תורת משה - אלשיך, דברים ז:יז

1כי תאמר בלבבך כו'. ראוי לשים לב. (א) כי לומר לא תירא מהם מה ענין הקדמה זו כי תאמר בלבבך כי מבלי אמור בלבבם כך יצדק לומר אל תירא מהם ויותר היה צודק לומר כי תראה גוים רבים ממך לא תירא מהם. (ב) כי מהראוי יאמר אל תאמר בלבבך ולא לשון כי תאמר. (ג) אומר זכור תזכור מה הוא כפל הזכיר' הזאת. (ד) אומר לפרעה ולכל מצרים למה חילקם לשנים ולא אמר למצרים ובכללם יהי' פרעה. (ה) למה מפרט כל סוגי נסים ונפלאות אשר עשה ה' באומר המסות הגדולות כו'. (ו) אומר אשר הוציאך ה' כי מי לא ידע כי מה שעשה ה' לפרעה ולמצרים בהוציאו אותם היה. (ז) אומר כן יעשה ה' כו' כי הלא לא מצינו עשה ה' כל סוגי מסות ואותות ומופתים כו' הנאמרים פה בכיבוש הארץ רק שהיה בעזרתם להצליחם. (ח) אומר וגם את הצרעה כו' כי אחר אומר שיעשו להם הוא ית' ככל אשר עשה במצרים במה נחשב מה שגם את הצרעה ישלח ה' שיהיה זה תוספת על הקודם. (ט) אומר לא תערוץ מפניהם כו' כי הלא זה בכלל לא תירא מהם ולמה חזר לאמור בשינוי לשון ולמה לא סמך אותם יחד לומר למעלה לא תירא מהם ולא תערוץ מפניהם. (י) כי כבר נתקן באומר זכור תזכור את אשר עשה ה' והתיקון ההוא יועיל גם לזה. (יא) למה בזה אמר לשון טענה לבל יערץ על כי ה' אלהיך בקרבך כו' ולמעלה על אומר לא תירא לא נתן טעם זה. (יב) ונשל ה' כו' מעט מעט כו' כי היתכן כי מי שיפיל חתת ישראל על כל העמים לא יפול גם חתת' על חיות השדה והלא נהפוך הוא כי יותר ראוי תפול חתתם על החיות כמקרא שכתוב ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה. (יג) אומר ונתנם ה' כו' שמורה שגם את כולם או רובם יתן יחד לפניהם ואיך חזר מאשר אמר מעט מעט. (יד) אומר ונתן מלכיהם בידך כי הנה בכלל אומר ונתנם כו' הוא גם מלכיהם. (טו) אומר ולא תביא תועבה כו' כי בכלל מה שלא יקחם לו הוא שלא יביאם לביתו. (טז) מה המה שני כפלי שקוץ ושני כפלי תועבה. (יז) למה ייחס הדבר אל החרם ואיזה שייכות יש לחרם בדבר זה:

2אמנם הנה כאשר מצוה גוררת מצוה כן עבירה גוררת עבירה והנה אמר למעלה והיה עקב תשמעון כו' ששכר מצות השמיעה אשר תשמעון יגרום ויגרור לכם שושמרתם ועשיתם. ע"ד זה אמר עתה כאשר תאמר בלבבך שתתחיל לחטא לחשוב מחשבה בהעדר בטחון בצד מה שתאמר בלבבך ע"י יצרך הרע הנכלל בלשון לבב. רבים הגוים האלה ממני ועדיין לא מיראה פן יוכלו לך תאמר כך על טורח יגיעך שתאמר איכה אוכל להורישם שיהיו עליך לטורח ואפי' לא תחלוט גיזרה לומר לא אוכל להורישם כ"א כמצטער לדעת איך תורישם. הנה מהעדר בטחון הלז תבא ליירא מהם. על כן אנכי מצוך ואומר לא תירא מהם כי תעשה באופן שהעבירה ההיא לא תגרור לך גם את זאת ומה תעשה לבל תירא מהם הלא הוא זכור תזכור והוא כי הנה אשר אמרתי כי תאמר בלבבך כו' לא אמרתי שתאמר כך בלבבך רק בשעה שיהיו העמים רבים ההם מונחים לפניך במחניהם כאומר רבים הגוים האלה שלא יצדק אומר האלה כי אם בהיותם לפניך. לכן עשה זאת איפה והוא זכור תזכור והוא כי לא תייחל לזכור אשר עשה ה' לכם בצאתכם ממצרים כשיהיו מחנה העמים לפניך שמא אז מרוב ההתפעלות לא תזכיר דבר. אך מעתה טרם תעבור את הירדן תשיב לבך אל זכירת הגבורות והתשועות אשר עשה לכם ה' במצרים ומאשר תהיה הזכירה ההיא שקיעה בלבך להיות בטחונו ית' מושרש בך ועל בטחון זה אתה עובר את הירדן להלחם ע"י כן ודאי שגם אז בהיות אויביך לפניך תזכור יציאתך ממצרים ולא ירך לבך. וזה אמר זכור תזכור לומר זכור מעתה ועל ידי כן תזכור בעת ראיתך את הגוים ההם לפניך. ושמא תאמר אילו אשר עשה ה' אז לא למעני עשה רק על דבר כבוד שמו יתב' אשר חילל פרעה באומר מי ה' לא ידעתי את ה' מה שאין כן עתה כי אין דבר רק הטיבו אותנו ואולי לא לנו יעשה כאשר עשה אז לז"א תזכור את אשר עשה ה' שהיה להיותו אלהיך ולא על כבוד שמי. והראי' שהי' לפרעה ולכל מצרים ואלו היה על דבר כבוד שמו בלבד מה לו יתברך עם כל מצרים ותהי נא ידו יתברך בפרעה בלבד אשר חטא לו יתברך ולא על כל מצרים אך אין זה כי אם על ישראל. ומה גם במשז"ל כי שלשה חדשים הורידו את פרעה מכסאו המצריים על שלא היה מסכים לשעבד את ישראל וכשהודה להם הקימוהו וזהו ויקם מלך חדש כו' וכן הוא אומר וירעו אותנו המצרים ויענינו כו'. וגם בזה אפשר היה כפל אומר זכור תזכור שהיא אם תזכור אשר עשה לפרעה תזכור גם אשר עשה לכל מצרים והביטה וראה כי מאז היתה הכונה אלהות להראותך גבורות ה' למען יהי' לבך נכון בטוח כי כן יעשה הוא יתב' לכל אויביך כי הלא זכור נא המסות הגדולות כו' והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה ויהי' כל אלה להוציאך ולמה הוצרך הוא יתברך כל סוגי נסים אלו ובקטן שבהם היה מספיק להוציא אתכם משם כי אם לא היה משיב דם מכת היאור עד ישלחו את ישראל היו משלחם כי הלא זולת השתים גם לא יכלו המצרים לאכול לחם אם תתמיד מכת הדם כי מן היאור ההוא ישקו כל שדותיהם ואיככה הארץ תתן יבולה על ידי השקאת הדם וכן בכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצרים במצרים היה די בה להוציא את עמו משם אם לא יסירנה עד ישלחום. ואם כן איפה על מה זה היתה כל החרדה ורבוי המסות הגדולות והאותות כו' אם לא למען הראותך כי כן יעשה ה' לכל הממלכות אשר אתה עובר ולכל אשר אתה ירא מהם כי כן אהבך ה' אלהיך. וזהו שעור הכתוב המסות הגדולות והאותות והמופתים והיד החזקה והזרוע הנטויה ויהיו כל אלה אשר בהן הוציאך ה' כלומר ולמה על ההוצאה היה צריך כל כך ואחת היתה מספקת אך אין זה כי אם על כי כן יעשה ה' את כל העמים אשר אתה ירא מפניהם כי על ידי כל הנוראות ההם יהיה נכון לבך בטוח מוראת שבעה גוים האלה מק"ו ומה אם להוציאנו בלבד עשה את כל הנוראות מה יעשה להצילנו ממבקשי נפשנו ולתת לנו את ארצם כאשר נשבע לאבותינו וזהו אשר הוציאך כו' כן יעשה כו'. גם על דבר זה יכוון באומר אשר הוציאך ה' אלהיך לומר כי מכל הנפלאות הנזכרים לא היה צריך אך גם אחד כי הלא השכינה היתה יוצאת עמך וה' הולך לפניך ואיככה ירים איש מהמצרים את ידו ואת רגלו ולא תפול חתת ה' עליו וזהו אשר הוציאך ה' אלהיך ואם כן מה צורך היה אל כל המסות הגדולות והאותות כו' אך אין זה רק למען תדע כי כן יעשה ה' כו' באופן שעל ידי כן אשר תזכור לא תירא מהם. ואל יעלה כל רוחך ממאמרי זה כי כל הנוראות האלה צריך לשתוכל לגוים ההם מעוצם כחם כי הלא אפי' בבריות קלות יכול הוא ית' לאבדם כי הלא וגם את הצרעה ישלח ה' בם עד אבוד הנשארים כו' באופן כי איו מעצור לה' להושיע אפילו על יד בריה קלה וגם את כלם היה יכול הוא ית' לאבד על יד הצרעה ודומה לה. כי אם שלמען כבוד עמו ישראל יעשה על יד עצמו ית' ולא ישלח הצרעה רק לנסתרים מפניך וזהו וגם את הצרעה כו':