תורת משה - אלשיך, דברים ד:כה

1כי תוליד בנים ובני בנים כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו כי תוליד לשון יחיד ונושנתם לשון רבים. (ב) למה פרט שני דורות. (ג) אומרו והשחתם ועשיתם פסל כי בכלל עשות פסל היא השחתה והוא הדבר בעצמו. (ד) אומרו ועשיתם הרע כו' כי אינו תוספת על האמור כי עשיתם פסל הוא עשות הרע. ואם מה שחדש הוא אומר להכעיסו כי עשותם הפסל יהיה להכעיס יאמר מתחלה ועשיתם פסל תמונת כל להכעיסו. (ה) כפל אומרו אבד תאבדון. (ו) כי בכלל אומרו אבד תאבדון הוא שלא יאריכו ימים ולמה חזר ואמר לא תאריכון ימים עליה. (ז) למה חזר ואמר כי השמד תשמדון ולמה שינה מלשון איבוד להשמיד ולמה כפל גם בזה. (ח) אומרו והפיץ ה' אתכם כו' כי אחר אבודם והשמדם לא ישאר מהם שיפוץ ה' אותם. (ט) אומרו ועבדתם שם כו' כי בכלל אומר עץ ואבן היא היותם מעשה ידי אדם. ואם עץ ואבן הם בלי צורה איך הם מעשה ידי אדם ואם הוא דבר בפ"ע יאמר ועץ ואבן. (י) אומרו אשר לא יראון כו' האם לא יחסר להם זולת ד' דברים אלו והלא יחסר כל בם כי עץ ואבן המה וטוב טוב היה שלא למנות דבר. (יא) או' ובקשתם משם לשון רבים ושאר הפסוק בלשון יחיד. (יב) כי קודם אומרו ומצאת כי תדרשנו היה ראוי יאמר ושבת עד ה' כו' האמור בפסוק שאחריו. (יג) אומרו בצר לך ומצאוך כו' מה ענין אומרו בצר לך אם בגלות הרי הוזכר למעלה. וגם מי לא ידע כי לא ימצאום הדברים האלה אלא בצר. וגם מלת לך מיותרת. (יד) אומרו ושמעת בקולו כי בכלל התשובה הוא. (טו) אומרו כי אל רחום כו' אם היה אומר שייטב להם ה' היה צודק על זה הנותן טעם שיאמר כי אל רחום כו' אך לא הזכיר רק התשובה. ואם הוא אומרו לא ירפך כו' אין זו הטובה כקום עשה שיצדק בה אומר כי אל רחום כו'. וגם על יד התשובה לא בלבד יהיה העדר צרה כי אם גם הסבה בקום עשה כענין אומר פרשת נצבים ושבת עד ה' כו' ושב ה' את שבותך כו' והביאך כו'. ואם הוא כלול באומר ולא ישכח את ברית אבותיך לשתוק מאומר לא ירפך ולא ישחיתך כי בכלל מאתים מנה. (טז) אומרו אשר נשבע להם:

2אמנם בא משה ויגד להם את כל אבר יקרה אותם מראשית אחרית למען ישכילו אשר יעשו ויבינו לאחריתם. והנה בספר שופטים נא' ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע וימת יהושע כו' וגם כל הדור ההוא נאספו אל אבותם ויקם דור אחר אשר לא ידעו את ה' ויספר דרך רעתם. והוא. תחלה החלו לעשות הרע בעיני ה' בזמה להתחתן בם. ואחרי כן עבדו את אלהי נכר. כאומרו ויקחו את בנותיהם להם לנשים ואת בנותיהם נתנו לבניהם ויעבדו את אלהיהם. והן זה שאמר משה אל בני ישראל הדור הטוב ההוא הנותרים מהדור אשר מתו במדבר הנה כי תוליד בנים אתם בני הדור הזה המתייחסים ליחיד כי כשרים אתם הדור הראשוי טוב יהיה. אך הבני הבנים שהוא הדור האחר האמור בס' שופטים שיקום אחר שיאספו כל הדור אשר האריכו ימים. הדור אחר הוא בראות עצמם כי נתיישנו בארץ לא ישיתו לב כי לה' הארץ ומלואה וירום לבבם בחשבם כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל ההוא ויבעטו וזהו ונושנתם בארץ. ועי"כ והשחתם תחלה בזמה להתחתן בם כי השחתה היא זמה כד"א כי השחית כל בשר את דרכו. ואח"כ ועשיתם פסל תמונת כל. והוא האמור שם ויקחו את בנותיהם כו' ואח"כ ויעבדו את אלהיהם. ונמשך הדבר לזמנים הנאמרים בספרי הנביאים. וכל עוד שלא עשו להכעיס רק להנאתם בחשבם כי בם יושפעו מהוברי השמים ומשרי העמים אשר בשמים ממעל גם ה' האריך להם. אך אחרי כן בדורות הקרובים לחרבן אז עשו מעט להכעיס ועליהם אמר ועשיתם הרע כו' להכעיסו אז בימים ההמה ובזמן ההוא העידותי בכם היום כו' כי אבד תאבדון אבד בחרבן א' תאבדון בחרבן שני ואין האיבוד מן העולם רק מן הארץ אשר אתם עוברים את הירדן כו' שהוא גלות. וש"ת למה עשה כן הוא ית' ולא הניחם בארצם ותיסרם רעתם שם ולא יגלו לארצות אויביהם לז"א לא תאריכון ימים עליה. והוא אצלי מאמר הכתוב מי יתנני במדבר מלון אורחים כו' שאומר הוא ית' הנה גרשתי את בני ואני נותרתי בירושלים באופן יתערבו בני בגוים וטוב טוב היה להפך השיטה לעזוב את עמי וללכת מאתם כאשר היה במדבר באמור הוא יתברך כי לא אעלה בקרבך. והיא תלונת המקונן באמור איכה ישבה בדד העיר רבתי עם שנתרוקנה מהעם והוא ית' נשאר בה כי היתה כאלמנה ולא אלמנה ממש כי לא זזה שכינה מכותל מערבי. אך הענין הנביא דבר והוא כי מאז נברא העולם הר המוריה מושב אלהים במקום המזבח נגד שער השמים כמאמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ועל כן שם הקריב את קרבנו אדם ונח ואברהם. אך המדבר אינו בית אלהים ואשר ישב שם ה' עם ישראל היה כאורח במלון אורחים עראי עד הגיעו אל מקום שם ביתו. ונבא אל הענין אמר הוא ית' מי יתנני שמה שאירע לישראל בירושלים שהמרו בי היה במדבר כי למה שהמדבר היה לי מלון אורחים אעזבה את עמי מאתם במקומם ואלכה מאתם. כלומר כי אך בירושלים כי שם ביתי והם אורחים אצלי איך אעקור דירתי ממקום ששם ביתי ואניחם שם. וש"ת אהיה עמהם בארצם ואייסרם שם א"א כי כלם מנאפים וכל מקום שאתה מוצא זנות אנדרולומוסיא באה והורגת רעים וטובים ולא ליחידים כ"א עצרת בוגדים כי הם קבוצים לבגוד בזמה כד"א בגדה אשה מרעה. כענין מעשה שהיה והוציאוה עשרה במטה. באופן שאם הייתי מניחם שם הייתי מכלה אותם ע"כ טוב להם הגרושין שגלות מכפרת עון. וזה מאמרו ית' כי אבד תאבדון מהר מעל הארץ שהוא לגרשם ממנה. וש"ת למה לא תניחנו בה ושם נקבל ייסורין הלא הוא כ"א אניח אתכם עליה לא תאריכון ימים עליה כ"א השמד תשמדון שהוא כליון מות ע"ד מז"ל על ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו זה כלוי בנים אלא שתפלת משה הועילה להשאיר חציים. ועל כלוי הבנים אמר כי השמד על דרך ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ועל כלוי אבותם אחרי כן אמר תשמדון והוא מהטעם שכתבנו. על כן לבל תכלום לגמרי הגלות טוב לכם וזהו והפיץ ה' אתכם בעמים שהוא גלות. ולא דרך גיעול ברוגז כ"א והפיץ ה' כי שם הרחמים יבחר לכם הדרך הזה לטוב לכם להשאיר שם. והוא אשר אמר כי אבד תאבדון גירושין כמדובר. אבד על חרבן א'. תאבדון על חרבן ב'. כי לא בחר ה' ישארו בארץ פן ישמדו והפיץ ה' אותם בכל אחד מהם עד גדר שתמעטו מתי מספר. ואף השאר אותו המעט לא היה אם מסתלק הוא ית' מכם אך אדרבא ינהג אתכם כי לא יעזבכם כ"א כמנהיג אתכם ממקום למקום ומגוי אל גוי. ואחרי כן אחר תאבדון האמור שהוא חרבן שני בהמשך החרבן השני כשמדו' ועבדתם שם אלהים מעש' ידי אדם עץ ואבן כאשר היה בעת חרבן שני בקרב העכו"ם והוא כי אל חתיכת עץ או אבן דומם בלי צורה לא יעבדו אך חרש חכם בררושת אבן ובחרושת עץ ביקשו להם לצייר צורה בעץ ואבן כתפאר' אדם לעבדה ולהשתחוות עליה. וידוע כי אין הצייר נותן בהם חושים כמז"ל על פסוק אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו אדם צר צורה ואינו נותן בה רוח חיים. צר עין ואינו נותן בה ראות צר אזן ואין נותן בה שמיעה כו'. והיא מאמרנו על פ' אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם לומר כי עשיית אזן ושתהיה שומעת ועין שתהיה רואה ה' הוא שעשה גם שניהם. אך בן האדם לא יעשה רק אחד שיצייר עין אך לא תהי' רואה וכן יטע אזן אך לא תהי' שומעת באופן כי מה שהיה קודם שיצייר בה הצורה הוא שיהיה אחרי כן עץ ואבן כבראשונה כי לא נתנו בה חושים על יד הציור. נמצא שאין בפסילי עץ ואבן המצוירים זולת מציאות העץ ואבן רק מעשה ידי האדם אשר ציירו בו והוא דבר שאין בו ממש נמצא שלא תעבדו כי אם את מעשה ידי אדם כי הלא אחר הציור עדיין הם עץ ואבן. וזהו ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן. והטעם הוא כי ידי אדם אשר ציירום לא נתנו בהם חושים כי הלא עדיין לא יראון כי ציירו עין ולא נתנו בה חוש הראות. וכן נטעו אזן ולא שמו חוש השמע בו וזהו ולא ישמעון. ושמו פה ולא נתנו בו חוש הטעם וזהו ולא יאכלון. וכן ישימו אף ולא נתנו בו חוש הריח וזהו ולא יריחון. באופן שאחר שהצורה לא הוסיפה בדומם דבר כי עודנה עץ ואבן כבראשונה. ואלו לא עשו הצורה לא הייתם משתחוים להם נמצאתם עובדים את מעשה ידי האדם אשר עשו בעץ ואבן שהוא דבר שאין בו ממש. והנה הזכיר ד' חושים מהה'. ואת חוש המישוש לא הזכיר. ויהיה הטעם כי הנה ד' המה מיני עבודות אשר יעבדו הגוים בימים ההם הלא המה השתחויה תפלה זביחה הקטרה. ולתת דופי בארבעתן. אמר על ההשתחויה אשר לא יראון את אשר תשתחוו ותורו הכנעה בפניהם. גם השנית כי תרבו תפלה איננו שומע וזהו ולא ישמעון. וגם השלישית היא תקרובת ע"ג להאכילם אמר ולא יאכלום. ועל ההקטרה אמר ולא יריחון. ועל יד ראותכם גריעות עבודתכם כי הם מעשה ידי אדם עץ ואבן ומחוסרי החושים תתנו אל לבכם לבקש את ה' כי תכירו האור מתוך החושך וז"א ובקשתם משם כי משם ימשך להם לבקש את אלהים אמת היא ה' אלהים. ואומר כי תבקשוה אך בפירוד לבבות וז"א בלשון רבים את מי שאינו מתייחס לאלהי ישראל רק בהיותכם לאחדים וזהו את ה' אלהיך ועל כן לא כלם ימצאוהו כי אם ומצאת בלשון יחיד כי אחד מכלל רבים יהיה אשר ימצאנו לומר כי מעט יהיו שיזכו לצאת מתוך ההפיכה אל מקום שיעבדנו. והוא כי תדרשנו בכל לבבך בשני יצריך ובכל נפשך שהוא בשום לבך אפילו הוא נוטל נפשך כי מעט מהרבה יזכה לצאת מקרב הע"ג אשר בגזרות העבידום ע"ג ונשקעת בהם בכך. ועוד אחרי כן יבא זמן כי בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים והוא כי יאמרו לך עבוד ע"ג או נהרגך שהוא כאומרים לך או אבד את נפשך או נהרוג את גופך וזהו בצר לך שהוא את גופך ומצאוך כל הדברים האלה הנזכרים שירצו להעבידך עץ ואבן שהם הדברים הנאמרים למעלה והוא באחרית הימים והם חבלי משיח. ואז ושבת עד ה' אלהיך לומר הנני מבטיח כי אז תשוב ושמעת בקולו יתברך ולא בקול המאיימים עליך כי תאמר כי טוב לך מות על קדושת ה' מעבור רצונו יתב' חלילה והוא מאמרם ז"ל כי גדולה הבטחה שהבטיח הוא יתב' לישראל שעל כל פנים יעשו תשובה באחרית הימים והביא דבריהם ז"ל הרמב"ם ז"ל בהלכות תשובה. ושמא תאמר כי הלא תהיה נכוה בשתי אישות. א' פן תפתך בחירתך לעבור לבל תהרג ותאבד כענין הבא ליטמא פותחין לו. ב'. שאם יהיה שתחזיקו ליהרוג ולבלתי עבור אולי את כלכם יהרגו למשחית. אל תיראו כי הנה אל רחום ה' אלהיך כי שתי מדות לו יתברך. אחד שעליה נקרא אל שהוא מדת חסד. ב' שעליה נקרא רחום שהיא מדת רחמים וזהו כי אל רחום ה' אלהיך. ועל האחד אמר לא ירפך כדרכו ית' כי בא ליטמא פותחין לו כי אז יתנהג במדת חסד שלא ירפך להניחך ביד יצרך כי אם יחזיק בך לזכות אותך ולהטות בחירתך אל היצר הטוב. ועל הב' אמר ולא ישחיתך כי אם כשתאמר ליהרג ואל תעבור יצילך מידם. ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם לעצמך באומרו לך ולזרעך אתן כי הוא האושר האמתי משותף עם האבות לפי הראוי להם שהוא גדול מכל אשר היה בבית ראשון ובשני וזהו אשר נשבע להם:

3או יאמר ולא ישכח כו' אשר נשבע להם והוא סיום מאמרו באומרו כי אל רחום כו'. והוא ענין הכתוב אצלנו על מה שהוא יתברך נשבע לאברהם על הארץ הטובה ונשבע ליעקב אך ליצחק לא עשה כן רק קיים לו שבועה שנשבע לאביו באומרו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. אך הוא כי לכל אחד נשבע לו בפני עצמו הוא לפי מדתו. באברהם על פי מדת החסד אשר לו. וליעקב על פי מדת רחמים המתייחסת לו. וליצחק לפי מדת הדין המתייחסת לו. על כן רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך אמר אם אשבע ליצחק יהיה על פי מדתי היא מדת הדין ואוי מי יחיה משומו על פי המדה ההיא על בן אמר ה' טוב טוב הוא לישבע לאברהם לפי מדתו יליעקב לפי מדתו אך ליצחק לא אומר אליו רק והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שהוא על צד החסד שהיא מדתו. והוא מאמרנו על פסוק אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק שזה חסדו אשר עשה שלא נשבע ליצחק בפני עצמו כי אם שבשבועתו של אברהם ליצחק שהוא על צד החסד. וגם זה מאמרינו על פסוק תתן אמת ליעקב כו' לומר ליעקב ולאברהם תתן לכל אחד מדתו אמת ליעקב חסד לאברהם אך ליצחק לא שהוא דין ושמא תאמר לא יתכן לבלתי תת דין גם ליצחק מדתו לזה אמר אשר נשבעת כו' לומר אתה ה' החלות בזה כי הלא זה הוא אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי לאברהם נשבעת וכן ליעקב אך ליצחק לא היה רק לקיים שבועת אברהם שהיא לבלתי תת מדתו ליצחק באופן כי באלה חפצת ולא במדת רוגז לבניך ואם כן גם עתה תתן אמת הוא רחמים ליעקב וחסד לאברהם ולא מדתו ליצחק. וזה יהיה מאמר הכתוב פה לומר הלא אמרתי לך כי אל רחום ה' אלהיך שהוא מדת חסד אל ומדת רחמים ושמא תאמר הלא מדת הדין תקטרג לז"א ולא ישכח את ברית אבתיך אשר נשבע להם כלומר אותם אשר נשבע להם שהם אברהם ויעקב אך לא אשר לא נשבע לו כי אם שאמר שיקיים את השבועה אשר נשבע לאביו. באופן שלא ישכח כי מאז רצה להתנהג עמכם בייעוד העתיד בחסד ורחמים בלבד שהוא אל רחום שאמרתי ועל כן אל תתמה על החפץ באומרי כי אל רחום ה' אלהיך כמדובר: