקתי לך ששה שנות השבוע לעשות צדקה ללוי לגר ליתום ולאלמנה. כי בשנה הראשונה תתן תרומות ומעשרות ומתנות עניים. וכן בשנה השנית. נוסף עליהם בשלישית מעשר עני וגם לבער המעשרות של שלש שנים להשביע ללוי לגר כו'. ועד"ז בג' השנים הבאות אחריהן. אך בשביעית הנה הבעל הבית יאכל מהנמצא אתו מהשנים הקודמות. אך הלוי והגר והיתום והאלמנה יחסר להן כי אין תרומות ומעשרות ומתנות עניים כי הספיחים מעט המה לכלכל את כלם. וגם הבעל הבית בעצמו מה זכות תערכו לו כי לא יתן מאומה. לזה אמר הנה גם בשנה השביעית תעשה צדקה שהוא כי מקץ שבע שנים תעשה שמטה. וש"ת הלא אין זה רק בשב ואל תעשה ואיך אמרת תעשה שמטה שמורה שיש מעשה בדבר וגם להיותו במקום צדקה צריך מעשה. לזה אמר וזה דבר השמטה כלומר מה שאמרתי מעשה שייחסתי הדבר אל עשייתך הוא כי זה דבר השמטה שמוט כל בעל כו' שהוא בגם בתת לך האיש החוב אשר אתה נושה בו אתה תשמטנו ותאמר לו משמט אני. וזה ידמה לקום ועשה. כי את שאשר תטיב עמו לא לבד יהיה לבלתי נוגשו אם לא יתן. כי בזה ודאי אין להחזיק לך טובה. כי במה שקרא שמטה לבד ראוי שלא לנוגשו כי לא יגרע מהקרקע ששובת בשנה ההיא וזהו לא יגוש כו' כי קרא שמטה לה' כלו' ראוי שלא יגוש במה שקרא. וא"כ במה נחזיק לך טובה לשיתייחס מעשה הטובה בשמטה אם לא באשר תשמט ידך מהנותן לך את חובו. ועוד טענה אחרת והיא כי הנה את הנכרי תגוש כו' והוא כי הנה רבותינו ז"ל קבלו שאין פסוק זה מדבר בפרטות בשנת השמטה כ"א בכל שנה וכדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות מלוה. וי"א מכאן שהנוגש את בעל חובו עובר בעשה כי לאו הבא מכלל עשה עשה מכלל של ישראל לא יגוש. והיה הענין לפי דרכנו בל תאמר הלא רב עתה הרף ידי מלנגוש אך אם מבלי נגוש אותו יתננו לי למה אומר משמט אני ולא אקח מידו. לז"א הלא מלבד השנה הזאת את הנכרי הוא שתגוש ולא את אחיך אך בשנה שאינה שמטה. וא"כ במה יודע איפה שתטיב את אחיך בשנת השמטה על שאר שנים אם לא באשר תשמט ידך וזה אמר ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך. וש"ת הלא אמרת לי כי בשנה הזה אעשה בחי' צדקה שאת אשר יהיה לי את אחי תשמט ידי והנה תאמר נא ישראל כי עדיין כל זה איננו שוה בנזק העניים והאביונים. כי לא כל עני ואביון יהיו עליו חובות שישמיטום להם. וגם אם יהיו עליהם חובות לא יאכלו עתה מהם בהשמטת כספים אלו כי כבר אכלום מאז לוו אותם ועתה נפשם יבשה אין כל לא מתנות עניים ולא מעשר עני. אל תחוש לזה כי הלא זכות מה שתשמט ידך הוא מלבד אשר שימשך לך ממצוה זו והוא כי בזכותך לא יהיה אביון בישראל. וא"כ אל תצטער על העניים והאביונים כי אינם כי לכל איש ישראל יהיה די מחסרו. וזה אמר אפס כי לא יהיה כו' שהוא מלבד כי לא יהיה בך כלו' בך בשבילך אביון כו' כי זכותך תמנע דלות מישראל וכן המתרגם אפשר מפרש מלת אפס כמו מלבד. שתרגם לחוד. והוא כי הלא ברך יברכך ה' לומר ברך את השנה הזאת ויברך אותה. וגם לא על ידי מלאך או שליח כ"א ה' בעצמו המשגיח בפרטים באופן שעי"כ תהיה ההשגחה פרטית עד שלא ימצא אך גם א' שיהיה אביון וזה אמר יברך ה'. משא"כ הברכה הנשפע ע"י שר או מלאך אל גוי מגויי הארץ כי לא ישגיח בפרטים כי לא יחדל אביון בתוכם גם כי הכללות ישבעון טוב. וזה שאמרתי שיהיה על ידו יתברך בעצמו ולא על ידי שר הוא בארץ אשר אין עליה שר כי אם אשר ה' דורש אותה. והראיה כי הלא מעתה בתת אותה לך הוא בידו יתב' ממש וזהו אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה כאשר כתבנו למעלה שהם יכירו כי הוא ית' בעצמו הכובש בפניהם את הארץ. וגם תראו איך לא אל הכלל נותן הארץ כ"א בפרטות אל כל אחד וא' מישראל וז"א נותן לך נחלה לרשתה לשון יחיד. והוא כי אינו כמלך הארץ שילך עם י' אלפים איש ללכוד עיר ואחרי כן לא יותן חלק בה לכל א' וא' מהסך ההוא כ"א אשר שיאחז או יקנה מן המלך או מהמחזיק באופן שרבים יקחו חלק ורבים לא יקחו. אך לא כן הוא בכיבוש הארץ כ"א לכל א' וא' מישראל נתן לו נחלה בארץ לרשתה איש לא נעדר. כי מאז יורה כי השגחתו וטובו היא פרטות גם מאומר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה כיון להביא ראיה גם אל ריבוי הברכה שאמר ברך יברכך והוא לומר ברך יברכך ברכה כפולה וגם עד גדר שלא יהיה אביון שהיא השגחה פרטית. על ענין הרבוי יש ג' טעמים. (א) שהיא בארץ כי שם מקום השפע אשר שם שער השמים. (ב) כי ה' אלהיך נותן שהוא יתב' הנותן אשר לו הכל ואין עניות במקום עשירות. (ג) שהיא מתנה וכל הנותן בעין יפה נותן. וכל הפרטים הלא הוא כי הלא נותן לך לשון יחיד שהוא לכל א' וא' נחלה לרשתה ולא יכרת איש שלא יירש בה בפרטות. ושמא תאמר א"כ נאמר מעתה כי אולי מה שלא יהיה בנו אביון לא ע"י מצוה זו אשר אמרת נמשך כ"א מאיכות הארץ ומהיותו יתברך הנותן ברבוי ובפרטות ולא ממצוה זו. אל תאמר כן כי רק אם שמוע כו' לומר אם תהיה לכם ברכה זו אינו רק אם שמוע כל מקום כי הלא כל המצות שמעו ישראל בסיני אלא שנשכת מהם וכתבם משה בספרים הקודמים וחזר ושנה להם במשנה התורה בערבות מואב. ואמר להם משה אל תחשבו בלבבכם כי אשר נאמר בסיני היה קול ה' ועתה אתם שומעים בקול איש כי פי המדבר אליכם. כי לא כן הוא גם כי אנכי הדובר באזניכם בשמעכם אותי. את ה' אתם שומעים. כי גם זה מאתו ובידו ית' הוא. וזהו רק אם שמוע תשמע כו' לומר רק אם יהיה כל הטוב הנזכר לך הוא אם שמוע אותו. תשמע בקול ה' אלהיך לשמור את כל המצוה אשר אנכי מצוך כו'. כי גם שאני מצוך תשמעו בקול ה' ית' לשמור לעשות כי כך יהיה בלבבכם וע"י כן תתברך על ידו יתב'. והראיה כי אין הארץ מברכת זולתי לעושי המצות ולא מטוב איכותיה או על זכות אבותיך שירשם הארץ זבת חלב ודבש שנדר להם לתת לזרעם. כי הלא כי ה' אלהיך ברכך הוא כאשר דבר לך בב' הדברות ששמעת מפיו שדבר לך פה אל פה שהוא אומר ועושה חסד לאלפים לאוהבי ולשומרי מצותי הנה כי אין משלם חסד אשר נדר לאבות לדור עוברי רצונו. ועוד תזכה ע"י זכות השמטת כספים לשני דברים אחרים. אחד שבזכות ההלואה והעבטת גוים רבים שיצטרכו לך ואתה לא תעבוט. ועל אשר לא תרדה בו ותמשול לנוגשו ולהחשיבו אצלך כעבד לוה כו' ע"כ ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשולו זולתם:

3או שעור הכתוב ע"ד זה והעבטת כו'. לומר אל נא תמנע מלהלוות לחייבך להשמיט החוב. כי הלא שתי מעלות טובות תקנה ע"י הלואתך את אחיך וע"י השמט את ידך. א'. על מציאות אשר תלונו תזכה כי והעבטת גוים רבים כו'. ועל מה שלא תמשול בו לנוגשו ע"כ ומשלת בגוים רבים כו' וע"כ אל תמנע מלהלוות לישראל עמך ולהשמיט להם ידך:

4עוד יתכן שעור ענין הכתובים מפסוק אפס כו'. והוא בהזכיר מז"ל בהקשותם שקשו קראי אהדדי שכתוב אחד אומר כי לא יהיה בך אביון וכתוב אחד אומר כי לא יחדל אביון ומתרצים כאן בזמן שעושים רצונו של מקום כאן בזמן כו'. ואפשר על פי דרכנו שמפורשת תשובתם זו בכתוב. והוא שאומר הלא צויתך שאת אחיך תשמט ידיך והלא כך היא דרכן של בני אדם שאפילו אשר לו מלא ביתו כסף וזהב לא יוכל לסבול שילוה איש ממנו ולא ישלם באופן שיתחמץ לבבו על שמוט כל בעל משה ידו. על כן בא הכתוב ואמר מה שאמרתי לאחיך תשמט ידך אל תדאג על הדבר כי לא לעולם תצטרך לכך כי אין זה רק בהיות אביונים שיוצרכו ללות. אפס כאשר לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי לא יצטרכו ללות ממך כי ברך את אשר אינם עתה עשירי עם ויברכך גם אתה על אשר נתן לך ה' בעצמו בארץ המיוחדת לו יתב' כי שם תהיה ההשגחה על יד עצמו ועל כן תהיה פרטות עד שלא ימצא אך גם אחד אביון שיצטרך לזולתו. כאשר גם מעתה ההשגחה על ידו יתב' וזהו אשר ה' אלהיך נותן כלומר בעצמו ועל כן גם הנחלה היא פרטית בפרטות שלכל אחד נותן נחלה לרשתה שלא נשאר איש קטון או גדול שלא ניתן לו חלק בארץ וזהו לך נחלה לשון יחיד. על דרך זה ישגיח בעצמו השגחה המיוחדת לו שהוא פרטית עד שלא יהיה אך גם אחד אביון. אמנם זה לא יהיה רק אם שמוע תשמע כו' שהוא בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כלומר שאם לא כן לא יחדל אביון כמאמרו אחרי כן. וביאור הכתוב ואם שמוע תשמע כו' לומר השפע הזה יהיה לך אם תהיה לך כל התורה חביבה עליך וגם בשומעך עתה מפי כאשר בשומעך אז מפי הקב"ה וזהו רק יהיה לך כן אם שמוע אתה עתה מפי תשמע בקול ה' כלומר שתחשוב בעצמך כאלו תשמע בקול ה' את כל המצוה הזאת שבספר הזה אשר אנכי מצוך. שעם היותו אני המצוה לך תחשוב כשמוע מפיו יתב'. כי כאשר אז ה' אלהיך ברכך כאשר דבר לך שהוא ברכה גדולה עד מאד ובלשון יחיד שהוא פרשת עקב שאמר והיה עקב תשמעון כו' ואהבך וברכך כו' שהם ברכות עצומות ובפרטיות לכל יחיד אז הוא מה שאמרתי אפס כי לא יהיה בך אביון כי אז לא תצטרך להשמט ידך כי הלא והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבוט אפילו יחיד כמשמעות אתה. ואם לא תעבוט איש מישראל לא תצטרך להשמט ידך. ואשר אמרתי והעבטת גוים רבים לא יהי' שיכריחו אותך להלוותם שא"כ קללה תחשב ולא ברכה כי ידם תקיפ' עליך אך הענין יהיה להפך כי ומשלת בגוים רבים ותלוה להם על העבוט שויהיו לאכול ומצאום צרות תחתיך אך לא שיכריחוך לא הם ולא זולתם להלוותם כי בך לא ימשולו: