תורת משה - אלשיך, שמות יב:ל

1ויקם פרעה לילה כו'. הנה אחר או' וה' הכה כל בכור כו'. הל"ל ותהי צעקה כו'. ואח"כ ויקם פרעה לילה וגם מה ענין או' כדברכם שהוא מיותר. וכן מה שחזר ואמר כאשר דברתם כו':

2אמנם הנה המצריים מרי נפש איש על מתו ודאגו פן עוד מעט גם על עצמם תעבור כוס אם עד אלה לא יוסרו מלמהר לשלח העם והיה חם לבם בקרבם להטיח דברים נגד פרעה עד כלה גרש יגרשם. אך לא ערבו אל לבם לצעוק אל המלך למהר לשלח את ישראל עד שהמלך במסבו עד יקום ויתהלך בחוץ לקרא לשבויים דרור כאשר היה אחרי כן. אך כעת לא ערבו אל לבם כי ידעו את ערפו הקשה כי לא ישוב מפני כל. אך בראותם כי קם בעוד לילה בשוקים וברחובות לבקש את משה לאמר קומו צאו. אז נועדו יחדיו להרים קול יללה כי אמרו זה עת לצעוק לפני המלך צעקה גדולה למען יאחוז דרכו בכל עוז למהר לשלחם וז"א ויקם פרעה לילה כו'. אז ותהי צעקה גדולה ויהיו דברי צעקתם אומרם כי אין בית אשר אין שם מת כלומר ואין זו מכת בכורות כ"א מכת מדינה כלה והמה לא ידעו דרך ה' כי במקום שלא היה בכור היה מת גדול שבבית ובכור מהאב ובכור מהאם ועכ"ז לא הרף ידו מהם להחליט יציאתם רק אמר כדברכם שהוא ללכת דרך שלשת ימים ואחר תשובו וז"א ג"כ כאשר דברתם כו'. ואף גם זאת לא מיראה. כ"א למה שוברכתם גם אותי. והנה כה אמר פרעה לבדו אך קול המון מצרים לא היה שילכו רצוא ושוב כ"א ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם בלי תנאי פרעה רק לשלחם מן הארץ לגמרי והוא כי אמרו אל פרעה כלנו מתים כמונו כמוך כי מה יהיה אחרית הזעם כי על הדרך הזה מעתה נחשבו כמתים כי אוי מי יחיה בסירוב שאחר זה. וז"א כי אמרו כלנו מתים ומה בצע בעבדים אחרי מות כולנו וכל כך הבהילום לצאת. כי וישא העם את בצקו כו'. והנה ממוצא דבר היה נראה שלא יערבו אל לבם בעת ההיא לאמר למצרים למי כסף וזהב התפרקו כי הלא אבל כבד היה זה למצרים כל איש ואשה אשר נדבה לבן אותנה להשאילן מתו מוטל לפניו והיא עת לבכות לא עת לשחוק ומה גם כמאמרנו כי לב המצריים היה לשלחם לצמיתות בל ישובו עוד ואיך יתנו מחמדיהם הטובים ולא יוסיפו לראותם עוד עד עולם וגם היה החפזון כל כך עצום ורב כי וישא העם את בצקו טרם יחמץ על כן אמר כי על כל אלה שמו לבם עם שהיה בלבם שלא יתנו למו לא כיוונו לעשות רק כדבר משה וז"א ובני ישראל עשו כדבר משה כו'. ועכ"ז וה' נתן את חן כו'. ואם נשים לב אל שינוי לשון שבפסוק ראשון בשם בני ישראל יכנס ובפסוק שאחריו בשם עם יאמר כי הכשרים אשר יקרא שמם בני ישראל האמינו בכל עוז במשה ולא שמו לב אל דוחק השעה כי עת רעה היא למצרים. וז"א ובני ישראל עשו כדבר משה וישאלו כו'. אך אשר בשם עם יכנה הם המון העם נתיאשו מהטעם הנזכר ולא שאלו ומה עשה הוא יתברך לקיים מאמרו לאברהם שיצאו ברכוש גדול נתן את חן העם וישאילום המצריים מבלי ישאלו הם וז"א וה' נתן את חן העם כו' וישאילום. ועוד יש לנו דרך אחרת זולת זה למעלה בזה הפ' שקדמה השאלה למכת בכורות: