תורת משה - אלשיך, דברים ד:כא

1ויהוה התאנף בי על דבריכם כו'. הנה זה יראה בלתי מקושר כלל אל הקודם. ועוד או' על דבריכם ואדרבה התורה אומרת יען לא האמנתם בי כו'. ועוד אומר כי אנכי מת הוא בכלל אומר למעלה וישבע כו' ומה גם אומרו אחרו כן אינני עובר את הירדן שהוא האמור בפי' למעלה וגם הוא בכלל אומרו אנכי מת בארץ הזאת. ועוד אומרו ואתם עוברים כו' כי הוא הדבר האמור באומרו נתן לך נחלה. ועוד או' השמרו לכם פן תשכחו כו' ועשיתם פסל כו' כי הוא הדבר אשר הזהיר למעלה בסמוך באורך ולמה הפסיק בנתים וחזר אל הענין. ועוד אומר השמרו לכם כו' כי אומרו לכם הא' והב' מיותרים וכן אומרו אשר צוך ה' אלהיך מיותר הוא כי ידוע הוא. אך יאמר הלא צויתי על עון ע"ג והנני שב ומזהיר ואומר כי אל תבטחו לומר כי אלהינו מרחם וכמה הכעסתם אותו במדבר ועבר על פשעיכם כן יעשה גם עתה כי הלא דעו לכם כי אני הייתי סובל עול אשמתכם עמכם והייתם מתקיימים והראיה כי וה' התאנף בי על דבריכם עם שעיקר העון בכם היה כי הלא המה מי מריבה אשר רבו בנ"י את ה' עכ"ז אתם לא הזקתם ותעברו את הירדן וישבע לבלתי עברי. וש"ת כי גם אנכי לא עשיתי רצונו יתברך בדבר ההיא וע"כ נענשתי הנה היה מספיק שלא אהיה המביא אך לא שאפילו כיחיד לא אעבור ולא עוד כי אם שאפילו בא אל הארץ ולשוב פה למות בח"ל לא הניחוני עם היות כי לא בכוונת עבור רצונו יתברך עשיתי חלילה כמפורש במקומו. משא"כ אתם כאומרו אשר רבו בנ"י את ה' ועכ"ז אתם נוחלים ואני אפי' ביאה בעלמא איני בא וזהו ולבלתי בא אל הארץ כלו' אפי' מציאות ביאה. והיא את אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה עם היותכם אתם העוברים רצונו בעצם. ומה גם כי אפי' אם הייתי נכנע ושב ומתרפה אין הדעת סובלו כי היתכן כי אנכי מת בארץ ולא עוד אלא שאפי' אינני עובר את הירדן אפילו העברה לשוב למות פה ואתם עוברים וירשתם את הארץ הטובה האם טובים אתם ממני אך אין זה רק כי עונותיכם סבלתי עמכם לכן מעתה שאין מי שיסבול עמכם השמרו לכם פן תשכחו כו'. ולבא אל הענין נשית לב על ענין העגל כי רצה ית' לכלותם לולא משה בחירו עמד בפרץ ועכ"ז אמרו רבינו ז"ל שאמר לו הוא ית' על שיבור הלוחות יישר כחך ששברת שידונו כפנויה ולא כא"א יורה כי אלו היה העון אחר קבלת הלוחות היה ית' מכלה אותם ולא היתה תקומה. ועכ"ז כל אשר חטאו בו לא נשאר עד אחד כי אשר בעדים והתראה הרגו בני לוי בב"ד שער הזקנים. ואשר חטאו בעדים ובלי התראה מתו בהשקאה כסוטות. ואשר בלי עדים מתו במגפה באופן כי אלו חטאו כלם לא היה נשאר אחד. והלא כמו זר נחשב כי הלא הוא ית' אמר לא תעשה לך פסל כו' לא תשתחוה כו' כי ה' אלהיך אל קנא פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רבעים הנה שמאריך ארבע דורות וכן בחרבני הבית האריך הארבע דורות והוסיף עד השבעה בתי דינים שעבדו ע"ג שהיה מאריך כל עוד שלא ביטל עסק התורה כנודע מרז"ל. וא"כ איפה למה בעגל לא הי' מאריך להם. אך שתי תשובות בדבר. א' כי את הדור עצמו אשר עין בעין ראו את כבוד ה' וכרת עמהם את בריתו לא יאריך להם. עוד שנית והוא מאמר רז"ל שאמר הקב"ה למשה משל לחתן שנתן לכלתו בידו שני תכשיטין ושלח לה ע"י שלוחו ח' אחרים והיא אבדה הב' כו' כך אמר הקב"ה למשה שני דברים וכו' וח' על ידך ולא עברו כ"א הב' ששמעו מפי הקב"ה וזהו סרו מהר מן הדרך אשר צויתים שהיא אשר צויתים אני בעצמי. ושני הטעמים האלו אחשוב דבר להם משה באו' השמרו לכם הדור הזה פן תשכחו את ברית ה' אשר כרת עמכם ממש פב"פ והוא הטעם הא'. שנית כי מי יתן והייתם עוברים אחד מהח' דברות שהיו על ידי אך לא יהיה כ"א ועשיתם פסל תמונת כל שהוא הדבר אשר צוך ה' אלהיך בעצמו וזהו אומרו אשר צוך. והוא מאמרו ית' באומרו סרו מהר מן הדרך אשר צויתים. ואפשר שגם מאומרו הנה אנכי מת היחל לרמוז זה כלומר הנה אנכי מת ועל כן ירא אני כי יותר תשמרו אשר צויתי אני מאשר צוך ה' אלהיך החי וקיים לעולם ועובר עמכם. כי תשכחו את ה' ועשיתם פסל תמונת כל אשר צוך כו' כמדובר. וע"כ על שני הטעמים האלה הנאמרים לא יאריך להם ארבעה דורות כ"א מיד יפקוד כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא ועכ"ז נתראה לפניכם לדבר עמכם שהוא הטעם הא'. וגם אל קנא מקנא על מה שיותר חשבתם המצות שנתן ע"י מאשר על ידו ית' ולכן יפקוד מהר:

2או שעור הכתוב כי ה' אלהיך אש אוכלה ואינו צריך לעשות פעולה כדי שאשו תאכלכם רק בהיותו מקנא בלבד וזהו אש אוכלה ואיני צריך לעשות פעולה כדי שאשו תאכלכם רק בהיותו מקנא בלבד וזהו אש אוכלה הוא אל קנא שהוא אש אוכלה בהיותו אל קנא כי מיד רצונו יפעל באופן כי יש הפרש בין הדור ההוא לדורות שאחריהם. וזהו אומרו לכם וגם אשר סמך ואמר כי תוליד בנים כו' לומר מה שאני מזהיר הוא השמרו לכם בני הדור הזה כי לכם המשפט במהרה מהטעמים הנאמרים כי ה' אש אוכלה הוא. אך כי תוליד בנים ובני בנים כו' אז לא יפקוד עד כמה דורות שהוא עד שונשנתם בארץ כו' והוא להיותם דורות שאחריכם. ולפי זה מאמר הכתוב באומרו כי ה' אלהיך אל קנא פוקד כו' הם שתי חלוקות. והוא בשום לב אל זק"ף קט"ן שעל מלת קנא והוא לומר לא תשתחוה להם אתם שבדור הזה כי ה' אלהיך אל קנא מתחרה לנקום מיד. וגם יש חלוקה אחרת לזולתו שהוא פוקד עון אבות על בנים שהוא לדורות שאחריכם. ובזה יתכן עוד פירוש אחר באו' אש אוכלה הוא לעשות משפט מיד ולא לפקוד על שלשים ועל רבעים כ"א אל קנא שהיא החלוקה האחד. אך לא משם והלאה שהוא כי תוליד כו' שיאריך. וע"כ הדור הזה בעון העגל הכביד עליהם כל כך הוא יתברך. עוד יתכן באומרו כי אנכי מת כו' השמרו כו'. לומר אל יקרה אתכם כמעשה העגל שאמרתם כי זה משה האיש כו' לא ידענו מה היה לו וע"כ בקשתם לעשות אמצעי במקומי כן גם עתה הנה אנכי מת כו' השמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם אשר כרת עמכם ביניכם ובינו ית' ולא הוצרך אמצעי ותבאו לעשות פסל כו' לאמצעי כענין העגל עם היות צוך ה' אלהיך בינו ובינך ולא הוצרך אמצעי. כי ה' אלהיך אל קנא כו' לו' אל תאמר בלבבך אם הבל הוא אל תקנא בו כי כלום מקנא אלא גבור מגבור כו'. כי הלא אינו מקנא על הפסל כי הבל הוא כ"א עליך כי הוא ית' עם היותו ה' כי אין רקר לגדולתו מייחד אלהותו עליך ונקרא אלהיך על כן הוא מקנא כי תמירהו על תוהו. וכל מה שיגרע ערך העוה"ז תאשם יותר וז"א כי ה' אלהיך שמייחס אלהותו עליך אש אוכלה הוא ואתה חומרי על כן הוא אל קנא:

3או משיב בדרך אחרת. והוא כי מה שהוא ית' מייחד אלהותו עליך הלא הוא להיות נפשך חלק אלוה ממעל וע"כ הוא מקנא יהיה חלקו תחת זרים כי על זה נוחם יסתר. ושעור הכתוב כי ה' למה שהוא אלהיך שחלקו ית' אמרה נפשך שע"כ נקרא אלהיך ולא של זולתך ע"כ עם היות שאש אוכלה הוא וכל אלהי העמים הבל לפניו עכ"ז הוא אל קנא על שומך חלקו ית' תחת זרים והבלים חלילה: