תורת משה - אלשיך, דברים לג:ד

1תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב. אחרי אומרו הדבר הראשון שהוא להגיד מעלת וחשיבות ישראל לפניו יתברך התחיל הדבר השני שהוא שלא יעלה על רוחם שמגדיל משה את עצמו על כל כללות ישראל ושעל כן לא זכו להתברך ע"י הקב"ה כ"א ע"י בשר ודם והיה פתחון פה להם לומר כן מאשר לו ניתנה התורה בעצם ולא זכו ישראל לקבל כ"א על ידו ובכלל הדבר הוא כי גם על מאמרו למעלה כי ה' מסיני בא כו' שהחשיב את ישראל גם יותר מהמלאכים היה מקום לומר כי גם כל הכבוד ההוא לא היה העיקר רק לכבוד משה כי הלא משה לבדו קבל תורה מידו ית' והוא צוה לנו אך בעצמו יתברך לנו לא החשיבו כ"כ ואיך תגדיל חשיבותינו לפניו ית' לז"א אם תאמרו תורה צוה לנו משה דונו לאידך גיסא כי אלמלא זכות ישראל לא היתה תורה ניתנה גם לי כי הלא מורשה היא קהלת יעקב והוא כי עד שקנו כל ישראל אחדות שלם לא זכו שתנתן להם תורה כמו שכתבנו על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר וגם משה לא היה מקבל כלל כמו שאמרו ז"ל שאמר הקב"ה למשה במעשה העגל רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל. ושעו' הכתוב מה שתורה שתאמרו שצוה לנו משה ולא לעם הנה לא לו תתייחס קבלתה כ"א לכם כי מורשה היא אל קהלת יעקב על הקהלם והתאחדם כמו שכתבנו על ויחן שם ישראל כי בזכות קהלת' צוה לנו משה שאם לא כן לא ניתנה לו ולא היה מצוה לנו דבר ושמא תאמרו כי לא על חנם הייתי בישראל מלך אם לא שיתרוני גדול על כלכם כי הלא גם ויהי בישרון משה הנזכר בישרון מלך שיתרוני על ישראל כיתרון מלך על העם זה היה מתחלה אך אחרי כן בהתאסף ישראל שהוא כשבא יתרו ונאמר ותקרבון אלי כלכם שהיה קודם מתן תורה שהיא הסברא היותר נכונה אז בהתאסף נעשו ראשי שרים ראשי עם שהיו בישראל ראשים לעם כי אז נתמנו שרי אלפי' ושרי מאות כו' ואחרי כן במ"ת קנו אחדות כאומרו ויחן שם ישראל אז במעשה זה כמעט היו כל ישראל שוים כי כלם פסקה זוהמתן וכולם התנבאו בהקיץ ופנים בפנים כמה דאת אמר פנים בפנים דבר ה' אל כל קהלכם מעין נבואת משה רבינו עליו השלום שנאמר בו ודבר ה' אל משה פנים אל פנים באופן כי אז על יד אחדות ההוא בצד מה היו כל ישראל שוים ליכלל בכלל שבטי ישראל כמוני ככם בלי העדפה ויתרון זה על זה וז"א יחד שבטי ישראל כי כאשר היו יחד באחדות אחד אז שבטי ישראל בשווי אחד יאמר להם בלי הפרש ראשים ועם: