תורת משה - אלשיך, דברים ח:יא

1השמר לך כו'. ראוי לשים לב. (א) כי אומר לבלתי שמור כו' הוא מיותר כי השוכח את ה' חלילה וודאי שלא ישמור מצותיו וחקיו ומשפטיו. (ב) כי מה שגרם השכחה את ה' שהוא אומר פן תאכל ושבעת כו' היה ראוי לאומר תחלה ויאמר השמר לך פן תאכל ושבעת ושכחת את ה' כו' לבלתי שמור מצותיו כו' וגם אומרו לבלתי שמור יראה בלתי צודק ומהראוי יהיה יאמר ולא תשמור כו'. (ג) אומרו פן תאכל ושבעת כי יראה כי אכול עד ישבע הוא דבר רע כי בו ירום לבבו כי היה ראוי לאכול ולא לשבעה והלא אדרבה למעלה אמר ואכלת ושבעת וברכת כו' ולא עוד אלא שאין חיוב ברכת מזון מן התורה רק לאשר אכל ושבע. (ד) אומר ובתים טובים תבנה וישבת כי הלא בשלמא היושב בבתים אשר לא בנה מתגאה יותר כאומרו למעלה ובתים מלאים כל טוב אשר לא בנית אך מה שאדם יגע ובונה אינו מתייהר בו. (ה) למה ייחד דברים אלו בקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב כו' מדברים אחרים כענין כרמים וזתים ודומיהם. (ו) אומר וכל אשר לך ירבה כי הלא בזה כולל כל הדברים הקודמים ולמה יפרט תחלה אחר שעתיד לכלול הכל. (ז) אחר שאמר שישכח מה שהוציאו הש"י מבית עבדים למה לא אמר ג"כ שהקיפם ענני כבוד והים הולך לפניהם יומם בעמוד ענן ולילה בעמוד אש. (ח) שתחת הזכירו שפע הטוב מזכיר הצער באומר המוליכך במדבר נחש שרף ועקרב וצמאון. (ט) אומר המאכילך מן כו' למען ענותך בו כי מי יתן והיה לנו הענוי ההוא כי ימטיר ה' לנו לחם מן השמים כי הלא כמו זר נחשב יקראנו ענוי. (י) או' ולמען נסותך מהו הנסיון ההוא. (יא) אומר להטיבך באחריתך מה צורך עתה לתת טעם אל הענוי לומר שהיה להטיב לו באחריתו. (יב) אומר כחי ועוצם ידי שיראה כפל ענין במלות שונות שהוא קושיא כפול. (יג) אומר וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח כו' כי הלא אחר שמה שמזהיר שלא ישכח הוא מה שה' הוציאו מארץ מצרים מבית עבדים זה היה ראוי לו' וזכרת את ה' אלהיך אשר הוציאך כו'. ועוד כי אין אומר וזכרת צודק רק בזכירת דבר שעבר ולא בהווה. (יד) אומרו והיה אם שכח תשכח למה כפל השכחה. (טו) כי בכלל אומרו ועבדת הוא והשתחוית להם. (טז) כפל אומרו אבד תאבדון. (יז) מה צורך אומרו כגוים אשר כו' הרי אמר תאבדון. (יט) אומרו עקב לא תשמעון כו' כי הלא הראוי יאמר עקב עבדתם אלהים אחרים:

2אמנם לבא אל הביאור נקדים ראשונה כי הנה זה דרכו של יצר הרע כי לא פעם א' יעקרנו מהיות צדיק חסיד ישר אל היות רשע גמור כ"א מעט מעט יגרשנו מהיות עובד האלהים אמת. קו לקו עד יביאנו עד עבוד אלהים אחרים. (ב) כי הנה גדול נסיון העושר מנסיון העוני כי העושר יהולל חכם ויחטיאנו לא כן העוני כי בו יכנע לבבו ולא במהרה ינתק מהיות בן העה"ב אל היותו יורש גיהנם וע"כ תחת זאת את אשר יאהב ה' יוכיח ויענהו טרם השפיע עליו טובה לבל ישמן ויבעט ברוב טובה ויהי' עדי אובד ע"כ יקדים לו עוני ימים ושנים עד יקנה הכנעת לבב ושפלות רוח באופן כי גם כי יעשירנו המלך הקדוש אחרי כן לא יגבה לבו כי עניו' אשר קדם לו הניחו נכנע ושפל רוח עד גדר שלא יעצר כח העושר לסור לבבו מאחרי ה' כמדובר כ"ז למעלה על מאמר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר:

3ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי לך אחר אהבה וליראה אותו הנני מפרש לך ממה תהיה ירא שהוא פן תבעט ברוב טובה וזהו השמר לך כו' לומר הלא ספרתי לך מטובת הארץ ושבע המינים שנשתבחה בה השמר לך כלומר לך להנאתך אני מצוך השמר ולא למעני כי אם חטאת מה תפעל בו יתברך והוא כי רוח טובה יטך מעל אלהיך. וזהו פן תשכח את ה' ולא בבת אחת כי אם מעט מעט כי ראשונה לא יהיה רק לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו והוא שלא תעשה המצות למה שהם מצותיו והמשפטים למה שהם משפטיו והחקים למה שהם חקיו רק לקבל פרס או מפני הרואים וכיוצא או בדרך אחרת. כי תחלה לא תגעל נפשך בכל התורה רק לבלתי שמור מצותיו כו' אשר אנכי מצוך היום שהם אשר לא שמעת בסיני שגם כל המצות זולת עשרת הדברים אשר שמעת מהם מפי הגבורה ומהם בהשתלשלות משה וזהו לבלתי שמור כו' אשר אנכי מצוך היום. ואחרי כן עוד מעט תרחק יותר והוא פן תאכל ושבעת שלא בלבד תשכחהו מלעשות מצותיו לשמור כ"א גם תתבטל מתורה ומצות ותלך אחר הנאות גופך שואכלת ושבעת לסעוד לבך ובתים טובים להנאת עיניך תבנה וישבת כלומר יושב ובטל מהתורה. ותראה שעם כ"ז בקרך וצאנך ירביון וכסף וזהב וכו' וכל אשר לך ירבה אז ורם לבבך באמור כי לא מן ה' היה זה כי הלא עזבת תורתו:

4או יאמר בזה והוא כי אין מייסר יצר לב האדם רע להחטיאו כאכילה ושתה כמאמר ז"ל כל מקום שמצינו אכילה ושתיה עושה רושם שנאמר וישבו לאכל לחם כו' מיד מכרו את יוסף וכן ויאכלו וישתו ויקומו לצחק. והוא כי הנפש והחומר שני נגדיים זה מצד היצר הטוב וזה מצד היצר הרע ועל כן כשזה נופל זה קם אם אדם הולך אל בית המדרש מצד הנפש אז החומר יותש כי על כן נקרא התורה תושיה כמפורש אצלנו בביאור ספר משלי וגם היצר הרע שבצדו אם אבן הוא נמוח אם ברזל הוא מתפוצץ. ובגלל הדבר הזה האוכל ושבע בעצם ומפנק חומרו אז יחרץ יצרו הרע לעשות מעשהו. כי על כן רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל במדבר שהיה זן ומשביע את הנפש ולא את הגוף כי אם משפע הבא ממנו אל הנפש היה מתפשט אל החומר ונבלע חיוניתו באברים ומקיימה באופן שלא היה היצה"ר מתגאה בו כי לא היה משביע את החומר בעצם רק את הנפש הנגדיית אל היצר הרע אלא שהיה נזון גם החומר כמדובר. ובזה יאמר הנה באכלך מלחם הארץ שאינו כמן שלא היה משביעך ה"א את הנפש אך עתה ואכלת ושבעת כלומר אתה בעצמך שהוא הגוף ישבע והוא מקום להשים את היצר הרע כמדובר ואז ימשך לעשות עיקר מהעולם הזה כי ובתים טובים תבנה וישבת שהוא מקום לומר אלו היה שהייתי משתמש בבתים טובים אשר לא בניתי כרמים וזתים אשר לא נטעתי ובורות חצובים אשר לא חצבתי הי' מקום לומר כי הכל מאת ה' יתב' אשר נתן לי מאתו ובידו אך עתה הבתים אשר בניתי לי מחדש ידי עשתה בהשתדלותי. וגם תראה כי בהיותך יושב בבתים טובים אשר בנית אשר דרך הבונה בתים טובים לירש על ידי כן כי על כן נקרא מסכנות שמסכנות את בעליהן ואדרבה תעשיר כי בקרך וצאנך ירביון שגם אלה אינם מכלל מתנת הארץ ומזה ימשך שיפרו וירבו לרוב הצאן ובקר ומזה כסף וזהב ירבה לך כי תמכור מרבוי המקנה אשר ירבה ויפרוץ לרוב ואחר שיהיה לך רב כסף וזהב וכל אשר לך ירבה שתרויח על ידי רוב כספך וזהבך במשא ובמתן עד שכל אשר לך ירבה וכולם הם דברים אשר לא מכלל מתנת וירושת הארץ. באופן שעל ידי אלה קרוב הדבר שתבא לומר הנה כל הצלחת האדם תלויה בשני דברים א' ההשתדלות ב' הממון כי אשר הוא איש משתדל ובידו מעות רבות בהשתדלותו ומעותיו יעשר ויקום חילו כי כן קרה לזה כי בהשתדלותו בנה בתים טובים וישב בהם ומכספו וזהבו אשר קנה מאשר רבו בקריו וצאניו נשא ונתן בהם בהשתדלותו עד שהרבה כל אשר לו מהריוח ואם היה לו עבד או שפחה עתה קנה עבדים ושפחות לרוב וההיקש בכל אשר לו כאומר וכסף וזהב ירבה לך כו' ורם לבבך. והוא מה שפירש לבסוף באומר ואמרת בלבבך כחי ועוצם ידי כו' והוא כחי על השתדלותי ועוצם ידי על הכסף וזהב שעל ידי שתי אלה השתדלות וחזקת הידי בעושרו עשה לו את החיל ההוא כאשר נבאר בס"ד:

5או שעור הכתוב הנה העובד את ה' שהוא בעסק תורה ומצות הוא כי כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ואתה לא תעשה כן רק ואכלת ושבעת ותחת התנאי השני שהוא ועל הארץ תישן לעשות מישיבת העולם הזה עראי אדרבה ובתים טובים תבנה וישבת והלא תראה כי אתה העושה כן בקרך וצאנך ירביון בקרך שלך וצאנך שלך הם אשר ירביון וכסף וזהב ירבה לך כלומר אך לא לעוסק בתורה ומצות וכל אשר לך דוקא ירבה אך לא לאשר עושים עיקר מתורה ומצות. ובזה ורם לבבך הוא היצר הרע באמור הלא העוסק בתורה הלא עיקר פירותיו בעולם הזה לו המה ולמה אין לו שופע טובה בעוה"ז ושכחת ההשגחה. והנה טרם יפרש מה שיאמר בלבבו הקדים ואמר ושכחת כו' והוא לומר הלא אמרתי לך כי רוב טובה תטך מהדרך הטובה כי ורם לבבך וש"ת הלא הוא ית' ידע דרך עמדי לבעוט בטובה למה לא תיקן לפני הדרך לבלתי תחטא לזה אמר מה לעשות לך הוא יתברך ולא עשה הוא יתברך. הוא טרם תת לך הטובה הקדים הודעה לבלתי תחטא ולא שוה לו עמך כי ושכחת כו' כי כמו כן ירום לבבך שהוא היצר הרע כנודע מאומרו לבבך ולא לבך שהוא לכלול היצר הרע שתשכח את אשר עשה לך ה' מטרם השפיעו בך את הטובה הזאת והוא אשר הוציאך מארץ כו' לומר אלו היית זוכר מה שהוציאך ה' מארץ מצרים מבית עבדים לא היית מתעלה ורם לבבך בהיותך עתה בבית חירות אשר בנית וישבת בהשתדלותך כי אז לא השתדלותך הוציאך כי מה כחך אז לצאת מארץ של מצרים הוא השר הנקרא כך כנודע מרז"ל וגם מה כחך להכניע המזל שהיה מחייב שעבד לא יצא משם לחירות וזהו מבית עבדים שהיתה מצרים בית קבוע לעבדים בל יצאו משם עוד. ואשר תתייהר מאשר בקרך וצאנך ירביון הוא שתשכח המוליכך במדבר הגדול שתחת ריבוי בקר וצאן היו לך רבוי נחש שרף ועקרב וצמאון ולא במקום שהיו בו מים אלא שנעלם ממך מקומם כי אם אשר אין מים במציאות. ולו זכרת זה לא היית מתגאה כאשר בקרך וצאנך ירביון ואשר תתגאה ברוב כסף וזהב על שבו היה לך ברכה בכל אשר לך כי כל אשר לך ירבה גם זה לך שתשכח המוציא לך מים מצור החלמיש כי הלא מה שתטעה הוא לו' שאשר לו עוצם יד במעות יעשה חיל הוא כי לא תזכור כי הוא ית' אינו עושה לך יש מיש כ"א יש מאין שהוא מים מצור החלמיש ומכ"ש בכל אשר לך ירבה שלא להקדמת היות לך כסף וזהב אתה צריך כי מאי דלא הוה הוה מאי דהוה לכ"ש וא"כ איפה לא זכרת זה. שאילו זכרת לא התגאות. וש"ת כי מה תעשה ליצרך הרע כי רע ומר הוא ובמוצאו מקום להחטיא שהוא בראית רב טוב העוה"ז אז יחרץ לז"א כי גם זה גורם מה שתשכח המאכילך מן במדבר ולא מן טבעי כ"א אשר לא ידעון אבותיך שהוא לחם מן השמים רוחני אשר אין לו שייכות עם הגוף כי אם כאשר כתבנו שהיתה הנפש לזולת כי לחם שמלאכי השרת נהנים ממנו הוא אלא שהיה שפע איכותו מתפשט גם אל הגוף ומקיימו ולמה עשה ככה הוא ית' להאכילך מן רוחני הלא הוא למען ענותך את הגוף ולהתישו כי בעשות עיקר ההזנה אל הנפש ושמתמציתו יתפשט לגוף החומר נכנע והיצר הרע גם הוא יושפל. הפך המזון הגשמים שנזון הגוף בעצם ואגבו מתקיים בו הנפש כי אז ע"י היות מזון הגוף עיקר יתייהר יצרו בו ויאבדו והוא לעומת מה שכתבנו על ואכלת ושבעת ע"י שביעת הגוף יחרץ היצה"ר להתייהר. וז"א יתב' הנה ארבעים שנה האכלתיך מן לענות הגוף בעשות עיקר ממה שכנגדו כי כשזה נופל זה קם על דרך מה שכתוב אצלנו ע"פ ויהיו חיים לנפשך. וש"ת הלא זה היה בשנים ההם אך עתה באכלם מאכל גשמי המשביע אל חומר ומצורך אל רוב טובה ימצא יצרך הכנה להחטיאו לזה אמר ולמען נסותך כו' והוא במה שכתוב אצלנו פ' וירא על דבר נסותו ית' את האדם כי הלא הכל גלוי לפניו יתברך ולמה ינסנו. אך הוא באחד משני בחינות. או להודיע לזולת צדקת הצדיק שעמד בנסיון. או למען השביח צדקת צדיק בקרבו כאשר כתבנו שם ממשל הפשתני שמכה בפשתן הטוב להשביחו והוא כי כאשר יבא ית' את הצדיק בנסיון לוחם עם יצרו מלחמה רבה עד ינצחנו ומאז נשאר יצרו הרע חשוב כמת כ"כ ניתש כחו עד שעוד לא ירים ראש. כן אומרת תורת ה' הנה ויענך את גופך במאכל הנפש המתיש את הגוף ולמען נסותך שישאר יצרך תש כח לבלתי ירים ראש ועשה כן כדי להטיבך באחריתך שהיה חפץ הוא ית' לתת לך טובה בסוף ולשלא תבעוט בה הקדים תחלה הענוי ההוא למען תקיים מאז התורה מעוני כדי שתקיים אחר כך מעושר. כי מה שתשאר אחר כך מהעוני נכנע לא יניחך להתגאות אחרי כן וזהו למען ענותך ולמען נסותך להטיבך באחריתך כמו שכתבנו למעלה במאמר. ושעור הכתוב למען ענותך שתקיים במדבר התורה מעוני שהוא עוני הגוף בלתי אל המן עיניך וגם למען נסותך שע"י המן היה החומר מזדכך ומשתבח כאשר ה' צדיק יבחן כדי שישתבח והיה זה כדי להטיבך לתת לך רב טוב באחריתך ולא תבעוט. ועכ"ז בעטת בי ואמרת בלבבך כאשר גבה ורם לבבך כחי ועוצם ידי כו' כמפורש למעלה שהוא כחי שהוא השתדלותי שבניתי לי בתים טובים ואשב בם ועוצם ידי אשר השיגה ידי זהב וכסף מאשר צאני ובקרי רבו. ובזהבי וכספי כל אשר לי הרבה ויהי לי כל החיל הזה. וע"כ מה הוא תקון כל זה לבלתי תחטאו הלא הוא כי וזכרת את ה' אלהיך כי הוא הנותן לך כח כי הלא כאשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים לא היה לך כח לצאת כמאמר ז"ל גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג והוא ית' קירב צדק מאליו ודרך מתנה נתן לך כח מאז היה כדי לעשות חיל להטיבך באחריתך באופן כי גם החיל הזה הוא עשה ולא אתה כי הוא הנותן לך לעשות החיל אשר עשית וכמאמרו ית' ואומר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ כו' זבת חלב ודבש וא"כ מאז נתן לך כח כדי לעשות גם הוא לך חיל:

6עוד אפשר על דרך זה שאומר למען ענותך חוזר אל פסוק המאכילך כו' והכל הולך אל מקום אחד ואשר אמרתי שנתן לך כח כי הטעם שאומר עתה כי הוא הנותן לך כח הוא הדבר אשר דבר למעלה ושכחת כו' המוציאך מארץ מצרים כו' שעליו אמר עתה וזכרת כו' כי בהיותך זוכר זה תמיד בלבך לא תשכחהו ולא תחטא:

7או שעור הענין ש"ת א"כ איפה טוב טוב היה שלא תתן לי כל ההצלחה הזאת לבל אבעוט הנה מה שהשיב ואמר מי יתן והיה שכל שכחתך את ה' לא יהיה כ"א עד אמור בלבבך כחי ועוצם ידי עשה לי כו' כי הנה אתה דע לך כי והיה אם שכח השכחה האמורה ימשך שמיד תשכח שכחה יתירה מזו וזהו אם שכח תשכח כ"א שכח עוד תשכח עד אשר והלכת אחרי אלהים אחרים שהוא המשך מעט אחריהם בסעיפי עניינים ועוד מעט ועבדתם ממש ועדיין לא תעזוב את ה' אלהים אמת כ"א שתעבוד גם האחרים ועוד מעט שוהשתחוית להם דוקא ולא לאלהי אמת כמז"ל באיכה רבתי שעשו ישראל אלילים כמנין ימות החמה ולא הניחו אפילו יום אחד לאלהי עולם ה' וזה יאמר והשתחוית להם העידותי בכם היום כי כנגד שתי השכחות אבד תאבדון או אבד מהעולם הזה תאבדון מהעולם הבא ואל יעלה על רוחכם כי אחשיב אשמתיכם כאשמת הגוים האלה כ"א יותר מכל גוי חוטא עובד ע"ג כ"א כגוים אשר ה' מאבד מפניכם כן תאבדון מפני הגוים כי כגדר אשר הגוים האלה היום בערככם כן יהיה לכם בפני יתר הגוים עע"ג כי רעתכם רבה מרעתם כי בני אתם וכפוי טובה עד אין קץ. ולא יעלה בדעתכם שבאבוד אתכם ינוכה עון הע"ג שעבדתם כי לא יהיה זה רק עקב לא תשמעון בקול ה' אלהיכם אך העון עצמו אינו נמחק עד אבדון תאכלם וזהו עקב כו':