תורת משה - אלשיך, דברים טז:ח
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 16:8
Open in the reader →1ששת ימים כו'. הנה בשמות רבה ארז"ל כי שבעת ימי הפסח הם כנגד שבעת ימי בראשית ויום השביעי כנגד יום השבת ויהיה עניינם כי רצה הקב"ה על יד נסים שעשה לישראל במצרים להשרישם בעיקר אמונת חידוש העולם. והנה עיקר הבריאה היו שני ימים. הראשון והשביעי והיא אשר כתבנו על פסוק שבת וינפש ועל פסוק ויכל אלהים ביום השביעי כי עיקר הבריאה היתה תלויה ביום השבת והוא כי כל העולם היה גשמי משולל רוחניות לקיימו כגוף בלי נשמה והיה בלתי אפשני להתקיים עד שבא שבת והושפע רוחניות בעולם כנפש בגוף ונתקיים וזהו שבת וינפש שהוקנה נפש בעולם. והוא מאמר הכתוב ויכל אלהים ביום השביעי וארז"ל היה העולם חסר מנוחה בא שבת באת מנוחה שהיא הנפש הנותנת נייחא לגוף מליפסד. ונבא אל הענין והוא בהזכיר מז"ל כי ביום הראשון של בריאה היה כל מה שנברא בששת הימים בכח בשמים ובארץ אלא שבכל יום ויום היה יוצא הנמצא בו לפי חכמתו יתב' אל הפועל נמצא כי כל גוף העולם נברא בראשון וכל הנפש המקיימו נברא בשביעי. ע"כ יתכן כי בשבעת ימי החג הפסח שהם רמז אל בריאת העולם נצטוינו לעשות עיקר מהראשון ומהשביעי כי הראשון שהיה יום יציאת מצרים שהוא תחלה וראש לגאולה ידמה ליום ראשון של בריאה. ויום השביעי של קריעת ים סוף שבו הושפע קדושת האמנה שלמה בכל העולם כמשז"ל ויבקע הים לא נאמר אלא ויבקעו המים שלמד שכל מימות שבעולם כו'. שהיה להקנות האמונה בעולם שיקנו נפש וזכיות כאשר קנה יתרו ורחב הוא מעין יום שביעי של בריאה שבו הושפע שפע נפשיי אל העולם. וזה יאמר ששת ימים מצות תאכלו לומר כי הששת ימים נגררים הם אחר יום הראשון של יציאת מצרים. שהיום ההוא היה ענין המצוה בזמן ההוא ועתה יהיו כלם נגררים אחריו אך וביום השביעי גם שמצות יאכלו בו אינו זה בלבד עניינו כי עוד לו כי עצרת לה' אלהיך כלומר רמז אל יום שהיה עצרת לה' שהוא ביום שביעי של בריאה שבו נעצר מלברא דבר גשמי. כי ע"כ הג' דברים שהיה ראוי ליברא בהם נבראו בששי כמשז"ל. ע"כ לא יהיו כימים הסמוכים אליו שמותרים במלאכ' מן התורה החמשה מהם הסמוכי' אליו. כי אם לא תעשה מלאכה למה שהוא רמז אל מה שלא נעשה מלאכה שהוא יום שנח בו יתברך מכל מלאכתו. אך ליום הראשון לא הוצרך לתת טעם אל בלתי העשות מלאכה כי הוא עיקר החג. אך לשביעי שהקודמים אליו לא נאסרו במלאכה הוצרך לתת טעם:
2ולהמשיכו גם פסוק זה אחר רמז שכתבנו בקודמים יאמר כי הששת ימים שהם רמז אל ששים שנותיך שלא תקפיד על אכילתך כי אם גם שלא תספוק להחמיצה ולתקנה כי היה לך העוה"ז עראי. אך בעשור השביעי עד מלאכת שבעים שנה עצרת לה' תהיה עצור בעצמך ותתקדש לה' אלהיך לא תעשה כל מלאכה של העה"ז רק תפרוש לעבוד את ה' ולברר וללבן עצמך להכין את אשר תביא לפני אביך שבשמים: