תורת משה - אלשיך, דברים כ:א

1כי תצא למלחמה וגו'. אמר הלא אמרתי לך שלא באכזריות הוא יתב' מתנהג עם ישראל שהרי חס על הורג נפש ומצו' שלא למוסרו ביד גואל הדם. וגם על העדים זוממים שעל אשר זממו בלבד יהרגו אם עדות מות הי' גם זה רחמים ונתן טעם לדבר כמדובר למעלה. אמר עתה ראה גם ראה כי רם ועמם גדר אהבתו יתברך עם ישראל כאב את בן ירצה כי תצא למלחמה על אויביך וראית סוס וגו' לא תירא מהם כי לא בלבד ישלח מלאך להושיעך כ"א הוא יתב' בעצמו. ואל תתמה כי הלא כן עשה לך בצאתך ממצרים וזהו המעלך כלומר בעצמו ובכבודו ממצרים. אך אין זה רק כי שופט כל הארץ יעשה משפט ויבער הרע מקרב ישראל כי חלאת טומאת עון דם נקי וכיוצא ביתר עונות הם המעפשים ומאבדים העולם ע"כ מצו' לבער עושי רעה לסלק עינו מקרב ישראל. והראי' כי ע"כ מצוה מי האיש הירא ורך הלבב מעבירות שבידו שישוב לביתו כי ישחית את ישראל. ואמר עוד הביטה וראה מה גדלו רחמיו יתב' כי הלא לא בלבד חס עליך כ"א גם על כל עץ מאכל מהמקום אשר תכבוש כי הלא יצוה כי תצור על עיר להלחם עליה ובנית מצור לא תשחית את עצה. ומזה תשא ק"ו שכ"ש שירחם על בניו ועל פועל ידיו זהו דרך כלל אל ענין הסמיכות:

2ולבא אל ענין הכתובים נעיר ראשונה על או' כי תצא ל' יחיד. (ב) או' וראית סוס ורכב האם מן הסוס ורכב יעלה על לב שמורא יעל' על ראשי שיזהירנו בל יירא מהם כי הלא מהראוי יאמר וראית עם רב וגו'. (ג) כי מן הראוי יאמר סוסים ומרכבות ולא סוס ורכב. (ד) כי היל"ל ועם רב ולא באופן מורה שהסוס ורכב היא העם וגם היל"ל לא תירא ממנו כי מלת עם רב לשון יחיד הוא. (ה) אומרו ה' אלהיך עמך המעלך וגו' מה הבטחון הזה ומי יודע אם בצאתם למלחמה יחסר למו בחינת זכות אשר היה לישראל בצאתם ממצרים. (ו) אומרו והיה כקרבכם למה שינ' והתחיל לדבר בלשון רבים ולא אמר כקרבך ותכפל הקושי בדברו אל העם שמתחיל לדבר ולכלותם בלשון יחיד באומר שמע ישראל ומסיים בלשון רבים ואו' אתם קרבים וגו' אל תראו וגו'. (ז) או' עם אויביכם להושיע אתכם הוא מיותר כי בכלל אומר ההולך עמכם להלחם לכם הוא. (ח) אומרו ודברו השוטרים וגו' לאמר כי הלא מלת לאמר לא תצדק במה שאינו לאמר לזולת:

3אמנם הנה הדרוש אשר דברנו בו עד פה הוא כי כל כונת תורתנו הקדושה בזה הלא הוא כי כל תוקף נצחון המלחמה תלוי באחדות ישראל כי בהיות' לאחדים נפול תפול חתת ה' על כל אויביהם עד בלתי השאיר להם שריד. וז"א כי תצא כלומר באחדות אחד אשר יצדק בך לשון תצא ולא מלת תצאו אז דעלך כי אויביך כבהמות ידמו בערכך. ומה שאתה חושב שתראה עם רב אינו לפי האמת רק כסוס ורכב אשר אתה תראה כי כהם יחשבו ויפלו לפניך. וזהו וראית סוס וגו' לומר שוראית סוס ורכב הוא עצמות איכות עם רב ממך כי בהמה המה בערכך וכהם יוקשים ונלכדים לפניך על כן לא תירא מהם. כי אשר תירא מהם אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת יהיה לך לפוקה כי יהי' העדר אמנה חלילה. לכן אל תחת מפניהם פן אחיתך לפניהם וזהו אל תירא וגו'. כי הלא ה' אלהיך המעלך מארץ מצרים בשכר האמנה והבטחון שעל כן יצאו ביד רמה כמשז"ל על פסוק ויאמן העם וגו':

4או יאמר ע"י אחדותך תזכה יהיה ה' בעצמו עמך ולא מאלך כ"א המעלך מארץ מצרים ע"י עצמו כד"א אשר הוצאתיך וגו'. ולא בלבד ידמו העם רב כסוסים ומרכבות כ"א כסוס אחד ורכב אחד כי תפילם כאלו הם אחד ולא אמר לא תירא ממנו כ"א לא תירא מהם לומר אל תאמר אחדותי מה יסכון כי אם גם הם אחדים כאומר עם רב לא תירא מהם כי אחדותם לפירוד יחשב בערך אחדותך. והוא מפאת שורש נפשות ישראל וז"א כי תצא באחדות ותראה עם רב שגם בהם אחדות אל תירא מהם כי גם באחדותם פירוד בערכך:

5או יאמר כי הסוס והרכב והעם הם כא' נגדך ועל הסוס ורכב והעם אני כולל ואומר לא תירא מהם כלומר כי תנו ואנו שוים לפניך כי בהמה המה להם כי כלם שוים לפניך לבלתי ירא מהם כאשר אינך ירא מהסוס ורכב:

6או יאמר ויתכן אומרו סוס ורכב ל' יחיד יותר על נכון והוא ע"ד מאמרנו ע"פ סוס ורוכבו רמה בים. והוא כי בצאת ישראל ממצרים נשאי ישראל את עיניהם וראו את השר בא עליהם כמאמרם ז"ל וישאו ישראל את עיניהם והנה כו' נוסעים לא נאמר שלא נוסע מלמד כו'. וראוהו ערוך מלחמה נגדם. והנה אין ספק כי השר בערך העם ידמה לרוכב בערך הסוס וזה תפארתו יתברך כי אז העם ואת שרם רמה בים כד"א וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים וארז"ל מתים לא נאמר אלא מת מלמד וכו' וראהו מת על שפת הים נמצא כי את השר ואת העם רמה בים וזהו סוס ורוכבו וגו'. כ"א על חיל פרעה וסוסיו ידבר זולת דוחק אומר סוס ל' יחיד גם אינו שבח אצלו ית'. וע"ד זה יאמר סוס ורכב כי גם שבחכמתך וע"י נביאיך תכיר כי שרם לא נפל כי עדיין לא פקד ה' עליו כדרכו. לפקוד על צבא המרום. וסוס הוא העם ורכב הוא השר הרוכב על הסוס כי לא נפל מהסוס עדיין. וגם הוא עם רב ממך. עכ"ז לא תירא מהם כי ה' אלהיך עמך המעלך מארץ מצרים שהיה עמך מטרם הפילו את השר כי לא נפל השר עד יום הזה בקריעת ים סוף ועכ"ז ניתנו הכל בידך. כן יהיה לך גם עתה. והוא מאמרנו שם זאת היתה זעקת בני ישראל כאשר נשאו את עיניהם וראו את השר נוסע אחריהם בחמת כחו אז זעקו לאמר לו חפץ ה' להפיל את מצרים בידינו למה לא פקד על השר תחלה. ואז נענו ויפילהו ה'. וזש"ה ויושע ה' ביום הוא את ישראל מיד מצרים שהוא כי מיד השר הנקרא מצרים לא נצולו עד המקום ההוא והיום ההוא. כי עד אז היה בתקפו נגדם. וזהו המעלך וגו' לומר אני ה' לא שניתי ככחי אז כחי עתה להושיעכם. והנה בהיותכם לאחדים כאומר כי תצא ל' יחיד מבלי אזהרת כהן משוח מלחמה תנצחו. אך והיה כקרבכם בפירוד מה ל' רבים. אז ליחדם ונגש הכהן ידבר אל העם ואמר אליהם שמע ישראל ל' יחיד. ומה שאצטרך להזהירכם הוא על כי אתם קרבים כלומר בפירוד מה מתייחסים לרבים וזהו אתם קרבים ולא אמר אתה קרב ובדבר הזה שאני מלמד אתכם אל ירך לבבכם אל תיראו וגו' כי ה' אלהיכם וגו' לומר הלא אמרתי אליכם אתם קרבים ולא אמרתי אתם לוחמים הלא הוא כי אינכם עושים רק התקרבות למלחמה בלבד כי מציאות המלחמה ה' אלהיכם הוא ההולך עמכם להלחם לכם. ולא בלבד ילחם עם השר ואתם אח"כ עם עמו. כ"א גם עם אויביכם אשר מלמטה בארץ ילחם. והטעם הוא להושיע אתכם והענין מה שכתבנו פ' נח מה בין הפקידה הנעשית ע"י מלאך או משחית לנעשית על ידו ית' והוא כי הנעשית ע"י המלאך כשניתן לו רשות אינו מבחין בין צדיק לרשע ואת אלו ואלו תאכל החרב. אך הנעשית על ידו יתברך יעשה משפט. ונקי וצדיק אל יהרוג. וכמו שכתוב אצלנו ע"פ ועבר ה' לנגוף את מצרים וע"פ למה ה' יחרה אפך בעמך כמדובר בכל פ' איש על מקומו. וזה יאמר פה תדע למה הוא יתברך עושה ע"י מה שתתאחדו לא בלבד יפקוד על צבא המרום במרום וידכם בעורף אויביכם התחתונים כ"א גם הוא בעצמו ילחם עם אויביכם ויפילם חללים לפניכם ולא ישלח מלאך להלחם בם במקומו. הוא כדי להושיע אתכם לגמרי. כלומר משא"כ בהיות ע"י שליח כי הלא לא יושיע אתכם לגמרי כי כשניתן רשות למשחית ישחית גם מכם באופן שהיה נלחם לכם עם אויביכם אך לא יושיע אתכם בעצם. אך בהיות על ידו ית' יהיה גם להושיע אתכם: