תורת משה - אלשיך, שמות יב:יג

1והיה הדם כו'. הנה אומרו על הבתים אשר אתם שם הוא מיותר כי הרי נאמר למעלה ונתנו על המשקוף כו' ואין ספק כי על הבתים אשר הם שם היה וגם אחר או' על שתי כו' היה ראוי יאמר על הבתים כו' כי שם מקומו יותר מבכאן ועוד או' וראיתי את הדם ופסחתי כו' היתכן יצטרך הוא יתברך לראות את הדם כדי לפסוח. ועוד או' ולא יהיה בכם נגף כו' כי בכלל אומ' ופסחתי הוא. ועוד כי אומ' למשחית הוא מיותר ומשולל הבנה. ועוד אומ' והיה היום הזה לכם לזכרון וחגותם כו' כי אומ' לכם הוא מיותר ומה גם כי הזכרון שע"י חג אינו רק לדורות החוגגים ולא להם ואיך יאמר לכם. ועוד אומ' חוקת עולם תחגוהו הוא בכלל הקודם. אך הנה אחרי או' ית' ועברתי כו' והכתי כו' אמר אלהים הלא תאמרו אלי שא"כ איפה למה צריך אות על המשקוף כו' הלא הכל גלוי לפניו ית' ואם הוא מפני המשחיתים הלא טוב טוב היה לא יהיה האות על הבתים כ"א על כל מצחות כל בכורי ישראל ואז גם כי תהיה מכת בכורות ע"י משחית אין פחד כי הלא ידעו כי ע"כ ניתן בהם סימן לבל יגעו בהם וכענין הכ' (יחזקאל ז') והתוית תי"ו על מצחות האנשים כו' ואשר בו התי"ו אל תגעו לז"א אל יעלה על רוחכם כי האות הוא לו חלילה כי הלא והיה הדם לכם לאות שהוא שתראו את הדם ותבינו ותשכילו כי הוא להורות כי זה היה ראו ליעשות בכם לישפך דמכם על הטלה אשר עבדתם וה' ברחמיו נתנו תמורתכם והן זאת (תשובה) גמורה תוך לבם כענין בכל קרבן אשר יקריב איש על אשר חטא על הנפש כי יתן אל לבו כי כה משפטו ליעשות בו כאשר בבעל חי ההוא וז"א לכם לאות ובזה צריך יהיה על הבתים אשר אתם שם ולא במצחכ' כי מנגד תראו את הדם ותשיתו לב מה שאין כן אם יהיה על מצחכם שלא תראוהו וע"כ היה הדם מבפנים ולא בפתח מבחוץ כמשז"ל לכם לאות ולא לאחרים לאות ללמד שיהיה מבפנים ולא מבחוץ לזולתם וע"י כן שיהיה לכם לאות בלבבכם שהוא ענין תשובה אז איני או' וראיתי הדם כ"א את הדם שהוא אשר נתרבה ע"י הדם בהיות לכם לאות הוא המלאך וכח קדוש הנעשה ע"י התשובה וע"י כן ופסחתי עליכם והוא בכ' אצלנו על מאמרם ז"ל (יומא דף פ"ו) גדולה תשובה שזדונות נעשית לו כזכיות שהוא כי על כל עון ששב ממנו מקיים מצות עשה ובורא מלאך קדוש ושמא תאמרו נעשה זה וזה כי נשים הדם לאות על הבתים לעשות תשובה כמדובר וגם תצוה למשחיתים בל יגעו בנו ותעשה המכה ע"י המשחיתים ולא על ידך כי אינו כבודך לעבור במקום גילולים וגם להכות בטמאים ובבהמות ובאלהיהם הטמאים מהכל ע"כ אני או' לכם כי דעו איפה כי לא תוכלו מלט מיד המשחיתים אם תהיה המכה ע"י משחית והוא כי הלא ידענו מספר הזוהר כי בכל עידן ריתחא שברחו' להחבא כד"א חבי כמעט רגע הוא על כי המשחית מביט במצחות האנשים שמכירים בהם אשמותיהם החקוקים ורשומים שם ואז גם למי שלא נצטוה להכותו בפקידה ההיא כיון שמצא מקום להכותו לא ימיש מלעשותו כי לא ישית לב אל מחשבות ה' לבלתי פקוד עליו חטאתו כעת וע"ד זה הוא מאמרו ית' והוא כי הנה ישראל לא יבצר מהיות על מצחם רושם עון הע"ג ובלורית וכיוצא כמשז"ל (ש"ר כ"ח) עם מקרב גוי לא נאמר אלא גוי מקרב גוי כו' הללו עע"ג כו' וע"כ גם כי יחזרו בתשובה מרעתם ע"י האות הבתים לא ימישו לגמרי כל רושם מצחותיהם וע"כ לא יבצר מהמשחיתי' משלוח יד בהם וז"א ולא יהיה בכם נגף כו' לומר מה שלא יהיה בכם נגף למשחית מן המשחיתים הוא בהכותו בארץ מצרים ע"י עצמי אך בהיות רשות למשחית לא יבחין ויתן בכם נגף והוא כי גם שבמקצתם יטהרו רשומי מצחם לא יבצר ישארו בקצת' ויפגעו בם וזהו אומ' מה שלא יהיה בכם מציאות נגף הוא בהכותי כו' אך לא בהיות ע"י חרשי משחית:

2או יאמר והיה הדם כו' לומ' הנה יאמר נא ישראל אם היינו יחד ישראל ומצריים. יוכרח תהיה אתה ה' המכה פן ישלח המשחית ידו גם בישראל כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין אך הנה ישראל לבדם בבתיהם וע"כ למה תמנע מלשלח משחית אל בתי כל מצרים ויצוה עליהם שבבתי ישראל אשר בהם הדם אל יגעו לז"א והיה הדם כו' והוא כי הנה ארז"ל (שם פ' י"ח) כי היו בכורי מצרים באים לישכב בבתי ישראל באומרו כי שם לא יהיה בהם נגף והיה הוא יתברך בא ומכה המצריים ומניח את בכורי ישראל שעמהם במטה:

3ובזה יתכן יאמר אלו לא היו מצרים בבתיכם כן היה שיהיה הדם למשחיתים לאות שלא יבאו בבית איש יהודי אך הנה הדם לכם לאות ולא על עצמכם כ"א על הבתים אשר אתם שם לשמור הבתים גם מהכות שם משחית את זולתכם אשר יהיו בם ועל כן אם יבאו משחיתים לנגוף את המצריים אשר שם לא יבחינו וינגפו גם אתכם אך בהיות ע"י וראיתי את הדם ופסחתי עליכם בפרטות ושמא תאמרו יכו המשחיתים בארץ מצרים ובבתי ישראל ה' לז"א מה שלא יהיה בכם נגף למשחית הוא בהכותי בארץ מצרים כלה כלו' אך אם בארץ מצרים יהיה ע"י משחיתים יתפשטו גם בבתי ישראל ויהיה בהם נגף בשביל המשחית הנכנס בבתי' כי בתתי להם רשות בכל המצריים. יתפקרו להתפשט באו' הללו עובדי ע"ג והללו וכו' מש"כ בבלתי תת להם שום שליטה שלא יערבו אל לבם לשלוח יד כלל וזהו ולא יהיה בכם נגף בשביל המשחית בהכותי וכו' ושמא תאמרו א"כ איפה על דבר גדול כזה למען יהיה לזכרון ראוי היה לעשות היום עתה חג לנו וי"ט שישאר לזכרון לנו תמיד לז"א אינכם צריכים כעת חג לזכרון כי הלא והיה היום הזה לכם לזכרון כי דבר גדול כזה א"צ תחוגו בו לזכרון בשנה הזאת כי עצומו של יום מספיק להיו' לכם לזכרון כי אתם בעלי הנס שתראו בעיניכם וז"א לכם. אמנם וחגותם אותו כו' לדורותיכם למען יהיה גם להם זכרון וע"י החג יזכרו שהוא דבר רשום ושמא תאמרו הלא נהפוך הוא. כי אנו בני דור זה נחוג אותו. אך דורות שאחרינו שלא נעשה להם נס למה יחוגו בו לז"א חוקת עולם תחגוהו לו' כ"א לא היו ישראל אז נגאלים והיו נשארים שקועים תוך גילולי מצרים היה העולם מתבטל. כי לא נברא רק לשיקבלו ישראל את התורה נמצא כי חק זה הוא בשביל העולם. וא"כ נוגע אל כל דור ודור וזה חוקת עולם תחגוהו וכיון שכן הוא עשו רמז אל בריאת העולם במה שז' ימים מצות תאכלו כנגד ז' ימי בראשית אך ביום הא' שהוא יום י"ד תשביתו שאור כי בו הושבת שאור שבעיסתכם ע"י נסיון שחיטת השה כי הערתם למות נפשכם בזבוח את תועבות מצרים לעיניהם אך חיוב הכרת אינו רק מיום הא' עד יום הז' שהוא מאז ראית' את מעשה ה' כי נורא הוא כאלו אז נברא העולם. מה שהי' מתבטל אם לא הייתם יוצאים אז כנודע מס' הזוהר כי אם עוד מעט היו שוהי' מליגאל היו נשקעים בטומאתם ונאבדים חלילה והנה בסוף פרשה זו ארז"ל בשמות רבה (פ' י"ט) כי ז' ימי הפסח הם כנגד ז' ימי בראשית ובזה יאמר שביום הא' שהוא כנגד יום א' של מעשה בראשית שבו נברא כל כללות העולם אלא שהיו הפרטי' בו בכח ויצאו יום יום אח"כ יהיה מקרא קדש וביום הז' שהיו יום קריעת ים סוף שבו הוכללו כל הנסי' כנגד יום שבת של בר"ע שבו הוכלל קיום כל הבריא' כמפו' אצלנו על פ' ויכל אלהים ביום השביעי באר היטב ע"כ גם הוא מקרא קודש כל מלאכה לא יעשה כאשר ביום א' של בריאה שהיתה הבריאה בדקות כאשר ביארנו במקומו בדבר רוחני וכן ביום שבת לא היה רק רוח נפשי להשפיע כח נפשיי בעולם לקיימו כמפו' אצלנו על פסוק שבת וינפש שאלמלא כן היה העולם אבד ע"כ גם בשני אלה כל מלאכה לא יעשה בהם רק אשר יאכל לכל נפש כאשר היה אז ענין נפשיי כמפו' במקומו ושמא תאמרו למה צריך שני מיני זכירה אכילת מצות וחג לז"א מה שושמרתם את המצות הוא לזכור הנוגע אתכם כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם טרם יחמץ בצקם עם היות שצבאותיכם ס' רבוא לבד מטף זקנים ועוברות ומניקות שבכל ארץ מצרים שהיה צריך ג' או ד' ימים להכין ולקבץ ולנסוע יחד כאשר הפליגו רז"ל בנס זה על פסוק ומארצות קבצם כו'. וע"כ גם בדורות שאחריהם עושים מצות על זה כמאמר התנא (פסחים דף קי"ו) מצה זו שאנו אוכלים כו' על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וז"א ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים. שהיו בכל הגבול בהוציאם טרם יחמץ בצקם. ועוד ירמוז באו' מארץ מצרים כי גם מכל גבול מצרים מהלך ששה ימים מרעמסס סכותה כי שם הוא סוף גבולם כמאמר הר"ר סעדיה גאון ז"ל שאומרו מנהר מצרים הוא מסכות כי עד שם היה מגיע נהר מצרים והוא סוף גבולם וכל זה הלכו על כנפי נשרים כמו רגע בטרם יתחמץ כי אחר הגיעם לסכות אפו את הבצק עוגות מצות כי לא חמץ כאשר יתבאר בס"ד. וטעם אל המהירות כל כך למהר להוציאם יהיה על כי הגיע עת צאת פמליא של מעלה היוצאים אתם כי משמרת היו עמהם כמדובר למעלה וזה אפשר ירמוז באומר צבאותיכם שנראה שהם צבאות של ישראל כי הן המה היו הנושאים על כנפיהם את כל איש ישראל מרעמסס סכותה כד"א ואשא אתכם על כנפי נשרים. כלל הדברים כי שמירת המצות בכל דור הוא על הנוגע אל נס יציאת הדור היוצאים אך מה שושמרתם את היום הזה שהוא ממלאכה חג לה' לדורותיכם היא חוקת עולם על העולם שע"י צאת ישראל ממצריים נתקיים העולם כמפורש בסמוך על פסוק חוקת עולם תחגוהו וז"א לדורותיכם חוקת עולם כי על הנוגע אל הדורות הוא חוקה בשביל העולם ועכ"ז גם רמז המצות יהיה ז' ימים זכר לבריאת עולם בראשון כו' עד יום הכ"א שהוא כנגד ז' ימי בראשית והטעם הוא כי ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם לרמוז שע"י זכר המצות שהוא נס יציאת מצרים על ענין חדוש העולם. שהוא בז' ימים שאור יצה"ר להרהר ולפקפק בדבר לא ימצא בבתיכם:

4והנה הן אמת כי בלעדי דרך פשטי תורתנו וסודותיה העצומים והרבים עוד לה רמז לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסיר יצה"ר בל יחפרו ויאבדו. והן אמת אלה קצות רמיזה באומרו שבעת ימים מצות כו'. היצה"ר הוא שאור שבעיסה המחמיץ את האדם. ומצוה יתב' ששבעת ימים הם ז' עשיריות שנים לא יראה שאור שהם ימי שנותינו ולא תמתינו עד י"ג שנה. רק אך ביום הראשון בקצת העישור הראשון תשביתו היצה"ר בהגיע לחינוך מבן ט' שנים כי כל אוכל חמץ הוא כנכרת נפשו מן העולם וזה הוא כשהוא מיום הראשון עד יום השביעי שלא חזר בתשובה כל ימיו. והוא כי אין בין חמץ למצה אלא ה"א במקום חי"ת כי הצדיק נקרא חי כמספר מצה במספר קטן ובהעותו נסתם ונדבק רגל הה"א ונעשה חי"ת כי נסתם ממנו פתח התשובה שהוא מצד הה"א כמ"ש בגמ' (שבת דף ק"ד) למה תלוי ירך הה"א רמז לבעלי התשובה שנכנסים מן הצד ומקשי וליעול מלמטה ומשני לא אסתייעא מילתא כמפורש אצלנו במקומו שהוא שאי אפשר לשוב רק בצער וייסורין ולא בפתח מרווח והמשריש בעצמו שאור שבעיסה סוגר שער הצד מהה"א ונעשה חי"ת שמספר הח' כמספר מ"ת במספר קטן. ומ"ץ עולה אחד שהוא כאומר מת א' וזה רמז באו' ונכרתה כו' וביום הראשון מקרא קדש שע"י שאדם מקדיש א"ע בעישור הראשון מובטח שלא יבוא בו שאור היצה"ר. עד ביום השביעי כי עד סוף שבעים יהיה קדש:

5או יאמר שכאשר הא' קדש שלא יחשוב ה' לו עון כן יטהר עצמו בעשר שנים ההם להקצותם למלאכה אשר יעשה לכל נפש ולא יתן בהם חלק למלאכת החומר כלל אך לא שיתעצל איש מלבער שאור שבעיסתו עד זקנה ושיבה כי אוי מי יחיה מיום הראשון עד יום השביעי ומה גם עתה כי למי אוי ולמי אבוי למאחרים לעמוד על נפשם עד אשר יבאו ימי הרעה כי רעה תבא עליהם לא ידעו שחרית כי איככה יוכל איש להלחם ולהשפיל מלך זקן. וכסיל אחר אשר המליכו זה כמה שנים וישרש שרשיו וישלח פארותיו ויחזק במסמרים מנפש ועד בשר ומאין הרגלים כפות הידים לעקור דבר מגדוליו או גדולי גדוליו אשר הגדיל לעשות ומאין ולאין ידלה מים וכבס בהם הנגע כי נגע עד לבו במחשבות אינו מלבד כל נגעים גדולים אשר שם בבשרו מראשו ועד רגליו עד אפס מקום כי כל עצמותיו הנה ועוה בכל עון ובכל חטאת אשר פעל ועשה בהנה ואיזה בור מקוה מים כמים שעל השמים ובימים ובנחלים יחליפו כח יעלו אבר כנשרים מרמ"ח אבריו מטומאתו אשר טומאו יצרו זה כמה שנים יומם ולילה ולא ישבות על כן אשר עיניו בראשו ישקיף וירא אחריתו מראשיתו ועודנו בחור בילדותו בער יבער יצר סמוך מעמו כאשר יבער הגלל עד תמו הן זאת עצת ה' ברמז הרומז באו' אך ביום הא' תשביתו שאור כמדובר על ימי עישור הראשון מהגיעו לחינוך בטרם יבינו סירותיו אטד והן אמת כי מי ומי מילדי העברים בקרב שנים כאלה יאורו עיניו להביט אל האלקים וכהנדוף עשן ידפנו יצרו הרע להאבידו ולשומו מרמס עד אשר לא יבא ילד מסכן וחכם במלאת לו י"ג שנה כי באורו יראה אור כי יהיה לו מעיר לעזור והוא רמז רמז לנו התנא באמת באמור (פסחים ד' א') אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר והוא כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצר הרע מחמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו ועל כן חל עליו תובת ביעור היצר הרע מעליו ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה כי אם אור לי"ד הלא הוא במלאת לו שנת י"ג ויום א' שמתחיל הי"ד כי אז ייחל היצה"ט לפעמו וזהו לאור הנר כי הנר היא הנשמה לו ואור הנמשך מהנר אחר הי"ג הוא היצר הטוב וזהו לאור הנר וזהו בחורין ובסדקין בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו ורמז עוד התנא במאמרו בכל מקום שמכניסין בו חמץ אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה והוא כי הנה עיפוש היצה"ר נכנס בכל איברי האדם כל א' וא' לפי עניינו בראשו ללכת בקומה זקופה במצחו בעזות מצח בעין לראות רע באזן לקבל לשון הרע בפיו ובשפתיו ובלשונו ברכילות ולשון הרע ודבר סרה ופה דובר נבלה ולאכול בו אשר אסרה תורה והלב לחשוב מחשבות און וידים שופכות דם נקי ורגלים ממהרות לרוץ לרעה וההיקש בכל יתר האברים והנה לא כל אדם חוטא בכל איבריו כי אם יש הורגל לחטא בקצתם ולא בשאריתם ויש יחטא באשר לא חטא רעהו על כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהיא דרכו להכניס בו חמץ אשר חטא בו צריך בדיקה. אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור ואחר הביעור צריך ביטול שיכנע את יצרו עד יבטלנו ממש עד יהא בטל וחשיב כעפרא דארעא שהוא עד גדר לא יעצר כח עוד להחטיאו כי עשאו למרמם וסגפו וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי שיהרהר תשובה בלבו צריך ג"כ לבערו בדבור ומעשה בוודוים ותחנות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע ועיקר הבדיק' לחפש דרכיו ולחקור הוא בלילה שכל אדם מצוי בביתו ובחומותיו במקום שאין אנשים והוא בלתי טרוד בעסקיו. כי אז ישב בדד ויתבודד באישון לילה אחר הדלת והמזוזה על הארץ ישב וחשב עם קונהו ית' וית' על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו וזה לאור הנר היא נשמתו שאורה יפה לבדיקה כי יאמר אליה נפשי נפשי אחותי רעיתי עד מתי תשתכרי התעוררי עורי עורי התאבלי ספדי והלילו אבל יחיד עשי לך כי גדול כים שברך כי תחת היותך בהיכלי מלך מלכי המלאכים כל קדושים עמך באורך יראו אור ואת עלית כלן כבודה בת מלך משחקת לפניו בכל עת ומה לך פה עניה סוערה גולה וסורה טמאה כטומאת הנידה כי נטמאת וכי שטית טומאה תחת אישך ויתן בך היצה"ר את שכבתו וימשכך בתלם עבותו וכי תבאו לראות פני אלהים מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי כי אז תצאי וידך על ראשך לבושה שחורים ומתעטפת שחורים מהבגדים הצואים כל רואיך ידדו ממך בלי יוכלו יגעו בלבושך ואת שדוד מה תעשי הלא תבושי ותבהלו מפניו אנה תוליכי את חרפתך על זאת רעתך אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכי יפקוד עליך מה תעשי ליום פקודה ואיך תשא פנך באמור אליך אנה פנה זיוך פנה הדרך ואיך חשך משחור תארך אוי ליך כי נדמית ותחת היותך יפה כולך סורו טמא יקראו לך ותחת היותך צרורה בצרור החיים כצרור אבן במרגמה תקולע בתוך כף הקלע ואז ידבר אליך באפו ובחרונו יבהלך לקול תתו רעם גבורתו לדבר ולומר פקדו נא את הארורה הזאת הוציאוה ותשרף השמיטוה ורמסוה למעצוה השכיבוה ואז אל שאול תורד אל ירכתי בור וגם אני כמוך אוי לי כי נדמתי כי כמוני כמוך חטאנו עוינו פשענו ומרדנו וגם עלי יעבר כוס כי ארד אבל שאולה תחתי יצועי רמה ותכסני תולעה על כן נעמדה יחד לבקש תרופה לתחלואינו עד אשר לא תחשך השמש ונשקיף ונראה מה נעשה כי יפקוד אל וכי יקום מה נשיבנו והנה זאת ראתנו כי מר הלא הוא כי יצר סמוך מעט בעיניו כי ישחיתני כי אם שתים רעות יעשה לנו. (א) כי יסיר מלבנו עונינו וישכיחנו רוב אשמותינו עד אשר יעלה על רוח איש ממנו כי מעט ורעים הם מעשיו הבלתי טובים ולעומתם על כל אחד כמה וכמה מצות ומעשים טובים לו להגן בעדו. וזאת. (ב) יעשה כי בעלות על לבנו אחד מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ושמענו ועשינו ישום בלבנו הבל הבלים לההביל כובד עונינו ולהקל רעתנו בינינו ולהפוך בזכות עצמנו בהמצאות טענות ותואנות של הבל עד שכמעט שקרוב לזכות יחשב לאדם העון ואוי לו מיום הדין אוי לו מיום התוכחה כי יקרא ויבא לתת דין וחשבון ויתהפך לארבעת רבעיו ויראה עצמו מסובב מלאכי חבלה אשר פעל ועשה בעונותיו דבקים ואחוזים בנפשו בצדו אלף ורבבה מימינו ואז יבהל ויצעק על שברו במר לבו מי ילד לו את אלה והם יענו את ילידתנו בפשעיך חוללתנו בעונותיך כי הקמת עליך רעה מביתיך לרעתך לדכאך ולמוגגך בתחתית שאול כי הוא חלקך וכה יעשו כל הימים אשר הוא בגיהנם עד מלאת לו כדי רשעיותו כי הן הם המייסרים אותו ומי גרם לאיש ההוא כל הרעה הזאת אם לא רפיונו ושפלות ידיו ועצלותו מתת אל לבו לשיח עם נפשו במקום שאין רואים לאמר נפשי נפשי כמוני כמוך מה לנו עוד נשכב ונרדם הנה מהיום הזה ומעלה אור לי"ד כי ניתן בנו ילד מסכן וחכם הלא הוא יהיה לנו מעיר לעזור נעירה ונקיצה וניתן את דודינו לו ולאורו נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה בכל אשר חטאנו על הנפש ונרחץ ונטהר ונסיר רוע מעללינו מנגד עיני ה' ועל משמרתנו נעמדה יחד ותידד שנתינו מעינינו יום ולילה לא נשבות כאנשי מלחמה אך יצר סמוך בל נשוב לעונותינו כאשר בתחילה ויהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו. והן אלה קצות דרכי ביעור חמץ אשר נכלל ברמז הרומז בבדיקת הלילה לאור הנר עד די בער כל כח היצה"ר מקרב איש וכל אבריו וכמה יהיה הזמן אשר יהיה מבוער מהאיש הלא הוא שבעת ימים שאור לא ימצא הלא המה שבעה עשיריות הכוללים כל חיי האדם כי ימי שנותינו שבעים שנה ולא יאמר די בבערו כל שאור יצה"ר מעצמו כ"א גם מכל גבוליו גרי ביתו וחצריו ואנשי עירו כי כל ישראל ערבים זה לזה וזה רמז מצות שאור לא ימצא בבתיכם ואח"כ גם לא יהי' בכל גבולך כי אתה תבער חמצן ויצרן של עוברי עבירה עד תשיבם עד ה' אלהיך ואל יאמר איש הלא בערתי כל שאור וכל עון ממני ומגבולי כל אשר עלה בידי אך לא יבצר מהשאר מעט מהרבה אשר לא בערתי עד בלתי השאיר אף גם אחד מי יוכל:

6לכן רמזו לנו רז"ל כאשר צוו לנו כי בליל שודד כל שאור וכל חמץ הוא ליל י"ד כל חתיכות חמץ הנותרות נמנה אותן ולמשמרת יהיה בל נכשל בם עד יאכלו והנותר נשרף באש לרמוז לנו כי כל אשר נשאר מעוננו שלא בערנו נמנה אותם ויהיה לנו משמרת נגד עינינו תמיד להיות הולכים ומבערים עד כלותינו אותם אחד לאחד בל נשליכם אחר גוינו ולהשמר מכל עבירה אחת מהן בל תגרור לנו כיוצא בה ומכל משמר צריך ישמר איש צדיק מלקבל לשון הרע כי כמה פעמים יהיה איש צדיק נשמר מכל דבר רע והנה איש בא מראה סימני טהרה ועבותות אהבה וכמיצר על צרת אוהבו זה יביא ציד בפיו למושכו ברשת לה"ר באמור אליו צר לי עליך אחי ואהבתך הציקתני כי הלא ראיתי גבר עמיתך דבר סרה עליך כזה וכזה דבר והשמר פן ואל תלכד במצודתו. והנה כחץ שנון נתקע הרכילות בלבו ובשרירי בטנו ותהי לחרפות לו וטמא כל טהרתו אשר נטהר בתשובתו כי עון חמור הוא כע"ג וג"ע וש"ד ולא יבצר מאיש צדיק מלקבל כי ברית כרותה ללה"ר כו' ומי לנו גדול מדוד ולא נמלט מרכילות ציבא ע"כ על זאת יתפלל כל חסיד אל ה' יהי עמו על זאת ודומה לו. והן זאת רמזו ז"ל (פסחים דף י') באומרם היה הבית בדוק ובא עכבר וככר בפיו ונכנס בבית צריך לבדוק את כל הבית שהוא רמז זה כי אחרי אשר בדק איש גופו ואיבריו עד היה הבית בדוק היא גופו. ראה והנה עכבר נכנס וככר בפיו הוא רשע טמא כעכבר ולשון הרע בפיו אז נטמא כלו וצריך בדיקה את כל הבית שהוא כי כל אבריו צריך לחזור ולבדוק כי עון זה שדי תכלא בכוליה ואחר כל זה אל יאמר איש הלא זכיתי לבי טהרתי מחטאתי גופי ונפשי והסירותי כל מחלת יצה"ר ממני ומה לי עוד להיות נצב על משמרתי לבלתי הטמא כי הלא מאין ולאין ישלוט בי יצה"ר והלא בערתיו ממני לא זו הדרך כי הלא יחזור ויחמיץ עיסתו בהיסח הדעת כי בהסיחו דעתו אז ידלג כאיל יצה"ר להאבידו והוא יושב לבטח לא ישית לב ויאבד והוא רמז צוו רז"ל באו' שאל יסיח דעתו האדם מהבצק כי גם שהשאור לא ניתן בו יחמץ בהיסח הדעת והוא רמז אל עיסק גוף האדם כמדובר:

7אך כל זמן שאדם עוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ כן כל זמן שאדם עוסק בבצק בגופו לעשות בו מצוה בידיו ואבריו ואינו מסיח דעתו מעבודת שמים לא יבא לידי חטא וכמה שיעור העיסה שיזהר בה ויעסוק בה בל יחמץ הוא שיעור חלה וזה כל האדם כי האדם חלתו של עולם כנודע והוא כולל כל הגוף הוא הנכלל בשם חלה הוא כל האדם מכף רגלו ועד קדקדו כי כולו כאחד נקרא חלתו של עולם ואם ככה נעשה שלא נרפא מגופינו הנקרא בצק ונעשה באופן שלא יחמיץ ולא ידבק חלאת היצה"ר שנת גאולתנו תקרב ותבא קל מהרה לא תאחר וזהו כמאמרם ז"ל (שם דף קי"ו) שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגאלם מיד כן יעשה הוא ית' בעשותינו שלא יחמיצו בצקותינו אחר הטהרם: