תורת משה - אלשיך, דברים טז:ט
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 16:9
Open in the reader →1שבעה שבועות כו'. ראוי לשום לב. (א) מה זה הי' כי בפסח לא הזכיר שמח' רק בשבועות ובסוכות. ובשני אלה שינה בשבועות הוא אומר ושמחת לפני ה' אלהיך ובסוכות הוא אומר ושמחת בחגך. (ב) כי בשבועות הוא אומר מסת נדבת ידך אשר תתן ולא אמר כן בשנים האחרים. (ג) אומרו וזכרת כי עבד היית כו' כי זה היה צודק בחג הפסח ולא נאמר בו כי אם בשבועות. (ד) אומרו ושמרת ועשית את החקים האלה כי הלא בחג השבועות לא הזכיר חקים כי אומר ושמחת כו' אינו חקים. גם לא יזכר עבדות לאמר וזכרת כו' ואם הוא על ספירת השבעה שבועות הוא חק אחד ואיך יאמר חקים לשון רבים:
2אמנם הנה בא ללמד לאדם דעת בל יעשה עיקר מטובות העולם הזה. ולא מהעדר שעבוד וצרות הגוף ולא מטובות קנייניה. כ"א מטוהר הנפש מחלאת טומאת אשמותיה וטוב קנייני שלמיותיה. ולבא אל הענין נזכירה מאמר ספר הזוהר הלא הוא כי כאשר אשה דוה בהפסק טומאתה ממנה תספור לה שבעה נקיים ואחר תטהר לקבל שפע הולדה בקדושה. כך ישראל בפסוק מהם דם נדות טומאת ע"ז במצרים צוה ית' יספרו שבעה שבועות מעין ז' נקיים להתם ולנקות כל שיורי פורענות המעכבים את הברכה ואחר טבלו ליום מתן תורה וליום חתונתו הוא יום חג השבועות לקבל שפע תורה ומצות להוליד בהן שרפי קדש ואורות קדושים כי כל העושה מצוה אחת קנה לו פרקליט אחד. ונבא אל הענין אומרת תורת ה'. הנה בחג הפסח יצאת מעבדות לחירות שהוא סילוק היזק. ובחג הסוכות קנית טובות קניינים כי תראה ברכה באסמיך ואוצרותיך תמלא כל טוב כי הוא חג האסיף. וגם יש בצד מה שמחת הנפש כי אז מתגלה מה שנצחו ישראל בדין ר"ה ויום הכפורים לפניו ית'. כמאמרם ז"ל משל למלך שעמדו לפניו לדין כו' ולא נודע מי נצח אלא מי שרואים בידו שרביטו של מלך יודעים שהוא נצח. כך כולם הם בדין לפני הקב"ה בר"ה ויוה"כ ואין ידוע מי נצח אלא מי שנוטל לולב כו' נודע שהם נצחו. ונמצאו בחג ההוא שתי בחינות אחד האסיף שהוא טובת הגוף. ב' בשורת כפרת נפשם בר"ה וביוה"כ. אך בחג השבועות אין בו רק בשורת תיקון הנפש על יד השבעה שבועות שנגמר מלספור לעומר שבעה נקיים שהוא לכוין ליבון טהרת הנפש בגמר תשובה וקבלת אושר התורה. נמצא כי כלו טובות הנפש אחר שלילת חלאת זוהמא וטוב קניני שהוא קבלת התורה. וזה נועם מוסרו ית' כאב את בן ירצה לומר בני אל תשית לבך אל סילוק היזק הגוף או קנין תועלתו לעשות ממנו עיקר חלילה רק שום תשים עליך כי אין טוב רק סילוק חלאת טומאה מהנפש והקנות לה אושר קניני. והוא כי הנה בחג הפסח אשר סילוק היזק הגוף היה בו בעצם כי יצאתם מעבדות לחירות. אך סילוק חלאת טומאת הנפש לא נגמר בו כי עדיין הוצרך לספור ז' שבועות לגמור הטהרה והנקיון לגמרי שהם ימי ליבון ע"כ לא אמרתי לך ושמחת בחג הפסח כי גם שלא יבצר מלשמוח אינה בעצם בבחינת הנפש אך אחרי כן שבעה שבועות תספר לך שהוא לך להנאתך לגמור טהרת הנפש ע"י תשובה בהם. ואז בסילוק טומאת הנפש והזדככה מכל חלאה לקבל הטוב הקנייני העצמי אז ועשית חג שבועות לה' אלהיך שאותן החג כלו לה' שהוא על טהרת הנפש וקבלת תורתו ית' אז ושמחת כו'. וגם אז לא תרבה שמחות רק מסת נדבת ידך בנדרי שלמיך כפי אשר יברכך ה' תהיה שמחתך וגם השמחה תהיה לשם שמים על שמחת הנפש והתדבקת בה ע"י טוהר הנפש והתורה שניתנה לך בה. וזה אומר ושמחת לפני ה' אלהיך לומר כי תכיר לפני מי אתה עומד. באופן שלא תהיה שמחת קלות ראש חלילה. וגם תצרף עמה צדקה לגוי ולגר כו' ותהיה השמחה במקום אשר יבחר ה' כי שמחתו ית' היא. וש"ת הלא אמר לי לעשות חוקים רבים בפסח ושבועות המורים על ענין מה. שבפסח יצאתי לחירות הגוף וע"כ אעשה חג המצות וגם על שאז געלתי הע"ז שמשכתי ידי מהע"ז שהיה הטלה. ועשיתיו קרבן לה'. ושאעשה גם עתה דוגמתו כי אז היה התחלת תיקון הנפש. וגם שבעה שבועות אספור לי רמז אל מה שהיו אז ימי ליבוני. וש"ת הלא כל זה היה לבני הדור ההוא אך כל יתר דורות שאחריהם מה לנו מזה. ע"כ אני אומר לך וזכרת כי עבד היית במצרים כלומר גם אתה שבכל דור ודור עבד היית כי לא את אבותיך בלבד גאל כ"א גם אותך כי אלו לא הוציא ה' כו' עדיין אנו ובנינו כו'. ועי"כ ושמרת לעשות את כל החוקים האלה פי עליך הוא החיוב כאלו אתה יצאת ממצרים: