תורת משה - אלשיך, שמות א:כב

1ויצו פרעה לכל עמו וגו'. ראוי לשום לב. למה בצוותו על המילדות להמית את הבנים. לא קראו פרעה רק מלך מצרים באומרו ויאמר מלך מצרים למילדות וגו'. ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ויאמר אליהן מלך מצרים מדוע עשיתן הדבר הזה וגו'. ועתה בענין השלכת הבנים היאורה הוא אומר ויצו פרעה ולא נאמר מלך מצרים:

2והנה במאמרם ז"ל שכתבנו למעלה שתבען למשכב. שלדעתם אומרו ויאמר אליהן מלך מצרי' הוא על המשכב. וכן אומרו ולא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ככתוב למעלה אפשר לדעתם שלרמוז ענין המשכב. כינה אותו למלך מצרים כי עשה כמלך ארץ מצרים ששם מקום זמה וגלולים כי ע"כ נקראת ערות הארץ. וע"ד הפשט יתכן במ"ש ז"ל. כי פרעה היה ירא מן העונש כי ע"כ ארז"ל (שם) שהורד מגדולתו ג' חדשים. עד שהודה לעמו להצר לישראל והקימוהו. ועל כן גם אל הבנים לא רצה לשלוח בהם יד רק על ידי המילדות. ובזה נאמר כי מה שצוה למילדות להמית הזכרים. שהוא למוסרם ביד בעלי בחירה שאין מציל מידם עשה שלא מלבו. רק להיותו מלך מצרים לעשות כרצון עמו שעל מנת כן המליכוהו. אך בצותו שלא לשלוח יד בהן בעלי בחירה להמיתם בידם רק להשליכם היאורה שהיא דבר אפשרי להנצל. ע"י השגחתו ית' כנודע עד גדר זה ערב אל לבו להסכים מדעתו עמהם. וע"כ ע"ז נאמר ויצו פרעה:

3עוד יתכן בשום לב אל מאמרם ז"ל (סוטה דף י"א) הבה נתחכמה לו למושיען של ישראל שהוא ית' פורע מדה כנגד מדה. ועל כן נשליכם היאורה כי הוא נשבע שלא להביא מבול לעולם. ונפטר מעונש זה. והלא יקשה על מאמרם זה. כי אם כן מיד אחר אומרו הבה נתחכמה לו. היה ראוי יאמר ויצו פרעה כל הבן הילוד היאורה וגו'. ולא אחר ענין השרי מסים וענין המילדות:

4אך הנה ענין התחכמת זה לא יצא אלא מפרעה כנראה הרז"ל. ונרמוז באומר הבה נתחכמה לו:

5אך המון העם לא זאת עצתם. כ"א לשום עליהם שרי מסים ולהמית הילדים בידים וזהו אומרו וישימו עליו שרי מסים בל' רבים שהוא כי העם עשו כן בעצתם ויראו כי לא שוה למו. כי הנה כאשר יענו אותו כן ירבה וגו' ויקוצו וגו' אז בחרו להמית הילדים בידים. וגם זאת לא מלב של פרעה כ"א ויאמר מלך מצרים למילדות. כלומר במה שהוא מלך מצרים ורצה להפיק רצון עמו צוה למילדות. ולא ע"י עצמם מחמת העונש כמ"ש ז"ל (ש"ר פ' א'). ובראות לעיני הכל כי היתה עצה נבערה ומה גם ע"י שתי מילדות לס' רבוא. כי בטרם תבא אליהן המילדת וילדו אז אמר עתה הנה כי עצתי שלא אביתם היא תקום להתחכם למושיען של ישראל ולא כמועצותיכם הקודמות רק להשליך כל הבן הילוד היאורה. וזהו ויצו פרעה לכל עמו וגו' כלומר עד כה לא נזכר עצת פרעה. כ"א מה שוישימו עליו עמו שרי מסים וגו'. ואשר אמר מלך מצרים לימשך אחר בני ארצו. אך ויצו פרעה לכל עמו לאמר כל הבן הילוד וגו'. ובזה יתכן אומרו לאמר כי הלא כמו זר נחשב כי אינו לאמר לזולת. אך אחר שהניח את עמו לנסות מועצותם ויראו שלא עמדו. אז ויצו את כל עמו כי ישובו לתוכחתו כי מה שראוי לאמר וליעץ הוא כל הבן הילוד היאורה:

6עוד יתכן באומרו לאמר והוא כמאמרם ז"ל (שם) הודיעו אצטגניני פרעה אליו. כי מושיען של ישראל עתיד ללקות על ידי מים והיא על מי מריבה. שנאמר יען לא האמנתם בי וכו'. והמה לא ידעו רק כסומא בארובה ללקות במים. ע"כ צוו להשליך כל הבן הילוד אל המים. וכן אמרו שלא ידעו אם מישראל הוא או איש מצרי האיש המושיע. שעל כן צוו כל הבן הילוד אפילו מצרי היאורה תשליכוהו. ובזה יצדק אומרו לאמר כי צוה פרעה לא בלבד לאמר לישראל. כ"א גם אל כל עמו לאמר שגם הם ישליכו את בניהם:

7וע"ד הפשט יאמר כי הנה לבלתי יבצר מלהשליך את הבן העתיד להושיע. היה צריך שלא ימלט גם א' שלא יושלך פן הנמלט הוא המושיע ומי יוכל לעמוד על זה בששים רבוא הפרים ורבים כשרצים ע"כ צוה לכל עמו לאמר לישראל כל הבן הילוד וכו' שיהיה האזהרה מוטלת על כל עמו לבלתי ימלט בן א' מקטל. כי הנמלט מזה לא ימלט מזה:

8עוד כיון שתהיה האמירה היאורה וכו'. ולא אמרו ליאור תשליכוהו. והוא כי הנה ידענו. כי ה"א בסוף תיבה במקום למ"ד בראשה. ולפי זה מהראוי יאמר יאורה או ליאור ולא ה"א בראש תיבה וה"א בסופה אך הוא על דרך מה שאמרו ז"ל על פסוק ישובו רשעים לשאולה. שיש ה"א בסוף תיבה ולמ"ד בראשה ותרצו שהוא באמבטי התחתונה שבשאול. על דרך זה אפשר לאמר היאורה שהוא אל עומק היאור ולא אל שפתו פן יחיה. כאשר היה במשה וע"ז פקחו עיניהם. וזה יכוונו באומרו לאמר. וה' היה עם משה: