תורת משה - אלשיך, דברים יח:ט

1כי אתה בא כו'. ראוי לשים לב. (א) למה נסמכה פרשה זו אל הקודמת. (ב) אומרו אשר נתן לך ה' אלהיך לא תלמד לעשות כי הלא אם אראה שהיא ית' נתן לי את הארץ ולא הועילו ליושביה כל התועבות ההם לינצל מידו איך אלמד מהם לעשות כתועבותיהם בהיותי בא אל הארץ אשר נתן לי ה'. (ג) אומר לא ימצא בך כו' ולא אמר לא תעביר כו'. (ד) אומר תמים תהיה כו' שאם הכונה לומר שיהיה תמים מלכת אחר התועבות ההם הרי נאמר. (ה) אומר כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם כו' כי מאומר הגוים האלה מי לא ידע כי אשר הוא יורש אותם המה כי עליהם ידברו הכתובים. (ו) אומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו כי הרי זה היה תחלת מאמרו לא תלמד לעשות כתועבות הגוים ההם ומה חידש עתה באומר אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו. (ז) אומר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך כי הוא לשון בלתי צודק וכמשולל הבנה כי יראה שלא נתן לו ה' ישמע אל מעוננים ואל קוסמים כו' והוא דבר קשה שנראה שהדבר בעצמו אין רע כי אם שלא נתן לו ה' כן ומהראוי יאמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך (טעות דמוכח יש כאן וצ"ע) גם לשון נתינה לא תצדק שאין בו ממש. (ח) אומר נביא מקרבך כמוני כו' אליו תשמעון מה בא לחדש להם בזה האם לנביא כמשה צ"ל אליו תשמעון ואם אולי כי הוא כי יקום איש ויאמר כי נביא הוא ומצוה שלא ישמעו רק לאשר הוא כמוהו ובמה יודע אם הוא כמוהו שאם הוא שיעשה ככל האותות שעשה משה הנה לא עשה כן שום נביא והיו שומעים אליהם ואדרבא קצף ה' על ישראל קצף על בלתי שומעים אל נביאיהם. ואם הוא כמוני על השגת הנבואה לא כן הוא כי לא קם נביא כמוהו. (ט) כי כמו שאומר אחר כך וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר אשר לא דברו ה' שהוא אשר לא יבא דברו ולא יהיה למה לא אמר גם כן באומר נביא מקרבך כמוני כו' וכי תאמר בלבבך איכה נדע את הדבר כי נביא אמת הוא. (י) אומרו ככל אשר שאלת כו' כי מלת ככל תורה כי דברים רבים שאלו ואינו רק דבר אחד וגם מה הוא ענין דמיון הכ"ף. (יא) אומר לאמר לא אוסיף כו' כי אינו לאמר לזולת. (יב) אומר ויאמר ה' אלי הטיבו כו' כי הנה הנוגע אל הענין הוא תשובתו ית' באומר נביא אקים כו' כי אומרו הטיבו כו' הוא פה לבלתי צורך ומהראוי יאמר ויאמר ה' נביא אקים כו':

2אמנם הן אמת כי אחת היא שעמדה עלינו להגלותינו ולהחריב את ביתינו אשר בחר בו ה' הלא היא סברת גויי הארץ ומה גם בימים ההמה האומרים כי עבים סתר לו ואין לו ית' מבא בעולם הלזה החומרי כמאמר הכתוב רם על כל גוים ה' שאומרים כי על השמים כבודו אך לא בארץ הלזו העכורה. וכמאמר המשורר באומר איכה ידע אל שסלקו ידיעתו ית' והשגחתו מעולם הגשמי הלז ע"כ בחרו להם אלהים בלתי קדושים כהוברי השמים וכסיליהם ושמש וירח וכחות חצונים טמאים ויעשו להם מיני עבודות מתייחסות להם באומרם שעי"כ יריקו עליהם מאתם שפע כי יעלה על רוחם כי להם לבדם ניתנה הארץ. וע"כ העובדים לשרי האש יעבירו בניהם ובנותיהם באש ועד"ז הם כל מיני עניינים האמורים בפרשה זו באומר מעביר כו' קוסם כו' וחובר חבר כו' שהם מיני עבודה לכחות חיצונים ומהם לכוכבים ומזלות. והן אלה קצות דרכים אשר דבקו בם עם בני ישראל בהיותם על אדמתם עד שיתשם ה' מעל אדמתם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. ע"כ למען הדיחם מעל הסברא הרעה הזאת בא מרע"ה ויאמר כי אתה בא כו' הנה לפניך ראיה עצומה בחוש לעיניהם כי הוא יתברך משגיח בעולם השפל ולא יעצרנו הגשם אשר מארץ הלזו מהשגיח בה הלא הוא כי אתה בא אל הארץ כלומר לא תבא במלחמה כ"א כבא אל בית אביו כל כך יקל הכיבוש באופן כי מזה תכיר כי ה' אלהיך הוא נותן מאתו ובידו. וזהו כי אתה בא כו' אשר ה' אלהיך נותן לך. ואם כן לא תלמד לעשות כתועבות כו' כי הגוים טעם עשיתם כה היא על חושבם העדר השגחתו ית' בארץ על כן יחפשו עולות הבלי גוים ההם או לאמצעיים. אך בראותך מופת השגחתו ראוי לך אל תלמוד לעשות כתועבותם כי תועבת כו'. וש"ת אני לא אעשה כתועבות הגוים שיחליטו הכח והשגחה אל כחות תחתונים אך את האלהים אני ירא ואת מצותיו אשמור אך יהיה לי הוברי השמים לעזר מעט לקרב השפע המשתלשל מאתו ית' על ידם לזה אמר אל תעשה כדבר הזה כ"א תמים תהיה כלומר בשלמות תהיה עם ה' בכל מכל כל ולא תתן חלק לזולתו אפילו לשמץ שום סעד. או יאמר פן תאמר בלבבך אם אהיה צדיק וטוב לי אשקטה ואביטה במכון קדשו ית'. אך אם אראה כי צר לי בהיותי צדיק ואם אשאל מאתו ית' על מה זה אני צדיק ורע לי ולא יענני אז אל ישת עלי חטאת כי אבקש לי דרך כישוף וכיוצא מהדברים הרעים מהם אולי אוכל הועיל. לזה אמר תמים תהיה מתנהג בתמימות בין בהיותו ית' מתנהג עמך ברחמים בין בהתנהגו עמך בדין שלא תהרהר אחר מידותיו ית' חלילה וזהו תמים היה עתם ה' אלהיך שהם מדת רחמים ומדת הדין. וגם יתכן כוון לומר ענין מאמר ז"ל כי מי האיש אשר יקרא חסיד הלא הוא אשר לא יעשה במקום שהוא שם יחידי מה שלא יעשה במקום רואים והוא מאמר הכתוב אשכילה בדרך תמים מתי תבא אלי הדרך ההוא שהוא דרך חסידות ותמימות הלא הוא כאשר אתהלך בתם לבבי בהיותי בקרב ביתי שהיא מקום שאין אנשים שלא תשורני עין רואים. וזה יאמר תמים תהיה גם בהיותך עם ה' אלהיך מקום שאין שם זולתו ית' אפילו עם לא תהרהר. וש"ת הלא אמרתי לי בני דברים. א' כי מאשר ה' נתן לי את הארץ אראה כי אין ללכת בתועבות הגוים ההם כי הלא הוא ית' לבדו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת כי אין גשמית מעכבת השגחתו יתב' חלילה ומי יעזוב מקור מים חיים לחצוב לו בורות בורות נשברים. שנית אמרת לי שגם אם יצר לי לא אבקש לי אופני תיקון מפה ומפה ומה גם בהיותי צדיק ורע לי ואם לאל אדברה לא ישיב לי. והנה על כל אחת מאלה היה מקום לבעל דין לדבר ולומר. על האחד. במה אדע כי ה' נתן לי את הארץ ולא היתה סבה מאת כחות חצונים או מזלות שעזרוני או ניגדו אותם. וכן על השנית הלא או' מה אעשה ואם יצר לי ואני צדיק ואקרא ולא יענני מי יביא לי הדברים אל האלהים. על כן על הא' ראה גם ראה כי ה' הוא אשר נתן לך את הארץ ולא סבה לזולתה כי כל כחות חצינים והוברי השמים הבל המה כי הלא הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן. ואם כן אם יש ממש בדברים ההם איך אתה יורש אותם ולא הועילו להם להציל אותם מידך. אך מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך את הארץ כאשר אמרתי כי אתה בא כו' אשר נתן לך כו' ולא סבה מהסבות ההם. שהלא הם השומעים אל מעוננים ואל קוסמים ולא אתה ואיך נפלו הם ואתה ירשתם שאין דבר מזה כ"א אלהותו ית' וא"כ הוי אומר כי הוא ית' אשר נתן לך ולא סבה זולתה וזה אמר ואתה לא כן נתן לך ה' אלהיך. כי במה שאתה לא כן מזה תדע כי נתן לך ה' אלהיך. ועל השנית אמר אל תקיץ בצרה ואם אינך נענה מה' כי תחפוץ לדעת על מה המכות ההם בין ידיך הלא אין זה רק מהעדרך שאינך כדאי ומוכן שידבר בך הוא ית'. אך נביא מקרבך מאחיך יקום לך ה' והוא יגיד לך כי יהיה ראוי ועל פיו תדע דברים הנוגעים אליך כענין תלונת הנביא באומר המבלי אין אלהים בישראל הלך לדרוש לבעל זבוב כו' הנה כי חפץ ה' ידרשו בנביאיו. ואמר כמוני כלומר שלא יאמר לך דבר אשר ינגד נבואתי ותורה שנתן ה' על ידי רק שיהיה כמוני ולא נגדי:

3עוד כיון באומר אליו תשמעון לומר מופת גדול בנבואתו כמוני שהייתי אני עושה. שהוא כי ל"ת אל הנביא ההוא דבר אל ה' דבר על אודותי ועל דברי כי בדבר הזה שתים רעות. א' שלא יתאמת לך השגחתי בעצם שנית כי תסתפק בנבואת הנביא ההוא. ע"כ עשה זאת איפה התפלל והתחנן לפני קינך בתשובה ומעשים טובים על היותו ית' מתנהג עמך בדין. ואומר לך לך אל הנביא שיתבודד וישמיעך מה דבר ה' על אשר שאלת מאתו. כי אז בראותך בפיו תשובת דבר אשר היה בינך לה' אלהיך ולא הגדת דבר לנביא אז תבין כי ה' השגיח ושמע דבריך. ושנביאת הנביא ההוא אמתית. וזה יאמר אליו תשמעון כלומר איני אומר אליו תדרוש או תגיד כ"א שלא ישמע לך דברך להשמיע במרום קולך רק שאליו תשמעון אשר יביא מה' אלהיך אך לא שיוליך דברך אליו ית'. כי יודע אלהי כל אשר בפיך ובלבבך ברוב השגחתו בעולם השפל. ואין עיקר מה שישמע לך הנביא רק לדעת מה דבר ה' שהוא דבר שאין בך כח לשמוע מפיו כי לא נביא אתה. ולא ישולל שלא יאמר איש דרש נא בעדי את ה' שלא יקרנו עון בדבר. כ"א שאומר פה כנותן לו מופת על נבואת הנביא ההוא. והנה ממך בעצמך אני מביא לך ראיה. והוא מה שאמרתי כמוני כי לא שאלת אביא דברך אל ה' כ"א שאשמיע אתכם דבר ה' שהוא כי אמרתם קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר כו' ואתה תדבר אלינו. וזהו ככל אשר שאלת כו' לומר מה שאמרתי כמוני הוא ככל אשר שאלת כו' נביא אקים להם מקרב אחיהם כמוך כו' את כל אשר אצונו כך הנביא ההוא אליו תשמעון שיהיה לכם למופת זה כמדובר. כי מה שלא ידבר בך היא ית' כשתבקש ממנו דבר אינו מהעדר השגחתו ית' למטה בארץ שעל כן אולי גם בנביא תגעל נפשך לומר כי איזה דרך הלך רוח העליון לדבר עם חרש מחרשי דמה. והוא כי זה ככל אשר שאלת מעם ה' כו' שאמרת כי לא היית יכול לסבול דבר בך הוא ית' ושעל כן ידבר ה' עם משה ומשה יגיד לך הרי תורה כי אין הקב"ה מונע טובו ושפע נבואתו מבני אדם. אלא שיש מוכן לקבל ויש בלת ימוכן. והנביא המוכן ישמיע דבר ה' אל הבלתי מוכן. ועדיין היה אפשר לומר כי אז היה מפני שהיתה נבואה בהקיץ והיתה שם כבוד ה' על ההר ע"כ לא עצרו כח לשמוע אך עתה למה לא ידבר בנו ה'. לז"א ככל אשר שאלת כו' כי לא דבר אחד כוונו שהוא לשלול על היום ההוא כ"א גם להבא והוא כי אחר אומרם לא תוסיף כו' אמרו לא תראה עוד ולא אמות שיורה שגם להבא לא ירצו עוד בזה כ"א ע"י הנביא המיוחד. וז"א ככל שיורה על היות ב' שאלות שהוא אחד על היום ההוא ב' על הימים הבאים. וז"א לאמר כי אומר לא אוסף לא על היום ההוא הנורא מאד כוונו כ"א גם לעתיד שהחילו בהווה לאמר אח"כ לא אראה עוד שהוא על העתיד:

4עוד יתכן באומר לאמר והוא נמשך אל מה שכתבנו באומר אליו תשמעון. והענין בהזכיר מאמר הכתוב למעלה פ' ואתחנן והוא אומרו וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי. כי אומר בדברכם אלי אין צורך לאומרו. אך הוא כי הנה ישראל אומרו אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו. אז אמר משה הנה אתם חפצים אהיה אני אמצעי בין ה' ובניכם אל יעלה על רוחכם כי כאשר אתם צריכים אותי להביא דברי ה' אלהיכם ג"כ אצטרך לעלות ההרה אשר שם האלהים להביא את דבריכם אל האלהים. כי הלא הנה וישמע ה' את קול דבריכם בדברכם אלי כי אני לא זזתי מאתכם לעלות ההרה כי אם שבדברכם אלי שמע ה' ויאמר מיד לפניכם שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך שהוא מבלי תגיד לי רק בדברם אליך בלבד. חזק ואמץ הדבר לפניהם שאין להם צורך לנביא ואמצעי להשמיע במרום קולם רק להשמיע בארץ קולי. והנה שהטיבו כל אשר דברו בפה ולא בלבד הדבור גלוי לפני כי אם גם מצפוני לבם כי מי יתן והיה לבבם זה להם כו'. ונבא אל הענין והוא הלא אמרתי לכם נביא מקרבך כו' אל יעלה על רוחכם כי מה שהוא אמצעי הוא בין להבין את דבריכם אל האלהים כי קדוש הוא מכם ועכירתכם ימנע שומעו יתברך מכם כי עובי חומרכם סתר לו וגם הוא אמצעי להשמיעכם את דבר ה'. כי אינו כן כ"א כדי שאליו תשמעון. ותדעו שכך הוא כי הלא זה הדבר הוא ככל אשר שאלת כו' כי היתה שאלתך לאמר כלומר כדי שאומר אני לה' את דבריכם אשר אמרתם לא אוסף כו' אך לא הוצרך אמור לפניו יתברך דבר כי מיד ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו כלומר אשר דברו הם ולא אשר דברת אתה אלי. כי הם דברו בלבד ואתה לא דברת אלי דבר. ולכן נביא כו' לא שישמיעני מאמרך רק לתת דברי בפיו ושידבר אליהם כו'. הנה כי אז כששאלת אמצעי הורה כך הוא יתברך השגחתו הפרטית בעולם השפל וגם הורה כי לא מכל האדם מונע נבואתו רק מהבלתי מוכן כי העדרו מונעו ולא מהשם יתברך כי הלא אמר נביא אקים להם כו' ונתתי דברי בפיו. באופן כי אין ללכת חלילה אחרי אמצעיים כתועבות הגוים כי הלא גם כי רם ה' שפל יראה. ואם לא ידבר בך לא מהעדר ההשגחה רק מהעד' הכנתך. כי הלא אשר יוכן ויהי' נביא. בו אדבר אליו תשמע: