תורת משה - אלשיך, שמות יא:א

1ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד כו'. הנה אומרו כשלחו כו' עד סוף הפסוק מיותר. וגם תיבותיו מכופלים וכן או' דבר נא. כי לא יצדק בזה לשון בקשה. אם שיש מרז"ל (ברכות דף ט') שנדחקו לומר לשון בקשה. בל יאמרו האבות שקיים הקב"ה הגלות ולא הרכוש גדול. וגם אומרו באזני העם ולא אמר אל העם. וכן אומרו גם האיש משה גדול מאד. מה ענין היותו גדול לענין זה:

2אמנם הנה גזרה חכמתו ית' ינצלו את מצרים לקיים מאמרו ית' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והנה ראה הוא ית' כי בעת היציאה. יש שתי סבות שלא יוכלו מאת המצריים לשאול דבר. הוא כי הלא בליל ט"ו שבו נגזרה היציאה היתה צעקה גדולה במצרים כי אין בית אשר אין שם מת כי היתה מעין כליה כי אף בבית שאין בו בכור היה מת גדול הבית ומי יערב אל לבו במרירות בכייתם לאמר להם תנו לנו תכשיטי זהבכם וכספכם ליום חגנו והמה בוכים ואם ימתינו עד הבקר אור הנה אז מצרים מקברים את אשר הכה ה' בהם כל בכור:

3ועוד סבה שנית מפאת ישראל כי הלא יהיה החפזון נמרץ בין מהעם שנאמר ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם כו'. בין מפרעה שקם בעוד לילה צועק ואומר קומו צאו מתוך עמי. ומי מישראל יהי' לו פנאי בעת הגרושין הגמורים ההם ללכת מבית לבית לחפש כלי כסף וכלי זהב ושמלות. וז"א עוד נגע אחד בלבד נשאר. שאחרי כן ישלח אתכם מזה:

4והנח דע לך כי יש ב' דברים בעת ההיא. (א) כי כשלחו שהוא בלילה הבאה יש כלה. הוא כליית המצרים כי אין בית אשר אין שם מת מלבד המתים בחרב הבכורות עצמם במצרים תחלה. כמ"ש ז"ל על פסוק למכה מצרים בבכוריהם. באופן שאינו עת מציאת חן לשאול כלי כסף וזהב כי עת רעה היא להם:

5עוד טעם שני והיא מצדכם. כי ב' גירושין יהיו לכם. (א) גרש מאת העם וגם יגרש פרעה אתכם קומו צאו כו'. באופן שיהיו מובהלים ודחופים בדבר המלך והעם ואין פנאי לכך. ע"כ דבר נא כו' כי ישאלו מעתה שאינו עת חפזון עדיין ועל פי דרכו רמז מעם שני אל היות צריך עת פנאי לדבר ולא בעת חפזון. כי הנה אינו ענין שיעבירו קול ע"י כרוז שישאלו כו' בלי בינו מצרים כי בעצה והסכמה נהיתה השאלה להיות עד עולם רק צריך בלחישה באזני כל איש ואשה בל יודע הדבר. וז"א באזני העם ועל זה צריך פנאי לאט ולא בעת חפזון. וש"ת אולי לא ישמעו לתת דבר משני טעמים. (א) באומרם הלא לקינו כמה פעמים בסבתכם. ואיך ניתן לכם את מחמדנו הטובים לשתחוגו על שמחת צרותינו. גם אולי לא תשובו עוד אלינו. (ב) והיא פן יאמרו ישראל אם מעתה נשאל כלי כסף וכלי זהב הלא יאמרו לנו המצריים. דומו עד יאמר פרעה לשלח אתכם. ואולי לא יאבה ולמה לכם תכשיטין והמתינו עד בא רשיון מאת המלך. על כן אמר על הא' וה' נתן חן העם כו'. ועל הב' אמר זה האיש משה גדול מאד בעיני כו'. ומעתה יודעים כל עבדי המלך ועם הארץ כי לא יפול מדברי משה ארצה כאשר לא נפל דבר עד כה ולא יסתפקו אם יצאו ישראל ממצרים. ובענין זה שכתבנו יובן מאמר הכתוב לפנים. באומר ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו ממצרים וכו' כי מה ענין אומרו עשו כדבר משה מי לא ידע שהי' דבר משה:

6אמנם כהתימו לספר מהמחיצות הנמרץ. שקם פרעה לילה צועק קומו צאו כו'. ותחזק מצרים למהר לשלחם כו' כי אמרו כולנו מתים ושעל כן לא עצרו כח להחמיץ בצקם. כ"א וישא העם את בצקו טרם יחמץ כו' והנה נופלת על זה תמיהה רבה. אם להחמיץ הבצק לא היה להם פנאי להתמהמה איך היה להם פנאי לשאול כל איש ואשה כל כלי כספיהם וזהבם ושמלותם. לז"א ובני ישראל לא המתינו עד עת החפזון ההוא כ"א עשו כדבר משה שהו' לשאול טרם מכת בכורו' מבעוד יום וישאלו יותר ממאמרו שהוא גם ושמלו' כי הי' להם פנאי רב גם לכל מאז עד שוינצלו את מצרים. והנה היה אפשר לפרש כי למה שעשו כדבר משה ולא לחמדת ממון גם שהיה עת חפזון. ה' נתן את חן העם שזולת שאלתם השאילום מעצמם. עד שוינצלו את מצרים אך הדרך הראשון נכון יותר על פי הפסוקים האלה: