תורת משה - אלשיך, שמות יא:ד

1ויאמר משה כחצות כו'. הנה בכף הדמיון הזאת. יורה הפך הפעול שהיה בחצי הלילה. כאומרו ויהי בחצי כו' ארז"ל (ברכות דף ג') שחש משה פן יטעו המצרים בנקוד' חצי הלילה. ויאמרו כי לא היתה המכה בעת מועד. והקב"ה יודע עתיו ורגעיו והם הטועים. ע"כ אמר כחצות כו' לבל יהיה להם פתחון. פה. וע"ד הפשט אפשר יאמר כמאמרם ז"ל (ב"ר פ' מ"ג) על ויחלק עליהם לילה האמור באברהם. חילק הוא ית' הלילה. חציה לאברהם להנקם מאויביו וחציה לבניו להכות בכורי מצרים ובזה יאמר כחצות הלילה אשר היתה מאז כאותו חצות של אברהם אני יוצא כו' שהוא לתת כאותו חצות. עוד חצות לילה כמוהו לבניו. עוד יתכן בשום לב אל אומר יוצא בתוך כי הם שתי תיבות הפכיות כי יציאה אל מה שהוא תוך הוא בהפך והראוי יאמר אני בא בתוך מצרים:

2ועוד אומר ומת כל בכור ולא אמר והכה כל בכור כאומר אח"כ וה' הכה כל בכור כו':

3ועוד אומר והיתה צעקה גדולה כו' אחר אומר ממיתת כל בכור מה יתן ומה יוסיף מה שוהיתה צעקה כו':

4ועוד הנה לבא אל הענין מה הי' שהוא ית' בכבודו הכה כל בכור במצרים ולא על ידי מלאך או שליח. ולא עוד אלא שאמרו רבותינו ז"ל (ש"ר פ' ט"ו) משל לכהן שחלתו היתה בבית הקברות אמר אם אניח חלתי תפסיד ואם אצא לבית הקברות אני כהן ושם מקום טומאה אמר מוטב שאכנס בבית הקברות ואקח את חלתי. כן הקב"ה אמר מוטב ליכנס בתוך גילולי מצרים ולא אפסיד חלתי שהם ישראל. כמה דאת אמר קדש ישראל לה' כו'. וראוי לדעת למה תפסד חלתו יתברך. אם לא יכנס והלא כמה שלוחים למקום מלאכים ושרפים: אמנם לבא אל הענין נקדים ג' הקדמות. (א) מה שכתבנו למעלה פרשת נח מההפרש שיש בין המשפט הנעשה ע"י המשחית אל הנעשה אל ידו ית' כי אשר ע"י משחית אינו מבחין בין צדיק לרשע משא"כ הנעשה על ידו ית' שמבחין בתכלית. (ב) הנלמד מס' הזוהר שאין לך פקידה אפי' הנעשית על ידו ית'. שלא ימצאון שם כחות חצונים משחיתים. (ג) כי כאשר תהיינה לאיש עבירות אותם כחות הטומאה הנעשים בהם דבקים בו תמיד ובבא עת פקודה על זולתו והאיש ההוא ימצא שם יחזיקו המשחיתים גם בו ולא ירפוהו כי המשחיתים וכחות הנעשים בעבירות הדבקים בו מין במינו המה ויכירו במצח כי על כן היו מהקדמוננו מכסי מצחא בעידן ריתחא:

5ונבא אל הענין. והוא כי אמר אלקים הנה אפילו יהיו כל ישראל צדיקים אי אפשר להוציאם על ידי מכת בכורות בהיות המכה על ידי משחיתים כאף וחימה ודומיהם ממשלחת מלאכי רעים כי הלא כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע ומה גם עתה כי לא צדיקים היו אז כמאמרם ז"ל (ש"ר פי ב"א) עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי הללו עובדי ע"ג והללו עובדי ע"ג כו' ועל כן אם אכה בכורי מצרים על ידי מלאך ולא ע"י עצמי עדיין הם בסכנה. כי כחות הרוגז הנמצאים שם ימצאו אחיזה בכחות הטומאה הדבקים בישראל אשר נבראו מעונותם על כן אמר אלקים אם לא ארד מצרימה להצילם על ידי עצמי יאבדו אם עושה אני על ידי משחית או מלאך ומה גם באומרו שרו של מצרים הללו עובדי ע"ג כו' ויאחזום כל כחות הטומאה והשופט כל הארץ יעשה משפט כי על כן נאמר חבי כמעט רגע כו' וכן ארז"ל (ב"ק דף ס') דבר בעיר כנס רגלך ואביי סכר כוי ואמרו בספר הזוהר (פרשה זו דף ל"ו) כי לא טוב להתראות בעידן ריתחא וגם אמרו שבכל עידן ריתחא גם שיעשה המשפט על ידי הקדוש ברוך הוא לא יבצר מהמצא שם גם כחות חצונים ומלאכים רעים כמדובר ומה גם עתה בהיות ע"י מלאך גם שיהי' מצד הקדושה ועל כן בהתאחזם בבני ישראל בטומאת אשמותם אין מידם מציל על כן הוצרך יעבור הוא ית' הקדוש והנורא שעל ידי היותו יתברך שם תפול חתיתו ומוראו על כל כחות חצונים לבלתי הקרב לישראל ולמען מצוא פתחון פה נגדם הכינם במצות קרבן פסח כאשר יבא בס"ד:

6וזה ענין מאמרם ז"ל משל לכהן שתרומתו בבית הקברות כו' שאם לא היה נכנס שם הוא יתברך ח"ו היה מאבד את ישראל ונבא אל ביאור הכתובים כה אמר ה' כו' והוא בהזכיר מאמר מפורסם פעמים אין מספר בס' הזוהר כי בכל חצות לילה הוא ית' בא אל גן עדן ומשתעשע שם עם כל קדושים הצדיקים אשר בקרבו ובזה יאמר כי הנה זולת היות מצרים מלאה גלולים ואין כבודו יתברך לבא שמה הלא תכפל התמיהה אל היות בעת שדרכו יתברך לבא בקרב קדושים להשתעשע בגן עדן עמהם שהוא בחצי לילה שתראה תמורה בלתי הגונה לבא אז בקרב גילולים לז"א כה אמר ה' כחצות הלילה כו' כלומר כמו זה אני מחשיב מה שאני יוצא בתוך מצרים המלאה גילולים והוא כי הקדושה נקראת רשות יחיד כנודע והטומאה רשות הרבים והפירוד נמצא כי בהכנסו יתברך בתוך מצרים יציאה תקרא באמת כי הטומאה היא החיצוניות וזה אני יוצא כי אני מתייחס ליוצא בהכנסי בתוך מצרים והוא לבל אפסיד תרומתי כמדובר כי קדש ישראל לה' ראשית תבואתו וכוונו ברמז הזה לומר כי כאשר אין התבואה ניתרת לאכלה כ"א על יד הפרשת ראשיתה כי אין היתר לכל יצורי עולם להנות מהעולם מבלי ישראל וכמאמרם ז"ל על פסוק כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם כו' ואמר כי במה יודע איפה כי הוא ית' בעצמו היה העושה ולא שרף או שליח לז"א ומת כל בכור כו' והוא כי אלו היה ע"י שליח לא ימות ברגע א' כל בכור בארץ מצרים ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה בכל עם הארץ ובכל העבדים ובכל בהמה כי אין זה רק כח אלקי לבדו וז"א כחצות הלילה כו' ואז ברגע ההוא ומת כל בכור. וע"פ דרכו כיוון להורות שלא על כבוד המלך עשה בעצמו כי הלא היה מבכור פרעה כו' עד בכור בהמה הרי כמוהו היה גם בהמתו ועדין היה מקום לבעל דין לומר מי יגיד שברגע א' מתו כל אלה לז"א והיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים. שעם שבכל בית צועקים על אשר בביתם לא היו צעקות רבות רק זוועה הבין שמועת צעקה כמו רגע אחד בכל הארץ ואין זה רק להיות מיתת כלם רגע אחד תשמע זעקה אחת שיחד כלם נראים כקבוץ אחד אך אם לא היתה מיתת כלם כמו רגע רק אלו אחרי אלו היו צועקים אלו עתה וזולתם אחריהם ויראו צעקות רבות ועל דבר מבהיל כזה שתראה הכל צעקה אחת של עם רב ועצום אמר אשר כמוהו לא נהיתה וכמוהו לא תוסיף וש"ת אחר היות אז ישראל בלתי כשרים עדין אין זה שוה להניחם כי הלא הקדמנו כי אפי' בהיות הפקידה על ידו יתב' ימצאון שם כתות מלאכים רעים חרשי משחית ומה גם כי בכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים היו בה חרון אפו עברה וזעם וצרה משלחת מלאכי רעים כמפורש בהגדה וא"כ גם בצאתו ית' תוך מצרים אין תקנה כי הלא כחות הרוגז הנמצאים שם יחזיקו בכנף כל איש יהודי ע"כ אמר הנה זאת אעשה להם כי הנה שמו ית' הגדול ידבק בישראל השראה עצמית על גוזליו לרחף. באופן שגם שלא יבצר מהמצא שם משחיתים לא יהיו רק במושבותם של מצרים אך במקום אשר שם בני ישראל מי ראה מהמשחיתים קדושת שמו הגדול המרחפת על עמו ישראל ולא יברח ובמה יודע כי כן הוא הלא עד ממהר הוא הכלב והוא כי במקום אשר שם מצרים יחרצו הכלבים את לשונם לנבוח. אך לא בקרב ישראל. והנה אין זה כי אם שבמקום המצריים הכלבי' צועקים בראותם את המשחיתים כנודע מרז"ל (ב"ק שם) כלבים צועקים מלאך המות בא לעיר אך במושבותם של ישראל הכלבים אלמים ואין זה כ"א שאין שם שום משחית כי רוח ה' היחה מרחפת עליהם. כי הפלה ה' בין ישראל למצריים כי ה' שם היה וזהו ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב כו' וזה יהיה למען תדעון ע"י כן אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל כי השם הגדול הזה יפלה בין מצרים מאותם משחיתים ובין ישראל עם היות שכל הפקידה נעשתה על ידו ית' ולבל ימצא פתחון פה על עון ע"ג הקדים הוא ית' שחיטת הפסח שימשכו ידיהם מהע"ג שעבדו וישובו עד ה' בברית מילה בל יהיה הפתחון פה גמור ובזה גלה מה שכתבנו כי כל כוונתו יתב' בצאתו בתוך מצרים לא היה כ"א להפליא בין מצרים ובני ישראל בל יאחזום כחות חצונים בעונותם ועי"כ וירדו כל עבדיך אלה אלי והשתחוו לי כדי לאמר צא אתה כו' שישתחוו לי כדי שיזכו לאמר אלי צא כו' שהוא כדי שימצאו חן בעיני לשמוע בקולם מיד באו' אלי צא אתה כו' וז"א לאמר שאל"כ הוא בלתי צודק: