תורת משה - אלשיך, דברים טז:יז

1איש כמתנת ידו כו'. הנה מהראוי היה לומר מתנת איש כידו או כמסת ידו כי אומרו איש כמתנת ידו יראה משולל הבנה. וגם אומר כברכת כו' יראה שהוא ענין ראש הכתוב והוא כפול:

2אך יאמר מאמר התנא באומר תן לו משלו שאתה ושלך שלו. וזה יאמר איש כמתנת כו' לומר הלא אמרתי לך שלא תראה את פני ריקם אל יראה בעיניך כי שואל אני ממך כי אתה דע לך כי האיש הנותן הוא כמתנת ידו מה מתנת ידו הוא שלו יתברך כי לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות. כן האיש עצמו הוא שלו ית' ואל תאמר כי אתה הוא הנותן. כי הלא אמשול לך משל כי הלא הכסף והזהב שהרוחת על יד אמצעות בני אדם שנשאת ונתת עמהם האם תאמר כי אותם בני האדם הם נתנו לך הריוח לא כן הוא כ"א ברכת ה' היא העשירתך וא"כ לא היו רק סרסורים שעל ידם ברכך ה'. כן גם זה ה' הוא הנותן לדל אלא שהוא על ידך. וזהו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך עם שלא נתן לך מידו לידך כי אם על יד הזולת כן גם אתה מתנתך שלו ית' הוא אלא שהוא על ידך לכן אל ירע בעיניך לתת. א"י מעין זה. איש שהוא כל עצמות האיש בתתו צדקה ידמה למתנת ידו מה מתנת יד האדם בתתה לדל אין היד היא הנותנת כי אם כל האדם עצמו ובפרט הנפש שהיא העיקרי כי היא האדם. ואין האדם בידו רק חלק שהיא שליח של הכל. כך כל האיש עצמו אינו רק שליח כי נפשו שהיא האדם שהיא חלק אלוה ממעל הוא שליח הכל שהוא הקב"ה. נמצא כי הוא יתברך הנותן והיא כברכת ה' אלהיך כו'. והוא כי ית' אומר וצויתי את ברכתי לכם והנקראת ברכה היא העושה כאומר ועשת את התבואה לשלש השנים וכן הוא אומר ברכת ה' היא תעשיר ועם כל זה האם נאמר שהיא הנותנת ולא השי"ת. לא כן הוא כ"א נאמר שה' הוא הנותן אלא שהוא על ידה כי חלקו ית' היא והחלק שליח הכל. כן הוא ענין הצדקה כי נפשך הנותנת היא שליח יוצרה כי חלקה היא וז"ל כברכת ה' אלהיך שהוא העושה. ועכ"ז לא אמר אשר נתנה לך כ"א אשר נתן לך ואין זה רק כי מה שהיא עושה הוא ית' העושה ונותן כמדובר. וע"פ שני הדרכים האלה מה שהתחיל הפסיק שלא לנוכח ויצא לנוכח הוא. כי מתחלה אומר כלל אחד. שאיש כמתנת ידו שהוא כולל על כל איש כצדיק לבלתי צדיק. וכשבא לתת טעם באו' כברכת ה' אלהיך שהוא להביא ראיה מברכת ה' דבר לנוכח כי אין הקב"ה מצוה את ברכתו רק לצדיק. משא"כ לרשע שלפעמים טובתו היא לרעתו ולא דרך ברכת ה' בא לו עושרו כנודע. ואל הש"י מכוון להודיע טעמו של דבר:

3או יאמר הנה איש יראה לו כאלו הוא נותן מתנת ידו הוא ולא מה' הוא וזהו איש כמתנת ידו ואיש כזה שלא לנוכח אדבר בו. אך דע לך הקרוב אלי כי אינו כן כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך כן הדבר הזה כי כאשר ברכת ה' אשר נתן לך הוא ית' הוא הנותן כן גם מה שאתה נותן ממנו ית' הוא לדל ההיא כי אינך רק אמצעי. כי כאשר ברכת ה' באהלך באמצעות זולתו ית' והוא הנותן באמת כן אשר תתן לדל הוא ית' הנותן על ידך. או יאמר איש כו'. לומר הנה איש הנותן צדקה דרכו הוא לתת כמו בנותני מתנת ידיו שהוא כמי שנותן לחבירו מתנה דק"ל הנותן מתנה לחבירו צריך להודיעו. כן בתתו לדל מודיע או נותן מיד ליד. אך לנותן לדל לא טוב הוא כי יתבייש. ולכן אל העושה כן אני מדבר שלא לנוכח. אך הקרב אלי ושמע בקולי איעצך והוא כי תתן כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך שלא בירך אותך רק בסמוי מן העין בדרך הסתר וגם אתה לא ראית אותו בברכך אותו ולא נתביישת כן גם אתה כברכת ה' תתן שהוא מתן בסתר: