תורת משה - אלשיך, דברים לד:ד

1ויאמר ה' אליו כו'. הנה באו' לאמר ארז"ל שהוא שצוהו יתב' למשה ללכת בסילוקו לאמר לאבות כי אשר השי"ת נשבע כבר קיימהו וע"ד הפשט יאמר כי בא הוא ית' לפייס את משה על בלתי עוברו את הירדן ואמר לו הנה גדלת מאד במה שעשיתי לך כי הלא זאת הארץ שהוצרכתי לישבע שלש רגלים כדי לאמר לזרעך אתננה גדולה מזו עשיתי לך מבלי הכרח שבועה והוא כי הראיתיך בעיניך כי בעיני בשר לך השגת השגה גדולה מהנתן הארץ למקבליה והוא כי הנתן הארץ לישראל הלא הוא לזכך איכות' בקדושתה ואין ספק שאין העומדים בה מכל זרעם ישיג גופו זכוך עד גדר מבלתי מראה נבואיות רק בעיני בשר לו יראה כשולחן לפניו ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה ואם כן המעט בעיניך כי מבלי שתעבו' תשיג יותר ממה שתשיגו העוברים ויושבים בה וזהו אומרו זאת הארץ אשר על יד ג' שבועות לא היה רק לתת ולא להשיג כמוך ואתה הראיתיך בעיניך עם היות ושמה לא תעבור כי מבלי עבור השגת יותר מהם בעברם כלומר ועל כן רב לך ולא תקיץ.

2או יאמר מה שכתבנו בביאור מאמרם ז"ל שאמר משה כשהיה מסיח עם נפשו היכן את עתידה ללכת ואמרה לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים והוא כי הלא כמו זר נחשב מה זו שאלה הממנו יפלא שילך בארצות החיים אך הנה ארז"ל במדרש על הצדיקים המתים בחוץ לארץ ונקברים בא"י אמרו אינה דומה פולטתו בידי אמה לפולטתו בידי צרתה והוא כי תצטער עד עלותם השמימה דרך אויר ארץ ההיא ומשם עד תטה אשורה אל חלק השמים שלעומת הארץ ישראל כי יבקשו כחות חצונים לידבק בה בצאתה מה שאין כן כאשר תצא בארץ ישראל אשר הוא מושב השכינה כי אמה היא ועל כן בראות משה את נפשו מצירה מלצאת אמר לה היכן את עתידה לילך האם השמים תעלה דרך אויר ארץ העמים ותמצא גם על השמים במקום תחום החיצונים עד תטה ותפנה משם אל הקדושה ותאמר לו אתהלך לפני ה' בארצות החיים כי מעתה עם שאני יוצאת בת"ל לא אתהלך למה שאני לפני ה' רק בארצות החיים מיד וזה יאמר פה הוא ית' למשה אל תחוש על מה שלא תכנס לארץ פן תעלה דרך כחות חצונים כי הלא זאת הארץ אשר נשבעתי וכו' לומר אם אפילו א"י אתה רואה כלה בעיני בשר לך כי כל א"י תשעבדה לגופך ומה גם עתה לנפשך שא"י שלפניך בה תהיה ולא עוד אלא כי ושמה שהוא בארץ התחתונה שנשבעתי כו' הוא שלא תעבור כלומר אך בעליונה אתה עובר כי לא תעכב לך צאת נפשך בח"ל כי בארצות החיים תתהלך:

3או שעור הכתוב עד"ז זאת הארץ אשר נשבעתי כדי לאמר לזרעך כו' שהיא ארץ התחתונה הראיתיך בעיניך שבצאת נפשך ולא תצטרך לצאת מתחום ח"ל ולעבור לא"י כי ושמה לא תעבור כ"א מעתה אתה בתוכיו' קדושתה וש"ת האם יוכחש המוחש כי הוא מת בח"ל וצריך ללכת נפשו דרך של ארץ העמים עד עלותה למקומה לז"א וימת שם משה לומר אל יעלה על רוחך כי בח"ל מת משה כ"א וימת שם משה כלו' שם במקום הנזכר שהוא במקום שאמרתי ושמה לא תעבור שהוא בא"י שם מת משה ומלת משם תראה מיותרת אך הוא לומר כי גם שאת זולתו עם שצדיק יהיה לא למת בא"י יחשב אם ימות בח"ל אין זה משה האיש כזולתו וזהו וימת שם למה שהיא משה כי מי דומה לו בכל האדם וא"ת כי הלא אשר חושב למת בח"ל אם ימות בה הלא הוא אשר כח לחצונים למשול בו בצד מה ונפשו יוצאה ע"י מה"מ כמאמר הכתוב יחיו מתיך וארז"ל אלו מתי א"י נבלתי יקומון הם מתי ח"ל והוא כי נבלה יקראו שמתים בסכין פגום הוא מה"מ אך משה הוא עבד ה' כלו' לא היה כשכיר יקוה פעלו רק כעבד העובד את רבו שלא על מנת לקבל פרס כי כספו הוא ואינו שכיר וע"כ מת ע"פ ה' שהיא מיתת נשיקה על יד השכינה שמתדבקת בנפשו ומושכה אליו וא"כ איפה למה יחשב כמת בח"ל אם בדבקות השכינה מסתלקת נפשו:

4או יהיה נותן טעם גדול אל דרך זה והוא במה שהערנו כי לעיל קראו הכתוב איש האלהים ופה עבד ה' אך יהיה הענין כי האלהים הוא השכינה ולגבי דידה לאיש יתייחס כי במעשיו הטובים מוריד שפע מלמעלה אליה אך לגבי השם הגדול עבד יקרא כי על יד עבוד את ה' הוא מוריד שפע אל האלהים ובזה יאמר ראה נא איך למת בא"י יתייחס כי הלא הוא בין שני שמותיו יתברך כי הלא הוא עבד ה' הוא השם שתחתיו הוא כעבד והוא על פי ה' משפיע על הנקרא פי ה' הוא השכינה על יד עבור את ה' נמצא שהוא בין שני שמותיו ית' ואם כן איפה מה יחסיר ומה יגרע במותו בח"ל כי כל מקום אשר ימות בו ימצא שם ה' ושכינתו והוא מסובב מהם והשכינה היא ארץ החיים ובכל מקום שתהיה. שם איכות א"י באמת ולכן הטבתי אשר אמרתי כי מת שם בא"י יאמר עליו ושמא תאמר הלא כל זה יהיה לנפש בצאתה כי כבוד ה' יאספה ותעלה גם עלה עמה אך גופו הנשאר על הארץ הלא יקרנו ככל אשר ימות בח"ל כי פירשה שכינה מהגוף וידבקו בו חצונים אל תאמר כדבר הזה כי הלא גם ה' לא פירש מגופו כי הלא פי ה' הנזכר הוא שכינה קבר אותו וזהו ויקבור אותו בגי וש"ת האם גוף של איש מת יקבור הוא ית' וגם יעשה פעולה בעפר גשמי לז"א לא יעלה על דעתך שהושם תוך עפר ארץ מואב חלילה לקדש כמוהו כ"א שהגי הוא בארץ מואב אך לא משה ושמא עתה תאמר שני דברים אחד למה נקבר במקום תחום מואב שנית שאחר שנקבר בגי והגי הוא עפר ארץ מואב איך נקבר בגי ולא בעפר כי הנה על הא' הלא מה שהיה בגי הוא להיות מול בית פעור שהיא להגין על עון פעור להכניעו ממוראת קדושתו ועל השנית אמר אל יעלה על רוחך שנטמן תוך עפר ארץ הגי כי הנה לא ידע איש את קבורתו עד היום הזה והוא כי קברו עפר רוחני היה שנברא בין השמשות בזמן שפע קדושת שבת שהיה מה שנברא דבר משולל עכירות זך ונקי מעין אילו של יצחק כי על כן הועמד חי יותר מאלפים שנה והיה רועה תחת עץ החיים בגן עדן ואחשוב כי אומרם ז"ל ויש אומרים אף קברו של משה כי לדעת תנא קמא גדול היה יותר קברו של משה שהוא למעלה מאיכות כל דברים הנבראים בה"ש שהוא למה שנקרא עפר תחת כסא הכבוד כלל הדברים כי עפר קבורתו היה דבר שלא שלטה בו עין איש כי רוחני היה וזהו ולא ידע איש קבורתו עד היום הזה הוא יום הגאולה שאז תראינה עיני ישראל במה שלא השיגו מקודם ואם כן הוי אומר כי לא בעפר הגי נקבר כי בעפר רוחני נגנז ואותו עפר הוא על הגי מול בית פעור להכניע הקליפה ההיא וש"ת אחר שנשאר גוף בלי נשמה למה נגנז תוך קדושה רוחניות וטוב טוב היה בעפר גשמי של א"י לז"א ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו וכו' והוא כי אינו כשאר כל אדם שבמותו חלפו ימיו ולא יאמרו על מי שחי מאה שנה שהוא בן מאה שנה אם לא עודנו בחיים אך לא אחרי מותו לומר פלוני בן מאה שנה אך יאמרו היה בן מאה שנה וגם לא כשאר הצדיקים שימיו מתקרבים בזמן הסילוק כי על עשותו בהם מצות ומע"ט ימיהם קיימים כמאמר ספר הזוהר על ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד כי גם בהם יתדבקו הימים הרוחניים ההם בנפש בלבד אך לא בגוף אך משה וגם אחר מותו יאמר עליו בן מאה ועשרים שנה ולא עוד כ"א שגם ימיו לא בלבד דבקו בנפשו כשאר צדיקים כ"א גם שהימים היו דבקים גם בגופו כי קדוש היה גם גופו וזהו אומרו ומשה בן מאה ועשרים שנה גם במותו כי הגוף המת היה בן הסך ההוא ולא כבני אדם שבמותם חלפו ימיהם שלא יאמרו על מת כך וכך שנים הוא עתה כי לא יספרו לו ימיו כ"א עודנו היאך במשה עליו יאמר כי גם במותו הוא בן מאה ועשרים שנה ולא בלבד תהיה קדושת הימים עם נפשו כ"א גם עם גופו וז"א במותו שהוא לנקרא מת הוא הגוף ולא בלבד הימים שאחר שגדל ועשה מצות ומע"ט כ"א כל ימיו שמעת לידתו שהוא כל ק"כ שנה ואל תתמה כי הלא גופו היה כנפש זולתו כי הלא לא כהתה עינו ולא נס לחו וא"כ לחי ורוחני יחשב ואיך יטמן בעפר. וזולת מה שכתבנו באומרו עבד ה' אפשר לומר עוד שכיון לומר וימת שם משה וכו' לא מיתה ממש כ"א גופו חיוני ג"כ כ"א בערך היותו עבד ה' כי מאז לא יעבוד עוד כי ינוח ויעמוד:

5או יאמר וימת שם משה וגם אחרי כן הוא עבד ה' והוא מה שגלה אח"כ שהוא מול בית פעור להתיש כח הטומאה ורוגז המתואר אחר בעל פעור מלקטרג על ישראל: