תורת משה - אלשיך, דברים ז:ו
תורת משה - אלשיך · Alshekh on Torah, Deuteronomy 7:6
Open in the reader →1כי עם קדוש אתה כו'. אמר הלא אמרתי לך שהוא יתברך יחרים את השבעה גוים מפניך וגם אתה תבער מזבחותם ופסילי אלהיהם והלא תאמר נא ישראל לא ימנע אם בחרת בנו כו' ואם לא בחרת בנו ועדיין אפש' שאם לא נעשה רצונך תחליפנו באומה אחרת ותגעל בנו הלא הוא דבר שלא בכבודך חלילה כי נשמותינו חלק אלוה ממעל והלא נח לישראל שלא נבראו לבא לסכנת חיות נפשותם הקדושות עדי אובד על ידי הבחירה החפשית בידנו כמאמרך שנשמר פן נעבוד ע"ג. ע"כ הנני מודיע כי הן אמת הוא כי עם קדוש אתה לה' אלהיך כי לו אתם חלק אלוה ממעל ולא תתעתדו להחליף באחרת כי הנה בחר ה' כבר בכם ושמא תאמרו הנה סוף סוף אם לה' אנחנו כי חלקי ה' אמרה נפשנו הלא טוב טוב הי' לחלק אלוה ממעל לישאר למעלה בהיכלי מלכו של עולם ולא לשלחה פה בקרב איש חרש מחרשי אדמה בסכנה איבוד ע"י הבחירה. ועוד שאם כ"כ החשיבנו ית' כי לו אנחנו חלק ממנו יגעל ביתר האומת. לז"א על הא' להיות לו לעם סגולה שהוא כי רצה יתברך לצרף את ישראל כצרוף את הכסף עוד יהיו כסגולת מלכים שהיא כסף וזהב מזוקק מכל סיג וזה יהי' לנפש כהתם גלגוליה ושלמות תיקוניה ע"י מעשים הטובים כי אז תעלה אל גדר הקרא סגולה מה שאין כן טרם בואה לעולם. וגם החומר יעלה גם הוא לעתיד כמאמרו ית' ביד מלאכי והיו לי לעם יום אשר אני עושה סגולה כי על ידי מצות ה' שניתני לצרף בהם את ישראל יצטרפו ויתלבנו עד היות הנפש סגולה נתונה באוצר כי מעת סילוקה מהעולם תקרא נתונה באוצר כסגולת מלכים. וגם החומר לע"ל. ועל הב' שמאז היה לו ית' לגעול ביתר גוים ולסלקם לז"א מכל העמים אשר על פני האדמה לומר כי היות ישראל נעשים סגולה הוא נמשך כו' שעל ידם מצרף הוא ית' את ישראל והוא ענין מה שאברהם בירר את הגליות והוא מאמר ר"י בס' הזוהר פרשת יתרו כי מה שבירר אברהם את הגליות הוא שע"י מה שהצרו לישראל ישובו בתשובה ועל כן הוצרך היות אומות העולם עד הסוף עד יום שהנביא דבר והיו לי ליום אשר אני עושה סגולה. והוא מז"ל על וירד העיט על הפגרים כו' כי העיט הוא דוד שבקש לכלות את כל האומות לגמרי ולא הניחו אברהם כי אם וישב אותם אברם שכונתם הוא שמה שבירר אברהם את הגליות לצרף את ישראל עיכב בית דוד וזה יאמר מכל העמים וש"ת כי אולי לא רבים יהיו כי אם אחד מעיר ושנים ממשפחה נשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לז"א לא מרבכם חשק ה' כו' לומר אינו כמלכי הארץ שמלכותם תלויה ברוב עם כי הוא יתברך לא מרבכם חשק בכם בהפילו גורלות על ע' אומות ועל ישראל בדור הפלגה ויבחר בכם אחרי כן במצרים שהייתם רבים. כי הלא אתם המעט מכל העמים והוא כי הנה כאשר בסנהדרין היו ע"א כן האומות ע"א ועל כן נחלקו האומות במספר ההוא לדעת רז"ל בפרקי דרבי אליעזר שאמרו שהושיב הקב"ה ע' סנהדרין לדון את דור הפלגה ועמו יתברך היו ע"א כן האומות ע"א ועל כן אחרי כן חילקם לע' המלאכים ההם והוא יתברך לקח לו את ישראל וזה יאמר כי אתם המעט ולא אמר מעט לומר הנה הגוים הם ז' עשרות ואותו המעט שהוא האחד על הע' אתם הוא. שבכם נשלמים הע"א ואלו הייתי מביט אל הרבוי למה לא לקחתי א' מהעשרות ההם או כלם כ"א המעט העודף על הע'. אם לא שאין רצוני ברבוי רק בטוב אף כי מעט הכמות יהי'. ושמא תאמרו אם עדיין לא היינו סגולה לפניך כ"א שאמרת שנתעתד להיות סגולה לעתיד א"כ איפה למה חרדת אלינו את כל החרדה ההיא במצרים להוציאנו ביד חזקה ובאותות ובמופתים גדולים ההם. לז"א כי מאהבת ה' כו' לומר שני דברים נצטרפו אחד שייכות אשר לנפשותיכם עמו ית' וזהו כי מאהבת ה' את עמו שהוא על בחי' השווי כי אין האהבה מתהוית רק בין השוים. ב' ומשמרו את השבועה כו'. אך לעתיד צריך מירוק וצירוף עד יהיו סגולה מכל העמים כמדובר באופן שאומר מאהבת ה' אתכם לא בצדקתם הוא כ"א על בחינת הצד השוה שבינו יתברך ובין בנ"י מפאת נפשותם וע"כ הוצרכה שמירת השבועה כאמור: