תורת משה - אלשיך, שמות יז:א

1ויסעו כל עדת בני ישראל וכו' הנה יקשה. (א) אומרו למסעיהם הוא מיותר ומשולל הבנה. (ב) אומרו תנו לנו מים ונשתה היתכן יתן להם משה מים והוא אדם ולא אל. (ג) אומרו מה תנסון את ה'. מה ראה שאמר שהיו מנסים את ה'. (ד) אומרו ויצמא שם העם וכו' כי הלא בכלל אומרו ואין מים לשתות העם הוא וגם אומרו למים הוא מיותר. (ה) אומרו וילן העם על משה וכו' כי הלא כבר נאמר וירב העם ואם הוא שחזרו שנית לריב עמו מה הפסק היו בנתים שמחלק הדבר לשנים. וגם משנה הלשון מריב לתלונה ועוד כי נהפוך הוא כי תחלה היה תלונה ואח"כ ריב בהכביד הצמא. (ו) למה שינו עתה מהקודם כי תחלה אמרו ל' רבים תנו לנו ועתה ל' יחיד באומרו למה זה העליתנו וכו'. (ז) אומרו ויצעק משה על ה' לאמר כי אומרו לאמר הוא בלתי מובן שאינו לאמר לזולת. (ח) כי הלא כמו זר נחשב ילמד קטיגוריה באומרו עוד מעט וסקלוני וכן (ש"ר פ' כ"ו) כי הקפיד הוא ית' על הדבר ואמר לו עבור לפני העם הזה וראה אם יסקלוך. (ט) אומרו וקח אתך מזקני העם למה הוצרך ללקחם. (י) מה צורך להזכיר שהכה בו היאור והנה ארז"ל (שם) שהוא אחד מג' דברים שאמרו ישראל שהיו עושים רעה ולא טובה שהם מטה וקטורת וארון כי במטה הוכה יאור ומצרים והקטורת את הר"ן איש וארון בעוזה ואנשי בית שמש על כן צוה ית' שבמטה שקלקל מימי היאור המציא מים לשתות וכן בקטורת עצר המגפה ובארון בירך את בית עובד אדום (יא) אומרו ויקרא שם המקום כו' מה צורך אל קריאת השם. (יב) למה פירש על ריב כו'. כי יובן מעצמו. (יג) אומרו לאמר שהוא מיותר ובלתי מובן:

2אמנם הנה ארז"ל שהיו ישראל חוששין פן משה ידע מקום יש בו מבוע מים והיה אומר שעל דרך נס יצאו מים ועל כן יתכן יאמר ויסעו בני ישראל למסעיהם על פי ה' והוא כי מאז הסיען משה מים סוף וכל שאר מסעות היו על פי ה' ולא על פי משה לבדו באופן כי לא יוכלו לומר כי הוא הביאם אל מקום ידוע לו והצמיאם עד אחר ריבם עמו ואמר למסעיהם על המסעות שבנתים ממדבר סין עד רפידים שהיו דפקה ואלוש וזהו ממדבר סין למסעיהם שהם שנים ואח"כ ויחנו ברפידים ואין מים לשתות העם וירב העם עם משה ואחר שרבו עמו אמרו תנו לנו מים ונשתה והנה משה ראה ב' דברים. א' כי תחלה לא בנחת שאלו מים כי אם רבו עמו בחזקה כאומרו וירב העם עם משה ואחר כך דברו בנחת דרך שאלה תנו לנו מים ונשתה. ב' ראה והנה המריבה היתה עמו ל' יחיד. והשאלה שאחרי כן בל' רבים ע"כ אמר בלבו אם אומרם ל' רבים היה לכלול עמי גם את אהרן למה בדברם עמי עשו מריבה ובשתפם את אהרן היתה שאלה בנחת אך אין זה כ"א שתחלה רבו עמי ועוד גבר יצרם בם לכלול גם את השכינה ולא לריב ממש אתו ית' חלילה רק לנסות אם ה' בקרבם לתת להם מים וזה מאמר משה אם מה שאמרתם ל' רבים הוא לכלול את אהרן למה בדברכם עלי לבדי תריבון וזהו מה תריבון עמדי לבדי ובשתפכם את אחי עמי לא תריבו רק בנחת דרך שאלה איך אין זה כ"א לכלול גם את השכינה לנסות וע"כ לא ערבת' אל לבכ' לריב אתו חלילה רק נסיון וזהו מה תנסון את ה' במה שתכללו את השכינ' עמי. והוא כי אפשר הנסיון את ה' יהיה בא' מב' פני' או לנסות אם השכינה אתכם או לנסו' אם מים יוכל תת במדבר חליל' וזאת היא שאלתי לו' מה תנסון כלו' באיזה דרך הוא הנסיון. והנה אחר שומעם זה ממשה תהו וישובו מאמרם. וזהו ויצמא שם העם למי' לו' צמא לשמוע את דבר ה' אם יש סיפק בשכינה לתת מים. כ"א צמא למים בלבד ומאז לא שתפו את השכינה כ"א וילן העם על משה ויאמרו למה זה העליתנו בל' יחיד לו' לא על ה' תלונותינו חלילה כיהאם עליך כי לא מה' היתה מה שהעליתנו ממצרים כי אם ממך למה זה העליתנו ממצרים כו' כי אם היה מאת ה' אם אנו חטאנו הטף והמקנה מה חטאו ואדם בזכות בהמה יושיע ה' אך אין זה כי אם מידך והראיה כי מידך זאת כי הלא על כן ואת בני ואת מקני תמות גם הם מה שאין כן אם מאתו ית' היה אך אתה הבאתנו במצודה אז בראות משה כי שבו מהנסיון ונתקוטטו עמו לבדו מה עשה ויצעק משה אל ה' לאמר מה אעשה לעם הזה כו'. עשה עצמו כצועק עליהם שמצירים לו ולא עם ה' מתקוטטים חלילה כאשר היה נרא' מלשונ' והגזים הדבר ויצעק ואמר עוד מעט וסקלוני כלומר מה שהוסיפו עוד מעט אחר ריבם לא היה שעוד מעט ובאו לנסותך כי אם עלי הוסיפו סרה שעוד מעט וסקלוני ועשה כן למען יאמר לו ה'. למה תוציא דבה עליהם כי הלא כלם צדיקים וזה היה בלב מרע"ה שיהיה הוא ית' מליץ בעדם. וז"א לאמר כי מה שצעק הוא כדי לאמר שהוא כדי שיאמר הוא יתברך מה שאמר שהוא עבור לפני העם הזה לו' על בני את או' שיסקלוך אינו כן ח"ו כי נס נא ועבור לפני העם הזה. וראה אם דרך עוצב בם ויסקלוך ועל אומרם כי יודע אתה מקום מים לכן קח אתך מזקני העם למען יראו כי על ידי הכאת המטה יוצאים המים ולא ממבוע ידוע למשה בחורב אשר שם היה רועה את צאן יתרו חותנו ואמר ומטך אשר הכית בו את היאור כו'. לבא אל ביאורו נשים לב כי הלא קיימו וקבלו רז"ל כי זה היה בארה של מרים ועל זה קשה כי הנה כמו זר נחשב יכה בו במטהו כי בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא ומה גם הכאה ועוד היתכן יהיה צור שיצטרך להכות בו והלא רוח חיים היה בו והיה מהלך אתם בכל מסעיה' ומעלה להם אברי האמוריים ואיך היה צריך יכו בו לתת מימיו:

3אמנם הנה דרכו יתב' להריק לנו שפע רב טוב אלא שהעון מבדילו וכן היה שהוא ית' השפיע להם באר מים חיים והנה העון שנברא בכח הטומא' נעשה כקליפה מפסקת ומבדלת בין ישראל למימי הבאר והוא הצור שעל פי הבאר המפסקת ועל כן לישבר הקליפה ההיא הוצרך המטה להכות בה. ועל כן יתכן היו זקני ישראל הם תופשי התור' שזכותם תגן על ביטול תורה שבשאר ישראל וז"א ומטך אשר הכית בו את היאור שהוא כח חצוני הוא שר יאור מצרי' שבו יכה את כיוצא בו ומפני שביאור לא היה עון ופה יש עון. אל תירא כי גם עתה יכנע למה שהוא ית' בפניו. וז"א הנני עומד לפניך שם על הצור וגם להיות בחורב ששם זכות התורה שעתידה לינתן שם. והנה היה אפשר לומר כי מה שנקרא המקום מסה ומריבה ולא נקרא מריבה ומסה. שהוא על נסות ישראל את ה'. באומרם תנו לנו מים כמדובר למעלה ואומרו מריבה הוא על אשר ריב הוא ית' עם משה. על שאמר שישראל יסקלוהו לז"א ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל שהוא שרבו עם משה ושמא תאמר למה לא נאמר מריבה ומסה. כי מריבה עם משה קדמה. לז"א ועל נסותם את ה' לאמר שהוא להקל את הדבר. להזכירו אחר ריב משה לומר שהוא עון קל מאשר רבו עם משה. ופירש הטעם שהוא כי לא היתה הכונה לנסות. אם יכולת ביד ה' אם לאו חלילה. רק אם ישנו בקרבם אם אין ומסתפקים אם היה להם זכות שיהיה ה' בקרבם אם אין וז"א לאמר כי היה לאמר אם יש ה' בקרבנו ולא בדרך האחרת חלילה:

4עוד יתכן באומרו ויצעק משה אל ה' לאמר. כי למה שנסתפק באיזה דרך היה נסותם את ה' אם על היכולת או אם הוא בקרבם. ע"כ אמר אגזים על הנוגע אלי. כדי לאמר שיגלה לי הוא ית' כונתם כי אם הוא שנגעו ביכלתו חלילה לא יליץ בעדם אך אדרבה ירעם ברוגז קולו והנה אדרבה הוא הקפיד על משה שאמר עוד מעט וסקלוני אז הבין משה הדבר וגלתו התורה באומרה ויקרא שם המקום כו' לומר אם תראה שלא הפליג הוא ית' לקצוף עליהם הוא כי לא היה נסותם את ה' בבחינת היכולת. רק היש ה' בקרבנו שאנו כדאים לכך ולא עשה אלא לפנים. ולא יאחר לתת לנו מים אם אין כ"א שנסתר ממנו וצריך תשובה גדולה ובדרך הזה נגעו קצת אל אשר קרא פה צור. ופ' חקת קראו סלע. אך בשלמות יתבאר שם בס"ד: