תורת משה - אלשיך, דברים ד:לב

1כי שאל נא לימים כו'. ראוי לשום לב. (א) איך תצדק שאלה לימים מי שם נטע אזן לימים לשמוע או שם להם פה לדבר. (ב) אומרו למקצה השמים כו' איך יצדק לומר שישאל למקצה השמים ועד קצה השמים שהוא דבר משולל הבנה. (ג) איך יתקשר זה עם הקודם. (ד) אומרו השמע עם כו' כי מאומרו כאשר שמעת אתה נראה כי שמע עם קול אלהים אך לא כאשר שמעת אתה ולא עוד אלא שמאומר ויחי יורה כי יש עם ששמע כמוהו אלא שלא עמד חי בשומעו והלא לא נמצא עם ולשון אשר היתה בו שמועה כזו כלל. (ה) אומרו או הנסה אלהים כו' למה הקדים ענין מתן תורה לענין יציאת מצרים שהוא או הנסה אלהים כו'. (ו) אומרו הנסה מה הנסיון הלז ומהראוי יאמר או הבא אלהים לקחת כו'. (ז) אומרו במצרים לעיניך כי מי לא ידע כי המסות ואותות כו' הנאמרים כי במצרים היה ושהיה לעיניהם. (ח) אומרו לכם לשון רבים ולעיניך לשון יחיד. (ט) אומרו אתה הראת לדעת כו' כי הלא זה הי' במתן תורה והיה ראוי לאומרו קודם פסוק או הנסה סמוך אל פסוק השמע עם כו'. (י) אומרו מן השמים השמיעך את קולו כו' כי זה הוא ענין פסוק השמע עם קול אלהים כו' והיה ראוי יהיה סמוך אליו. ועוד אומרו ליסרך כי לא לייסר היה רק להשמיע תורתו. (יא) אומרו ועל הארץ הראך את אשו הגדולה. כי הלא אחר כך אומרו גדולה מזו באומרו אתה הראת כו' שהוא כמשז"ל שכביכול הראה את כבודו מה בא להוסיף באומר שהראם את אשו הגדולה וגם על אומרו השמיעך את קולו יש הקושי עצמו כי גדול מזה הוא ענין אתה הראת שאמר למעלה ומה בא להוסיף. (יב) אומרו ודבריו שמעת מתוך האש מה יתן ומה יוסיף היות שמוע דבריו מתוך האש או מתוך דבר זולתי. (יג) אומרו ותחת כי אהב כו' ויוציאך כו' מה זה היה שאחר אומר כל הפסוקים הקודמים על יום מתן תורה חזר עתה על יציאת מצרים. (יד) מי לא ידע שעל שאהב את האבות ויבחר בזרעם הוציאם ממצרים וגם אחר אומרו אבותיך היה ראוי יאמר זרעם אחריהם ולא זרעו אחריו. (טו) אומרו ויוציאך בפניו כי לא נזכר מי שיצדק עליו לאמר שהוציאו בפניו וגם למה הודיע אלהים אותנו שהיתה היציאה בכחו הגדול. (טז) אומר להוריש כו' ממך מפניך כי מלת בפניך מיותרת וגם הל"ל לפניך. (יז) או' וידעתם היום כו' כי לא נזכר איזה הוא הדבר שידע היום. (יח) או' והשבות אל לבבך שיורה שללבבם היה קושי שעתה ישיב אליה דבר ואין מכל זה בכתוב כלום וגם איך יודע לו כי ה' הוא האלהים כו' אם הוא במה שאמר למעלה אתה הראת כו' הרי נאמר שם וגם למה לא סמך זה לזה. (יט) אומר ושמרתם כו' איך מתקשר אל הקודם וגם ענין זה נאמר במלות שונות למעלה זה כמה פעמים. (כ) אומר למען ייטב לך כו' שיורה מצוה אותם יהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס:

2אמנם אחרי אומר כי עוד ידו יתברך פתוחה לקבלנו לעתיד אחר עבדנו בגליות מעשה ידי אדם עץ ואבן כי נשוב עדיו ולא ישכח את ברית אבותינו אשר נשבע להם לתת להם ממש עמנו כל הטובה אשר הבטיח ונשבע באומר לך ולזרעך כו' שהוא יותר מאשר הטיב לזרעם לבדם אלך פעמים ככל אשר הפליגו הנביאים מהשופע העתיד וגם שנהיה לומדי ה' כמשז"ל שהוא לשמוע מפיו יתברך תורה ולא יקרנו אסון מות כאשר בתחלה כי אם נשמח בו וישמח בנו ב"ב. והנה היה אפשר יתחמץ לבב אנוש באמת באמור האם אחרי עבוד בקרב הע"ג מעשה ידי אדם עץ ואבן הישוב עוד הוא יתברך להאיר פניו אתנו ולרצותנו שהבטיחנו כי נשוב בתשובה לעתיד כי יהיה עמנו ולא ירפנו. לזה אומר אל תחוש על זה כי הלא יתברך נאות לנו ואנו נאותים אליו יתברך כי חלקי ה' אמרה נפשנו. והראיה מהחוש כי אחר עבוד את אלקי מצרים חרד אלינו את כל החרדה ההיא על הר סיני. וזהו כי שאל נא לימים ראשונים הם הימים שמיום החדש השלישי שבאו לסיני עד יום שנתנה תורה והוא כי שם על יום אחד לסיון נאמר ביום הזה באו מדבר סיני ושם הערנו מאי היום הזה היום ההוא מיבעי ליה אך הוא כי למדנו מספר הזוהר כי הימים שנעשים בהם מצות ובמעשים טובים קונים קדושה והויה רוחניות קיימת לעד ועל כן נאמר ויקרבו ימי ישראל ויקרבו ימי דוד כי חיים רוחנים המה קיימת לעד. וכענין זה הוא הששת ימים שהיו ישראל לפני השכינה בהר סיני וזהו אומר היום הזה כמורה באצבע כי רוחני וקיים הוא ואם היום האחד כך כ"ש שאר השש ימים ועליהם יאמר כי באל נא לימים ראשונים ובאיזה ימים אמרתי הלא הוא באותם אשר היו לפניך כי הימים עצמם היו נצבים לפניך כי חיים וקיימים היו אתך שאל נא להם. כי הדור הזה שנשארו אחר מתי מדבר שהיו פחותים מבני כ' ביציאת מצרים היו צדיקים גמורים הם אשר הירו באצבע על הים ואמרו זה אלי כי הכירוהו מאז היה מניקם דבש וחלב במערות צורים בדמות צח ואדום ומי שאיכות זה להם לא יבצר מהם דבר עם הימים הרוחניים ההם. ואליהם אמר כי שאל נא כלומר עתה שכלו מתי מדבר ונשארכם אתם כלכם צדיקים לא יהיה שום עיכוב שהיא כי יגידו לך מה שאינך זוכר שהייתם קטנים שיגידו לך שאלה זו והיא האם למן היום אשר ברא כו' השמע עם קול אלהים כו'. ושמא תאמר כי גם החומות שמעו והוא מז"ל כי היה הקול מתחלק לע' לשון והיה נשמע מסוף העולם ועד סופו. לז"א מדבר מתוך האש והוא אשר כתבנו למעלה במקומו מהכרח הכתובים והענין ולשון מאמרי רז"ל באומרם היה הקול מתחלק לע' לשון אך הוא כי ד' מסכים ישנן לפני השכינה סערה וענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב וידוע כי המסך הא' הוא סערה שם היו נאחזים שרי האומות כי חצוני יחשב וע"כ קול ה' אשר היה קול יחידי כיחודו יתברך היה מתפשט ויוצא דרך המסכים עד החצון הלז ואז כל שר מקבל אחר התפשטו עד שם לפי מציאותו. וזהו אומר ומתחלק לע' לשון ומכח כל אחד מהם היה נשמע בעולם ושומע כל עם את לשונו היוצא מהשר שלו אך ישראל לא היתה קבלתם מהמסך החצון ההוא כי אם מהג' שהוא דק ורוחני והיה הקול דק וקדוש מהאש ההוא נגד גדר שהיה מתייחס כמשל קול היוצא מתוך השפר כי הקול דק ובלתי נראה והשופר עצם גשמי על דרך זה היה המסך הג' ההוא כדבר מלובש שקול ה' היוצא מתוכו היה מתייחס אל קול היוצא מתוך השופר. וזה מאמר הכתוב וקול שופר חזק מאד ואומר ויהי קול השופר הולך וחזק כי בצאתו מתוך האש וחוצה שהיה בלי לבוש היה מתחזק יותר וזה מאמר וידבר ה' אליכם מתוך האש. וזה מאמר משה פה השמע עם קול אלהים ולא תאמרו כי גם האומות שמעו ע' לשון כי הלא אתה שמעת קול אלהים ממש מתוך האש שהיה מתוך האש המסך השלישי ולא שנתלבש הקול עד היות מעין מסך האש כי אם מדבר מתוך האש שהיה קול אלהים באיכותו ממש יוצא מתוך האש כי לא היה המסך רק כשופר המקיף את קול התוקע בתוכו והוא כגשמי בערך הקול וזהו מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה כלומר איני אומר אלא כאשר שמעת אתה כי האומות לא שמעו באופן זה כלומר כי אותם הימים יעידו לך כל זה כמו שמתקרבים להעיד ימי הצדיק בסילוק מה שפעל בהם. כלומר ובזה תדע כי גם שעבדת עבודת גלולים לא יבצר ממך כאושר מתן תורה בשובך עד ה' כאשר היה לך אחר עובדך ע"ג במצרים כי אינך כיתר אומות כמו שיעידו ממתן תורה. וש"ת מה יתרון יחשב לנו אחר שעל ידי ששמענו כן יצאה נשמתנו ונשארנו פגרים מתים לז"א ויחי כלומר שאם זולתך היה שומע את הקול ההוא ומת לא היה חוזר לחיות כאשר חיית אתה ואין זה כי אם להיות איכות נחשך קדוש לא שיבר כחך הקול לגמרי רק לפי שעה וחיית אחרי כן. והן לו היתה נפש זולתך תחת נפשך למה שהיא נגדיית אל קדושת' לא תעצר כח לשוב לחיות אחרי מותה. ושמא תאמרו הלא גם הוא יתברך הלך אל עשו ולישמעאל לאמר להם שיקבלו את התורה ולא רצו הרי שגם בחר ה' באלה אלא שבעטו בתורה ואיך תאמר כי אין כמונו נאואתים אליו יתברך ושעל כן השמיענו את קולו והנה כי גם בהם בחר ואלו רצו גם הם היו שומעים קול אלהים כמונו. אל תאמרו כדבר הזה כי או הנסה אלהים לבא כו' כלומר אדרבה משם ראיה כי הנה הוא ית' בא לנסותם אם יודו אם לאו. וש"ת כי גם אותנו נסה אלא שהודינו לו הנה אינו דומה כי האם נסה אתכם כדרך שנסה אות' לא כן היה. כי הלא אל עשו וישמעאל לא הלך הוא ית' אליהם בכבודו ובעצמו כי אם הופיע מהר פארן הופעה בעלמא אל השר וכן וזרח משעיר זריחה מה אך לא בא יתברך בעצם אליהם כאשר בא אליכם בעצמו כד"א ועבר ה' לנגוף כו' ואמר אני יוצא בתוך מצרים וז"א או הנסה אלהים לבוא שהוא לבוא בעצמו כי בא יתברך בכבודו ובעצמו. ולא בצדקתנו כי הלא גוי מקרב גוי היינו הללו עובדי ע"ג כו'. ועוד שנית והיא כי חרד אלינו את כל החרדה ההיא במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה כו' ולא עוד אלא שהכניע והמית את שרו של מצרים למענכם כד"א וירא ישראל את מצרים מת כו' וארז"ל מתים לא נאמר אלא מת מלמד כי שרו של מצרים מצרים שמו ואמר כי ראו אותו מת. ושם כתבנו על אומר וירא ישראל ואחר כך וייראו העם ואח"כ אומר ויאמינו בה' וקשה כי האם עד כה לא האמינו בה'. אך הוא כי הנקראים ישראל קנו איכות קדושה על ידי קריעת ים סוף שראו השר הרוחני מת בעיני בשר למו. אך לא הנקראים בשם עם הם הערב רב. אך מה שקנו הנקראים בשם עם הוא כי ויראו כו' מה שלא היה להם מתחלה וזה יאמר פה ככל אשר עשה לכם כו' לומר כי אשר עשה במצרים הוא השר הנקרא מצרים לכם היה לצורך כלכם אשר נמצאתם בים. אך היה לעיניך כי לא הכל ראו את המראה כי אם היחידים אשר בשם ישראל יכונה וזה אמר לעיניך לשון יחיד אחר אומר לכם לשון רבים וכל זה היה נסיון אם יודו אם לאו באחרונה כי בחיריים הם ועכ"ז נסה אלהים ועשה את כל הדברים האלה למען ישראל ולמה היה כל זה אם לא על שאין עם חלק אלוה ממעל כמוך על כן חרד אליך את כל החרדה הזאת. ועוד עשה לך ויעידוהו הימים ההם שהוא דבר עולה על כל אלה והוא כי אתה הראת כביכול את עצמו כמז"ל מלמד שפתח שמים ושמי השמים והראם את כבודו יתברך ומי כמוך יוכל לסבול זה מכל העמים וז"א אתה הראת כלומר אתה ולא עם אחר זולתך. ולא בצדקתך כי אם אדרבה לדעת כי ה' הוא אלהים לבל יעלה על רוחך ספק. ולמען תדע כי אשר היה איש מלחמה על הים שהוא הוראת תואר אלקים הוא המלמד תורה לישראל ולא היה אז רשות אחד פועל דין ורשות אחד פי על רחמים חלילה וזה מז"ל על פסוק אנכי ה' אלהיך כו' שאמר הקב"ה אנכי המתראה פה בבחינת רחמים הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים במראה דין וז"א פה לדעת כי ה' הוא האלקים. ועוד טעם שני והוא לדעת כי אין עוד מלבדו והוא גם מז"ל על הפסוק הנזכר שאמר הוא יתברך הנני מתראה ואומר אנכי ה' כו' אם יש זולתי יענה ויאמר לפני באופן שנודע כי אין עוד מלבדו ואל מי מהעמים חש הקב"ה לעשות כדבר הגדול הזה להעמידם על האמת לבלתי יחטאו עם שעדיין לא היו כדאים כמוך. והנה עדיין אומר כי הראה להם את כבודו למען ידעו כי אין עוד מלבדו שהוא על כי אמר אנכי ה' כו' אינו הכרח עצמיי לפני הבא לחלוק כי אפשר שהוא אלוה בשמים ויש זולתו חלילה מושל בארץ כי אם ה' רם להשגיח בה ועל השמים כבודו לזה אמר הנה לכם לעיניכם אות ומופת חותך כי הלא מן השמים השמיעך את קולו והוא מז"ל פרשת יתרו כי הנה כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני וכתבו אחד אומר ומשה עלה אל האלהים אלא מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא השמים ושמי השמים העליונים על סיני. כלומר כי על השמים היה אלא שהשמים עצמם היו על ההר:

3עוד אמרו כי כאשר שאלו ואמרו רצוננו לראות את מלכנו ולשמוע מפיו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא ראה הקב"ה שהיו עתידים לעשות את העגל אמר אם איני מתראה יאמרו אלו הראנו את כבודו לא היינו עושים. ואחשיב שהכונה הוא אלו הראנו את כבודו היינו מכירים כי אין צריך אמצעי ביננו ובינו ית' ולא עשינו אלהים אשר ילכו לפנינו לאמצעי במקום זה משה האיש. ונבא אל הענין אמר הנה הראה לכם הוא ית' כי אין זולתו בשמים ובארץ כי יוצר ומושל בכל היא כי הלא מן השמים השמיעך את קולו ולמה היה קולו מעל לשמים הלא הוא כדי ליסרך שתקח מוסר לבל עשות אמצעי בינך ובינו על כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. כי הלא מן השמים מדבר בך עם היותך על הארץ הנה כי אלהי השמים הוא וגם אלקי הארץ. כי הלא ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו היוצאים מעל השמים השמעת אותם מתוך האש אשר היה בארץ כי מתוך האש שהראך בארץ היה קולו מן השמים משתלשל ובא אליך הנה ראית כי הוא ית' כאחד בשמים ובארץ ולא יעצרנו הגשם באופן ראית בחוש כי אין עוד מלבדו בשמים ובארץ:

4או יאמר בדרך אחרת. הלא אמרתי לך כי אחר עבדך אלהים אחרים תשוב עד ה' וייטיב אחריתכם כאשר נשבע לאבותיכם לתת להם. והנה אפשר לכם יתחמץ לבבכם ויפג לבלתי התחזק בדבר אמונת אומן והוא באמרכם כי הלא לא יעדרו עכובים. (א) אולי המזל ינגדנו ויהיה בעזרת שונאינו. (ב) כי הנה הבחירה חפשית תמיד ומי יודע במה נבחר אם לטוב אם להפכו ומדתו ית' לבלתי הכריח ואיך נבטח באושר העתיד ומכשלת הבחירה תחת ידינו פן לא נטה אך להרע. (ג) כי הלא שרי האומות המה ינגדונו ומה גם אם יהיו כעוזא שרו של מצרים שהיה מקטרג ואומר הללו עובדי ע"ג והללו כו' ועשה קטרוגו רושם עד שכמעט היו ישראל ליאבד כמו רגע נמסרים ביד מלאך הדין עד שהוא יתברך בקש להם זכות וישב את מלאך האלהים ההולך לפני מחנה ישראל לפקוד עליהם חטאתם ויוליכהו לאחריהם להפך הדין על המצריים. באופן שגם לעתיד אפשר ימסרו ויעמדו השרים למנוע טוב מישראל בקטרג' ומה גם אם יאמרו הללו מעשה ידי אדם עץ ואבן עובדים והללו כו' ויתאזרו כלם נגד ישראל. (ד) כ"א יהיה ה' עוזר לנו במדת רחמיו אולי מדת הדין תקטרג ויקרה להם בימים ההם כאשר בזמן החרבן שעל יד קטרוג מדת הדין נאמר וממקדשי תחלו אל תקרי ממקדשי אלא ממקודשי ויחלו בזקנים אשר פתח הבית הם צדיקים שבישראל. (ה) אולי אחר החרבן שנסתלקה שכינה מהארץ עזב ה' אותם ביד החצונים כאשר כתבנו בחבצלת השרון שהיה דעת נבוכדנאצר עד הראוהו יתב' את כל המראות אשר ראו עיניו. על כן להסיר מלבם של ישראל חמשה העיכובים האלה בא האלהים על יד משה נביאו ויאמר. על האחד שהוא על נגוד המערכות אל תשית לבך כי הלא אם אשר עשיתי לך מן ההשגה אשר היתה במתן תורה לא על ידי הוראת מערכות השמים היה. כי הלא שאל נא כו' והוא כי הבקי בחכמת הוברי השמים וכסיליהם יוכל לשפוט על פי המערכות למפרע מה שגזרו הכוכבים זה אלף שנה או יותר בשום לב אל סדר אשר היו המזלות והכוכבים בימים ההם לפי השערת תכונה התנועה השמימיית לפי ערך אשר הם היום על פי השיעור הידוע להדרגות סיבובם ועל דרך זה בכל שנה עד בהר"ד וזהו שאל נא לימים ראשונים עצמם לפי תכונת כל יום בהשערה למפרע למן היום כו'. ולא בלבד למפרע על העבר כי אם גם מקצה השמים מאז כוננו עד קצה השמים הוא סוף התמדתם עד אשר כעשן ימלחו כל מה שעתידים לגזור אם ידעת בחכמת אצטגנינותם. ואם לא ידעת שאל אם נהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו אפילו דומה לזה מאשר שמעו כ"א היה כח במזל לבד היה נשמע והדבר הוא השמע עם קול אלהים כו' כאשר שמעת אתה ויחי. ואם כן הוי אומר כי לא על פי המזל היה כי אם כח אלהי העושה כרצונו בעולמו. כלומר ואם כן גם לעתיד אל תירא מפחד המזל ינגדך כי הלא כאשר היה במתן תורה שלא על שפיטת המזל יהי לך כן. ועל הב' שהיא על הבחירה אמר אל תירא כי אם כן לפי זה שהיתה תשובה העתידה מסופקת נמצא שגם כל האושר העתיד לישראל מוטל בספק ואם כן איפה אם חס ושלום לא ישובו כראוי לעתיד נמצא כל מה שחרד הוא יתברך במצרים לבא הוא יתברך בעצמו במקום גלולים ואשר הרבה אותותיו במצרים ואשר עשה בהם שפטים ובהשר שלהם להוציא את ישראל מתוכם לריק כי אשר קבלו התורה ופסקה זוהמתם לא נעשה אז התכלית כי שב ונתקלקל בעגל וכשחזר התיקון נשאר התיקון לעתיד. ואם הטוב העתיד אינו ודאי מר ממות שימצא כי נפל כריסא בבירא ולא חשיד קודשא בריך הוא דעביד ניסא ודבר לבטלה. וזהו או הנסה כו' לומר או התאמר שנסה אלהים דרך נסיון מסופק אם יהי' אם לא יהי' וחרד את כל החרדה ההיא לבא כלומר בעצמו יתברך לקחת לו גוי מקרב גוי כי אין לומר כי על אשר היו שם שהיו צדיקים עשה כי הלא היו גוי מקרב גוי הללו עובדי עבודת גלולים והללו כו'. אך היה על התכלית העתיד וגם חרד לעשות מסות ואותות ומופתים כו' והחשיד הוא יתברך חלילה עשה את כל זאת דרך נסיון על מה שתכלית רצונו ישאר בספק שיקרה לעתיד כאשר קרה במתן תורה שנתקלקלו בעגל. אך אין ספק כי יודע אלהים כי בלי ספק ישובו באחרית הימים ויבא כל האושר המקווה אל הפועל הגמור. כי גם שאין הידיעה מכרחת לא יבצר שלא יגרע מידיעתו יתברך דבר ככתוב אצלנו בשערים בשער הידיעה בס"ד. ועל השלישית אמר ככל אשר עשה לכם ה' במצרים הוא שרו של מצרים לומר כי תאמינו וכן ממנו תראו כי כאשר עשה לשרו של מצרים המנגד אתכם כן יעשה לכל הדומים אליו הקמים עליכם לנגד אתכם וזהו ככל אשר כו' במצרים הוא השר ששמו כך לעיניך כד"א וירא ישראל את מצרים מת הוא השר כמדובר. ועל הד' מקטרוג מדת הדין אמר אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלהים והוא כי זולת הוראת כי הדין והרחמים אחדים המה ואין בהם מציאות פירוד חלילה עוד הורה להם הוא יתברך במתן תורה כי על ידי תשובה ששבו ישראל ממעשה ארץ מצרים על ידי מילה וטבילה נעשה ייחוד למעלה כנודע מחכמי האמת כי זה כל פרי תורה ותשובה ומעשים טובים לייחדי למעלה שני השמות הקדושים האלה להשפיע טובה לישראל. באופן שע"י כן אפילו ממדת הדין יושפע טוב ומה גם שלא יהיה קטרוג. וא"כ אפילו גם אתה ישראל אל תירא מקטרוג מדת הדין לעתיד כי על יד מה שושבת עד ה' אלהיך שאמרתי שהוא עד עשות ייחוד בשני שמות אלו אל תירא מקטרוג כי גם רצון יהיה לך וזהו אומר עד ה' אלהיך שהם ב' שמותיו ית' ה' האלהים כי תעשה תשובה עד עשות אחדות בה' הוא מדת רחמים ואלהים הוא מדת הדין יהיה בהם ייחוד עד יכונה האלהים לאלהיך שלך עושה רצונך. וגם רבותינו ז"ל אמרו על אומר עד ה' אלהיך גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד כי זולת פשט מאמרם כי ע"י העון נפרד כד"א כ"א עונותיכם היו מבדילים כו' ע"י התשובה שם שב ומתדבק עד כסא הכבוד גם יתכן שבכלל מאמרם הוא מה שכתבנו שעושה שלום ודבקות לכה"כ הוא כח הדין עמו והוא כי ע"י זכות התשובה עושה ייחוד בשתי הבחינות ונפשו נדבקת שם כי על ידה נעשה והוא כשושבין בנתים ואז אין פחד קטרוג כמדובר. ועל הה' אמר אין עוד מלבדו כי גם זה הכירו אז כמדובר בקודם וא"כ איפה איך יעלה על לב שלסיבת חרבן הבית או על שום סיבה זולתה יסתלק על השמים כבודו ותעזב ארץ ביד זולתו כי אחר שאין מלבדו מי יעצור כח לקיים העולם בלתו כי גם אלו יצוייר ימסור העולם השפל ביד מלאך לא יהיה רק כצנור שעל ידו יורק וישתלשל השפע מאתו ית' ובלעדו לא יוכל לחדש בעולם אפי' על יתוש קטן כי אין לו משלו כח כלל לעשות קטנה או גדולה אם לא אשר יצווה ויתן לו האלהים כח לעשות. כי על כן קצף ה' קצף על המלאכים האומרים כי משחיתים אנחנו כו' ולא הניחם לשוב אל מחיצתם עד קל"ח שנה כמז"ל על כי הוא ית' הנותן להם כח ולא מהם ולא מהמונם. באופן כי מהחששה הה' גם היא אין פחד. ועוד כי גם שיעלה על רוחך שעל ידי החרבן תסתלק שכינה למעלה אל תחשוב שתתרוקן הארץ ממנה. כי זה דרך הקדושה כי בהסתלק ממקום שקבעה בו לא תבצר מציאותה משם לגמרי כי על כן כאשר עיקר שכינה עלתה אז על כל זה לא זזה מכותל מערבי ולא יבצר כי גם עתה מלא כל הארץ כבודו. וזה יהיה ענין הפסוק אל תחשוב יהיה זמן תהיה שכינה למעלה ולא למטה כי הלא ראה כי מן השמים השמיעך את קולו בהיותך בארץ ליסרך שתקבל מוסר בל יעלה על רוחך כי תצטרך אמצעי בינך לבינו ית' שהרי מן השמים מדבר בך בלי אמצעי. והוא ענין מז"ל הזכרנוהו למעלה שעל מאמר ישראל רצוננו לראות מלכנו ולשמוע מפיו אמרו וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שהיו עתידים לעשות את העגל אמר אם לא אתראה ואשמיעם קולי יהיה להם פ"פ כו' וזהו מן השמים השמיעך כו' ליסרך בל תעשה עגל כי מעל השמים היה הקול יוצא כי שם עיקר שכינה ועל כל זה ועל הארץ הראך את אשו הגדולה וראית והכרת כי קולו ית' היוצא מן השמים היה משתלשל ובא אליך מתוך האש שעל הארץ הנה כי לא יעצרנו הגשם להשגיח ולהיות גם על הארץ מתחת כאחת:

5עוד יתכן באו' מן השמים השמיעו כו' שיאמר כמז"ל במדרש חזית כי כל דבור ודבור שהיה יוצא מפי הקב"ה היה מדבר עם כל אחד ואחד ואומר לו מקבלני את עליך כך וכך מצות יש בי כו' וזה יאמר מן השמים השמיעך את קולו ליסרך בל תעשה ע"ג אשר ידע אלהים שתעשה כענין מז"ל אתה רואה ראיה אחת ואני רואה ב' ראיות כי בצאתם ממצרים יעשו עגל בחורב. על כן מן השמים השמיעך את קולו ליסרך לאמר לך אנכי ה' כו' לכן לא יהיה כו' לא תעשה לך פסל כו' שעל שיקבלו מוסר לא מנע מהם כח לשמוע ב' דברות אלה מפי הגבורה. ואחר כך ודבריו שהם מה שהיה כל דבור ודבור הולך ומדבר בך אותם דבריו שדברו בך שמעת מתוך האש היא האש הגדולה וגם על פי דרך זה הוא על המכוון הקודם בשעור הכתובים:

6עוד יתכן בפסוק זה כי אמר אתה הראת את כבודך כביכול לדעת ב' דברים. א' כי ה' הוא האלהים כי שם דין ושם רחמים א' הם. שנית הודיעך כי אין עוד מלבדו ושמא תאמרו אדרבה מאשר הראנו בסיני בבחינת רחמים הפך אשר ראוהו על הים יפקפקו באחדות המדות לז"א מה שהראך כי ה' האלהים הוא שמן השמים השמיעך את קולו ליסרך בל יעלה על רוחך כי אשר ראית אותו על הים כאיש מלחמה ועתה כמלמד תורה אל יעלה על רוחך כי שתי רשויות יש חלילה אחד פועל דין והוא שראית על הים ואחד פועל רחמים והוא שראית בסיני. כי דע לך כי אנכי ה' אלהיך שהוא שני המדות יחד כי אני הוא אשר הוצאתיך מארץ מצרים וראיתני כגבור בעל דין ועתה אני עושה ממה שאני מתראה בבחינת רחמים. ואשר אמרתי שהיה ג"כ לדעת כי אין עוד מלבדו הוא כי אל יעלה על רוחך כי לרוממותו אין שייכות בארץ תלילה על כן ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ולא עצרה הגשם אשר לארץ. ושמא תאמר הלא הי' מקום לחלוק ולומר אולי אותה האש אשר על הארץ הוא כח אלוה אשר לו שייכות בארץ היא. ולא אשו של אלהי השמים. לזה אמר ודבריו שמעת כו' כי דבריו של אלהי השמים אשר הראת כשפתח הרקיעים כמשז"ל שמעת אותם משתלשלים מתוך האש הגדולה אשר ראית על הארץ. הנה אין עוד מלבדו כי אין עכירות הארץ מונעת השגחתו ועין בעין ראית שבת אלהים גם יחד בשמים ובארץ מקשר ומשלשל דבורו דרך העולמות על הארץ מתחת ואין זולתו: