תורת משה - אלשיך, דברים כו:יב

1כי תכלה לעשר את כל מעשר וגו'. הנה אז"ל בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי וגם נתתיו ללוי תרומות ובכורים ומעשר ראשון לגר ליתום ולאלמנה זה מעשר עני ככל מצותך אשר צויתני כסדרן תחלה בכורים ואחר כך מעשר ראשון ואחר כך מעשר שני לא עברתי ממצותך לא הפרשתי מן הפטור על החיוב ומן החיוב על הפטור לא מן חדש על הישן או מן הישן על החדש לא שכחתי מלברך על הפרשת המעשרות לא אכלתי באוני ממנו לא אכלתי באנינות ולא בערתי ממנו בטמא בהיותי טמא ומעשר שני טהור או אני טהור והוא טמא כי אם שהייתי פודה ומעלה הדמים ולא נתתי ממני למת לא עשיתי ממנו ארון או תכריכין למת שמעתי בקול ה' אלהי הבאתי לבית הבחירה עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושמחתי בו עד כאן. וראוי לשית לב מה הנה הפרטים האלה הנאמרים בוידוי מעשר הזה מהשאר כי מה פרטים יש במשפטי התרומות והמעשרות שלא נזכרו פה:

2ויתכן כי הלא ברוב רחמיו יתברך בעת רצון בחג הפסח של שנה רביעות ככלות כל איש ישראל לבער מביתו כל שארית תרומות ומעשרות צוה לנו לאמר לפניו וידוי מעשר הלזה ולברך ולבקש בעת רצון ההיא על כל ישראל שישקיף ממעין קדשו מן השמים ויברך את עמו ישראל כי על ידי צדקה ומה גם מעשרות שפע יורק מן השמים עד בלי די וכאשר הנביא דבר הביאו את המעשר וגומר אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די והנה לשלוח עלינו הוא יתברך שפע ברכה ממקורם הרמים והנשאים מן המלוא העליון צריך י' דברים (א) הצדקה כענין מעשרות ודומיהם כמז"ל על פ' ונתן לך רחמים ורחמך כי כאשר חפצו יתברך להריק מטוב רחמיו עלינו נותן בלבנו רחמים שנרחם את חבירנו כדי שבזכות זה הוא יתברך ירחמנו. (שנית) שיתן למקבלי הצדקה והמתנות דרך כבוד ואם רבים היה לכל אחד יתן לפי כבודו. (שלישית) שלא יעשה את עצמו עיקר והמקבלים יקחו באחרונה רק כמעשה אליהו שאמר לצרפות עשי לי משם עוגה קטנה וגו' ולך ולבנך תעשי באחרונה. (ד) שלא יעשה מתנותיו באופן יבלבל צנורות השפע המריקים הברכה הבאה על ידי המתנות ההם. (ה) שיברך על מעשרותיו למען ע"י הברכה ההיא תשרה ברכה בצדקה ההיא כענין שלחן אשר יאכל עליו כל איש ישראל שעל ידי הברכות האמורות בשלחן ההוא ברכה משתלח' במזונו. (ו) צריך הכנת הזמן כדי שתעשה המצוה בעת רצון. (ז) הכנת האיש המקבל על ידי עשותו המצוה. (ח) הכנת המקום שתשרה בו ברכה. (ט) עשות הכנת המקור לפתוח אוצרו הטוב להריק ברכה. (י) להביא שפע הברכה העליונה מכל כללות הבחינות עליונות:

3והנה אחר אומרו דרך כלל בערתי הקדש וגו' אמר על הא' וגם נתתיו ללוי לגר וגו' שהיא צדקה כוללת כהנים לוים וישראלים שהם עניים גר יתום ואלמנה במעשר עני ב' לפי כבוד המקבלים ככל מצותוי וגו' שהוא לכהנים הבכורים התרומה תחלה ואחר כך ללוי שלמטה הימנו ואחריו לגר וכו' שלמטה מהכהנים הלוים כי כן סדר מקורות אורותיהם למעלה. ועל הג' אמר אשר צויתני שהוא באחרונה הפרשתי לעצמו מה שאני אוכל שהוא מעשר שני. ועל הד' אמר לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי מן החיוב על הפטור וכו' או מן חדש על הישן או הפכו שלא לבלבל צנורות הרק' השפע כי של כל שנה ושנה יש לה בחינות ברכה וצנור בפני עצמו ולא יתערבו. ועל החמישי אמר ולא שכחתי שהוא לא שכחתי מלברך. ועל הו' היא הכנת הזמן אמר לא אכלתי בזמן אנינות שהוא יום מר ואינו עת רצון להשפיע ברכה על ידי מצות אכול מעשר שני. ועל השביעית שהיא הכנת המקבל אמר ולא בערתי ממנו בטמא שלא אכלתי בהיותי טמא בלתי מוכן לקבל שפע קדושת ברכה וגם לא בהיות בלתי מוכן הדבר הנאכל לבא על ידו שפע שהוא בהיות המעשר טמא. על הח' שהוא הכנת המקו' אמר שמעתי בקול ה' שהבאתיו לבית הבחירה. ועל הט' אמר עשיתי ככל אשר צויתני שמחתי ושימחתי בו והוא כי על ידי מה שאדם שמח במתנתו לצדקה בשמחה כמו שהוא מוציא טוב פנימיות נדבת לבו מתגלה בחוץ כאדם השמח שפניו מצהיבות שהוא הוראת טוב לבו בפנים כן מקור שפע הברכה נפתח ומגלה הפנימיות לחוץ והוא ענין שמ"ח אורות שא"זל על פסוק ישמח ה' במעשיו כי גלוי אורו' השפע יתואר לשמחה כאדם השמח שפניו מצהיבות שהוא גילוי רצון הפנימי וכן הוא על ידי מה שאוכל מעשר שני לשמו יתברך שיחשב לו בנותנו לצדקה כי לה' הוא נותן והוא יתב' מאכילו מן שולחנו יתברך. ועל הי' שהיא הביא שפע מכללות כל בחינות העליונות הוא אומר ושמחתי בו כי בשמחו לבית הלוי הגר והיתום והאלמנה לפי רוב השמחה יפתח ה' את אוצרו ויגלה פנימיות השפע מן בחינות רבות לפי רוב השמחים בצדקה ההוא כי כל אחד יש לו למעלה בחינה בפני עצמה ואחרי הזכירו כל עשר בחינות והכנות לבא הברכה בהשפע על ידן אמר השקיפה וגו' שהוא לשלוח ברכה מרובה אפילו מבחינת מדת הדין וז"א לשון השקיפה שהיא בחינת רוגז לומר כי גם ממדת השקפה יבא הטוב: