תורת משה - אלשיך, דברים טו:ז

1כי יהיה בך אביון כו'. (א) הנה אומר מאחיך הוא מיותר כי אין לומר שממעט את הגר כי אדרבה בו הזהיר הוא ית' יותר וכן אומר באחד שעריך הוא לבלי צורך כי הלא חובת גברא אין בה הפרש בין ערי ישראל ליתר ערים ובן אומר בארצך הוא מיותר ומה גם בכל שעריך הוא כי בכלל מאתים מנה וכן אומרו אשר ה' אלהיך נותן לך מה יבא להשמיענו. (ב) אומר לא תאמץ ולא תקפוץ את ידך הוא כפל ענין לבלי צורך. (ג) כי גם לא זה וזה היה ראוי לומר והראוי בל יאמר רק פתוח תפתח את ידך ומאליו נשמע שלא יאמץ את לבבו ושלא יקפוץ את ידו. (ד) אומר שתי פתיחות פתוח תפתח כו'. (ה) אומר והעבט תעביטנו כי האם בחנם נצטוינו לפתוח ידינו לו כ"ש שנלוה לו וגם למה כפל ואמר והעבט תעביטנו וגם אומר אשר יחסר לו שהוא מיותר וידוע מרז"ל שהוא כפי מה שיהיה מנהגו ולא יחסר ממנו אפילו סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו:

2אמנם הנה אמרו רז"ל שאמר טורנוסרופוס לר' עקיבא אם הקב"ה אוהב עניים למה אינו מפרנסן משל למלך שגזר על עבדיו שלא יתנו להם לאכול המאכילם אינו מורד במלך א"ל ר' עקיבא משל למלך שכעס על בנו כו' המפרנס אותו אין המלך מחזיק לו טובה כו'. הנה כי יש דרך ישר לפני איש לאסור על נפשו לתת מלחמו לדל באומר כי אחר שהקב"ה כעס עליו ולחמו מנע ממנו הלא לעובר רצון מלך יחשב הנותן לו לחם לאכול והוא דעת טורנוסרופוס. ולהבין דרכו נשכיל על דבר אומר שגזר המלך שלא יאכילם. את מי גזר. אך הוא כי הנה לאיש אשר יחסר לחמו יש סבות טבעיות אשר יפול לב אדם עליהם בתחלה שותו שומו את לבו על סבת מחסורו אשר יחסר לו ויראה את זולתו בלתי זריז וחכם כמוהו והוא עשיר. כי יאמר הנה אפשר כי זה אביו היה רש ונקלה ולא הוריש את בנו וכי זה אביו היה בעל הון רב והנחיל את בנו הון ועושר ועל כן בטבע היה הדבר. אך אם יראה כי שניהם בני איש אחד המה אם דל ואם עשיר וזה רש וזה עשיר אז ישות לבו אל דרך אחרת לומר אולי זה נתגדל בעיר רבת המשא ומתן אשר בא ריוח הרבה ויעשיר וזה בעיר אשר אין בהמשא ומתן וכל יושביה דלים ואביונים אך אם זה היה בעיר אחד נתגדלו וזה עני וזה עשיר. אז יעתק אל דעת ג' והוא כי יאמר אין זה כי אם שהכל תלוי במזל ואולי זה נולד במזל עושר וזה במזל עוני אך אם ישקיף וירא באצטגנינות שלו כי שניהם נולדו במזל אחד. אז יורה ויאמר כי אין זה רק כי מה' יצא הדבר ולזה כי טוב הוא בעיניו נתן עושר וכבוד ולזה כי רע בעיניו הוא גם על המזל צוה לבלתי הטיב לו. ואם כן איפה היוצא מזה הוא כי הנותן לרש חרף עושהו כי הוא יתב' מונע בר ממנו והיא מאכילו ומטיב לשונאו יתב'. וזה היה דעת טורנוסרופוס באומר שהקב"ה צוה להרעיבו שהוא כי מנע מכחות עליונים בל ישפיעו עליו טובה. אך דעת רבי עקיבא כי לא משנאה הדפו ה' ולחמו מנע ממנו כי בנו הוא אך עשה לשתי סבות יחד. אחד. כי חטא לו ומייסרו למען ישוב מחטאתו בבלתי תת לו לחם על ידי עצמו. ב'. למען הטיב את יתר בניו המאכילים אותו ביודעים כי גם שחטא לו לא זז מחבבו כי בנו הוא כן הוא ית' לב' סבות אלה יביאו את איש בחוסר כל. א'. למען ענותו לכפר על אשר אשם לו הוא יתברך. ב'. על דבר זכות את ישראל המחזיקים בידו ומפרנסים אותו כי מלוה ה' חונן דל. וזהו משלו של ר' עקיבא למלך שכעס על בנו שמחזיק לו טובה אביו אל המפרנס אותו והן הם הב' סבות הנאמרות באמת מפורשות בדבריו. והסבה הזאת הב' הוא משאז"ל במדרש שוחר טוב על פ' ישב עולם לפני אלהים שאמר דיד למה זה יהיה דל וזה עשיר ישב העולם בדין להתחלק ההון בין הכל והשיבה רוח הקודש ואמרה אם כן חסד ואמת מן ינצרוהו עם מי יעשו צדקה. והן זאת אחשבה הוא ענין מקרא קדש הזה באומר כי יהיה בך אביון כו'. והוא שאומר הוא יתברך הנה שתים הן סבות ההשגחה. אחד. כי האלהים עשה למען יזכו ישראל בפרנס על ידם עניי עמו יתברך והוא משל דר"ע ומדרש שוחר טוב. שנית. דעת שכנגדו שהוא משנאתו את העניים. והוא הדעת הראשון הנה הוא אשר בחר בו ה' וז"א כי יהיה בך אביון כלומר בך בשבילך שתזכה על ידו כי על כן חלק מפרנסתו יתברך אותו העדיף בנכסי העשיר שאם לא כן אם העני חטא לה' הרבה דרכים היו למקום למרק חטאתו. וזה שאמרתי שהוא בהשגחה הוא שאם הוא לסבות טבעיות א"א כי הלא הטעם האחד מהטבעים שהוא על שלא הורישו אביו תראה לפעמים כי לא כן הוא כי הנה יהיה מאחיך בן אביך שאתה והוא ירשתם בשוה ועכ"ז הוא רש אין כל ואתה עשיר. ואם מהטעם השני שאתה נתגדלת בעיר אם המדינות בריוח ומשא ומתן וזה בעיר אחרת קצת הריוח הלא תראה דל שהוא מאחד שעריך אשר אתה שוכן בקרבה ולא השיגה ידו ואתה רב חילך. וגם השלישית לומר שאתה נולדת במזל עושר והוא במזל דלות גם זה תראה שלא כן הוא כי הלא הוא בארצך היא ארץ אשר אין מזל מושל בה כי ה' היא דורש אותה תמיד ועד ממהר א"א שלבל ינגדהו המזל צוהו יתב' ללכת אל הארץ. וזה אמר בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך ע"י עצמו למה ששם הכל מאתו ובידו יתב' כי אין שר ומזל שולט שם. הרי בכל זה תכיר כי אין הדבר בטבע רק בהשגחה לכן הטבתי אשר דברתי לך באמרי כי יהיה בך אביון כי בך בשבילך הוא מה שיש אביון למען זכותך בהתפרנס על ידך. אך השמר לך פן מכח שלש טעמים אלה תאמץ את לבבך שהם השתי לבבות שכוללות את היצה"ר אל תאמצהו באמור כי רע העני בעיני ה' והוא שונא לו באופן שתאמץ את לבבך היצר הרע למנוע מהאביון לחם באמור שאתה מורד בו ית' אם תתן לו. ולא תקפוץ את ידך מלתת לו מאומה כי מאמצך את לבבך תבא לקפוץ ידך גם אחר שפתחת אותו לתת לו תבא לקפוץ אותה באמור כי לא על חנם החסיר לחמו ממנו הוא יתב' והיא סברת טורנוסרופוס. ואמר את לבבך ואת ידך כוון בשני האתין לרבות על מה שלמעלה ממך כי באמצך את לבבך מלחשוב להיטיב לאביון אתה מאמץ את לב קונך מלחשוב טובה עליך. וכן אם תקפוץ את ידך גם אתה קופץ יד ה' מלהיטיב לך וזהו את לבבך את ידך. אך אם תרצה שיפתחו לך מן השמים תפתח אתה ידך תחלה למטה לתת לאביון ואז יפתחו לך מן השמים וז"א כי פתוח תפתח כלו' אם תרצה לפתוח לך מן השמים תפתח אתה למטה לאביון. וע"כ נא' גם כן פה את לומר כי בפותחך את ידך לעני ב' ידות אתה פותח. ומלת את תרבה את העליונה וזה אמר את ידך. ולא תמתין עד יפשוט הדל את ידו לקבל כי אם אתה תפתח את ידך לו תחלה כי אז בראות רצונך הטוב לא יבוש ויקבל בלי בושת פנים. והנה יש דרך אנשים עשירים שאם יבא הדל לחלות את פניו כסף ילוה לו יענה ויאמר חדל לך מהלואת מנה וטוב לך עשרה דינרים מתנת חנם אולי יכבד עליך לשוב לי מנה כי רב הוא נמצא נותן לו מעט במתנה בדרך שיבוש העני כדי למנוע ממנו הרבה בהלואה שהיה דרך כבוד. ע"כ אחרי אומר כי פתוח תפתח כו' אמר אך בזאת שלא תהי' פתיחת ידך כדי למנוע ההלואה ממנו כ"א גם והעבט תעביטנו פעם ופעמים עד די מחסורו. והוא כי אל יעלה על רוחך כי הש"י עזבו כי הלא גם זה הוא בן לאביו שבשמים כמוך כ"א שלזכותך חלק מזונו הראוי לו מן השמים הוסיפו יתברך בבית העשיר למען זכותו שיתפרנס על ידו נמצא כי משלו תתן לו. וז"א די מחסורו אשר יחסר הוא לו אך לא יחסר מחסורו מזולתו כי ביד העשיר נתן ה' די מחסור העני כמדובר:

3או יאמר התנהג עם האביון ע"פ מדתו. והוא כי יש שם פניו לקבל. ויש לא יקח דרך מתנה כי יבוש ויכלום רק בהלואה. ע"כ גם אתה תעשה עמו ע"פ דרכו. והוא כ"א פתוח. לומר אם דרכו הוא לפתוח שפותח את ידו לקבל ולא יבוש תפתח את ידך לו ותוסיף להסיר מסוה בושתו במה שלא תייחל עד פשוט ידו כ"א פתוח לו תחלה את ידך לו ולא יפתח הוא את ידו לך שתתן לו. ואם דרכו הוא להעבט ולא לקחת חנם גם אתה לא תייחל עד ישאל ההלואה כ"א תעביטנו מאליך. ועוד תוסיף כ"א יצטרך להשלים מחסורו מנה ויבוש מלשאול מנה כי הוא מתבייש וישאל חמשים אתה תעביטנו כאחד די מחסורו אשר ידעת שיחסר לו:

4או יאמר ענין מאמר התנא ארבע מדות בנותני צדקה כו' והטוב מכלם הוא שיתן ויתנו אחרים. ולא אמר יתנו אחרים ויתן הוא. כי המדה הטובה היא שיתחיל הוא ויתן תחלה ואח"כ האחרים כענין ונדיב נדיבות יעץ שהוא לאחרים אך הוא אל נדיבות יקום כי הוא יתחיל. וזה יאמר כי פתוח לומר כ"א צורך העני הזה הוא פתוח שצריך לקחת בתור' צדקה אל יהי' באופן שיתנו אחרים ולא אתה או שיפתחו אחרים תחלה. כ"א תפתח את ידך לו. ואם צורכך הוא ללות שהוא העבט כי עדיין לא הגיע למדת קבלת צדקה כ"א בתורת הלואה תעביטנו אתה ולא שיעשו אחרים ולא אתה. והוא עד די מחסורו ובזה אשר יחסר הוא לו. משא"כ אם תרצה שיתנו אחרים ולא אתה כי אז עינך רעה בשלך כי מעתה יחסר גם לך כי מלת ממון חסר. או יאמר בשום לב אל אומר תעביטנו ולא אמר תעביט לו. אך יאמר אם פתוח שהוא צריך מתנת חנם כנודע מלשון כי שהוא כמו אם. לא תתן מידך לידו כי יבוש כ"א לו כלומר שתגיע המתנה לו. ואם הוא העבט אז תעביטנו את עצמו בידו כי אין בדבר בושה כי ההלואה הוא דרך כבוד וזה אם הוא מועט. אך אם הוא הרבה שעור כל די מחסורו אשר יחסר אז תעביט לו שיבא לידו. ולא תעביטנו לידו ממש כי בהיות הרבה. לבבו יבין כי תואנה הוא לבל יבוש ובתורת צדקה נותן לו ויבוש: