תורת משה - אלשיך, שמות יב:כד

1ושמרתם כו'. והיה כי תבאו אל הארץ כו'. הנה ראוי לשים לב כי שני כתובים אלו באים כאחד והוא כפל ענין וגם אומר הדבר הזה פעמים וגם אומר כאשר דבר הוא מיותר. ועוד מה זו שאלה מה העבודה כו'. היתכן בל שמעו ובל ידעו הבנים האלו כי זבח פסח הוא אשר פסח ה' וזיל קרי בי רב הוא ואלו היתה זו שאלת תם או שאינו יודע החרשנו. אך לא ייחסו רז"ל זו השאלה רק לרשע. וגם כי נפרש שאלה סתמית גם לבלתי רשע הלא כמו זר יחשב תהיה שאלת עיר פרא. אשר לא קרא הפרשה. ועוד באו' וילכו ויעשו כו'. כי או' וילכו הוא מיותר וגם מה שבח הוא זה כי עשו כאשר צוה ה'. ועוד למה חזר ואמר כן עשו:

2אמנם אחר צוותו ית' את ישראל על כל העבודה הזאת. ואיך היתה חוקת עולם והנה אין משכן ובית המקדש תמיד קיים לעשות עבודה זו לעולם. לז"א מה שהוא כולל גם שלא בזמן בית המקדש היא שמירת הדבר מענין המצה ושביתת המלאכה וזכירת ענין הקרבן פסח. וז"א ושמרתם את הדבר הזה כו' עד עולם ולא אמר את העבודה. אך והיה כי תבאו אל הארץ אשר יתן ה' לכם כאשר דבר אז ושמרתם את העבודה הזאת היא עבודת הקרבן במקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם. ועל פי דרכו אמר יתן ה' לכם כאשר דבר לומר אינו ודאי שיתננה לכם הזקנים שאני מדבר אתכם או לדור שאחריכם מפני מעשיכם. אך מצדו ית' לא יהיה עיכוב כ"א יתן ה' לכם ממש כאשר דבר והוא או' בפרשת וארא ונתתי אותה לכם מורשה שמורה שהוא ממש אל אשר אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כו' ונתתי אותה כו'. שהוא אל עצמכם ממש וכן היה לולא על פי מעשיהם שלא ניתן להם רק לבניהם והנה אז בעשותכם המצוה הזאת והעבודה יתחמץ לבב בניכם לאמר לו היתה זכירה בלבד החרשנו. אך העבודה ממש הלא לאותם שהוצרכו לתת הדם לאות על המשקוף כו' יצדק הזבח. אך לא לנו רק לזכור על פה מה שהיטיב הוא ית' לאבותינו וא"כ למה זה נזבח את הפסח בכל דור ודור. וז"א מה העבודה הזאת לכם בני דור אחר. ואמרתם הן אמת כי זבח פסח הוא על אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים שהוא באותו הזמן אז בנגפו את מצרים. אך לא על כן נפטר אנחנו כי הלא גם ואת בתינו בני הדור הזה ג"כ הציל והוא כי אלו לא הוציא הקב"ה את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו כו'. וכמאמרם ז"ל במכילתא ובש"ר (פ' י"ז) כי לולא דם פסח ודם מילה לא היו נגאלין כלל. גם יכוין באומר בנגפו את מצרים מאמרנו למעלה כי היו נחבאים מבכורי מצרים תוך בתי ישראל והיה אם בא המשחית לנגוף את המצריים שבבתי ישראל הלא מדי עברו יקח את בכורי ישראל כי כשניתן רשות למשחית אינו מבחין כו'. כי על כן היה נכנס הוא יתברך בעצמו להבחין. וזה יאמר פה אשר הציל את בתי אבותינו במצרים בנגפו את מצרים אשר היו בבתים של מצרים הנז' ואת בתינו שלנו פה הציל כמפורש והעיד הכתוב שעם היות המצוה הזאת קשה למצוא ולמשוך כל איש צאן הוא תועבת מצרים לזבוח לעיניהם והיה אפשר יהיה קשה להם אמר כי אדרבה ויקוד העם וישתחוו להם על כל הטובה ועל כן מחשבה טובה היא ית' צירפה למעשה ומאז הלכו מאתו בכוונה ההוא מהיום ההוא שצוה למו משה שהיה ביום ר"ח. מאז העלה עליהם הכ' כאלו כן עשו מה שעתידים ליקח בעשור ולישחט בי"ד ככל עבודתו. וז"א וילכו ויעשו כאשר צוה ה' את משה כי מאז הלכו נחשב כאלו עשו. וזה בכ"ף הדמיון כאשר צוה ואחרי כן בעת הפעולה כן עשו ממש נמצא כאלו שתי עשיות בידם. (א) במחשבה שמעת ההליכה. (ב) אשר בעת המעשה:

3גם אפשר רמז כי הנה ציוויו ית' הי' למשה ולאהרן ואח"כ משה לבד דבר להם משכו וקחו כו'. והנה יש דברים אומרים בציווי של שניהם שאינה בדברי משה ויש בדבריו מה שאין בציווי לכן אמר ויעשו כאשר צוה ה' למשה ולאהרן ועל מה שאמר להם משה לבדו מענין אגודת אזוב שלא נזכר למעלה אמר כן עשו כי גם זה עשו כאשר צוה ה' את משה והוא להודיע שהסכים הקב"ה עמו. ובמדרש חזית מאמר רז"ל שמדבריהם יובן מעין אומרו כן עשו שהוא להורות שחשב היא יתברך עליהם בברית מילה זו כשני עשיות. (א) מהיצ"ט. (ב) מהיצה"ר שהסכים גם הוא לעשות מאהבה וזה לשון המאמר:

4לבבתני אחותי כלה לבבתני אמר הקב"ה לב א' היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות לבבתני באחת מעיניך בדם פסח ובדם מילה באחד ענק מצורוניך זה משה מיוחד והגבור שבשבטיך. ע"כ. והערות שראויות להעיר בו ברורות. (א) כי הלא טוב הוא מי שאין לו אלא לב א' ואיך נזרו אחור. (ב) מי שיש לו א' איך יתן שנים. (ג) או' בדם פסח ובדם מילה כי הם ב' דברים ואיך יהיה פירוש לאומר בא' מעיניך:

5ולבא אל הביאור נאמר כי הוקשה להם כפל הביתי"ן המורים על ב' לבבות הם הב' יצרים כמאמר ז"ל (ברכות דף נ"ד) על או' על לבבך וגם כפל החזרה לומר לבבתני. אך הנה ד' הדרגות יש בישראל בעומדים תחת מלך ושרים ואונסים אותם לעבוד עץ ואבן כי יש יעבוד ע"ג. ושכח את ה' חלילה. והנה זה יאמר עליו כי אין לו שום לב כי גם היצ"ט בטל. אך אשר לבו תמיד עם ה' ואת ע"ג הוא עובד באונס. ואך את ה' הוא ירא בקירות לבו עם שלא יעשה פעולת עבודת ה' זה יאמר עליו שיש לו לב א' אך אין זה כ"א לו בלבד מניה וביה כי לא יפעל בו כי אם הוא בכח. אך אמנם אשר לו מדה ג' שפועל עבודת הוראות מאוסו בע"ז. זה יאמר עליו שנותן להקב"ה לב א' בפועל הוא היצ"ט. אך היצה"ר עודנו נוקף כי מחמת יראה לא ישתעבד בעצם גם הוא לה'. אך אם על אלה יוסיף להכניע חומרו ביותר תחת כנפי השכינה וישתעבד לה' בכל עוז לעיני הכל הנה זה יתייחס לנותן שתי הלבבות להקב"ה והנה במצרים היה לישראל הסוג הב' כי את הע"ג היו עובדים ולבם נכון עם ה' מאמינים ובוטחים בו כנודע. אך לא שהיו עושים פעולת ההוראה. אך בלבם ובקרבם היו שלמים עם ה' וע"כ קצף ה' על משה באו' והן לא יאמינו לי עם היותם עע"ג. וזהו לב א' היה לכם במצרים כלו' לכם מכם ובכם ולא ניתן לי בפועל. כי אם היה לכם והגדלתם לעשות כי דילגתם שתי הדרגות מהב' אל הד' כי נתתם לי שני הלבבות והיה הדבר בדם פסח ובדם מילה כי בדם פסח הורו מאוסם בע"ג ששחטו את הטלה אשר היו עובדים אותו ובדם מילה הוסיפו לעשות להכניע את כח הטומאה תחת כנפי השכינה בהסירם הערלה מעליהם ושומם חותמו ית' בבשרם נמצא כי בו גם את היצה"ר נתנו לה' ומה גם היצ"ט. והענין כי כאשר עשו את הפסח גם שמלאו אחר היצ"ט עכ"ז לא יבצר שיהיה היצה"ר נוקפם מאימת המצריים אלא שגבר היצה"ט. אך בעשותם הברית מילה מעיד רוח הקדש כי גם יצרם הרע ענה אמן והלך בעצת היצ"ט גם הוא:

6ושעור הכתוב לפי זה לבבתני שנתת לי שתי לבבות ואימתי היה זה לז"א לבבתני באחד מעיניך כלומר מה שאמרתי לבבתני שנתת לי ב' לבבות לא בכל א' מב' עיניך כ"א באחד מב' עיניך בלבד. ומה הן השני עינים שבא' מהן נתת לי שני לבבות דם פסח ודם מילה שהיו לך הם שתי עינים להתחיל להביט אל האלהות ובא' מהם נתתי לי השני לבבות. וזהו לבבתני באחד מעיניך דם פסח ודם מילה כלו' שאלה הם עיניך שלבבתני באחד מהם ושמא תאמר באיזה משניהם לזה אמר בא' ענק מצורוניך זה משה כו'. לו' באותו עין הנעשה ע"י משה. בעצמו היא המילה כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' י"ט) שמשה היה המוהל מה שאין כן בדם פסח לבדו שלא היו עדיין נתונים לה' השני לבבות עד העין השני אשר נעשה על ידי משה. ולהיות כי ליעשות מילת כלם ע"י משה הוא להיותו מיוחד לקדושה כזאת כי אין כמוהו מיוחד ליכנס על ידו תחת כנפי השכינה. וגם להיותו גבור ולא יקרנו יגיעה ולאות. וזהו המיוחד והגבור שבשבטיך כי באו' באח"ד בפת"ח האל"ף יורה אל המיוחד כד"א (בראשית כ"ו) אחד העם ואמרו ענק כד"א (במדבר י״ג:ל״ג) בני ענק יורה על היות גבור וצורוניך הם השבטים שהם חיות העולם וגם מרימי עול התורה על צוארם. וזה אחשוב לפי דרכם ז"ל היה מאמר הכתוב בכפלו אשר כפל בקיום מצות הברית מילה באו' ויעשו בני ישראל כאשר כו' כן עשו. כי או' כן עשו הוא מיותר. אך הוא כי אל דעות ה' הרואה ללבב יעיד כי שתי עשיות היו בידיהם של יצר הטוב ושל יצר הרע שענה אחריו אמן: