תורת משה - אלשיך, שמות יז:ח

1ויבא עמלק וילחם עם ישראל וכו'. ראוי לשים לב. (א) מה היה שמינה משה את יהושע שר צבא מלחמה זו. מכל שאר ישראל. ועוד או' בחר לנו אנשים מה היא בחינת בחירה זו. (ב) מלת לנו שהיא מיותרת. (ג) למה חרד את כל החרדה ההיא לו' אנכי נצב וכו' ומטה האלקי' בידי ומה צורך מטה האלקים לדבר הזה. (ד) מה ענין אהרן וחור עם משה. (ה) או' והיה כאשר ירי' משה את ידו כו' מה ענין הרמת יד להגביר ישראל והנחתה להגביר עמלק. (ו) כי עתה הורה כי ידו א' היתה מספקת ואח"כ אמר וידי משה כבדים כו' ואהרן וחור תמכו בידיו. יורה כי ב' ידים היה צריך. (ז) למה יגיד לנו ששמו תחתיו אבן. (ח) מי שלקח רומח בידו אחר מ' שנה מזמן זה וקפץ למעלה עשר אמות להרוג את עוג והרגו יהיו עתה ידיו כבדים מלהגביהם שהוצרכו שני בני אדם להגביה כל א' יד א' וגם מהראוי יאמר כבדות ל' נקבה. (ט) מה צורך לתמיכת הידים מזה ומזה. (י) או' ויהי ידיו אמונה כי מה ענין היות הידים אמונה וגם היות עד בא השמש (יא) או' ויחלוש כו'. איך היה חולשה בלבד אם הוא לפי חרב. (יב) או' כתוב זאת זכרון בספר. מה ענין הכתב זאת זכרון בספר יותר מנסים רבים שלא נצטוה לכך וגם שים באזני יהושע. (יג) או' כי מחה אמחה מה הוא הכפל הלז וגם או' מתחת השמים. (יד) מה ענין בנין המזבח וקריאתו ה' נסי. (טו) או' כי יד על כס יה. מה יחס דרך שבועה זו על דבר עמלק מבזולת. (טז) או' מדור דור שהל"ל לדור דור ועוד קושיא עצומה עולה על כלנה והיא כי לו חפץ ה' להמית את עמלק למה יאריך לו ויצוה לנו לזכור ולא נשכח לדורות ונשבע למחותו ולא יעשנו בפועל וישלח חרונו יאכלמו כקש. כי מה הוא עמלק הכלב המת שבהרף עין לא יבערנו כאשר יבאר הגלל עד תומו ולא יבאירנו לדור דור אמנם לבא אל הביאור נקדים תחלה. כי הנה ידענו מרז"ל שאין אומ' נופל' עד שתפול שרה תחלה כד"א (ישעיהו כ״ד:כ״א) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואח"כ מלכי האדמה כו'. וכאשר כתבנו בספר חבצלת השרון כי זה מאמר נבוכדנצר באומר (דניאל ד׳:ל״ב) וכמצבייה עביד בחיל שמיא ודארי ארעא כי תחלה עביד בחיל שמיא הוא השר ואחרי כן בעם והם דארי ארעא והוא מאמרם ז"ל (ש"ר פ' כ"א) על פסוק קל מן שמיא נפל שר של בבל קל שמו. ובדבר הזה מצאנו ראינו טוב טעם ודעת אל האריכו ית' עם עמלק והניחו מדור דור והוא כי אין דבר קשה לפני הקב"ה כ"א ברצותו להיטיב אל יחיד או רבים ועונותם מעכבים ושופט כל הארץ לא יטה משפט חלילה ככתוב אצלינו על מאמרם ז"ל באומרם קשה לזוגם כקריעת ים סוף. וכן אומרים קשי' מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי לזאת יחרד כל לב האם יש דבר קשה לפניו יתברך. מי שבלא עמל ובלא יגיעה ברא העולמות יש מאין יקשה לפניו קריעת ים סוף או לזווג זווגים או לפרנס את כל האדם אך הוא כי בקריעת ים סוף היה קטרוג שר של מצרים משוא פנים יש בדבר כו' וגם המרו על ים בים סוף כו' ע"כ היה קשה לפניו ית' לעשות ניסא לשקרי עד פשפש ומצא עזר כנגדם ועל דרך זה הוא בזווגים. כי יתפרדו הזוגות במעשיהם ונמנע זווגם להיות א' צדיק וא' רשע וכן במזונותיו של אד' הוא מקפח' על ידי מעשיו כאשר הארכנו במקומות זולת זה. ונבא אל הענין והוא כי מהטעם הלז כי אויב הוא ית' לעמלק ויאהב את ישראל. הנה עשר ידות לו הוא ית' ברצונו להפילו אך הנה צריך להפיל את שרו תחלה. ואנו מעכבים בידו והוא כי אין שרו כיתר שרי האומות מ"ה כי הלא זה סמאל הוא שטן הוא יצה"ר. והנה בכל חטא ועון אשר יעשה כל איש ואיש מישראל הוא מוסיף כח בו כנודע ואם אנחנו מאשרים ומחזקים אותו איככה יפילהו הוא יתברך למעננו ועד ממהר יעקב שעם שנצח את שרו של עשו בהאבקו עמו עם כל זה הקע כף ירכו על מוצאו בו ענין שתי אחיות מה גם עתה כאשר בעלי דיניו של עשו יהיו אשר בידם דברי עונות ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל מה שבכל פעם שנזכר גאולתנו העתידה שהוא מגלות הזה נאמרה שם תשובה והיה כי יבואו עליך וכו' ושבת עד ה' אלהיך וכו'. ואומר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלהיך וכן בכל מקום בתורה נביאים ובכתובים. והוא ענין חבלי משיחנו כי למה ששרי המלכיות זולת זו ברוב זכיות מספיק אך להפיל שר עמלק צריך נרחץ ונטהר לגמרי בל ישען על עונינו. וע"כ אם נשוב מעצמנו יחישנו ית' ואם לא יהיה בעתה ולמען נשוב יהיו חבלי משיח לזככנו עד גדר שכל הנשאר בציון קדוש יאמר לו ולכן מפלת עמלק הניחה הוא ית' מדור לדור עד בא דור שכלו זכאי. או אם יהיה חייב ויהיה עת קץ ימרק אותו בחבלי משיחנו עד שובנו עד ה'. ויותש כח שרו של עמלק ויפול עוזר כאשר יתבאר עוד בשלהי הפרשה בס"ד:

2עוד הקדמה שנית גלויה ומפורסמת לכל הלא היא כי שוט שוטף להכות את ישראל על ביטול תורה הוא אדום ועמלק וארז"ל (ב"ר פ' ס"ז) כי צוה לו יצחק ע"ה אם בני יעקב יתרפו מן התורה גזור עליהם גזרו' וכו'. ופירשו על זה פ' (בראשית כ״ז:מ׳) והיה כאשר תריד וכו' ופסוק הקול קול יעקב וכו'. כי כשהקול קול יעקב אין הידים וכו' ואם לאו והידים ידי עשו ובשום לב אל היות הקל חסר ואו' ל' קולות לו' שכשהקול קול תורת יעקב אז והידים ידי עשו ובכלל הדבר הוא כי ליעקב ניתנה ברכת הקול זו תפלה ולעשו ברכת החרב כאו' ועל חרבך תחיה ויתכן יהיה פירושו בשביל חרבך שתהיה היא רצועת מלקות לישראל על עזבם את תורת ה' תחיה להיות מוכן ליסרם. ונבא אל הביאור והוא כי הנה אמרו רבותינו ז"ל שעל עון שרפו ידיהם מן התורה בא עליהם עמלק כענין שנאמר והיה כאשר תריד כו'. וגם אמרו מרבותינו ז"ל (ש"ר פ' כ"ו) שהוא על אומרם היש ה' בקרבנו כו'. משל למלך שהיה נושא את בנו על כתפו והיה שואל על אביו וכו'. ויתכן כי זה וזה גרם. וע"כ מה עשה משה לקח את יהושע אשר לא ימיש מתוך האוהל בלתי מרפה ידיו מן התורה נוסף על היותו מצעירי הצאן שבא מיוסף וכמ"ש ז"ל (ב"ר פ' ע"ג) שכאשר ילדה רחל את יוסף שהוא שטנו של עשו כד"א ובית יוסף להבה ובית עשו לקש מיד אמר ללבן שלחני וכו'. כלומר כי כבר בטלה יראתו מעשו. וע"כ אמר משה אין מיוחד לכך כיהושע ואמר לו בחר לנו אנשים כלומר צדיקים כנודע מכל אנשים שבמקרא ויהיה לנו כלומר מתייחסים לנו תופסי התורה הבלתי מתרפים ממנה ויהיה לעומת אשר בחר עמלק באצטגנינות שלו אנשים הבלתי מתים באותה שנה כמ"ש ז"ל ויאמר לו הנה צריך להלחם עם אנשים ועם השר כי אין אומה נופלת אם לא יפול שרה תחלה כנודע כי יפקוד ה' על צבא המרום במרום תחלה והנה להפיל שרו של עמלק היה בלתי אפשר בעת ההיא כי הלא בא ע"י עון ועונותינו מוסיפים כח בשרו של עמלק הוא סמאל הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות וע"כ על עמלק ועמו היה אתה לעם וזהו וצא הלחם בעמלק ולהכניע השר מחר אנכי נצב על ראש הגבעה כ"א יבא בחרב ברכת עשו אני בא נגדו בקול קול יעקב בתפלה. ועל שאני לא אספיק לשר על אשמת העם. ע"כ ומטה האלהים בידי להפיל עליו בו אימתה ופחד להכניעו והיותו בראש הגבעה בחורב יהיה לרמוז מאמרו ית' על חורב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה שהוא מתן תורה וע"כ בהיותכם אז שם כאומרו למעלה מזה הנני עומד לפניך שם על הצור בחורב עלה לגבעה למען אז הזכיר מתן תורה שיקבלו לעומת ביטול תורה שברפידים ועל כן משה ואהרן וחור עלו עמו כי התורה ניתנה ע"י שלשה הנותן ית' ומשה הסרסור וישראל המקבלים מעין קריאת התורה בתיבה כמ"ש ז"ל דוגמה לנותן יתברך ולמשה ולסיני. עוד עשה והוא כי לעומת הידים ידי עשו ראה להרים ידיו שיהיו זכר אל ב' לוחות העדות בידו להתיש כח ברכת ידי עשו אך תחלה היחל להיות מטה האלהים בידו אחת והיה מרים השנית וירא והנה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר כו'. והוא כי קרה לו כענין ר' חנינא בן דוסא (בברכות דף ל"ד) כשהיה מתפלל על החולים היה אומר זה חי וזה מת א"ל מנין אתה יודע א"ל אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל ואם לאו יודע אני שהוא מטורף ועל דרך זה יאמר והוא כי הנה אין ספק כי בשמים היו אז מיימינים ומשמאילים אמר כי כאשר ירים משה ידו בתפלה ולא היה נלאה בזה היה מכיר כי למעלה גבר ישראל ומן השמים היה נעזר מעין אם שגורה תפלתי בפי כר' חנינא בן דוסא אך וכאשר יניח ידו שהיה נלאה ומניח אותה לנוח אז היה מכיר כי וגבר עמלק שהיו למעלה מטים אזן לאיזה קטרוג שעל כן היה כבדות בידיו וגם מאמרם ז"ל (ר"ה דף כ"ט) באומרם וכי ידיו של משה עושות מלחמה כו'. אלא כשלבן של ישראל וכו'. והוא כי לפי הכנת ישראל בהתבודדו' תפלה והכנעה היה למעלה עת רצון להעזר משה וההפך בהרפותם. בראות משה כך אמר הנה עד כה הרימותי ידי הא' ואין בה די הכניע את הידים ידי עשו אך גם ארים את יד ימיני אשר בה מטה האלהים ויהיו שתי ידי פרושות השמימה. וייטב למו אז ראה כי גם אחרי כן וידי משה שתיהן כבדים. והוא שעל העדר זכות ישראל היה שם כבדות בידים בל יעצר כח להציבן פרושות השמים על דרך הכתוב למעלה שהעון מכביד כי ימעט עזר משדי. ע"כ נאמר כבדים ולא כבדות למה שאין כבדותן מפאת עצמן כי גבור היה רק כבדים שכבדותן מפאת ישראל אשר ישראל בשם זכרים יקראו או מפאת עונותיהם המכבידים ובראותו כך אמר אין תקנה זולתי על ידי צירוף זכות אבות על כן נועץ לחברם אליו. ולבא על הענין נזכיר מאמרנו על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב וכו' ככתוב אצלנו במקומו. שהתחיל מלמטה למעלה ואמר זכירה בכל אחד מהם ואמר אף בשניהם הלא הוא כי אמר ה' אם אתחיל מאברהם אין די בער הקטיגורים בעצם כי שם ישמעאל וכן ביצחק יש עשו. לכן אתחיל מיעקב שמטתו שלימה ואחר שהקטיגור אינו מוצא פתחון פה ביעקב הנזכר ראשון מועיל שגם בהזכיר אח"כ את יצחק ג"כ אזכור ואף את בריתי אברהם שנוסף ישמעאל על עשו עכ"ז אזכור ועל דרך זה עשה משה כי לעומת יעקב צוה ויקחו אבן רמז לאבן ישראל וישב ויסמוך בעצם עלי' כי מטתו שלימה. וירמוז גם כן אומרו וישימו תחתיו מאמר ספר הזוהר כי תחת בחינת משה הוא יעקב כמאמרם דא מלגאו ודא מלבר. ואח"כ שתי ידיו שהן לזכור זכות אברהם ויצחק כי גם שניהם בבחינת ידי משה ע"כ לתקן ולהשלים מה שמעכב ישמעאל בימין חסד לאברהם יבא אהרן שהוא כהן מצד החסד ויתמוך הכבדות שביד ימין משה שמפאת ישמעאל שמאברהם ואשר הוא מעכב ביד שמאל ושהוא זכר ליצחק מיד עשו יבא חור ויתמוך כי זכותו שלים וכל זה הוא בזכות תורה ע"י משה שעתיד לקבלם בידיו ובסעד זכות אבות כמדובר. אך דבר קוטן אמנה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין לז"א כי גם זה נתקן כי הנה ויהי ידיו אמונה כי כאשר ראו ישראל בענין ידי משה כי כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח וכו'. שהוא כי בהחזיק לבם לשמים היו רואים ההשגחה כמדובר למעלה על ידי משה בזה קנו הויית אמונה כי ה' בקרבם צופה רעים וטובים בפרטות ואמר כי מה שהוצרכו להיות ידי משה אמונה הוא עד בא השמש כי אחרי כן השמש הקנה להם אמונה והוא מאמרם ז"ל שבא השמש הוא שהעמיד משה את השמש כיהושע בגבעון ולא אץ לבא כיום תמים אז החזיקו באמונה בעצם. כי כבא השמש ספרו השעות שהשמש עמד ותגדל אמונת' לפניו ית':

3או יאמר לפי דרכנו אשר כתבנו כי שתי ידיו של משה היו זכר לאברהם ויצחק שהם ימין ושמאל. יאמר ויהיו ידיו אמונה על דרך מאמרנו על פסוק תתן אמת ליעקב וכו' והוא שאומר הנביא הנה בחינת אברהם היא חסד ומדת יצחק דין ומדת יעקב אמת ואם אתה ה' נותן לכל א' כפי בחינתו הלא ייצר לנו בתתך רוגז ודין ליצחק ע"כ אשאלה ממך תתן אמת ליעקב וחסד לאברהם אך דין ליצחק אל תתן לו כמדתו ואם תאמר נא ה' למה אמנע בחינתו ממנו הלא ממך למדתי. והוא אשר נשבעת לאבותינו וכו' והוא כי הנה הוא יתב' לא נשבע רק לאברהם וליעקב אך ליצחק לא אמר רק והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך ולמה עשה כן ולא נשבע ליצחק בפני עצמו הנה אין זה רק לבל תהיה בחינת השבועה וההבטח' לפי מדתו שהוא דוקא על פי שורת הדין ואולי יעדר זכות לישראל על פי תוקף הדין על כן אמר לו והקמותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך שהוא לפי מדתו בתורת חסד לאברהם לומר לפי בחינתו אני מבטיחך. ולא לפי בחינתך וזה אצלי אומרו (תהילים ק״ה:ט׳) אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כי ונשבע ליצחק לא נאמר אלא ושבועתו שהוא שבועתו של אברהם ליצחק. וז"א אשר נשבעת לאבותינו וכו'. לומר מה שאמרתי שתתן לאברהם וליעקב לכל א' כפי בחינתו ולא ליצחק אינו מן התימה כי הלא כן הוא אשר נשבעת לאבותינו שלא ייחדת שבועה ליצחק רק נגררת אחר אברהם לבל תת לו כמדתו ועד"ז יאמר כי זה כיוון משה בכוונתו כי ב' ידיו שהן זכר לאברהם ויצחק שתיהן היו אמונה מתייחסות לאברהם הנקרא אמונה. כד"א (בראשית ט״ו:ו׳) והאמין בה' והוא כמעשהו ית' בייחס שבועת יצחק אחר אברהם והוכרח לעשות כך כי הלא כל כח עמלק היה מפחד יצחק אשר ברכו ואשר צוהו יגזור גזירות וצרות על בני יעקב בהרפות ידיהן מן התורה ואמר כי זה עשה עד בא השמש והוא כי הנה אברהם תקן תפלת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית אמר כי בהתפלל משה כל היום היו ידיו אמונה שהיא בחינת אברהם של תפלת שחרית עד שעברה שעת תפלת מנחה של יצחק. עד בא השמש והגיע זמן יעקב. כי אז רחמים של מדת יעקב יגינו על בניו וז"א ויהי לשון יחיד וידיו לשון רבים. שהוא שייחד מדת יצחק למדת אברהם: