תורת משה - אלשיך, דברים לג:כט

1אשריך ישראל מי כמוך כו'. מוסיף ואומר הוא יתברך לישראל אשריך כו' ולבא אל הענין נזכירה ענין מלחמת יהושע בכיבוש הארץ שהוא כי ראשונה ביריחו היחל ולא בחרב ולא בחנית נעזרו כי אם בשם ה' שהקיפו את העיר נשקעה ותכבש לפניהם ואחרי כן צוה ה' במלחמת העי השנית שישימו מארבים דרך תחבולה ויזדרזו בכלי מלחמה והנה לפי האמת מבלעדי תחבולות מלחמה לא יבצר ממנו יתב' לתת את העי בידם אך היה כי ראה יתב' כי יארך הזמן עד כבוש את כל הערים של ל"א מלכים אחד לאחד ואולי בהארך הזמן להם יחטא איש באופן מספיק לערבב הנצחון כאשר היה על ידי עכן על כן צוה למו הוא יתב' יעשו מלחמה מתייחסת אל נצוח אנושי ולא אל השגחיי כשל יריחו למען יתעוררו לומר כי אחר שנצחונן דרך טבעי הוא ובחרב ובחנית ובתחבולות יעשו מלחמה אם כן גם המה יתקבצו מלכים גדולים וכן רבים יחדי על ישראל כי בדרך טבע ינצחו גם הם באופן כי בבת אחת בקרב ימים תכבשו חצי הארץ וימהרו יחישו מעשיהם וכן היה כי אז יתקבצו חמשה מלכים הגדולים מכלם בגוייהם באומרם כי הוסר מישראל הכח שהיה להם ביריחו מאשר ראו בעי וזה מאמר הכתוב ויהי כשמוע כל המלכים את כל אשר עשה יהושע ליריחו ולעי ויתקבצו כו' להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד הכונה לומר כי המה ראו את אשר עשה ליריחו ולעי כי לא ראי זה כראי זה כי לא היה בדרך השגחה ולשנות בדרך טבע וזהו ליריחו ולעי ומה נשתנה זו מזו אך אומרו אין זה כ"א שאותו הכח כבר הוסר מהם בעונם על כן ויתקבצו כו' שע"י היותם רבים ובאחדות ינצחו בדרך טבע וגשמי אומר זה פה אחד וע"י כן נפלו בנופלים המה מלכיהם שריהם על בלתי השאיר שריד ויצו יהושע כו' לשים את רגליהם על צוארי המלכים ההם לאמץ את לבם למהר לכלול השאר אם יזכו אך הן אמת כי אנשי גבעון הבינו כוונת יהושע וישראל שהיה למען יחשבו כי מלחמתם טבעית ויתקבצו למען הביא עליהם רעה כא' וזהו ויעשו גם המה בערמה באשר נכלו להם בלחם נקודים ונעלות בלות ומטולאות וכן שמעתי בשם מהרי"ב שהיה מפרש אומר גם המה בערמה שהוא גם הם כיהושע למען יחיו אותם ונבא אל ענין הכתוב אומרת התורה אשריך ישראל מי כמוך בעמים יהיה עם נושע בה' בלי חרב וחנית רק בשם ה' כמאמר הכתוב ה' איש מלחמה ה' שמו כי שמו בלבד עשה התשועה וזהו עם נושע בה' ועוד שעושה ב' פעולות יחד שהוא מגן מאויב שלא יהרג והמגן עצמו הוא עזרך להמית באויביך וזהו מגן עזרך ולא עוד אלא שכאשר חרב גאותך שהיה במלחמת העי שהורא' כי החרב ותחבולה טבעי היתה גאותך לנצח ולא בדרך השגחת בם אז שלא ידעת אתה כי תחבולה היא כי אם ה' לבדו אשר יעץ אך אתה החרב נוקמת בטבע היתה גאותך ועכ"ז עזרך ה' וגלגל שיכחשו אויביך לך הם הגבעונים שיכחשו ואמרו שמארץ רחוקה באו ועל ידי זה לבשו קנאה כל המלכים לבא על גבעון על אשר השלימה את יהושע עם היות מלחמתו בדרך טבע ואז נתקבצו ואזרו חיל ישראל על כלם עד דרוס ישראל ברגליהם על צואריהם כאשר צוה יהושע ויעשו כן לדרוך ברגליהם על צואריהם עודם חיים וזה יאמר ואתה על במותימו תדרוך שהם ראשי מלכיהם וזה שבח לישראל שאשריהם שעושה הקב"ה כ"כ בשבילם: