תורת משה - אלשיך, דברים לד:א

1ויעל משה כו'. ראוי לשים לב כי אחר שמקום קבורתו אינו על ההר כי אם בגי למה עלה ההרה ואם עלה למען משם יראה את הארץ כמאמר הכתוב עלה ראש הפסגה כו' וראה בעיניך כו' הלא גם זה קשה מאד כי לא היתה לו השגת ראיה זו בדרך טבעי רק בהשגחה גמורה ואם כן מה יתן ומה יוסיף לו העלותו אל מקום גבוה כי גם בגי היה אפשר לו לראות את הארץ כי אין מעצור לה' להראות לו בשפלה כמו בהר. (ב) למה נותן כ"כ סימנים הר נבו ראש הפסגה אשר על פני יריחו. (ג) אומרו ויראהו ה' את כל הארץ מה באו לרבות את וכל האמורים פה. (ד) כי אחר אומרו את כל הארץ למה חוזר ומפרש פרטי מקומות וגם למה השמיט שאר מקומות. (ה) אומרו ויאמר ה' אליו זאת הארץ למה הזכיר שבועת האבות (ו) אומרו לאמר ולא יצדק כי אינו לאמר לזולת. (ז) אומרו בעיניך שהיא מלה יתירה. (ח) אומרו וימת שם משה כי אחר שמסיים מקום פרטי שהוא הר נבו שבארץ מואב ועל המקום הפרטי אומר וימת שם משה למה אמר בארץ מואב שהוא כללות המחוז ונהפוך הוא הראוי שאחר ידיעת המחוז יסיים ויפרט פרטות החלק מארץ מואב. (ט) אומרו פה תואר עבד ה' אחר שקראו איש האלהים בראש הפרשה ומה גם כי אינו כמוהו בן לה' יחשב ולא לעבד כי אם לא הוא מי הראוי ליקרא בן ויבא בכלל מקרא שכתוב בנים אתם לה' כו'. (י) אומרו ויקבור אותו כו' כי לא ימנע אם היה גשמי איך קברו הוא יתברך ואם רוחני איך נקבר בארץ ומה גם בעכורות ארץ העמים ומול בית פעור. (יא) אומרו ולא ידע איש את קבורתו למה זה הסתיר ה' קבורתו מבני אדם. (יב) למה לא נאמר פה ויגוע ויאסף אל עמיו. (יג) אומרו ומשה בן מאה ועשרים שנה כו' כי טרם יאמר וימת שם היה ראוי יזכיר סכום שנותיו לומר ויחי משה מאה ועשרים שנה וימת כו' ולא שאחר סיפור קבורתו חוזר ואומר משה בן מאה ועשרים שנה במותו וגם מלת משה ומלת במותו מיותר. (יד) איך מתקשר בראש כתוב אומרו לא כהתה עינו כו' ועוד שא"כ לא למת יחשב:

2אמנם הנה רצה הקב"ה להפיס דעת משה בענין הארץ הקדוש האשר נמנע מלבא שמה ולזכות את ישראל שתהיה נוחה להכבש לפניהם ויצו את משה יעלה אל ראש הפסגה לראות את האר ץ כדבר שנאמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה כו' ושם נאמר כי זולת מה שישיג בעיני בשר לו את כל הארץ כאילו הוא תחתיו וגם יועיל לישראל להיות נוחה להכבש כאומרו והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה שינחיל על ידי זכות ראייתך בה ותגד לנו התורה איך עשה כן משה כי ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו כו' ויראהו ה' את כל הארץ והנה לבל יאמר איש מה צורך להראותו דרך השגחה את כל הארץ לעלות אל הר גבוה לז"א כי מה שעלה שם הוא למה שהר נבו ראש הפסגה הוא על פני יריחו שעיניו רואות קצת א"י נגדו שיש בזה קצת הכנה אל השגת ראייתה וז"א אל הר נבו כו' אשר על פני יריחו והנה זולת אשר הערנו ראוי להעיר עוד כי הנה בפרשת ואתחנן נאמר עלה ראש הפסגה ושא עיניך ימה וצפונה ותימנה ומזרחה אך בפרשה זו יראה הפך הסדר ההוא כי פה נזכר המזרח ראשונה באומרו ויראהו כו' את הגלעד עד דן שהוא מזרחה ואח"כ ואת כל נפתלי שהוא משך לצד צפון כי קדש נפתלי הוא לצד ההוא ואחרי כן עד הים האחרון הוא ימה ואח"כ ואת הנגב כו' שהוא דרום ואיך נהפך סדר מאמרו יתב' אליו אך אמנם הנה שם כתבנו כי למען הכין אותו ולראות את כל ארץ ישראל תחתונה הראהו תחלה ארץ העליונה שלעומתה למעלה וז"א שם ושא עיניך מה שלא נאמר וראה בעיניך אך הוא שנאמר לו שא עיניך למעלה ממך ותראה מה שלמעלה שהיא ארץ העליונה שהוא מראות אלהים ואז תשיג בהדרגה מלמטה למעלה וז"א ימה שיתחיל מבחינת מערב שהיא בחינת תחתונה מהאחרות ואחריה תהיה עולה ורואה צפונה ואח"כ תימנה ואחריה מזרחה והענין שעל ידי קדימת ראייה ההיא כל מה שלעומתם למטה בכל חלקיה תשתעבד להראות לפניו לגמרי ועל הראיה הב' שהיא לראות אגב העליונה התחתונה אמר אח"כ שם וראה בעיניך לומר נוסף על מה שתשא עיניך השמים בעיני שכלך ראיה רוחניות גם וראה אגבה ראיה בעיניך הם עיני בשרך את הראיה השנית כי היא פליאה אם לא על ידי ההכנה של מראות אלהים בארץ העליונה יוכל לראות בם בעיני בשר לו את התחתונה ת' פרסה על ת' פרסה כאלו כלה תחת ארבע אמותיו וע"כ להיות הבחינה אחרונה אשר תראה מהארץ העליונה בחינת מזבח על כן משם היחל לראות בארץ התחתונה בהשתלשלות מה שהיה מביט למעלה נשתלשלה ראשונה ראייתו מיד במה שהיה למטה ממנו וזהו מה שמספר פה על שלמטה ואומר ויראהו ה' את הגלעד עד דן שהוא לצד מזרח ואח"כ לצפון שהוא ואת כל נפתלי ואח"כ עד הים האחרון ואח"כ ואת הנגב והוא סדר עלית המזבח מקרן דרומית מזרחית בא לו לקרן מזרחית צפונית ומשם לצפונית מערבית ואח"כ למערבית דרומית ולהיות כי אין עיקר הכונה פה רק על הנוגע אל שלמטה לספר הענין כי לא נכנס בארץ כי אם שראה אותו בלבד ולא סדר השתלשלות ראייתה לא נכתב ענין ראייתו תחלה ארץ העליונה רק ברמז והוא באומרו ויראהו ה' את כל הארץ כי באומרו את ריבה גם כל ארץ העליונה שקדמה ראייתה והוא כי הנה בין תיבות את ותיבות כל יש ט' תיבות בסיפור מה שהראו יתב' והנה הראשון הוא לרבות ארץ העליונה כמו שכתבנו והשמנה עם חמשה שמות השבטים הנזכר שהם דן ונפתלי ואפרים ומנשה ויהודה הרי י"ג שהוא כי כל י"ג חלקים שנתחלקה ארץ ישראל הראה לו הוא יתב' כי אפרים ומנשה לקחו שני חלקים והם מהנזכר בכתוב ולא שמתי לבי כעת אל מה שנזכר חמשה אלה בשם יותר מהשאר כי צריך להבין מה שפרש"י והוא מרז"ל ברמז הפרטים האלה וצריך ביאור ועוד נשוב אליו בס"ד: