תורת משה - אלשיך, דברים ח:א

1כל המצוה כו'. ראוי לשים לב. א' אל אומרו כל המצוה ומהראוי יאמר כל המצות. והנה במדרש אמרו שהוא ללמד על כל המתחיל במצוה שאומרים לו גמור וזה אמר כל המצוה כלומר כלה ולא מקצתה תשמרון לעשות. ועל פי דרכם זה יתכן בא ללמדנו ג' למודים טובים. אחד לגמור את המצוה. ועוד למוד ב' והוא שמה שאפשר להרבות עושים את המצוה יעשה כי אינו דומה מרובים העושים את המצוה למועטים וז"א אשר אנכי מצוך היום לשון יחיד שהוא לכל אחד על כל זה בבא אל הפועל תרבה רעים וז"א תשמרון לעשות ל' רבים. לימוד ג' והיא כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וזהו כל המצוה שהיא פסילי אלהיהם כו' עם שאין זה רק אחר בא אל הארץ מעתה תשמרון לעשות שהוא תשמרו בלבבכם לעשות אחרי כן שמעתה המחשבה תחשב לזכות שעל ידי כן תזכו לירש הארץ כי ובאתם וירשתם. ולעומת הדבר האחד שהוא לגמור כל המצוה על ידי כן תחיון שגם הוא ית' כל מספר ימיך ימלא ויגמור. ועל מה שתרבה עמך עושים את המצוה גם ה' יגמור וירבה לך שנים וזהו ורביתם. ועל מה שבמחשבה תגמרו לעשות בלב. כי בלי מעשה מלחמה תירשו כי ובאתם וירשתם כי בבואכם במחשבה לכבוש במצות ה' מיד וירשתם. וזה ע"ד רז"ל שאומר כל המצוה בא ללמד על גומרה. ועוד נשקיף ונראה דרך ישכון אור לפי פשט המקרא. ועוד איזה ייחס הוא השכר הנאמר בכתוב למען תחיון כו' אל המצוה אשר ידבר בה. ועוד אומר תשמרון לעשות ולא אמר תעשו. ועוד אומר וזכרת את כל הדרך כו' מה ענין אומר זה אל הקודם. עוד לנסותך לדעת את אשר בלבבך כו' כי היתכן יצטרך הוא ית' לנסות או לדעת את אשר בלבב אנוש. ועוד בפרשה שאחריו ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו' כי הוא ענין בלתי מקושר אל כל הקודם. וכן פרשה שאחריו שמלתך כו' בלתי מקושר אל הקודם ומשולל הבנה אצל המאוחר כי על כל הטובה הזאת שאמר שמלתך לא בלתה כו' הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש כו' כי טובות הנה המה ולא ייסורין וכל כי האי ריתחא לירתח רחמנא עלן:

2אמנם אחשבה כי כהתימו לצוות על אבדן הע"ג בא ויאמר אשר ימשך אלינו בזכות והוא בשום לב אל אומר פסילי אלהיהם כו' כי מהראוי יאמר פסיליהם או אלהיהם או אליליהם וכיוצא משמות הבעלים ולא פסילי אלהיהם אך הנה אין ספק כי בימים ההם כל עובדי פסל המתהללים באלילים לא היה עם לבבם אל עץ ואבן דומם כי אם אל הוברי השמים וכסיליהם כוכבים ומזלות או משרתי עליון אליהם גוים ידרשו ואלהיהם המה ברשבם כי כח ואל למו להשפיע עליהם אלא שיעשו בתבונה עצבים מעשה חרשים תמונת כל דבר אשר בשמים ממעל אשר הם זונים אחריהם וישתחוו אל תמונתם תמורתם כמאמר הכתוב כל תמונה אשר בשמים ממעל. והוא אומר פה פסילי אלהיהם שהם פסילים של אלהיהם אשר הם דוגמתם. והנה היה פחד מאיש שוגה ומפתי בל יעבר פיו הוללות רעה לומר הלא צויתני ה' להשמיד ולאבד פסילי אלהי העמים אשר הם דוגמת מזלות השמים והלא תחת זאת ימעטו וישוחו המזלות אשר אשרוף דוגמתם בארץ העשוייה בחרפת עושיהם מהריק עלי ברכה המתייחסת אל כל מזל אשר אאבד דוגמתו. ע"כ אמר אל ישיאך לבך הרע הזה כי דע איפה כי נהפוך הוא ואדרבה עיניך תראה ותשפוט כי הן לא בידם טובה להריק ברכה ולהניח ברכה אל בית דורשם כי אינם זולתי כלים וצנורות להריק לאשר טוב בעיני היוצר ית'. כי הלא הדברים המיוחדים אל המזל הנה הנם חיי בני ומזוני והנה אשכילך בינה כי הלא כל המצות בשלימות אשר אנכי מצוך כעת שהיא פסילי אלהיהן תשרפון כו' אשר בזה תכניע המזלות אשר אלה דוגמתן שהיה הדעת ההמוני גוזר כי הדברים התלויים במזל הם בני חיי ומזוני תעזב מהם. והיה להם טענות לחשוב מחשבה רעה זו לייחס טוב העה"ז אל המערכות וליירא מהן באבדן את דוגמתן. (א) כי הלא במדבר אחר עון המרגלים ויאשמו כל אשר מבן כ' שנה ומעלה ואת כל אשר עדן לא היו בני כ' הניעם במדבר ארבעים שנה מעונים בכל הדרך ההוא והם היו צדיקים ולמה בלי עון נשארו נעים במדבר כי השארותם שם היסבה קצת אשמות שנתגרשו למו באריכות טלטולם שם. ואם נאמר שהוא דרך נסיון לנסותם במדבר לא יתכן כי הלא אין הקב"ה מנסה אלא את הצדיקים אשר ידע יעמדו בנסיון כמז"ל ע"פ ה' צדיק יבחן מה שאין כן הדור ההוא כי לא עמדו בנסיון. טענה ב' כי הלא התורה והמצות היא רוחנית והראוי ימשך מהם הוא שפע רוחני ואושר הע"ה אך טובות העה"ז הגשמית הלא יצדק יבא כל השפע מעולם הגלגלים הגשמי ובזה יסכימו ויאמרו כי כל טוב העה"ז תחת המזל וע"כ יתחמץ לבבם מהשחתת שרוף וכלה את פסילי אלהי העמים הם דוגמת הוברי השמים וכסיליהם פן יגרע שפע מערכות השמים מהם. ע"כ אמר דע איפה כי נהפוך הוא כי אדרבה ע"י עשותכם כל המצוה הזאת בשלמות לאבד דוגמת מזלותיהם אז תזכו להפלגת ג' הדברים המיוחדים אל המזל והם חיי בני ומזוני. ועל הא' אמר למען תחיו הרי חיי ורביתם הרי בני וירשתם את הארץ כו' הרי מזוני כי ארץ אשר היא זבת חלב ודבש אין לך מזוני רבים ונכבדים מהם. ולבל תתמו על החפץ אמר אשר נשבע ה' לאבותיכם והוא כנודע כי שבועות האבות הנה היתה באל שדי כפרש"י ז"ל בפ' וארא ע"פ וארא אל אברהם כו' באל שדי שהטעם אצלי הוא לומר אל תפול חתת מערכות השמים עליהם פן יעכבום מלכבוש הארץ ומלאכול פריה וטובה כעולה על לב פרעה באומר כי רעה נגד פניכם וכיוצא בזה כי הלא אני אל שדי השודד מערכות השמים וכסיליהם וזהו אשר נשבע כו' לומר כענין השבועה אשר לכולן היה באל שדי. ולא בלבד אקבע לכם השכר הזה בעשותכם המצוה כי אם מעת תשמרון בלבכם לעשותם שהוא מעתה טרם תכנסו לארץ וזהו תשמרון לעשות כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' במעמד שלשה הדברים המיוחדים אל המזל עם עשות דבר המורה הכנעתו אל המזל כמדובר. והוא מאמרינו ע"פ החודש הזה לכם ראש חדשים כי אם הכניע את מזל טלה בשחיטת הפסח אשר המזל ההוא הוא המושל בחדש ניסן והיה דעתכם אפשרי לגזור כי ימעט בחדש ההוא הוא חודש ניסן הצלחה וברכה מלבא בכם והוא נגדכם כי אדרבה החדש הזה לכם ראש חדשים כו' כמפורש שם בס"ד. והנה שלשה הדברים האלה אשר ידיעתי לך הכוללים כל עיקר טובות העה"ז שמע בקולי איעצך ויתחזקו ויתמידו לך. הלא היא כי וזכרת את כל הדרך כו' הוא כל העוני אשר התענו והענין במה שנזכיר מאמר התנא א"ר יונתן כל המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני עכ"ל. והוא בשום שכל והבין. (א) באומר סופו לקיימה מעוני כי הלא אין מספר לשלמים וכן רבים קיימו את התורה מעוני כר' חנינא בן דוסא ור' אלעזר בן פדת ודומיהם ולא היה סופם לקיימה מעושר ומתוך עניו' מתו. (ב) כאשר דבר על המקיים את התורה מעיני למה לא דבר גם על המבטלה מעוני וההיקש על אומר וכל המבטל את התורה מעושר כו' למה לא דבר על המקיים את התורה מעושר מה יהיה סופו אם הוא כי המבטלה מעוני לא יסור עניו ממנו וכן במקיים מעושר עמו תמות עשרו הלא כמה וכמה בטלוה מעוני והעשירו לרעתם כי משלם לשונאיו אל פניו וכמה קיימוה מעושר ונתרוששו לטובתם. (ג) באומרו וכל המבטל את התורה מעושר כו' כי כמה בטלה מעושר וארוחתם ארוחת תמיד בעושר וכבוד כל ימי חייו:

3אמנם לבא אל הביאור נקדים הקדמה הלא היא. כי באחד מב' דרכים מנסה הוא יתברך את האדם. (א) בעוני אם יסבול חרפת רעב וחוסר לחם ולא יקוץ. (ב) בעושר אם ישמן ויבעט או יכלכל דבריו במשפט. והן אמת כ"א יהיה נסיון העוני בכך מאזנים ונסיון העושר בכף שני איזה הדרך קשה מחברו הזה אי זה. הלא ימצא כי הגדול מחבירו הוא נסיון העושר כי הנה יותר יתעתד לחטא בעל חומר גאוה אשר יקנה עשיר בעשרו ויאבד דעתו מאשר יחטא עני בעניו כי הלא אז יכנע לבבו הערל. והוא מאמר שלמה בחכמתו רש ועושר אל תתן לי שהוא בל ינסנו באחד משני הנסיונות הנזכרים. ופירש הרעות המתרגשות מכל אחד מהנה. ואמר כי יחדו לא יהיו תמים. כי הראשונה והוא הריש אין רעתו כל כך רבה כרעת העושר כי הנה אשר הייתי מתעתד על ידי הריש הוא פן אורש וגנבתי ואעבור על לא תגנוב ומזה אל שבועת שקר כי יתבענו הנגנב בבית דין וזהו ותפשתי שם אלהי וגם זה לא יתרגש לי בהכרח ע"י הגניבה כי הלא כופר בכל פטור משבועת התורה ואני אכפור בגניבה כי שבועת היסת עדיין לא היתה בימי שלמה אך מה שאתעתד לעבור על השבועה הוא פן מכעס היותי נחשד בגנבות אקפוץ מעצמי ואשבע וזהו ותפשתי שם אלהי ולא אמר ונשבעתי בשם אלהי הנה שכל רעת הדלות איננה זולתי גניבה וספק שבועה. אך עדיין הוא יתברך אלהי יקרא וז"א שם אלהי. אמנם נסיון העושר לא כן הוא כי גדול כים שברו כי הלא פן אשבע וכחשתי ואמרתי מי ה' כי אגע באלהות חלילה עד בלתי הקרא אלהים אלהי. הנה כי גדול נסיון העושר מנסיון העוני וכן הוא אומר אני בחנתיך ולא בכסף צרפתיך בכור עוני כלומר כי על כן עמדת בנסיון. משא"כ אם בחנתיך בעושר. וטעם הדבר הוא כי איך לך דבר מכשיר את האדם כהכנעה. והנה אין ספק כי העוני הוא המביאו אלי' ימשך מזה כי טוב לגבר כי ישא עול עוני וייסורין בראשיתו למען יכנע לבבו כמאמר הכתוב טוב לגבר כי ישא עול כו' כי על ידי כן גם כי יעשירנו המלך הקדוש אחרי כן לא יירא מלבעוט בעשרו כי הלא אחר שהעוני הכניע לבבו לא תסור מעליו הכנעתו. משא"כ אשר תחלתו בעושר ונכסים כי הלא ישמן ויבעט עד כי גם כי יעני אח"כ לא תסיר מעליו אולתו וגאונו וגאותו אשר קנה בעשרו. וזה הדבר אשר דבר התנא באומר כל המקיים כו' לומר טוב לך כי תחשוק העוני בראשיתך כי הלא בקיימך התורה מעוני כי טבע העוני לקיים בו את התורה אז יכנע לבבך עד גדר כי גם אם תעשיר סופך לקיימה מעושר ולא תירא מבעיט' הנמשכת מהעושר כי אשר הכניעך העוני לא ימוט ממך. אמנם אם נהפוך יהיה כי תתעשר בתחלתך הלא תתעתד לבעוט ולבטל התורה כטבע העושר ורעת העושר רבה עד כי הלא גם תעני לא תקיים את התורה כי רב הוללות העושר אשר לא תסור גם בעוני כי הלא כל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני וע"כ לא תפש בחלוקו' זולת אלה כי אין הכונה רק לומר כי מה שטבע העוני לעשות מועיל גם כי יעשיר ומה שטבע העושר לקלקל כל כך יתחזק בבעליו שלא יתוקן גם כי יעני אחרי כן. ובזה נבא אל כונת הכתוב באומר וזכרת את כל הדרך כו' לומר הלא אמרתי לך שע"י המצות תחיון ורביתם וירשתם. דע איפה כי אין כל הדברים הללו אומרים כ"א במה שלא תשכח את כל העוני אשר התענית זה מ' שנה שע"י זכירת העוני לא תתגאה ולא תשמן ותבעט כאמור כי המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר. ונחזור אל הענין והוא כי אחר שהעוני וייסורין הם מכניעים לב האדם באדם עד שגם כי יעשיר לא יאבד בעשרו ע"כ טובה עצתי כי וזכרת את כל הדרך כו' כי ע"י זכירת הייסורין יכנע לבבך בל תתגאה ברוב טובך אחרי כן:

4והעולה על רוחך כי על ב' טענות תגזור אומר כי טובות העה"ז לא בקיום מצוה תלויים רק על המזל כפשט המאמר לאו בזכותא תליא מילתא לבלתי מבין הדבר כי הלא מה שהניעם הוא יתברך במדבר מ' שנה גם לבלתי חייבים על עון מרגלים בלי עון כי על כן יעלה על רוחכם כי ע"פ המזל היה כמאמר פרעה באומר ראו כי רעה נגד פניכם. והב' על כי תורה ומצות רוחנים ואין מבא לטובות העה"ז לבא על ידם. הסירו את רוע מחשבותיכם מנגד עיני. כי הא' והוא טרחכם במדבר הי' לנסותך לדעת כו' והוא כי דרך אנשים הטובים בלבותם לחשוב מחשבות ולדבר דבר לאמר הלא צדיקים אנחנו ואהבת ה' בלבנו ומי יתן יבחננו ה' וינסנו כי על משמרתנו נעמוד כי ידענו עם לבבנו כי נאמני ארץ לה' אלהינו אנחנו ויתכן כי נכון לבם באומרם. אך המה לא ידעו את רשעת יצרם הרע כי רע ומר הוא ובעת המבחן יפתה וגם יוכל. ומי לנו גדול מדוד המלך ע"ה כי בכל לבבו אמר לפניו יתברך בחנני ה' ונסני אך בהבחנו פתהו יצרו ויוכל והוא מאמרו לפניו יתברך באומרו בחנת לבי פקדת לילה כו' ככתוב אצלנו במקומו שאמר רבון העולמים הלא לא התלתי בך חלילה כי באמרי בחנני ה' לא היה עם לבבי לבלתי עמוד בנסיון. ולא קיימתי כי הלא בחנת לבי כי בכל לב אמרתי בחנני ה' כו' לעמוד בנסיון באמת. אך מה אעשה לך ומאז פקדת לילה הוא המלאך הממונה על ההריון הנקרא לילה כמ"ש ז"ל ע"פ והלילה אמר הורה גבר ואיך אעצור כח לבלתו בא אל בת שבע ואתה כבר פקדת לילה להביא ההריון אל הפועל. ולא עוד אלא שכאשר צרפתני בעת הפועל היתה כונתך לבל תמצא כי לא היו לי זמותי אם תמצא אם אין כי אם לדעת מ"ש שלא אעמוד בנסיון להביא אל הפועל מה שאמרת שלא תמצא. באופן שמחשבה טובה שהדרך לצרפה למעשה אפילו לא עבר פי ליחשב דבור ומה ליחשב למעשה עם שבחנת לבי במחשבה טובה כאמור. ואיך קרה לו דבר זה אם לא שטעה באיכות יצרו כי חשב יוכל לו בעת הנסיון וירא כי לא יכול לו והכיר איכות יצרו כי רע ומר באופן שאין לאיש לבטוח בכשרונו. וזה יאמר פה מה שעיניך על לא חמס שאמר שתזכור העוני אל תתמה לומר וכי כדי שיהי' לנו מה שנזכור אחרי כן עניתנו דע כי היה לנסותך לדעת את אשר בלבבך כו' שהוא כדי שתדע אתה בעצמך את אשר בלבבך כי אתה היית בוטח בעצמך בטוב לבך שלא תמוט לבך לעולם בעת אומר יתברך מי יתן והיה לבבם זה בעת מתן תורה כמאמר ז"ל כי על כן קראם כפוי טובת הש"י על שלא אמרו תן אתה כי בטחו בעצמם ולא ידעו כי צריכים עזר משדי. על כן ניסה הוא יתברך אותך כדי לדעת אתה את אשר בלבבך וראית כי לא עמדת כאשר בכמה עניינים לא עמדו בנסיון באותה שנה. ועל הטענה הב' והיא כי אין מהמצות רוחניות נמשך טוב העולם הזה רק מעולם הגלגלים הגשמי אמר ויענך וירעיבך כו' למען הודיעך כו' והוא בשום לב אל פסוק אומר ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כי לא ידעו מה הוא איך ידעו שמו ויקראוהו מן אם לא ידעו מה הוא וגם תחת מה האכילם ה' לחם מן השמים ולא המציא להם לחם מן הארץ כי לא יפלא ממנו כל דבר. אך כוונתו יתברך כמדובר אצלנו במקומו הלא הוא למען הודיעם מעלת התורה אלהית ואכותה בל יעלה על רוחם כי למה שהיא תורה מן השמים רוחנית אין לה מבוא להשפיע ולהיטיב רק אל הנפש אשר היא מאיכותה ויהי' כן לה אחר הפרד' מהגוף. אך לא אל הגוף בעוד האיש בעולם הזה כי גם הנפש לא תמלא ותקבל שפע ממנה עודנה מלבשת בחומר. ואם כן איפה יכרעו ויפולו ייעודי התורה שבפרשת בחוקותי ושל פרשת כי תבא הגשמיים פרי מעלליהם והנאת הגוף בקבר אשר שפתים דובבות למי שנאמרה שמועה מפיו ותחיית האדם מלובש בחומרו. על כן מה עשה הוא יתברך הראם באצבע כי כאשר בנוהג שבעולם הגוף אוכל מאכל גשמי ועל ידי כן הנפש מתקיימת בתוכו כן הנפש תאכל בעולם הזה מאכל רוחני הוא המן שמלאכי השרת נהנים ממנו ומה גם לספר הזוהר אשר הפליגו בעוצם רוממות רוחניותו ועל ידי כן יתקיים הגוף אשר בחברתו. ומה מתקו דברי רז"ל באומר לחם הנבלע באיברים כי הלא יקשה איזה הדרך יכנס בעצמות האיברים אך הוא כי למה שהוא מתקבל בנפש והנפש תחיה את כל האיברים כי אין אבר משולל כל מציאותו תיכון וחיצון מאיכות הנפש שאל"כ הוה נפסד. כן גם הוא מתפשט עמה כי אל כל מקום אשר יהי שמה הרוח ילך וממוצא דבר נסכים ונאמר כי כאשר המן הרוחני מדבק בנפש ואגבה יהנה הגוף כן התורה אלהית עם היותה רוחנית כי ע"כ יצאת מפי הגבורה תדבק בנפש ויהנה גם הגוף למען יאמינו בתורת ה' ואיכות מתן שכרה לגוף ונפש ולא ירפו ממנה על סכלם דבר זה. והוא מאמר הכתוב אצלנו כמבואר במקומו באומר הנני ממטיר לכם לחם כו' ולמען אנסנו כו' לומר הנני בעצמי ממטיר וגם הוא מן משמים שבהיות על ידי וגם בהיות מן השמים יורה כי רוחני הוא מאד ועכ"ז יהיה לחם סועד לבכם וזן אתכם וזה יהיה למען אנסנו הילך בתורתי כי במה שיראו כי המן הרוחני זן את החומר בהשתלשלות הנפש כן תורתי הרוחניות. ויהיה להם לנסיון אם יעשו ההיקש הזה ללכת בתורת ה'. ובגלל הדבר הזה המה ראו כן תמהו ויאמרו איש אל אחיו מן הוא כלומר הידוע כי רוחני הוא ואיך יזון את הגופים. ואומרת התורה הנה תמיהתם היתה על כי לא ידעו מה הוא שהוא כי רצה הקב"ה לזכותם שיראו נפלאות אל כי על ידי השתלשלות הנפש יזון הגוף. אז אמר להם משה הוא הלחם הזן וגם שאינו טבעי הוא אשר נתן ה' לכם לאכלה:

5ונבא אל הענין באומר ויענך וירעיבך כו' לומר הלא אמרתי לך כל המצוה כו' למען תחיו כו' אל יתחמץ לבבך לאמר איך מצוה הרוחניות תחיה את גוף עושיה החומרי וירבהו וכל יקר עושר טוב הארץ ישביעהו. כי הלא דע לך כי הנה ויענך בטורח הדרך וירעיבך בחוסר לחם ככלות פרוסת מצרים והנה דרך אשר אחד משני אלה לו יגיעת בשר מלכתו בדרך או חסר לחם הוא בריא כי אם יתנו לו מאכל דק לא יסעד לבו עד יתנו בשל מבושל בשר שמן ותרנגולת פטומה ויין ישן כי בהמה שמן חלקו ומחזיק את בשרו. משא"כ האוכל דבר דק כי תחת היותו מוסיף אומץ על ידו נהפוך הוא כי אדרבא הלא יתעלף. ומה גם אם המאכל היא רוחני הוא שלא יסעד את גופו היעף ויגע כ"א אדרבא ייעף ויגע ועל כל זה עם שויענך וירעיבך והאכילך את המן הרוחני הוא אשר לא ידעת רק מן גשמי הידוע שמשלשל בטבעו אך זה רוחני היה ולמה עשיתי כן ולא האכלתי אתכם מאכל גשמי המכלכל את הגוף ומסעדו ומשביעו הלא היה כי למען הודיעך כי לא על הלחם הגשמי לבדו יחיה האדם הגשמי כמוה ולא בדבר רוחני כ"א שעל כל מוצא פי ה' היא התורה והמצות אשר יצאו מפי ה' שהיא רוחניות עצמית יחיה האדם. כי ע"י המן תבין לאשוריך כי כאשר המן רוחני השביע וקיים את הגוף עודנו עיף ויגע ורעב כן על ידי התורה והמצות הרוחניים יחיה האדם המלובש בחומר ועוד לנו דרך אחרת בפסוק זה הלא הוא כי לא על הלחם במה שהוא לחם לבדו כלומר מצד עצמו יחיה ויזון האדם כי על כל מוצא פי ה' למה שיצא מפי ה' שיזון ע"כ יחיה ונזון בו האדם שאלו לא היה אומר ויזון לא היתה זנה וההיקש בשאר והוא מאמר ר' חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק. וזו תהיה כוונת מרע"ה באו' הוא הלחם אשר נתן ה' כו' כי הנה המה נבהלו באומר מן הוא ואיך יזון החומר המעונה ורעב והשיב מרע"ה הוא הלחם במה שיתן אותם לכם לאכלה כי הוא אמר לו יהי לחם ויזון וזה צודק במקרא אלא שהא' גם הוא נכון ונמשך אחר המקרא הקודמים: