תורת משה - אלשיך, דברים ט:א

1שמע ישראל אתה עובר כו'. ראוי לשים לב. (א) אל אומרו לשון יחיד שמע ישראל. כו'. (ב) למה מזכיר היותו עובר הירדן והיה ראוי יאמר אתה בא לרשת גוים כו'. (ג) אומרו וידעת היום כי ה' כו' במה יודע זה להם היום. (ד) אומרו אש אוכלה אם היה ית' שורפם יצדק זה אך אינו כי אם שמכניעם בלבד לפני ישראל וא"כ למה יאמר אש אוכלה והיה די יאמר הוא העובר לפניך הוא ישמידם כו'. (ה) אומרו אל תאמר בלבבך כו' בצדקתי כו' האם לא ידעו ישראל שבועת האבות ולמה יתלו בצדקתם. (ו) כי גם כל הדור ההוא אשר באו לארץ עם יהושע צדיקים היו כנודע ולמה יחרה אפו אם יתלו בצדקתם מה שהביא ית' אותם לקיים בם שבועות האבות ולא בדור אחר. (ז) בי לא החליטו הדבר על צדקתם כי גם כן אמרו וברשעת הגוים האלה כו'. (ח) שלא היה להם לומר בצדקתי וגו' כ"א בצדקתי אני יורש את הארץ או אני בא לרשת כמאמר משה אחרי כן לא בצדקתך אתה בא לרשת כו'. (ט) אומרו לאמר כי אינו לאמר לזולת. (י) אומרו לא בצדקתך וביושר לבבך כו' למה למעלה אמר בצדקתי בלבד והוא הוסיף ואמר וביושר לבבך. (יא) אומרו אתה בא לרשת כו' ולא אמר הביאך ה' כאומרו למעלה בצדקתי הביאני ה'. (יב) למה דחה מאמרם באומרם וברשעת הגוים האלה והוא חוזר לאומר כי ברשעת כו'. (יג) כי אחר אומרו נשבע ה' לאבותיך למה יפרט אותם לאברהם כו' כי האם יש זולתם. (יד) אומרו וידעת כי לא בצדקתך כו' כי הרי נאמר בפרשה הקודם:

2אמנם הנה חשדם למעלה באומרו כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה וזירזם בל יאמרו כדבר הרע ההוא. אך אמר כי לא היה פחד מהדבר ההיא רק אחר זמן שהוא אתר כיבוש וחילוק הארץ ויבנו בתים וישבו כאומר ואכלת ושבעת ובתים טובים תבנה וישבת כו'. וש"ת למה לא חשדת כזאת על עת הכיבוש פן יאמר כתי ועוצם ידי עשה לי את כבוש הארץ ואבדן יושביה לזה אמר מזה אין פחד כי הלא כעת צדיקים אתם וגם תראו סימנים גדולים שעל כרחכם תודו בהשגחה אך מה שאני ירא הוא פן תייחסו הדבר אל צדקתכם ולא עוד כ"א שלא תראו פן הארץ תעזב מכם כי אולי תחטאו כי תבטחו בעצמכם ויעלה על רוחכם כי הארץ לכם ירושת עולם. מה שאין כן כי אין לאדם לבטוח בעצמו וגם אין הארץ ירושת עולם רק מתנה בעודכם מחזיקים בתורת ה'. וז"א שמע ישראל כו' לומר הנה כעת צדקות ואחדות ישראל לכם וזה אמר לשון יחיד וגם אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת כו' כי לא יעלה על רוחכם כי כחכם ועוצם ידכם נתן את הגוים ההם בידכם כי הלא הם גדולים ועצומים מכם ואם תבאו אל תוך עריהם הלא ג"כ לא תוכלו למו בטבע כי הם ערים גדולות ובצורות בשמים ומה גם עם מיוחד גדול ורם בני ענקים כו' באופן כי לא תוכלו להכחיש ההשגחה זאת. ועוד כי הנה וידעת היום כלומר היום הזה שאמרתי אתה עובר היום את הירדן ביום הנזכר תדע ותכיר כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך ולא אמר ההולך כי אם העובר לומר העובר את הירדן והוא כי מאשר יקרה לך בירדן בעברך אותו תכיר כי ה' אלהיך הוא העובר והוא שלא נעלם ממרע"ה ומה גם בדברי התורה שהוא מאתו יתברך כי יכרתו מימי הירדן וזהו וידעת היום כלומר כי כאשר תראה היום שאתה עובר את הירדן תדע כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך ולא כחך הוא העושה. והנה הוא אש אוכלה כמ"ש ז"ל אש אוכלת אש ועל כן היה די יאבד ויאכל את צבא המרום שהיא את שרי השבעה גוים ההם שהוא יתברך תכלית הרוחנית ועל כן אינו כבודו לפעול בעצמו בגשמיים. ועל כל זה לא די שתאכל אשו הגדולה את שריהם כי אם שגם הוא בעצמו ישמידם את הגוים הנזכר והוא יכניעם לפניך ממש עד גדר שוהרשתם ותגרשם שעל ידי עשותו ית' למעלה ולמטה והאבדתם מהר כי אין זה רק שהוא יתב' עושה גם מפאת הגוים על ידי עצמו זולת אשר יפקוד על צבא המרום ותאכלם אשו הגדולה באופן שודאי הכיר ותודה ההשגחה. אך מה שאני מזהירך הוא אל תאמר בלבבך שבזכותך הוא הכל כי תאמר לאמר בצדקתי כו' כלומר שתאמר מה שראוי לומר מה הוא כי בצדקתי הביאני ה'. ולבא אל הענין נזכירה ההפרש שבין מתנה לירושה והוא כלל בגמרא כי מתנה יש לה הפסק לומר אחריך לפלוני אך ירושה אין לה הפסק. ונבא אל הענין והוא כי הנה יראו ישראל ב' דברים. (א) שהוסיף הוא ית' על מתנת הארץ בגלל האבות והוא כי לא בלבד נותן להם את הארץ כי אם גם ה' היה עובר לפניהם כאו' וידעת כי ה' אלהיך הוא העובר לפניך. (ב) יראו ויתמהו מה זה היה שהחשיב כ"כ הוא ית' את הגוים ההם להשמידם על ידי עצמו כי הראוי יהיה כי מלאך אכזרי ישולח בם על כן יאמרו כי מה שראוי לאמר הוא כי בצדקתי כו' לומר הן אמת שתתו יתברך לנו את הארץ מאבותינו היה לנו. אך מה שבא הוא ית' לפנינו ומביאו בעצמו הוא בצדקתי כו' וזהו בצדקתי הביאני ה' כלומר בעצמו. ועוד ב' יראה מרצונו הטוב כי ירושה היא לנו שלא תעזב ממנו וז"א לרשת את הארץ כלו' ירושה שאין לה הפסק ולא מתנה שיש לה הפסק ומה שע"י עצמו פוקד וממגן צרינו בידינו שהחשיבם כ"כ הוא ית' הוא שמצטרפים ב' דברים א' הלא בין כך ובין כך ה' ההוא לפנינו בצדקתינו ומצטרף לזה תוס' רשעת הגוים האלה שאפילו מדת רחמים נהפכו להם לדין וזהו ברשעת הגוים האלה ה' אלהיך כלומר בעצמו מורישם מפניך. אך אם לא היה שהוא ית' מביאני בעצמו ועובר לפני שעל פי דרכי מצטרפת רשעתם להעשות על ידו ואם לא היה זה לא היה מספיק טעם רשעתם לעשות פקודתם על ידו. אך לא כן הוא והוא כי ב' דברים אמרת שהיה הוא ית' עושה בצדקתך אחד שמביאך בעצמו ב' שמביאך לרשת שהוא ירושת עולם בלי הפסק לא כי הוא לא זה ולא זה. כי לא בצדקתך וביושר לבבך כלו' כי לאשר חשבת היה צריך יהיה לך יושר לבב כלומר ואתה מודה שאינו כך שעל כן לא הזכרתו והוא מה שמפרש אחר כך באומר כי עם קשה עורף אתה. וגם אשר חשבת כי ה' מביאך אינה כ"א אתה בא לרשת כלומר לא בצדקתך כח להיותו ית' מביאך בידו וז"א אתה בא ולא אמר ה' אלהיך מביאך וגם לא לרשת כי אין צדקתך מספקת רק לתת לך כלומר מתנה ואם תחטא תעזב ממך וזהו לא בצדקתך אתה בא לרשת כו'. ומה שה' הוא עובר לפניך שעל כן חשבת שצדקתך רב לפניו יתברך כי מזה חשבת שגם היה לרשת לא כן הוא כי אם ברשעת הגוים האלה ה' בא להוריש והן אמת שאין טענה זו לבדה מספקת להיותו ית' בעצמו עובר לפניך אלא שמצרף טעם אחר אך לא הוא אשר חשבת כי ה' היה בצדקתך מביאך בעצמו כ"א טעם אחר יש בו וזהו ולמען הקים את הדבר אשר נשבע כו'. וש"ת הלא לא נשבע רק לתת לנו את הארץ ואפשר יתקיים ע"י שליח ולא ע"י עצמו ית' לז"א לאברהם ליצחק וליעקב לומר אל תביט אל הא' או על הב' כי אם גם אל יעקב והוא כי אליו נאמר אנכי ה' כו' הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך וזהו מה שפרט ואמר לאברהם ליצחק וליעקב. והנה עתה חל חובת ביאור שני דברים. (א) למה ימעט בצדקת אותו הדור כי צדיקים היו ואלמלא כן לא היה הוא ית' מקיים בהם נחלת הארץ. (ב) למה ישולל מהם היותם יורשים בלי הפסק. על כן אמר וידעת כי הן אמת כי צדיקים אתם אך זה יספיק לתת לך בתורת מתנה אך לא בתורת ירושה וזהו וידעת כי לא בצדקתך יש די שה' אלהיך נותן לך את הארץ כו' לרשתה לומר שאינו מספיק לתת המתנה באופן שתהיה ירושה וז"א נותן לרשתה שהוא לעשות מהמתנה ירושה רק בתורת מתנה אשר לה הפסק ולא מבלי היותכם צדיקים כעת כ"א על כי קשה עורף אתה ואין לבטוח בצדקתכם פן תשתנה בחירתכם מחמת מדה זו. דז"א למעלה לא בצדקתך וביושר לבבך כי הלא למעלה במאמר בנ"י לא הזכיר יושר לבב כי אם בצדקתי הביאני כו' ואחרי כן אמר לא בצדקתך וביושר לבבך אך מאז רמז מה שפירש אחרי כן שהוא לא בצדקתך כו' מצורף אל יושר לבב שגם הב' יצירים ישרים לבלתי השתנות הכשרון אתה בא כו' כלומר כי גם כי צדיק אתה הלא אינך ישר לבב ששני יצריך יהיו נאמנים לה' כנודע מאומרו לבב ולא אמר לבך והוא מה שפירש אח"כ באומר כי עם קשה עורף אתה כלו' ואפשר תטה בחירתך מהצדקות ואיכה תנתן לך הארץ למורשה ירושת עולם. וש"ת למה תחשדנו שנרשיע אחרי ראותך כי צדיקים אנחנו כעת לזה אמר זכור אל תשכח את אשר הקצפת כו' וש"ת כי עתה ה' אלהינו עמנו הוא העובר לפנינו לא נערב אל לבנו למרוד בו גם זה אינו כן כי הלא גם עד כה ממרים הייתם גם בהיותכם עם ה' וזהו ממרים הייתם עם ה':