תורת משה - אלשיך, שמות י:ה

1וכסה את עין הארץ כו'. פרש"י שחסר מהפסוק מי הוא אשר לא יוכל לראות את הארץ ואחשוב שאין המקרא חסר והוא כי הנה יקרה בבא ארבה על הארץ וינוחו על דשא הארץ שיהיה בין כל א' לחברתה מעט ריוח והפסק באופן שגם אם יהיה האויר שבין זו לזו צר מאד שמגבוה בהתיצב איש אצלם לא יראה את עפר הארץ לא יבצר מהארבה עצמו מראות אותה כי קרוב הוא אצל האדמה אשר הם עליה ולא יעצרנו הקירוב מראות אותה כי יראה את הארץ ע"י מעט הפסק שביניהם אך לפעמים יהיה כ"כ רבוי עצום ורב שתהיה הארץ מלאה לה כל כך שתהיינה דבוקות זו עם זו וזו על זו עד שלא יעצר כח הארבה עצמו לראות את הארץ אשר הוא עליה והעשב אשר הוא אוכל. וז"א הנני מביא מחר ארבה וכל כך יכסה את עין הארץ עד גדר שלא יוכל הארבה הנז' עצמו לראות את הארץ:

2וענין הכתובים לו' ראה נא השגחתו יתב' כי הנה דרך הארבה הבאה לעיר כי תבא בכל הזריעות דרך זרע זרוע והולך ומתפשט בארץ עד תום דשא מהארץ ואחר כך נוסע והולך לו אל מקום אחר אך זה יהיה שכהרף עין ביום מחר יבא בכל הגבול ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה. וז"א ארבה בגבולך מש"כ אם היה דרך טבע שצריך ימים רבים להתפשט בכל הגבול ההוא הרב ועוד כי וכסה כו' עד אשר לא יוכל הוא עצמו לראות את הארץ מרוב עביותם זו על גב זו ואין זה דבר טבעי כי זולת בואם בכל השיעור ביום אחד הרבוי מצד עצמו מהלך מ' יום על מ' יום מכוסה כל הארץ בעביות הנמרץ הזה הוא פלא עצום ועוד השגחה ג' שבכל הרבוי הזה לא יאכל רק הפלטה הנשארת לכם מן הברד אך לא הנשאר לישראל בשדותיהם בארץ גושן אף על פי שהיה בתוך גבול מצרים וכן כל העץ הצומח לכם דוקא. ועוד ד' כי אחר אכול כל עשב וכל עץ לא ילך ממצרים למקום אחר לבקש אוכל לנפשם כ"א שאחר שאוכל את יתר כפלטה ואכל את כל העץ כו' ומלאו בתיך כו' להצר לכם והפעם הזאת הודיעם יתברך את אשר התעלל בהם לעשות פלאי פלאות להשאיר החטה והכסמת בל יראה להם כי מזלם או שרם עמדו להם ע"כ אמר ואכל את יתר הפלטה לומר כי היתה פלטה מאתו ית' שהשאיר החטה והכסמת. והוא מאמרם ז"ל (שם פר' י"ב) כי פלאי פלאות נעשו בהן והוא מאמר הכתוב אח"כ באו' אשר השאיר הברד ולא אמר אשר נשאר לומר כי השאירו הכח אשר ברא אלהים בברד או יורקמי שר הברד בכוונה מכוונת מאתו יתב' והוא מן הטעם שכתבנו שנשארו לחול מכת הארבה בהם ולבל יקל הדבר בעיני פרעה לאמר כי בין כך ובין כך היו אבודין על ידי הברד לז"א ואכל את כל העץ הצומח כו' שהוא הפסד חדש ואומרו ויפן ויצא מעם פרעה מש"כ בשום פעם שיצא מלפניו כ"א בפעם הזאת ועוד כי גם מעם עבדיו יצא. אך יאמר כי הנה מאמר עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי הטרם תדע כי אבדה מצרים אינו כבוד המלך לדבר חרפתם זו בפני משה עד יצא יצוא מבית המלך אמר כי כל כך היו נחפזים עבדי פרעה בדבר שלא עצרו כח ולא יכלו להתאפק עד יצא משה מעם פרעה ומעם עבדיו כ"א מיד כאשר פנה מעם פרעה בלבד ועודנו לפני עבדיו טרם יצא החוצה. מיד ענו עבדיו ואמרו עד מתי יהיה זה לנו למוקש כי גדל הכאב מאד: