תורת משה - אלשיך, דברים ז:כא
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 7:21
Open in the reader →1לא תערוץ מפניהם כו'. אמר הנה שלשה הדרגות הן. אחד שגם שלא תירא מהם תהרהר ותאמר בלבך רבים הגוים האלה כו' איכה אוכל להורישם שיהיו עלי לטורח. ב' נמשכת מזאת והוא כי מזו תבא ליירא מהם אך עדיין לא תערוץ ותכנע מפניהם. אך מהב' תבא אל הג' לערוץ מפניהם ואמר כי תאמר בלבבך רבים כו' השמר פן תבא אל הב' והזהר לא תירא מהם והוא כי על ידי כי זכור תזכור על ידי כן לא תערוץ כו' שהיא הג' והנני מצוך לא תערוץ מפניהם. ולבל תערוץ הביטה וראה שתי טענות. אחד כי ה' אלהיך בקרבך ואם כן כאשר חתת מפניהם נמצאת ח"ו מכניע את מה שבקרבך מפניהם. ב' כי יותר ראוי תפול חתת ה' שבקרבך עליהם מאשר תפול חתת הגוים האלה עליך וזהו אל גדול ונורא שעם היותו בקרבך קדוש אל גדול הוא להיטיב לך להתנהג עמך במדת חסד שהוא בחינת אל גדול עכ"ז גם הוא להטיל מורא על שכנגדך וז"א ונורא כי הוא ית' פועל ב' הפכים כאחד וא"כ למה תערוץ מפני אשר מי שבקרבך מטיל מורא עליהם ויחתו מלפניו וזהו אל גדול ונורא. כי הנה דע לך כ"א כה תעשה שתערוץ מפניהם לא יעשה לך ה' כמסות הגדולות כו' אשר עשה לפרעה ולכל מצרים כאשר אמרתי לך כ"א ונשל ה' אלהיך מפניך מעט מעט אך לא את כלם כאחד שלא יתן בלבם יבאו מתחלה יחד כלם לכלותם מהר כ"א מעט מעט כאשר היה כי היחלו ביריחו בלבד ואח"כ את העי כי לא תוכל לכלותם מהר פן תרבה עליך חית השדה בעון אשר פרצת וחתת מפניהם. שאל"כ בלי עון מוראכם וחתכם יהיה על כל חית השדה. אך אחר שאחל לתת לפניך מעט מעט שהוא את יריחו ועוד מעט את העי אחרי כן שנעשה משפט בעכן וראו ישראל ולקחו מוסר ושבו עד ה' ויאמץ לבם נתנם ה' יחד ועל העת ההיא אמר ונתנם ה' אלהיך לפניך עמים רבים ומלכיהם והמם מהומה גדולה שהוא מה שאחר מלחמת העי נאספו כל המלכים ההם ומן השמים היה כי ע"כ יעץ הוא יתב' את יהושע יעשה בערמה לכבוש את העי על ידי האורב עם היות שאין מעצר לה' להושיע מבלי מארבים אך ה' צבאות יעץ למען השגיא לגוים ההם שיתקבצו יחד להפילם כאחד ביד ישראל באומר כי עתה לא נצחו רק ע"י תחבולות טבעיות באופן שאין מלחמתם מתייחסת אל ה' איש מלחמה רק לאנשים וע"כ ערבו אל לבם לעשות גם הם הכנה טבעית שהוא להתאסף מלכים גדולים וכן רבים. וזהו שאחר מלחמת העי אמר ויהי כשמוע כל המלכים כו' ויתקבצו יחדו להלחם כו' ואז והמם מהומה גדולה והוא האמור שם במלחמה ההוא ויהומם ה' לפני ישראל וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים כו' עד השמידך אותם ואח"כ ונתן מלכיהם בידך כו' והוא מאמר הכתוב שם ויהי ככלות יהושע ובנ"י להכותם מכה גדולה מאד עד תומם כו' ויאמר יהושע פתחו את פי המערה והוציאו אלי את חמשת המלכים כו' ומאז היתה חתת ה' על כל השאר וזה אמר פה לא יתיצב איש בפניך כו'. ואמר הנה אמרתי כי בראשונה ונשל ה' מעט מעט שהוא תחלה יריחו לבדה ואחרי כן העי לבדה ואח"כ ונתנם ה' עמים רבים וה' מלכים גדולים והמם כו'. אך בזאת יהיה מה שונתנם ביחד אחר המעט הא' אם פסילי אלהיהם תשרפון באש מהמעט הא'. ולא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך כו' וגם לא תביא תועבה אל ביתך כענין עכן שמעל בחרם והוא כמשז"ל כי מה שמעל עכן היה אדרת שנער שעל ע"ג למסך והמאתים שקלים כסף ולשון הזהב היו תקרובת ע"ג כי חמד כסף וזהב עליהם ולקח לו והביא אל ביתו והטמין בתוך האהל וזהו ולא תביא תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו שקץ תשקצנו על היותו עבודת גלולים תשקצנו יותר כי תעשנו ע"ג של ישראל שאין לה ביטול ותעב תתעבנו כי חרם הוא כי גם מעל בחרם. ושעור הכתוב ונשל ה' מעט מעט ואח"כ ונתנם יחד והמם כו' וזהו יהיה אם פסילי המעט הראשון אשר נותן לך בראשונה תשרפון באש ולא תחמוד כסף וזהב שעל הפסילים אפילו לא יהיה חרם בדבר כי אם חמדה שולקחת לך וגם לא תביא תועבה אל ביתך נוסף על עון החרם שוהיית חרם כמוהו כ"א על החלוקה הא' שקץ תשקצנו שנוסף על היותו ע"ג תשקצנו אז יותר שתעשנו ע"ג של ישראל על אשר בה חרם תעב להיותו תקרובת ע"ג וגם תתעבנו על כי חרם הוא וע"כ יצא הקצף על דבר עכן ויפלו בנופלים עד שנתקן ואח"כ נתקיים ענין מקרא שכתוב ונתנם ה' כו' והמם מהומה כו' ונתן מלכיהם כו' כמדובר. והיה לישראל בכיבוש הסדר הזה האמור מפסוק ונשל ה' כו' והלאה ולא האמור למעלה כי כאשר עשה לפרעה ולכל מצרים כן יעשה ה' לכל העמים כו' המסות הגדולות כו' הוא כי ענין ההיא היה אם לא תפול עליהם גם מורא העמים כמפורש אך הסדר הזה האחרון מפסוק ונשל כו' הוא בהיות עליהם צד מורא ויערצו בצד מה כאשר היה על כן להקנות בנו בטחון והעדר יראה היחל במעט ומאגר ראו קנו לב אמיץ ואז נתנם ה' לפניהם ויהמם ויתן מלכיהם בידם כמדובר: