תורת משה - אלשיך, דברים לג:ב

1ויאמר ה' מסיני בא כו'. ראוי לשים לב. (א) או' ויאמר כי מלת ויאמר תראה מיותרת. (ב) אומרו מסיני בא כו' מה ענין פסוקים אלו אצל הברכות ומיד אחר פסוק אחד היה לו להתחיל ולומר יחי ראובן כו'. (ג) אומרו מסיני ומהראוי יאמר לסיני וגם יותר היה צודק ויאמר לשון הליכה מלשון ביאה והראוי יאמר מסיני הלך. (ד) אומרו וזרח משעיר כו' שאם הוא ענין רז"ל שהלך לשעיר לאמר לאדום שיקבלו את התורה מה ענין לזריחה בזה ולא אמר לשון ביאה או הליכה. (ה) היה ראוי יאמר לשעיר ולא משעיר וכן באומרו הופיע מהר פארן היה ראוי יאמר הלך להר פארן. (ו) אומרו ואתה למה נאמר בלשון תרגום ולא אמר ובא. ועוד אומרו מרבבות ומהראוי יאמר ברבבות. (ז) אומרו מימינו אש דת למו מהו ייחס ייחוד הימין אל הדת. (ח) או' אש דת שאם הכונה הוא שהיתה דת של אש הל"ל דת אש ולא אש דת. (ט) כי מלת למו היא מיותרת. (י) אומרו אף חבב עמים אם פי' או' עמים הוא כמשמעו וכי כאן הענין לספר לישראל שה' חובב עמים. ואם פירשו על השבטים למה יקראם פה בל' עמים. (יא) או' מלת אף ולא אמר גם חובב עמים. (יב) אומרו קדושיו לשון יחיד אחר אומרו עמים ל' רבים. (יג) אומרו והם תכו והל"ל הכו. (יד) או' ישא מדברותיך והל"ל ישאו. (טו) אומרו תורה צוה לנו משה כו' איך מתקשר אל הקודם. (טז) או' ויהי בישורון מלך כו' אם הוא כי משה הנזכר היה בישורון מלך מה חידש לנו ומה יתן ומה יוסיף הגידו ית' פה אותנו שהיה בישורון מלך. (יז) או' בהתאסף ראשי עם האם התאספו להמליכו ראשי עם. (יח) אומרו יחד כו' שאחר שהתאספו מי לא ידע כי יחד היו שבטי ישראל וגם למה שינה תוארם העם לישראל:

2אמנם הנה כיון שני דברים בהקדמת ארבעה פסוקים אלו אחד כי הלא בראותם שאין ברכותיהם שוות כ"א מרבה לא' וממעיט לאחד פן יעלה על רוחם כי אך רחוק יהיה בין מדרגת אשר הרבה בו ובין מדרגת אשר מיעט בברכתו שנית כי בראותם את משה מברך אותם שהוא ב"ו ולא ברכם ה' חש פן יאמרו ישראל כי קלי הערך היו הרבה בנ"י לפני הקב"ה בערך משה על כן רב להם לישראל יתברכו מפי משה כי גם בזה גדול מאד חשיבותם כי הן מעט ערכם לפניו ית' ע"כ על שני הדברים האלה הקדים ואמר ראו עתה מה גדול חשיבתכם לפניו יתברך כי הלא גדלתם מאד אין צ"ל על כל העו"ג כ"א גם אפילו על מלאכי עליון כי הנה ה' מסיני בא וכו' אף חובב עמים וכו'. ועל השנית אמר תורה צוה לנו כו' ויהי כו' לומר כי כמעט שוה ערכו לערכם ומה גם בהיותם כל ישראל יחד שיש רבוי ואחדות מכל ישראל קדושים באופן שגם ברכתו אליהם שאתו ית' תתייחס ולא ממשה כי כל אשר ברך אותם משה מה' הוא כאשר היחל לרמוז בפסוק א' וביאור הכתובים ויאמר ה' מסיני בא וכו' לומר הנה אמרה תורה וזאת הברכה כלומר אין הברכות מתייחסות לב"ו כי הלא הם ככל גופי תורה שהוא ענין הוא"ו כמפורש כי כל דברי ברכתו מאת ה' צבאות יצאו כי גדול משה כי איש האלהים הוא ומה גם בהיות לפני מותו כמדובר בפסוק ראשון ועתה אומרה התורה הנה אשר רמזתי באומרי וזאת בוא"ו אל יעלה על רוחכם כי לא כן לב משה רק שהוא גדול מאד בעת כל כללות ישראל יחד ושרב להם להתברך מאיש כמוהו כ"א אדרבא ויאמר משה אליהם טרם יברכם הקדמה להורות להם כי גדול ערכם לפני הקב"ה מאד ושגם את עצמו אינו מחשיב לגדול מהם באופן כי גם שמפיו ית' הם מתברכים ואין עיקר הברכה כ"א ממנו יתברך וזהו ויאמר ה' מסיני בא לומר ראו ענותנות משה כי גם הוא אמר ה' מסיני כו' שהוא הענין בעצמו להגיד איך ערכם לפניו ית' ושאינו מחשיב עצמו לגדול מכללותם והענין ה' מסיני בא כו' לומר ראו עתה חביבותו יתב' אליכם כי הנה אין צ"ל על הגוים ועל הממלכות כ"א גם על מלאכי מרכבתו גדלתם מאד והוא על האומות כי הלא ה' לישראל מסיני בא בכבודו ובעצמו להקביל פניכם מה שאין כן לעשו וישמעאל כי לא הלך אליהם בעצמו רק וזרח משעיר כי לא בא שמה עיקר שכינה כ"א למה שמלא כל הארץ כבודו מאתו התפשטות כבודו הנמצא שם זרח לדבר עם השר וזה אמר משעיר שהוא מהנמצא משעיר ועד"ז הופיע מהר פארן הנה לישראל יתרון על מה"ש כי הנה ואתא מרבבות קדש והוא שהל"ל ברבבות אך הוא כי בבקש להקביל פני ישראל עזב בסיני את מרכבת מלאכיו ובא להקביל את ישראל ועשה מרכבה מישראל עמו וזהו מרבבות ולא אמר ברבבות ומה מתוק מדבש מאמר התורה בזה באומר ואתא ולא אמר ובא והוא כי הנה ידענו מז"ל כי נתקן הקדיש בלשון תרגום לבל יקנאו מה"ש כי לא יבינוהו והלא יקשה כי הלא אין לך קנאה גדולה מזו שתגלה התורה שבא ונסתלק מהרבבו' מלאכיו ועזב מרכבתם ויעשה מרכבה מישראל ושיכתב בתורה ונקראו גלוי לכל העמים ע"כ מה עשה הוא ית' לא הכתיב ובא מרבבות כי אם ואתא בלשון תרגום כמעשה תיקון הקדיש לבל יקנאו ושמא תאמר איך יתכן יהיו בני אדם מלובשים בחומר מרכבה אל השכינה אל תתמה כי הלא מימינו יתב' היה אש דת למו בסיני שהוא מצד גדולות נפשותם כי חלק ה' אמרה נפשם ואיך מלובשים בגוף עצרו כח לקבל אש דת ולא נכוו וסבלו רוחניות אש דתו יתברך אלא הוי אומר כי זה חסדו יתברך הנותן בהם כח בהשתלשלות נשמותם להשיג בגוף ונפש מה שאין אומה זולתה יכולה לסבול וז"א מימינו ולא אמר בימינו לומר מצד חסד ימינו נמשך היות מה שהוא אש דת למו ולא עצרם הגשם:

3או קרוב לזה יאמר איך יתכן יעשה מרכבה מחומריים והלא התורה שנתן להם אז היה הפשט ולא הרוחניות הוא סוד פנימיות התורה לז"א הנה מימינו אש דת למו כי גם הפשט שניתן למו למה שהיתה מימינו יתברך ולא על יד השתלשלות שליח גם אש היא מה שהיה דת למו כי גם הפשט תוכיות אש ורוחניות כמו שכתבנו בפירוש שיר השירים כמרז"ל באומרם על היות אש מלהטת סביבות בן עזאי והוא היה דורש פשט וא"ל ר"ע שמא במעשה מרכבה היית דורש והשיב לו לאו אלא שהייתי חוזרו מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים והיו הדברים שמחי' כנתינתו מסיני שהוא כי גם הפשט לאיש מלובש יחשב כי הלא קול דברי פשט היו ישראל שומעים בסיני אלא שלמה שהיה מפיו יתברך אשר הוא עצם הרוחניות ומתוך האש הגדולה ובכלל הדבר כי גם הסוד הרוחני ניתן לישראל לזוכה בו כנודע:

4או יאמר פן תאמרו אין זה יתרון כי למה בחר ה' באדם מבמלאכי השרת אם שלא היתה נאותה להם כי הם רוחניים והיא גשמית ופרטיים כמ"ש ז"ל שהשיבו למלאכים תורה מה כתיב בה אדם כי ימות וכי מיתה יש בכם למצרים ירדתם לפרעה נשתעבדתם לז"א ואתא מרבבות קדש שעזב את מלאכיו לתת תורה לישראל ולא נתנה לרבבות קדש עם היות שמימינו אש דת שהוא דרך הסוד הרוחני הוא מתייחס למו אל הרבבות הנזכר ועם כל זה אתא ובא מהם ולא נתן דרך אש דת המתייחס להם כ"א לישראל ניתן גם את הכל וזהו ואתא מרבבות כי בא מהם ועזבם עם היות שזולת הפשט היה מימינו אש דת למו למלאכים עם כל זה לא נתנה להם רק לישראל.

5או שעור הכתוב מימינו כו' ר"ל מימינו וחסדו יתברך היה לישראל שבא להם מסיני אש דת שהוא מרוחניות שהוא אש שהיה צודק היות דת למו לרבבות קדש הנזכר ועם כל זה לא נתנה להם כ"א לישראל ועלינו לשבח לאדון הכל כי הפליא חסדו לנו.

6או יאמר הנה אמרתי וזרח משעיר למו כו' כי הלך אל עשו וישמעאל אם יקבלו התורה וארז"ל שלעשו אמר שהיה כתוב בתורה לא תרצח ולישמעאל לא תגנוב וזה אמר זאת ברכתי וזה אמר זאת היא ברכתי ואומנותי ונסתלקו מהתורה וזה אפשר אמר הנה וזרח כו' וגם כיבדם שאתא מרבבות קדש ושמא תאמר ואיך הניחוה עשו וישמעאל ויגעלו בכבוד ההוא לז"א מימינו כו' לומר ממה שבימין הלוחות שהם חמשה דברות ראשונות לא ניתן אש דת למו כ"א למו לישראל אך לשעיר ופארן לא נתן כ"א מהשמאל לא תרצח לא תגנוב ולבל נאמר ולמה עשה כן לשיגעלו בה לז"א לא אמר מימינו דת למו כ"א אש דת לומר כי הנה לשעיר ופארן לא היה דת של אש רוחניות ראויה אז להם וזהו אש דת למו שהם ישראל ראויה להם ולא לפארן ושעיר ושיעור הכתוב מימינו שהוא מימין הלוחות וגם היות אש דת למו לישראל הנזכר בפסוק הקודם היה ולא לשעיר ופארן באופן כי לא היה הענין רק להסיר פתחון פה מעשו ומישמעאל ושמא תאמר כי גם לפעמים מחבב את העמים כענין נ"נ שקראו עבדי ומסר ארצו ועמו בידו וכן לכורש וכיוצא אינו דומה כי הנה לפי האמת אינו מחבב אותם ואף שתאמרו שהוא חובב עמים הנה גם אז בעת חביבותם אצ"ל שהם אינם מערכך כ"א גם אז כל קדושיו יתב' בידך כי מלאכיו יצוה למו כענין גבריאל שהציל לחנניה וחביריו וגם דניאל אמר אלהי שלח מלאכיה וסגר כו' והוא ענין כי מלאכיו יצוה לך והם קדושיו הנזכר במקום שאפשר שתוכו ותנגפו הם משמשים לרגלך והוא מאמר הכתוב על כפים ישאונך פן תגוף באבן רגלך ושמא תאמר איך ישרתוני בדברים גרועים כזה והלא אנו צריכים להם שהיו אמצעיים להעלות דברי תפלותינו לפניו יתב' לזה אמר ישא מדברותיך כי אינך צריך ומה גם כללותיך אל מלאכיו ישאו דברותיך לפניו יתברך כי הנה הוא בעצמו ישא מדברותיך ויקבלם בלי אמצעי:

7או יאמר מאמר הכתוב תאות לבו נתת לו כו' והוא כ"א ישאלו לפני מלך שני בני איש שאלתם והוא ידע שאלת כל א' ולאחד יאמר אל תדבר שאתך כי ידעתי אותה ואתנה ולשני ישמע כל דבריו ואחר כך יאמר ידעתי ואתן את איזה מהם מחבב יותר הוי אומר את זה שעם יודעו שאלתו ודעתו לעשותו ערבים עליו כל דבריו ואח"כ יאמר ידעתי ויקשב וישמע וזהו תאות לבו נתת לו ועם כל זה וארשת שפתיו בל מנעת סלה מלאומרו לפניך וזה יאמר הנה אחר שכל קדושיו בידך והם תכו לרגלך לעשות רצונך ולינצל מכל צרה ואף ע"פ כן ישא וישמע ויקבל מדברותיך: