תורת משה - אלשיך, דברים יח:א

1לא יהיה לכהנים הלוים כו' . ראוי לשים לב. (א) אל הסמיכות עם הקודם. (ב) אומרו ונחלה לא יהיה לו כו' כי הרי נאמר לא יהיה כו' חלק ונחלה עם ישראל. (ג) למה זה תחלה אמר עם ישראל ואח"כ אמר בקרב אחיו. (ד) אומרו וזה יהיה משפט הכהנים כו' כי הלא גם מה שאמר למעלה ראשית דגן תירוש ויצהר וראשית הגז שאמר למטה גם הם משפט הכהנים וגם אומרו מאת העם הוא מיותר. (ה) כי עד כה דבר שלא לנוכח ואחר כך אמר ראשית דגנך כו' לנוכח. (ו) סמיכות אומרו יבא הלוי כו':

2אמנם הנה שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות והעולה על כלן היא כתר תורה שהכל בה וגם שבאה לאדם ע"פ בחירת עצמו. ונבא אל הענין אמר שלשה כתרים הם. א' תלויה בבחירת האדם היא התורה ולא תחוייב תמשך לבניו וזה אמר למעלה כי יפלא ממך דבר למשפט כו' וקמת ועלית כו' אל השופט אשר יהיה בימים ההם הוא ראש הקבלה חכם גדול שבישראל אשר בלשכת הגזית אשר אליו מתייחס כתר התורה אך הוא ע"י בחירה שיגע ומצא ולא חיוב תמשך לזרעו וזה אמר אשר יהיה בימים ההם שאינה תלויה רק בו בבחירתו אשר יהיה בימים ההם. אך יש כתר אחרת תלוי בבחירת העם שהוא כתר מלכות שיבחרו לשום עליהם מלך כי יאמרו אשימה עלי מלך ועכ"ז אומר הוא ית' אחר שתבחרו לשים עליכם איש כגילכם הניחו אותי שאבחר ביניכם הטוב והראוי שיבחר וז"א אשר יבחר ה' אלהיך בו אך אתה הוא המשים אותו עליך וזה אני אומר לכם כי הראוי הוא שאם בנו הגון ימלוך אחריו וזהו על ממלכתו הוא ובניו. אך יש כתר אחר הוא כתר כהונה שאינה תלויה לא בבחירת עצמו ולא בבחירת העם כ"א בבחירתו ית' שבחר מאז באהרן והוא כתר כהונה וזהו לא יהיו לכהנים הלוים כו' י בו בחר ה' כו' וע"כ בניו ראויים או בלתי ראויים לא תעדר מהם הכתר ההוא וז"א הוא ובניו כל הימים:

3או יאמר בדרך אחרת. הנה כתר תורה עולה על כלם שמולך בגוף ובנפשות שאם יפלא דבר למשפט כו' שהוא נוגע אל הנפש וקמת בגופך ועלית אל המקום כו' ועל פיו אתה חי חיי נפשך ואין מלך גדול מזה. והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע כו' ומת האיש ההוא. אך כתר מלכות אינו מושל רק בגופים כי שום תשים עליך מלך שהוא על גויותיך. ויש כתר אחר הוא כתר כהונה שאין לו רק על נכסיך שתתן לו מתנות כהונה כי לא יהיה לכהנים הלויים כו' וזה יהיה משפט הכהנים כו' זה הוא שעור סמיכו' וכללו' המקראות:

4ונבא אל התכתם בס"ד. והוא לדבר בלב עם בנ"י הנותנים מלחמם לשבט הלוי כל מתנות כהונה. ע"כ אמר אל יקשה בעיניך בתתך לו אשר לא עמל בו ולא גדלו. שנית כי למה יהיה להם יתרון עליך וכל העדה כלם קדושים כהם. לז"א על הא' לא יהיה לכהנים הלוים חלק ונחלה עם ישראל ולמה לא ניתן להם חלק בארץ אך דיו לעבד להיות כרבו. כי הלא הוא יתברך מהראוי למזבח משולחנו ית' יאכילם ומה גם אתה עתה שלא תקפיד ולא ירע לבבך בתתך לו וזהו אשי ה':

5עוד פעם שני והוא כי ונחלתו של שבט הלוי הנזכר יאכלון והוא כי חלק נחלתם שהיה ראוי להם בארץ לקחת אתה והעלה עליך כאלו חלקם היו נוטלים עמכם האם לא היה מגיע להם שעור מתנותיך נמצא כי נחלתו של שבט הנזכר הוא מה שיאכלון. וש"ת א"כ איפה טוב טוב היה שמתחלה היה נותן להם חלק ונחלה בארץ ובתוך אחיו נחלוק נחלה לז"א ונחלה תדע למה לא תהיה לו בקרב אחיו מפני שה' הוא נחלתו שעוסק בתורה שיורו משפטיו ליעקב ותורה לישראל מלבד העבודה. נמצא שהיה אתם תמיד בנחלה ואיך היו יכולים ליטפל בתבואות ומתי יעשו מעבודת ה'. ואמר כאשר דבר לו יאמר אשר אמרו ז"ל על מה שנדר יעקב לעשר גם הבנים שכשנולד לוי נטלו גבריאל המלאך למעלה ואמר לפניו ית' הנה מעשר שלך אז ברכו ה' ונתן לו כ"ד מתנות כהונה וזה יאמר פה כאשר דבר לו ללוי הנזכר באומרו שבט הלוי. וש"ת הלא טעם זה יספיק לשדות אך בזרוע כו' למה נתנם למו דע כי זה מגיע להם בדין ומשפט וזהו וזה יהיה משפט כו' והוא כי מה שנוטל הזרוע והלחיים והקיבה בדין הוא נוטל והוא כנודע מרז"ל כי כשהרג פנחס את זמרי זכו הכהנים במתנות ההם הזרוע על שלקח רומח בידו וידקור את שניהם כו' והקיבה על שהכה את איש ישראל אל הקב"ה ואת האשה אל קבתה והלחיים על שויעמוד פנחס ויפלל. ונבא אל הענין אמר הנה בזה אין להחזיק טובה לישראל כי הנה זה יהיה משפט הכהנים מאת העם כי במשפט ובדין מגיע אליהם מאת העם כי זה העם לא היה בעולם אם לא ע"י פנחס. וזהו וזה יהיה משפט הכהנים מאת העם ורמזז ענין החיוב באומרו מאת זובחי הזבח שהוא לעומת מה שהגין פנחס שהיו ישראל באשמתם זובחים את עצמם על דבר פעור ואמר הנה כל זה הוא משפט ושורת הדין מאת העם. ואין להחזיק טובה כי אדרבה החיה אתכם כאו' ית' ולא כליתי את בנ"י בקנאתי. אך מה שיתייחס למתנה מאתכם שיש להחזיק לך טובה הוא ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך ועל אלה אני אומר לך תתן לו כי מתנה הם מאתך וע"כ דבר בזה לנוכח כמסביר לו פנים על מתנת ידו שאינה מחוייבת מעצמה בדין כמתנות שבפסוק הקודם. ועוד טענה אחר לבל ירע לבבך בתתך לו הלא הוא כי לא מעצמו קם לומר פרנסני ואהיה כהן לאל עליון כ"א כי בו בחר ה' כו' ומה' היה לו לעמוד תמיד לשרת והוא ית' צוה לתת לו מאשר נתן לך. או יאמר על הטענה השנית שהיה לך לומר הלא כל העדה קדושים שיעמוד לשרת שם לפני ה' אני אלך ואשרת במקום אשר יבחר ה' לז"א לא מבלי הקרא ה' אלהיך בחר בו. כי אלהיך הוא כדי לך זה. אך מה מעשה ולמה תקפיד במה שבו בחר ה' עם היותו אלהיך ולא בחר אלא בו לעמוד לשרת ולא ליקרא אלהיו ולא אלהיך וזהו כי בו בחר ה' אלהיך כו'. וש"ת כי עדיין הקושיא במקומו. למה בחר בו ממני לז"א מכל שבטיך ולא אמר משבטיך והוא כי מכללות כל השבטים שהיה חוזר חלילה בהם והוא אומרו על מעשר בני יעקב כי להוציא המעשר לא נתנו הבכורות כ"א שמעון לוי יהודה יששכר וזבולון ובנימין אשר נפתלי הרי שמנה חזרו אל שמעון הרי ט' יצא לוי עשירי וזהו מכל שבטיך. כלומר מה שבחר בו לא שגעל בכם כ"א שהיה היא נלקח מכללותם על חשבון המעשר. וזה יראה מוכרח שאל"כ משמעות מכל שבטיך לא יצדק כ"א שאקח מעט מכל אחד מהשבטים. וזהו שלא נא' מכל שבטיך שהיה נראה שלא בחר בשאר. אך בזה אינו אומר אלא ע"ד האמור. וש"ת א"כ איפה כל שאר כהנים הגרים אתכם בשעריכם הרחוקים מירושלים אינן מהעומדים לשרת לפני ה' כ"א יושבים בעריהם האם לא בחר בהם ה'. אל תאמר כן כי דע לך שגם הוא ראוי לשרת מפאת נפשו וכשיבא גם הוא ישרת מיד ויקריב קרבנותיו כעומדים בבית ה' תמיד. וזהו וכי יבא הלוי מאחד שעריך כו' ובא בכל אות נפשו כי להיותו מאשר יבחר בהם ה' תאוה נפשו לבא ושרת בשם ה' אליו ככל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה' כי לא גרע מהם וכן חלק כחלק יאכלו כו':

6עוד יתכן בסמיכות פרשה זו אל הקודמת הלא הוא ללמד שני מוסרים גדולי האיכות לשום אותם בקרב לבו לעבוד את ה'. האחד. כי טוב לגבר העוני מהעושר כי הוא לתועלת נפשו כי בעושר הוא מעותד שישמן ויבעט משא"כ בעוני שאדרבא יכנע לעבוד את קונו כי יהיה עני ונכה רוח וחרד על דבר ה' וישמח ויגיל כי בו שמן חלקו לע"ה והן הוא משוש דרכו. ואיזה אושר ועושר ויקר אדר מלכות יערוך אליו. שנית כי יותר ב"ח הוא אשר הוא עבד לה' יגע בעבודתו כל ימיו מאשר הוא על עם רב כי עבד מלך מלך ומה גם של מלכו של עולם הוא המלך באמת משר מושל בשרים. באופן כי בגלל הדבר הזה האיש אשר חנן לו ה' דעת מעובדי ה' יתן אל לבו כי גדול כבודו מכל מלכי הארץ ויעבדהו בשמחה ובטוב לבב. אומר בלבו מאין ולאין הגעתי למלכות עבוד את ה' ולא געל בשרותי כי מה אני חרש מחרשי אדמה אדם להבל דמה שה' לא ישחק לי בהחשיב עצמו ראוי לעבד לו כי אף גם מלאכי אלהים עולים במעלות וכי ישלחם וילכו. ומה גם אתה אנוש רמה ובן אדם תולעה כי הירצה ה' באלפי רבבה קש וגבבה. וכמה מעלות טובות למקום עלינו שבשפלנו זכר לנו וקרבנו לעבודתו. ותקטן זאת בעיניו שהעלנו מאדמות העפר להיות לו לעבדים כי היא מלכות שלמה. כ"א עוד הוסיף להפליא כי לא אמר מה לכם עוד שכר כי אם כי תעבדון את האלהים כ"א גם מה רב טוב אשר צפן ופעל לחוסים בו עושי רצונו. ע"כ מי יתנני קל כנשר ורץ כצבי וגבור כארי ויום ולילה לא אשבות מעבוד את ה' לא אנום ולא אישן ולא אפתח אזור חלצי מתאמץ בכל עוז לעבדו ולהללו. כי יצרני יוצרי מבטן לעבד לו. והן שתי אלה דברה תורה במקראי קדש האלה. על הא' סמך אל פרשת המלך ואמר לא יהיה לכהנים כו'. לומר הסכת ושמע בני מה בין עשיר בעשרו לאיש רש אשר אין לו משלו. כי הלא הגדתי מראש לך כי המלך ישראל אשר שום תשים עליך כי עשיר הוא איך הוא קרוב ליאבד כי ישמן ויבעט וכמה סמוכות הוצרכתי לשום לו בל יפול בשחת שאול כי הלא אמרתי לו לא ירבה לו סוסים לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו וגם כסף וזהב לא ירבה לו מאד. וכל זה איננו שוה כ"א גם כן וכתב לו את משנה התורה והיא עמו וקרא בו כו' לבלתי רום לבבו כו'. ועכ"ז אינו מובטח בודאי שיהיה מנוחלי העוה"ב כ"א למען יאריך ימים על ממלכתו בעוה"ז. אך הכהנים הלויים כי דל חלקם כי לא יהיה לכהנים חלק ונחלה עם ישראל אז טוב להם כי אשי ה' מתכא דרחמנא בעה"ז שהוא קדש ונחלתו שינחילם ה' בעוה"ב יאכלון וש"ת הלא גם להם נחלה ערים לשבת בקרב אחיהם אינו נקרא נחלה כי אם כנותנים להם ישראל מחלקם בתורת צדקה ערים לשבת. וזהו ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו הנה כי אך דלים המה. והן הוא משוש דרכם כי בזה שמן חלקם כי ה' הוא נחלתם בעה"ב בטוחי הכשרון כי בדלותם לא יבעטו כי אדרבה אז יכנע לבבם ויהיו בטוחי אושר ע"ה. משא"כ עשיר בעשרו כמדובר. ועל הב' והיא כי יותר הוא מלך אשר הוא משרת ועבד לה'. כי הלא הנה כאשר מס המלך על העם כן מס הכהנים על ישראל ויותר. כי הנה זה משפט הכהנים מאת העם בשר לאכול הזרוע והלחיים והקבה ולחם לאכול ויין לשתות ושמן לאכול ולהאיר. כי ראשית דגנך תירושך ויצהרך וגם בגד ללבוש כי ראשית גז צאנך תתן לו. מה שאין כל הפרטים האלו במלך. וגם שאם יתנו למלך מעשר מכל לא יחוייב יהיה הראשית כאשר הניתן לכהן כאומר תתן לו ראשית דגנך כו' וראשית גז צאנך כו'. ובמה קנה המלוכה הזאת על יד היותו עבד משרת את ה' כי הנה בו בחר ה' מכל שבטיך לעמוד לשרת כו' כי עמידה ורוממות יחשבו לו השרות כי עבוד את ה' הוא מלכות באמת: