תורת משה - אלשיך, דברים כו:א

1והיה כי תבא אל הארץ כו'. הנה בעיני כל רואי את כל החרדה ההיא אשר חרד הוא יתברך על מצות בכורים הזאת שיחרד איש מביתו ומעירו וילך רגלי באשכול ענבים א' ומן התאנים ומן הרמונים מעט מזער לא כביר. וההיקש ביתר שבח מינים שנשתבחה בהם א"י. וישם בטנא ועל כתף ישאנו אם דל ואם עשיר. ואפילו אגריפס המלך. ויתקבצו יחד כל בני עיר ועיר בחליל מכה. וזוני זמרה בשירי זמרה. ובכל עיר יבאו בה יצאו לקראתם זקניה ושופטיה ורבים שריה. לפני כבוד הנכנסי' בהלל והודות לה'. וכה משפטם עד שערי ירושלים. בשור וקרניו מצופות זהב ועטרות זית. ובהגיעם בשערי ירושלים ירומו קול אומרים שמחתי באומרים לי כו' עומדות היו רגלנו כו' ככל הכתוב במשנה. ומה קול החרדה הזאת על פחות משוה חצי דינר:

2אמנם בשום לב אל מה שהגדילו רז"ל בב"ר התמיהא הזאת נבא עד תכונתה באומר בראשית ברא כו' בשביל מצות בכורים שנאמר בה ראשית בכורי אדמתך ברא אלהים את השמים כו' כי הלא יפלא מה גדלה המצות הזאת שעליה לבדה נברא העולם. אך הנה ידוע כי עולם חסד יבנה כי מי הקדימו ויבראנו. ומה יקרו מעשינו לשלמפרע יהיה כדאי להבראות עלינו. כי הלא גם כל מעשינו פעל לנו. וגם שכרו אתו לעולם שכלו טוב וכלו ארוך. ומה ינכה על בריאת עולם ואשר יזוננו ויפרנסנו ואשר הוא גומלנו כל טוב. אמנם זה חסדו יתב' חפץ להיטיב ולא יבקש מידינו להחשיב עולמו כאלו הוא לנו. רק שנחזיק לו יתב' טובה ונכיר כי הוא אדון הכל והוא הטוב והמטיב לנו תמיד. ונברך ונהלל לו יתב'. כמז"ל במדרש על פסוק אמרת לה' אדני אתה מנין שכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל שנאמר אמרת לה' אדני אתה שברכת על מה שנתן לך. מאז אמור לפניו יתברך טובתי בל עליך לומר כי כאלו לנו היא. על כי הכרתי כי ממך יתברך הכל. וע"כ נצטוינו לברכו על כל מה שברא כמפורש זה הענין במקומות אין מספר. והן זאת כוונתו יתברך במצוה הזאת כי הלא כי יראה האדם עצמו בארץ זבת חלב ודבש שמן ודשן תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד. בתים מלאים כל טוב אשר לא מילא. כרמים וזיתים אשר לא נטע. חטה ושעורה לרוב מאד הלא ידיחנו יצרו בשרירות לבו לאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ע"כ צוה לנו אלהי עולם ה' לבלתי נאבד חלילה. פן נשמן ונבעט כי שנה בשנה נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא. והלוך נלך עד המקום אשר בחר ה' ולהניחו לפניו יתברך. והוא כי זה דרכו יתברך כי העולה על רוחו כי קניינו אשר רכש ועוצם ידו עשה לו אדון הכל יסירנו ממנו אך החושב כי הכל שלו יתברך ה' יעזבנו בידו. והנה יקרנו עמו יתברך כעשיר אושר אשר לו כרם ויורד בו אריס לעבדו ולשומרו כי בראות האריס בכורה בתאנה בראשיתה ואשכול ענבים אחד שבישל ראשון יתנם במזרק טהור ויוליכם אל פני האדון בעל הכרם ההוא לאמר לו ראה נא נועם ברכת כרמך אשר עבדתיך בו וזה פריו כי ממך הכל. ולא ערבתי אל לבי לאכול ממנו עד אציג לפניך ראשית פריו כי לא לי היה הזרע. ותבואת הכרם. כי ממך הכל והנה הביאותיו אליך והצגתיו לפניך במזרק טהור. ואז בראות המלך או השר ההוא כי גדול דרך ארץ האריס ההוא. אז יאמר יהי לך כל השאר כן הדבר הזה חטה ושעורה וכרמים וזיתים לא לנו המה כי הכל שלו יתברך כי אדון הכל הוא באמת. מכמה בחינות כאשר יבא בס"ד. על כן צוה לנו יתברך נקח מראשית כל פרי האדמה ונשים בטנא ונוליך עד מקום כבודו יתברך באומרים לפניו יתברך לא לנו ה' לא לנו כי הכל שלך ולהורות כי ממנו יתב' הכל הנה ראשיתו בטנא לפני כסא כבודי כאשר יובא לפני בעל הכרם. ואז הוא ית' נותן את הכל באמונה ובמתנה ע"י היותו בלתי כפוי טובה. וזה פשט הענין והיה כי תבא שתהיה לך שמחה כמשמעות כל מקום שנאמר בו והיה בראותך שאפילו לא היצר לך לכובשה רק כבא ונכנס אל נחלת אבותיו. ולא שמת אל לבך כי אני הוא הנותן ולא בכחך. וז"א אני נותן וירישתה וישבת בה בשובה ונחת. והלא תבא להתגאות לכן ולקחת וגו'. והטעם כי לא תחשוב שכבר נתתי רק עדין אני נותן כי אם תעשה מצותי זאת אתננה לך ואם אין לא אתן כי הארץ תעזב עמך. ואמרת הנה הבאתי וגו' והנחתו לפני ה' אלהיך כאומר לפניו ממך הכל ואז על ידי כן ושמחת בכל הטוב כאלו כל הטוב אני נותנו לך. וע"כ צוה יתברך יושם בטנא ושיביאנו בעצמו ומה גם העשירים שהיה הטנא של זהב שהוא דרך כבוד ה'. והוא כענין מוריד אריסין על נכסי אשתו שאע"פ שהוציא הוצאת רבות אם אכל אפי' גרוגרות אחת דרך כבוד מה שהוציא הוציא ומה שאכל אכל. כן הוא יתברך אע"פ שממנו יתברך הכל וכמשז"ל עשר תעשר שאומר הוא יתברך הלא בעל שדה מוריד אריס למחצה לשליש ולרביע ואם אני לא הייתי משיב הרוח ומוריד הגשם ומוריד הטל לא היה כלום. ואם כן היה לך לתת לי הכל כי הכל שלי כי אני עשיתי. אך אומר היא יתברך במה שתביאו ראשית כל פרי דרך כבוד כל מה שהוצאתי ועשיתי מחול לכם. ועל כן צוה ית' עשות את כל הכבוד האמור במשנה. למען יורו כי אינם כפוי טובה רק מכירים כי הכל שלו ית'. ומביאים ראשית כל פרי דרך כבוד כי זה כל מה שיבקש הוא ית' על כל מה שברא. כי הלא כל העולם אשר ברא בעבור האדם לא היה כ"א למען יחזיק לו טובה ויהללנו ולא יהי' כפוי טובה. ובזה תלוי קיום כל התורה והוראה עיקרים אל היות זאת בינתו ית' הלא גלה ופי' במשנה זו ובמצוה זו שאל"כ למה חרד על שוה פרוטה את כל החרדה והכבוד ובגלל הדבר הזה הטיבו אשר דברו ז"ל שבשביל מצות בכורים נברא העולם כי הוא על שנחזיק לו טובה על המחיה ועל הכלכלה וההקש בכל יתר דברים כי זו בנין אב על כולם וגם כוללות הכל כי ע"י ארץ ושמים ומזלות וחמה ולבנה נעשים ומתבשלים הפירות וזה כל העולם:

3הנה זו היא כונת הענין דרך כלל ולבא אל ביאור המקראות והתכת תיבותיהם נעיר בהם. א' אומרו כי תבא כלל שמורה כי בבואם יתחייבו בבכורים ולא כן הוא כ"א אחר כיבוש וחילוק כנלמד מסוף הפסוק וגם אומר ה' אלהיך נותן לך יראה מיותר. ועוד או' וירשתה כי כבר הוזכרה נחלה ומה גם כי באו' וישבת בה נכלל. ועוד או' ולקחת וגו' ושמת היא ייתור ומהראוי יאמר והלכת בטנא מראשית וגו' אל המקום וגו' וגם אומרו לשכן וגו' הוא מיותר. ועוד למה חזר ואמר שנית אשר ה' אלהיך נותן לך. ועוד אומרו אשר תביא מארצך הוא מיותר וגם אומרו תביא הוא בלתי צודק. ועוד או' אשר יהיה בימים ההם אם ללמד שאין לך אלא כהן שבימיך צל"ד למה נאמר זה פה ולא בקרבנות או עבודת יוה"כ ילמדנו אם בעינינו אינו הגון שלא נחוש כי הוא כהן שבימינו. ועוד למה עתה מדבר עם הכהן ואחר כך בפסוק וענית וגו' מדבר עמו יתברך. ועוד למה יקחהו הכהן מידו ויניחהו לפני המזבח כיון שאח"כ חוזר ונוטלה הבעה"ב ואומר ארמי וגו' וחוזר ומניחו לפני ה' ולמה ראשונה על ידי הכהן ועתה ע"י עצמו בראשונה נאמר לפני מזבח ה' ולא באחרונה וגם אומר הגדתי היום והוא לא הגיד דבר. ועוד מה צורך הגדה אחר כי בא והוא לעינינו וגם כמה שינויים אין מספר מלשון מאמרו טרם תת הטנא ביד הכהן אל לשון מה שאחר שהונח לפני המזבח וכן מה ענין ארמי וגו' אל מצוה זו וכן כל אריכות הדברים עד תומו כי יראו דברים בלתי צריכים אל המצוה הזאת:

4אמנם הנה כתבנו כי עיקר כונתו ית' להרחיקנו ממדת כפוי טובה ולהביאנו אל גדר החזיק טובה כראוי כי הוא גדר גדול ועיקר גדול בכל ענייני ועיקרי הדת כי בו תלוי כל עבודת אלהים להכיר כי הנשמה לו ית' והגוף פעלו. וכולנו עבדים לו ית'. ושבשכר זה הוא מקנה לנו הארץ למורשה. ואם לאו הארץ תעזב מהם. והוא כי הנה יש הפרש בין מתנה לירושה הוא כי הנה במתנה יש שני דברים א' שיש להחזיק טובה לנותן. ועוד שנית כי המתנה יש לה הפסק ויכול הנותן לומר אני נותן לך מתנה זו ואחריך לפלוני ואחריו לפלוני משא"כ בירושה שאין לה הפסק לדור דור והנה באמת בא"י יצדקו יחד שתי אלה היא נחלת אבות אשר נשבע להם הוא יתב' וגם היא מתנה כי לא נשבע לתתה לדור מסויים ובבחינת מתנה אפשר שאינה החלטית כי יש לה הפסק אם נזכה תהיה לנו ואם לאו ביד מלך בבל תנתן וביד אדום כאשר היה וכמפורסם בתורה שאם יעזבו את ה' גם הארץ תעזב מהם משא"כ אם היינו עושים רצון קונינו יתברך שלא היינו זזים ממנה רק תתקיים בנו תורת ירושה שאין לה הפסק וזה מאמר הכתוב והיה כי תבא אל הארץ כבא על נחלת אבותיו דע כי ב' בחינות יש אחת תורת מתנה ולא בהחלט כ"א עודני נותן בכל דור ודור לפי מעשיהם. וגם באמת הוא נחלה מאבותיך כי ע"י לקיחתך זו אני מחשיב כאלו כל הארץ שלך היא. ואשר תביא מארצך היא. וזהו ולקחת מראשית וגו'. ועל שתי הבחינות שבה אמר נותן לך נחלה וע"כ הנני מלמדך תהפכנה ממתנה שיש לה הפסק לירושה שאין לה הפסק וזהו וירשתה וישבת בה עולמים בלי טלטול כי תעשנה ירושה שאין לה הפסק ובמה תזכה הלא הוא בהראותך כי אינך כפוי טובה שהיא ולקחת מראשית וגו' להורות שלא תחשיב בעצמך כי לך ניתנה הארץ למורשה רק כי לה' היא וזאת תעשה ולקחת וגו' אשר תביא מארצך כאשר פירשנו ולהורות היותך מחזיק לי טובה ומראה כאלו אין אתה בה רק כאריס ואני בעה"ב וארץ ופירותיה לי הנה עשה זאת איפה כי ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' לשכן שמו וגו'. ולהיות הכוונה אלהית על הבחינה שכתבנו ראה והנה היה מקום יאמר נא ישראל הלא חנן ה' אותנו עבדים ושפחות וגרי בית לקוטים ושכירים ישאו אתי במשאי ומהם אקח ואצוה ילכו לי אל נחלת שדה וכרם אשר חנן לי ה' וילקטו בכורי כל אשר בארצי ויוליכוהו ירושלימה ואני אתיצבה בביתי ובחומותי בשובה ונחת ע"כ צוה יתב' ולקחת וגו' כלו' האם המצוה היתה תלויה על הנאת כהני ה' כתרומה ודומיהם לא הייתי מאריך טרחך ומשאך כי הם ילכו לקחת ברכתך מידך אך אין זה רק הוראת היותך מחזיק לי טובה ומראה היותך מכיר קצת מאשר הטבתי לך. לכן אין כבודי יהי' הדבר על ידי שלוחך כי אם על ידי עצמך. כ"א גדול אתה בעיניך מי יתן והיית כדאי לשרתני ולחסד גדול וצדק תחשב לי החשיבו שרותך לפני. לכן ולקחת לעצמך ושמת בעצמך בטנא והלכת בעצמך ואפי' מלך ישראל בעצמו נושא הטנא של זהב על כתפו והנה לך טענה נצחת והיא אשר אני נותן לך. הלא זה יאות לי מדה כנגד מדה כי הלא נתתי לך הארץ ע"י עצמי נתתיה לך ונלחמתי מלחמותיך ולא ע"י מלאך וע"כ גם אתה עתה תראה היותך מחזיק לי טובה ע"י עצמך. וזהו ולקחת וגו' אשר אני נותן לך כלומר אני בעצמי הייתי הנותן לך וע"כ גם אתה ושמת בעצמך. וע"כ חזר ואמר אשר אני נותן עם שכבר הוא אמר למעלה ואם תאמר נא ישראל הלא גם אני אעש' זאת כי אלכה לי השדה ונחלת שדה וכרם בעצמי ובכבודי וידי תבצענה ללקוט כל בכורי כל השבעת מינים אך מה בצע כי תטריחני לעזוב ביתי וחומותי ואלכה לי עד ירושלים באשכול ענבים וחמשה תאנים ושני רמונים מהלך כמ' ימים ודי לי אשר לקטתים בידי ואשים בטנא ועתה הניחה לי ואנכי אשלח שכירי ולקיטי יגמור נא בעדי אל יצא עתק מפיך לדבר כה כי הלא ראה לכתך אל המקום אשר בחר ה' אלהיך לשכן שמו שם וגו' כי עזב ה' השמים ושמי השמים ובחר בארץ הלזו החומרית למענך כי למען ישראל מקיימי תורתו בחר לו דירה בתחתונים ולכן שא נא ק"ו ומה אם קונך למענך עזב שמים העליונים המתייתסים אליו ית' ויבא לשכון בשבילך עד המקום הזה שהוא מה שנקרא מקום כי גשמי הוא וגם לא עראי כי אם לשכן שמו שם בקבע ואתה חומר עכור האם יקשה בעיניך לעזוב ביתך וללכת עד המקום אשר הוא יתב' משכן שמו. ואתה הולך ושב לביתך ולא לשכון שם. וזהו אומרו אל המקום אשר יבחר לשם שמו שם. והנה ידעתי את אשר יתחמץ לבבך באמור לך מה זה ועל מה זה תצטרך להחזיק טובה על זה והלא מאז נשבע לאבותיך לתת לך ועתה קיים שבועתו גם פרי האדמה מארצך יצאו כי ארץ זבת חלב ודבש נשבע לתת לזרעם ע"כ הנני מסדר לך תדבר דבר כאשר עם לבבך ומראה לך מה יהיה גדרך לפני כי קטון הוא ואחרי כן אעידך ואלמדך להועיל להעתיקך מסברא זו בטעם נכון אשר תראה בפיך ודעה תקנה להכיר כי לך נתתי ועליך להחזיק לי טובה ואז תראה את אשר יהיה גדרך אתי ומעלתך למען תשכיל את אשר תעשה והוא כי עודך מחזיק בסברתך זו לא אכנה שמי עליך ולא תדבר עמי רק עם הכהן כי אינך כדאי כעת וזהו ואמרת אליו ולא לי ולא שה' אלהיך רק תאמר אליו הגדתי היום לה' אלהיך אלהיו של הכהן ולא שלך כי עדיין איני מכנה שמי עליך ובזה יצדק מאמר הכתוב באומרו אשר יהיה בימים ההם פן תאמר הלא עלי אין הקב"ה מכנה שמו והדין עמו אך אולי הכהן גרוע ממנו ואיך אכנה שמו ית' עליו בחייו לאמר לו ה' אלהיך לז"א אין לך אלא כהן שבימיך ואליו תאמר ה' אלהיך ותגלה מה שבדעתך כטבע כל אדם לאמר לו הנה גם שלא דברתי דבר באין אומר ואין דברים הגדה תחשב למה שהוא ה' אלהיך הרואה ללבב כי באתי הנה הוא כאומר ומודה לה' כי הוא נאמן בבריתו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כי קיים נדרו הנה זה הכין הוא ית' בלבי והנני בא לכך והוא כי אחר שנשבע לאבותינו לתת לנו נמצא כי איני מחזיק לו ית' טובה על עצמי כי לא נתן לי דבר רק שקיים שבועתו לאבות שנשבע לתת לנו ואז ולקח הכהן הטנא כי אינך כדאי להניחו בידך כי לא הטהרת עדיין מכפיות טובה וע"כ והניחו לפני מזבח כלו' עודך צריך כפרה המתייחסת אל המזבח ואח"כ יכונה ה' אלהיך וזהו והניחו לפני מזבח ה' אלהיך כי ע"י הנחתו שם דעה תקנה שלא זכית להניחו בידך וגם לא להתייחס הנחתך לפני ה' כי אם לפני מזבח ועוד שע"י כפרה בשובך מדעתך זו יקרא ה' אלהיך והוא כי בין תבין כי הנה לך הסתר פנים על אומרך כי אינך מחזיק טובה מצד עצמך כ"א מצד אבותיך וע"כ אז לתקן דבר זה וענית כאלו אתה עונה על הוראת הכהן ואמרת דברים המורים כי שב אתה מקודם ועל כן לא תדבר עם הכהן רק לפני ה' אלהיך עמו ית' ותאמר הנה ראיה ברורה כי אנחנו מצד עצמנו חייבים להודות לו ית' כי לא לנו בלבד ולא מחמת השבועה בלבד נתן לניו הארץ והוא כי לא נדר הוא ית' לתת לנו את הארץ רק אחר שעבוד מצרים ארבע מאות שנה והנה מי שגלגל גלות מצרים היה ארמי במה שהחליף לו את לאה ברחל שעי"כ נתגלגל בקנאתם שוירד מצרימה כי אם היה מיד לוקח את רחל מיד היה נולד יוסף במקום ראובן וסרה קנאת אחיו וירידת מצרים יוסף ואביו אחריו אך עתה ארמי היה אובד אבי שסיבב שירד מצרימה אך אין זה גלות שאדרבא ויגר שם שבע עשרה שנה שהיו לו שנות חיים כמאמר ספר הזוהר על ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה היו לו חיים של שמחה ומנוחה וא"כ איפה איך אלו ואלו יחשבו בכלל הארבע מאות שנה ובפרט הי"ז ההם כי הלא כאשר וירד מצרימה לא שמע גערה וגלות ואדרבא ויהי שם לגוי גדול כו' ומה גם לס' הזוהר כי עיקר חייו ושמחתו היה במצרים כמפורש אצלנו ומלידת יוסף עד שפירש מאביו שהם י"ז שנה והם מנין ויחי באופן שלא היחל הגלות רק אחר הרבוי שאחר סילוק יעקב כי אז וירעו אותנו המצריים ויענונו לקיים מה שנא' ועבדום וענו אותם ומיד טרם מלאת הימים ומה גם לרז"ל אומרים כי לא הכביד הגלות רק מלידת מרים שנקראת על שם וימררו את חייהם כו' שהכל שמנים שנה. אלא שונצעק כו' ולא המתין עד מלאת הת' שנה כי ניכה הכמות באיכות כי וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו ויוציאנו והראיה כי הוצרך יד חזקה וזרוע נטויה ומורא גדול ואותות ומופתים ואלו מלאו הימים לא היה צריך לכל זה נמצא כי לא היחל הגלות לפי האמת מיעקב וכל שכן מאביו כ"א מהבאים אחר יעקב וא"כ הוא פ' שנה לפי האמת אם כן גם שסתם פי המקטרג שרו של מצרים בחשבו מיצחק הלא לפי האמת לא היה כ"א זמן מועט ואם כן איפה מה שהוציאנו ממצרים ויביאנו אל המקום הזה לנו ניתנה הארץ ולא מחמת האבות כי לא נתחייב לתת רק אחר ד' מאות שנה והיה צריך משלש מאות שנה להמתין אך בלי השבועה מצד האבות ניתנה לנו וזה אמר ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת כלומר לנו ממש ועתה איני אומר כבתחלה רק הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ה' והנה אז בהכירך כל זה אינך צריך כהן לסרסור רק והנחתו ואינך צריך כפרה להזכיר לך מזבח רק לפני ה' אלהיך ועוד תתחייב השתחויה על כי ע"י מצוה זו אינך צריך לכנות אלהותו ית' אל הכהן לומר הגדתי היום לה' אלהיך כ"א אל עצמך שע"י שובך מדעתך הקודמת יכנה ית' אלהותו עליך שנתכפר הקודם וזהו והשתחוית לפני ה' אלהיך וע"כ לא אמר לפניו עם שכבר אמר ה' אלהיך ואז ושמחת בכל הטוב כי גם שהכל שלו יתברך כי מה שקנה עבד קנה רבו אינך מביא לפניו רק ראשית כל פרי הנה ע"י הביאך מעט דרך כבוד והוראת החזיקך הכל נתן לך ושמחת בכל הטוב כו':

5או יהיה שעור הכתובים בדרך אחר מעין הקודם והוא כי הנה היה אפשר יאמר נא ישראל ברבות הטובה הנה מה לי להחזיק טובה לה' על הארץ ועל פירותיה הלא הארץ נחלת אבותינו היא והפירות מארצם יצאו כי הלא זבת חלב ודבש היא מעצמה ותתן פריה שנה שנה לז"א הנה אינך אלא טועה והנה שתים הנה קרותיך אשר תטעה א' על הארץ ב' על המחיה ועל הכלכלה. על הארץ כי הנה והיה כי תבא אל הארץ דע כי אני נותן לך ולא לדור אחר וז"א לך גם שמצד עצמה היא נחלה מהאבות לפי האמת הנה כי יש לך להחזיק טובה על הארץ בבחינות היות לך. שנית על הפירות כי אחר שוירשתה וישבת בה אולי תחשב כי אין לך להחזיק טובה על פירות כל שנה ושנה. ע"כ ולקחת מראשית כו' אשר לפי האמת אינך רק מביא בלבד מארצך אל ביתך. כי מי נשב הרוח והוריד הגשם והטל והולידה והצמיחה הלא אנכי ה'. וזה אמר אשר תביא מארצך אך ה' אלהיך הוא הנותן לך באופן כי גם את הארץ יונח שארצך היא נחלת אבותיך הנה הפירות הם ודאי אשר ה' אלהיך נותן לך כי לא נשבעתי להם לתת פריה שנה שנה רק לפי מעשיהם. נמצא על הארץ יש לכם להחזיק טובה על היות המתנה לך ולא לדור אחר. אך הפירות לגמרי אשר נותן לך וע"כ אמר פעם ב' אשר אני נותן כי על הפירות ידבר עתה. ולא אמר נתן רק בחולם לו' שתמיד הוא ית' נותן שנה שנה:

6או יאמר לפי דרך זה באומר תביא מארצך ענין פסוק ראשית בכורי אדמתך תביא כו' לא תבשל גדי כו' שארז"ל שעל ידי מצות בכורים לא תהיה סבה שתפרוש ותתייבש החטה עודנה בחלבה ולא תגיע לעונות בישול. וזה יאמר ע"י זכות שולקחת כו' תזכה אשר תביא מארצך שאל"כ לא תביא דבר. כי יבושל בחלב אמו ולהוראה זו ושמתי הפרי בטנא כי הכל שלו ית'. והלכת למה שע"י החזיקך טובה דרך כבוד יתן לך את הכל. כמשל האריס כמדובר למעלה. והנה ידעתי את לבבך כי מעצמך לא תודה אף אחת מהב' רק תהיה הודאתך הגדתי היום כו' כי באתי אל הארץ כי יהיה ית' נאמן בבריתו וקיים במאמרו כי באתי אל הארץ אשר נשבע לתת לנו וקיים. אך עודך חסר ככל הנ"ל לכן הנני מלמדך כי וענית ואמרת ארמי כו' לומר מודה אני כי אין לאדם לימשך אחר שכלו כי הלא ארמי שהיה זקני שהיה הדעת נוטה שיטיב ליעקב ובניו היה מאבדו. ומצריים שנתעתדו לשעבדנו באשר ויגר שם שהיתה הדעת נוטה שירע לו. אדרבא שם היה לגוי גדול אך אין זה כי שגם שזמן שהיה שם יעקב נמנה בכלל הגלות מצרים. עם כל זה היה שם טוב לו. הוי אומר כי צדקת הצדיק היא העומדת לו מצד עצמו כי הלא ראו נא מה בינינו ליעקב כי יעקב שהיה לו זכות מצד עצמו תחת היותו עתיד לגלות בשלשלאות של ברזל זכה על יד יוסף שוירד בבחירתו ממצרים. וגם שם עם היות מקום הגלות לא היצר לו שם. כי אם אדרבה ויהי שם לגוי גדול כו' וזה בין בזכות עצמו בין בזכות הבאים עמו כי היה להם אחדות גדול. כי על כן נאמר שבעים נפש ולא נפשות. וזה אמר במתי מעט שע"כ נא' מבט לשון יחיד אך אנחנו אחר היותנו אמר לגוי גדול שנמצא בנו פירוד על ידיי העדר כשרון. וירעו אותנו המצרים כו' ולא שוה לנו זכות אבותינו על היותנו בלתי כשרים. והראיה כי ונצעק אל ה' אלהי אבותינו ועל העדר כשרוננו לא שוה לנו. רק וישמע את קולנו בלב נשבר מן העבודה. וגם נצטרף כי וירא את עניינו כו' בלי כשרון וזכות. ועכ"ז שלא היינו ראויים עשה כרוב חסדיו ויוציאנו כו' ואח"כ ויביאנו אל המקום הזה הוא בית המקדש מקום שער השמים והוא כי כאשר ישראל כשרים הם דבקים בה'. ויש להם שייכות עם שער השמים כי שם ביתו ית' מאז נברא העולם. ומשם עליית הנשמות לידבק בו יתברך. וזה יאמר הנה בתחלה הוינו בלתי כשרים כי עונותינו היו מבדילים בינינו לבינו יתברך. ויוציאנו ביד חזקה להעדר זכות. באופן שהיה אפשר לדחות מתנת הארץ לדור אחר ולא עשה כן. כי אם ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ולא המתין לדור אחר. וזהו ויתן לנו את הארץ שהיה אפשר להתקיים בדור אחר. והנה זה הוא בבחינת הארץ מצד עצמה שיש לנו להחזיק לו יתברך טובה על שנתנה לדור הזה וגם על הפירות וזה אנו כולל לכל הדור. רק לכל פרטי ופרטי. כי ועתה הנה הבאתי כו' פרי שנתת לי בהשגחת פרטית. והוא כי גם שהארץ דרך כלל הארץ זבת חלב ודבש היא. על כל זה אינה נותנת פירות לאדם בשוה כי אם לכל אחד כפי מעשהו בפרטות. על כן על פרטות השגחתו כל אחד אומר הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי בפרטות. הנה כי יש לנו להחזיק טובה על הארץ במה שנתנה לנו ולא לדור אחר. זה הוא על ענין הארץ התלוי בעת הנתינה. ועוד ענין שני התלוי בכל שנה. ועתה שהוא על הנוגע גם עתה. הנה הבאתי את ראשית פרי האדמ' אשר הפרי נתת לי לגמרי ובפרטות. וזה שבפסוק הקודם אומר ויתן לנו לשון רבים וכאן אומר נתת לי. כי שם ידבר על הארץ וכאן על המזון. כי הארץ היתה לכללות ישראל והפירות לכל איש ואיש פירות חבל נחלתו. אשר עליהם כל מביא בכורים מדבר בעדו. הנה הזכיר ב' דברים אשר ראוי להחזיק לו יתב' טובה ואז על ידי בלתי היותך כפוי טובה תזכה ב' דברים שיניחהו בידך. ושיכנה את שמו עליך. ועל זאת השנית והשתחוית כבדרך הקודם וכן אומר ושמחת כבקודם:

7ודרך רמז יאמר שאומר הוא יתברך אל נפש האדם כי היא האדם ולא הבשר כנודע אל תשיתי לב אל יגיעך בעולם הזה לקוץ בעול תורה ומצות כי הלא והיה כי תבא כי הנה תהיה לך שמחה כמשמעות והיה כאשר תבא אל הארץ העליונה ארץ חיים אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה משא"כ כי העוה"ז כי הוא עראי. ועשה זאת איפה בעודך פה שתעשה באופן שוירישתה וישבת בה שתהיה לך ירושה בלי הפסק. שלא תצטרך להתגלגל כי תשלם פעם אחת ולא תשנה. כבשורתו יתברך לדניאל באומרו ואתה לך לקץ ותנוח וכו'. ואם לא תוכל לעשות כ"כ לפחות וישבת בה שתעשה באופן שכבודך לאחר לא תתן כי חלק גן עדנך לא ישב בו זולתך. כענין לא זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגיהנם זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן. עשה זאת איפה שלא תהיה הבלתי זוכה ויבא אחר ויטול גן עדנך. וזהו וישבת בה ואל יכבד בעיניך עול מצות ושאור שבעיסה מעכבה. כי הלא אינך צריך רק ולקחת מראשית כי תאחוז בקצה ראש כל מצוה ומצוה. כאוחז בקצה חוט תקות השני. פי בקצת ההוא תהיה הולך ומושך את הכל אחריך. כי מצוה גוררת מצוה. וזה בכל אחד מכל מצות ה'. כי הכל יבא לך. כי בא ליטהר מסייעין אותו. ותדע איך יקל הדבר כי הלא הן מתייחסות וקרובות. כי הן כל פרי האדמה העליונה. אשר אתה מביא אותם מארצך העליונה. כי משם הבאתם כי למדוך את כלם טרם תבוא. ועם היותם פרי האדמה כי המצות הללו שבעה"ז. הם פרי רוחניות ושורשם למעלה בארץ העליונה. שמשם נפשך. באופן שהם שני דברים. אחד היותן הרי האדמה העליונה שממנה הן כד"א נצר מטעי ויקל לך להמשיכם אחריך. ב' אשר מביא מארצך כי משם הבאתם כמדובר. ושמת בטנה היא קבוצם יחד בכף ידך כי ביד כל אדם יחתום או טנא רומז אל הנפש המקבצת בתוכה כל פרות קדושה שמכל מצוה ומצוה כפירות תוך סל ובזה והלכת מהעולם השפל אל המקום אשר בחר ה' כו' הוא ב"ה של מעלה ובאת אל הכהן המקריב הנפשות במזבח המקדש ההוא ומי הוא הכהן הלא הוא אשר יהיה בימים ההם הוא מיכאל אשר יהי' לישראל בימים ההם שנ' בימים ההם יעמוד מיכאל כו' וכן נאמר אין א' מתחזק עמי כ"א מיכאל שרכם שהוא יהיה לנו למחזיק ולמעוז שהוא כהן בבהמ"ק של מעלה כנודע ואמרת אליו הגדתי היום שבח לה' אלהיך ולא אערב אל לבי לומר אלהי גם אחר מות כי אולי אינני מהצדיקים הראויים לכך ושבח אני כי זכיתי ובאתי אל ארץ עליונה מה שהייתי מצטער בהיותי בעולם השפל פן ארשע ולא אזכה לעלות ואז ולקח הכהן הטנא הוא קבוץ מצותך מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך כדורון המובא לפני יתברך אז וענית ואמרת כו' והוא כי אחרי ראותך הושם טנא מצותך לפני קונך הלא לא יבצר ממך מהצטער ולומר אויה לי כי מן הפירות הללו לא הבאתי הרבה ואוי לה לאותה בושה כי עסקתי בעניני העולם השפל אשר אין בם מועיל בעולם העליון ולא יגעתי לילה ויום לסגל תורה ומצות ומה נכבד היה היום הזה אז באתי ברבוי עצום מצות ה' ולא במועטים כאלו כי בושתי מקוני על כן עשה זאת איפה בני והתנצל. והוא כי וענית ואמרת לפני ה' אלהיך אל נא תשת עלי חטאת אשר נואלתי לבלתי עשות ולבלתי עסוק כל ימי ולילי בסגל מצות ומעשים טובים כי הלא שאור שבעיסה היה מעכב. כי ארמי הוא היצר הרע הארמי לא לי בלבד היה מאבד. כי אם גם לאבי כנודע מאבוד המגיע לאבי בן הרשע. ואינו מן התימה שיכול לי. כי הלא וירד מצרימה בין המצרים בצאתי מבטן אמי שם לפתח חטאת רובץ ויגר שם במתי מעט הם האברים שכלם בעוזריו והושרש כ"כ עד שויהי שם לגוי גדול כי החטיאני פעמים רבות ונעשה חיל משחיתים והוא המלך עליהם וכולם נגדי כי עבירה גוררת עבירה והיצר טוב איננו אתי כנודע עד הגדלות והוא יחיד ועני וע"י כן יתאזר ויתאמץ עלי כו' וירעו אותנו המצרים הם מלאכי חבלה הנעשים בעונות ראשונים כי הם העומדים עלי להחטיאני ולהעותני עד עשותם אותי רע וזהו וירעו אותנו המצרים שהוא את הנפש והרוח שהיו רעים לה' וגם ויענונו שהם עצמם הביאו עלינו יסורין ממרקין כד"א ותמוגגנו ביד עונינו ותאמר נא אלהי כי הלא הבאת עלינו יסורין ולמה לא שבנו ולא עוד כי לא מאהבת היצה"ר אתכם משיאכם לחטא כי הלא יורד ומשטין ועולה ומקטרג ועוד שמלאכי החבלה אשר אתם עושים בעונותיכם הן הם המייסרים ומכים אתכם כד"א ותמוגגנו ביד עונינו וכמאמרנו על פסוק תיסרך רעתך ולמה דעה חסרתם מהשכיל זה ע"כ מוסיף ואומר לפניו יתב' ידענו ה' כי אחר שוירעו אותנו המצרים הם יצר הרע וכחות הטומאה שעשינו בהעוותינו אחרי כן ויענונו הם בעצמם וכ"ז גדול ורב כח פתויים כי על כל זה ויתנו עלינו עבודה קשה לעבוד את השטן שהיא עבודה קשה כי קשתה ידו עלינו כי נעשה בעל הבית.

8או יאמר כי דרך השונא ורודף את שונאו כי אם יראנו מדוכא ביסורין יכמרו רחמיו מלרודפו באומר די לו רעתו ומה גם אם אמור יאמר לו למה לנצח תרדפנו ולא תשבע מצרתי ולא תרפה ברעתי כי אז ירפה ממנו אך יצרו הרע לא כן הוא אדרבא בראותו אותו בצרה גדולה לא יחמול ולא ירחם ועוד ידו נטויה להאבידנו ולתת בלבו לקוץ ולבעוט ביסורין לאבדו מב' העולמות ולא יניחנו ברעתו או לשבור כלים בחמתו וזהו ויענונו ביסורין ואחר כך ויתנו עלינו עבודה קשה ואם תאמר נא ה' אם כן איפה איכה עשיתם ושבתם וסגלתם מצות הלא ממך הכל כי הנה ונצעק אל ה' אלהי אבותינו כי הלא זה עיקר גדול לחוטא ואינו יוכל לכבוש את יצרו יצעק אל ה' יצילהו מיצר הרע וכעובדא דרבי חייא בר אשי שהיה אומר ה' יצילנו מיצר הרע וכאשר לימד השטן עצמו לפלימו וזהו ונצעק אל ה' כו' וישמע כו' כי ראה את ענינו הן יסורין ממרקין ואת עמלנו מחסרון כיס ועכ"ז ואת לחצנו מיצר הרע שעם כל צרתינו לא היה מרחם לנוח מעט מלהשטין והחטיא אותנו אז יותר מכל צרתינו ועל ידי כן ריחם ה' אלהינו מרחם ויוציאנו ה' ממצרים הם הכחות ההם והיה ע"י חזקה שחזקה ידו יתברך עלינו ביסורין ובזרוע נטויה הוא החמדתה ובמורא גדול שלא שלונו מפחד רעה ע"י הראות אותנו אותות ומופתים להכיר ההשגחה למען היות לנו לעזר ולהועיל להחזיק לב תשובה עד שע"י כן ויביאנו אל המקום הזה ב"ה של מעלה ולא אל גיהנם ויתן לנו את הארץ הזאת ארץ העליונה אשר היא זבת חלב רמז אל אש לבנה ואורה גדולה ודבש אל העריבות המתוק מדבש כי ממנה זב אל הנפש האושר הזה והנה למדני פה שרש גדול להשיב נפש המתחיל לשוב בתשובה כי יראה מיד ויסורין באין עליו כי אשר דעה חסר יקיץ ויאמר האם זו שכר התשובה כי טרם שובי שליו הייתי בביתי ורענן בהכלי ובהחילי לשוב יצר לי אך זה דרכו יתברך כאשר הרופא לא יצוה להקיז ולתת ההקזה והרקות מרות לחולה עד אשר יחפוץ החולה להרפא לנקות חלאת גופו להחלימו כן הוא ית' לא ימרק חלאת חולי הנפש עד יתחיל לשוב והיא הדבר הראשון האפשר לומר בפרשת וילך על מה שאחר אמור ישראל על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה אומר מיד ואנכי הסתר אסתיר פני כו' כאשר יבא במקומו בס"ד והוא אצלי מז"ל פרק הקומץ אמר רב אשי לדידי חזי לי ספרי דיוקני דבי רב דחטרי לגגיה דחי"ת ותלוליה לכרעיה דה"א מאי טעמא חטרי לגגיה דחי"ת שהוא חי ברומו של עולם ולמה תלו לכרעיה דה"א היינו דאמר ר' פלוני כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צייר עולמים הע"הב נברא ביו"ד והעה"ז נברא בה"א שנאמר בהבראם בה"א בראם ולמה פתוח מלמטה רמז לרשעים שהעולם הזה כמין אכסדרא והרוצה לצאת יוצא ולמה תלו לכרעיה רמז לבעלי התשובה דלהדרי מהתם ולהדרי מלמטה לא אסתייעא מלתא דאמר ר"ל בא ליטהר מסייעין אותו כו' זה תורף המאמר גם שאינו לשונו ממש וגם שכוונתינו על סוף המאמר נאמר זעיר שם עד בא אל המכוון והוא כי אומרו חי ברומו של עולם יקשה כי הלא מלא כל הארץ כבודו וגם למטה הוא חי וגם מה ששואל למה תלו לכריעה דה"א מה זו שאלה אם לא היתה תלויה לא היתה ה"א וגם שאלתו למה היא פתוחה מלמטה גם כן אין נראה שאלה. ועוד אומר לעיילו מלמטה מה לי מהכא מה לי מהתם ואומר לא מסתייעא מלתא הלא יותר היה נראה שיקל להכניסו בפתח רחב מבפתח צר וגם איך מביא ראיה מר"ל על זה:

9אמנם הנה מתחילה חשב רב אשי שכדי שלא תראה הה"א חי"ת תלו לכרעיה אך בראותו ספרי דיוקני דחטרי גגיה דחי"ת והטעם נכון שהוא חי ברומו של עולם שהוא לרמוז כי הוא יתברך אין לו שייכות בגשם חלילה כי על כן יקרא חי כי כל גשמי ימות ושמא תאמר א"כ איפה איך ישב אלהים על הארץ ע"כ אמר דבר שני והוא שישיבתו בעולם אינה בארץ הלזו העכורה רק ברומו ודקותו אשר לעולם השפל הוא כח חיוני אשר לעולם הגשמי להתקיים בו כנודע והוא הנקרא רומו של עולם שם שייכות מושבו ומשם יתפשט שפע כבודו לקיים העולם כמושב הנפש שהיא בלב ומתפשט כבידה אל כל חלקי הגוף ואותו הכח הנקרא רומו של עולם הוא שמשפיעו יתברך בב"ה ושם תשרה שכינתו ועתה הקשה כי אחר שהדיוק האמתי הוא להיות החי"ת בחטוטרת א"כ למה תלו כרעיה דה"א שאפילו לא היה תלוי לא תתחלף בחי"ת כי החטוטרת הוא המבדיל ומסיק כי ביה ה' ציר עולמים והיה נראה לומר כי בה"א נברא העולם הבא שהיא פתוחה מלמטה להשפיע מתחתיתה אל העולם הזה אך למד מהפסוק בהבראם בה"א בראם שהשפל נברא בה"א ואמר אם כן למה פתוחה מלמטה שאין למטה ממנה להשפיע מתחתיתה לז"א רמז אל הרגעים שיוצאים דרך רחבה ולמה כרעיה תלוי להכניס משם הבעלי תשובה והוא מה שכתבנו למעלה כי רוב הרשעים יצאו מרוב טובה כי כמרעיתם וישבעו כו' וכמאמרם ז"ל על וישמן ישורון ויבעט וגם בהעוותם והרשעים יצליחו וזהו צאתם בפתח רחבה כאכסדרה שכל רוח רביעי פרוץ ופתוח לרוחה ולמה תלוי כו' רמז לשבים שמכניסים אותם בפתח דחוק וצר כן ישובו ע"י יסורין ודוחק ואמר ולעייל מלמטה שיהיה מתוך ריוח ושופע לפתוח לבם לשוב לבל יתחמץ לבבם ויחזרו לסורם לז"א לא אסתייעא מלתא כי כל שב צריך סיוע כמ"ש ז"ל בא ליטהר מסייעין אותו שאל"כ לא היה יכול לשוב ואיך ייטיב לי הלואי על ידי יסורין ודוחק יועיל הסיוע והוא מה שכתבנו למעלה או יותר בפשיטות כי אין זכות לכך כי הלא אי אפשר מבלתי מרק קצת מאשמותיו. ונחזור אל רמז הכתובים אמר ועתה הנה הבאתי וגו' מוסיף ואמר ועתה וגומר: לומר אוי לי כי על כל עזר משדי לא הבאתי רק זוודין קלילין כי מכל מצות שעשיתי אין לי בהם רק התחלה בכל מצות שהייתי בא ליטהר כי כל השאר הוא יתברך היה המושה וזה הנה הבאתי מראשית כל פרי בלבד כי אין לי רק זכות ההתחלת אז והנחתו לפני ה' אלהיך שהכל תניח לפניו יתב' כל אורות שהפלגת עם שראשיתם בלבד עשית השתחוית לפני ה' אלהיך גם ואת הכל יחשוב עליך כאלו אתה עשית ואז משיב הוא יתברך ואומר ושמחת בכל הטוב כי גם שהראשית בלבד עשית תשמח בכל הטוב לגמרי כאלו הכל שלך וזו היא מתנה אשר נתן לך ה' אלהיך ולא בלבד תועיל זכותך לעצמך כי אם גם ולביתך ולנילוים אליך זהו והלוי והמתגורר אפילו עראי אתך וזהו והגר אשר למד ממעשיך. או יאמר והלוי על הגוף הנלוה אתך בעשותך כל מצוה ואפילו הגר אשר בקרבך הוא היצר הרע הוא ישמח גם כן ע"י צדקת הצדיק והוא מז"ל בספר הזוהר ממשל השפחה שאלמלא היצר הרע לא היה הצדיק מקבל שכר וע"כ גם ה' יחזיק לו טובה כמפורש אצלנו בשערים פרשת כי תצא למלחמה: