תורת משה - אלשיך, שמות יט:טז

1ויהי ביום השלישי כו'. הנה קולות אלו כפי הנראה. הם קולות האמורים בפסוק וכל העם רואים את הקולות. כי יום השלישי האמור כאן. הוא יום ששי של מתן תורה כנודע. והנה אותם הקולות אינם רעמים רק קול ה'. כי הרי אמרו רואים את כנשמע. והנה לפ"ז קשה. שא"כ איך יאמר אח"כ ואת קול השופר. הנה קול השופר הוא קולו ית'. שהרי ארז"ל (ברכות דף מ"ה) ויהי קול השופר הולך וחזק. קולו של הקב"ה אינו כקולו של ב"ו. שקולו של ב"ו הולך ומחליש. וקולו של הקב"ה הולך וחזק. וא"כ קשה. (א) כי באומרו ואת קול השופר. נראה שהוא קול נוסף על הקולות הנזכרים תחלה. (ב) איך אומר תחלה קולות ל' רבים. ואח"כ קול יחידי. (ג) איך מפריד בין הקולות לקול השופר. בברקים וענן כבד. (ד) מה הוא השופר הזה כי לא יצדק בו ית'. יתקע בשופר ממש. (ה) אם מהקולות וברקים חרדו כל העם. מה יעשו בהתקרבם יותר אל ההר עד תחתיתו. (ו) למה מייחס הדבר אל משה באומרו ויוצא משה את העם. שאם על עשיתם על פיו. גם כל הדברים היו על פיו. ואינו מייחסם אל משה. מה ענין אומרו ויתיצבו. ולא אמר ויהיו בתחתית או ויבאו אל תחתית ההר. ולא ל' התיצבות. (ח) אומרו והר סיני עשן כלו מפני וכו'. היתכן שאם של מעלה הוא מעלה עשן כל שהוא. (ט) כי בהר סיני אין בו אילנות ועצים. כי מדבר הוא. ואיך יהיה עשן כלו מפני האש. (י) איך יתקשר אומרו ויהי קול השופר הולך וחזק. עם אומרו משה ידבר וכו'. כי הנה אומרו משה ידבר. הוא בשמנה דברות אחרונות כשאמרו לו דבר אתה עמנו וכו'. והוא האמור אחר עשרת הדברות:

2אמנם לבא אל הביאור נשית לב אל מרז"ל (ש"ר פ' כ"ח) רואים את הקולות שהיה הקול מתחלק לשבעים לשון וראוי לדעת מה ענין התחלקות הלז. כי הלא ישראל לא היו יודעים רק בלשון הקדש כמשז"ל שלא שינו את לשונם. ואם ידעו גם לשון מצרי. מה בצע בלשונות האחרים ואם הוא למען ישמעו כל הגוים ללשונותם. הנה לא להם נתנה תורה. ולא שמעו קול אלהים כד"א (דברים ד׳:ל״ג) השמע עם קול אלהים וכו'. רק קול חרדה כמשז"ל שהלכו לבלעם ואמר להם ה' עוז לעמו יתן וכו' אך הנה ידוע מחכמי האמת כי ד' מסכים יש לשכינה. והם האומרים במראת יחזקאל (יחזקאל א׳:ד׳) הנה רוח סערה וכו' ענן גדול ואש מתלקחת ונוגה לו סביב והנה יראה מרז"ל כי המסכים האלה היותר חצוני הוא עב וחצוני מהפנימי אליו. ועל דרך זה הולך ומתקרב אל הקדושה. עד היותו הנוגה מתוק מעין הפנימיות. והנה בבא השפע ומפלש עד המסך החצון כל כח מהשבעי' שרים אשר בו. כי שם איכותם כי חצונים הם מקבלים בפנימיותו מהשפע ההוא ובצאת קול יוצא חוצה. ועל כן קול ה' היה מתאצל מאתו ית' ונמשך בעד המסכים עד החוץ. שישמעוהו בני אדם שוכני ארץ. אותו הקול המיוחד בהתפשטו אל מסך החצון. ומקבל כל כח מהשבעי' שרים. אשר להם שייכות במסך ההוא כח מהתפשטות. נמצא קול ה' מתחלק לשבעים לשון. הם שבעים כחות. שכל א' שר אל א' מהשבעים לשון. והנה האיש או האנשים המקבלי' שפע הקול. תחלה מקבלים מהמסך האחרון. ואח"כ מעט מעט הולכים ומשיגים מהחצון אל השני ואחריו אל השלישי ואל הרביעי. ועל המסך הא' החצון שבכלם. אמר ויהי קולות וברקים שהמסך החצון שמעו רבוי קולות והיו רואין ברקים. כי הקולות שהיו שומעים היו רואים גם בהם ראיה מה והם הברקים שהקולות שהיו רואים שהיו מתפשטים היו זיקי אורות מתפשטים נמצא חוש השמע וחוש הראות משיג כאחת. וכפי חצוניות המסך כן הקול עושה הברה רבה. וע"כ רוח סערה ומציאות הברה. זו הוא ששמעו האומות והלכו אצל בלעם. כמשז"ל ואמרו שמא בא מבול לעולם. ואמר ה' עוז לעמו יתן. ואחר השיגם המסך הראשון השיגו ישראל לראות השני והוא אמרו וענן כבד על ההר הוא השני הנקרא ענן גדול. ובהכנסם לשלוט ראייתם בשלישי הוא המסך של אש מתלקחת. אז היו שומעים קול א' מלביש תוך המסך השלישי. וזה יהיה מאמר מרע"ה באו' ודבריו שמעת מתוך האש. וזהו קול שופר. שהיה כקול היוצא מתוך השפופרת העב. בערך איכות הקול. כי מתוך מסך האש היה הקול מאתו ית' יוצא ונשמע אליהם. ולא קולות הרבה כי לא היה הפירוד להתחלק כי אם בהגיע אל מסך החצון אשר שם שייכות הפירוד. אך בהשיג בפנימי הוא אחדות קול ה' כי במסך ההוא עדיין לא נתחלק ובהגיע אל השלישי שהיה מסך האש השופר מעבר לקולו ית' אז נחרדו. וזהו ויחרד כל העם וכו'. כי כל עוד שמתרבת ההשגה מצטער המשיג יותר. ואז איך יוכלו להשיג במסך הד' כי מתוק וקרוב אל הקדושה עליונה הוא מאד. וגם ממנו והלאה כשאלתם רצוננו לראות את מלכנו על כן הוצרך זכות משה להצטרף עמהם. וזהו ויוצא משה את העם לקראת האלהים הבא להתקרב עמהם בלי מסך שהוא מהנוגה ולפנים לקראת האלהים ממש אשר שם האש הגדולה באיכות ואז קרבו אל ההר שהוא ית' אתא מרבבות קדש שהניח את מרכבת מלאכיו ובא להשרות שכינתו עליהם וע"י זכות משה ויתיצבו בתחתית ההר כי קנו העמדה והתיצבות ויוכלו עמוד בכל הקדושה הגדולה ההיא ואז לא היה מסך. כ"א האש הגדולה הוא שלפנים מהנוגה שעליו נא' (יחזקאל שם) ומתוכה כעין החשמל מתוך האש אשר שם כבוד אלהי ישראל והיא האש הגדולה ועל אש זה נאמר והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו וכו'. והוא ית' עשה לבל יסתכלו בשכינה ויזונו עיניהם ממנה כי די להם מה שנתראה דרך ראיה אחת ועל היות האש הזאת כ"כ גדולה דבקה בכבודו ית' לפנים מכל המסכים ע"כ ויחרד כל ההר עצמו מאד ואז ויהי קול השופר הולך וחזק כי קול המיוחד שהתחילו לשמוע מתוך מסך השלישי שהוא מסך האש שעליו נאמר וקול שופר חזק מאד עתה עלו אל מעלה גדולה שהאש הגדולה שלפנים מהד' מסכים נעשה כשופר מעבר לעבור מתוכו דקות קול אלהים ועל זה הוא אומר עתה ויהי קול השופר בה"א הידיעה הולך וחזק מאד כי מה שלא נאמר כן בתחל' רק וקול שופר חזק מאד כי עתה שגדלה השגתם פנימה היה שפע הקול הולך ומתחיל מפנימיות עצום לפי מה שהיה כח השגתם נכנס וכאשר היה שפע הקול הולך ונכנס ראשיתו כך היה הולך וחזק חוצה על הקודם. וזהו ויהי קול השופר הולך וחזק מאד כי היו הולכים ונכנסים בראיית ושמיעת דקות הקול בלי מסך שהוא מתוך האש הגדולה שלפני כבוד אלהי ישראל היה הולך פנימה וחזק מלסובלו לעוצם הרוחניות. והוא בשומעם אנכי ולא יהיה לך ואז שלא יכלו לסבול אמרו הן הראנו את כבודו שהוא בלי מסך מהארבעה ואת גדלו והוא השגת העין הקלה להשיג משמיעת האוזן דברו ית' בלי מסך כי מה שואת קולו שמענו בתחל' ולא היינו מתים הוא כאשר היה מתוך האש הוא המסך השלישי שהוא בהיותו קול שופר שהיה הקול יוצא מתוך מסך האש כי לא היתה אז האש הגדול' רק ממסך מעובה שהיה מתלבש בו שהיה כיוצא מתוך שופר. אך ועתה שהוא מתוך האש הגדולה שאינה מסך מהד' למה נמות כי תאכלנו האש הגדולה שאינה אש המסך מהד' רק הגדולה שלפני אלהי ישראל על כן על שהיה קול השופר. שהשופר והמעבר היה מהאש הגדולה לא יוכלו לסבול נמשך מזה כי משה ידבר השמנה דברות אחרונות והאלהים ישתף קולו ית' בקולו של משה לשישמע בכל מחנה ישראל שהוא ע"י אמור לו ישראל דבר אתה עמנו ונשמעה וכו':

3והנה בפסוקים אלו כלל כל ענין מתן התורה בקיצור נמרץ. אך אתר סיפור כל הדברות חזר ופירש הענין באומרו וכל העם רואים את הקולות וכו'. ואחר סיפור כל הענין חזר אל סיפור. איך היתה התחלת דברו ית' עשר דברותיו אל עמו ישראל. והוא אומרו וירד ה' על הר סיני וכו' כי לא היה משה בהר רק עם ישראל במחניהם למטה אתם. והוא כי הנה להיות משה עולה למעלה וירד אל ישראל רצה להמצא למעלה עם ה' בעת דברו אתם הוא ית'. אך לא רצה ית' רק שיהיה עם ישראל. (א) לבלתי יחשבו ישראל כמשז"ל (שם) כי משה המדבר. (ב) למען יהיה הוא בכלל המצווים ולא יאמרו כי אומרו אנכי ה' אשר הוצאתיך וכו'. שמדבר עם כל אחד מישראל בלשון יחיד לא יאמרו רק שעם משה אשר למעלה אתו ידבר ולא עם כל אחד מהם ויחשבו עצמם לבלתי מצווים. (ג) למה שהיו עתידים לאמר דבר אתה עמנו וכו' רצה ית' יהיה עמהם ולא יגעלו בכל. מדאגה מדבר פן תאכלם האש הגדולה. (ד) למען יהיה להם מעיר לעזור לקבל נבואת פנים בפנים ובהקיץ והנה היה בוש כביכו"ל הוא ית' לאמר לו שירד על שרצ' לדבר אתם ע"כ בקש תואנ' לאמר רד העד בעם וכו'. ומשה היה חפץ לימצ' למעל' ולכן השיב ואמר לא יוכל העם לעלות וכו'. כי יש להם התרא' כי אתה העדותה וכו'. וא"כ אי משום הא אין צורך לרדת כי מותרים ועומדי' הם. אז בראותו ית' כן. בקש לו טענה אחרת והיא לך רד ועלית אתה ואהרן עמך וכו'. ואז וירד משה. ומיד אחר רדתו טרם ישוב יעלה. עודנו עם ישראל למטה. מיד וידבר וכו' את כל הדברים וכו' הם אנכי וכו':

4והנה אומרו הדברים האלה לאמר הוא בלתי צודק. שאינו לאמר לזולת. אך הוא לתת טעם אל אשר רצה הקב"ה. שיהיה משה למטה עם ישראל. ולא למעלה. בדברו ית' אתם. ושיעור חכ' וירד משה וכו'. ואז וידבר אלהים את כל הדברים האלה. תדע למה היה אחר היות משה למטה. הלא הוא לו' והוא למה שהי' עתיד לאמר אחרי הדברות. אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו'. על כן רצה יהיה משה אתם פן יאמרו כי אולי היה משה המדבר. ולא הוא ית' מן השמים. ועל הטעם השני שכתבנו יאמר לאמר. שהוא למה שעתיד לאמר אנכי אשר הוצאתיך לשון יחיד לבל יראה שעם משה שלמעלה דבר ולא עם כל א'. על כן רצה יהיה עמהם ויהיה גם הוא כאחד מהם. ועל הטעם הג' יאמר לאמר. כלומר למה שעתיד הוא לאמר להם הח' דברות ועל הד' יאמר לאמר. כלומר מה שהעמיד את משה אתם היה כדי לאמר אנכי וכו' והיה צריך יהיה משה אתם לשיזכו על ידו נבואה בהקיץ. ופני' בפנים. או יתכן באומר כמשז"ל (ש"ר פ' מ"ו) שבעון העגל אמר משה. כלום אמרת אנכי ה' אלהיכם ל' רבים אלהיך אמרת ל' יחיד והרי אני שקבלתי וכו'. ומעתה רצה ית' יהיה לו פתחון פה להליץ בעד ישראל וע"כ הוצרך משה להיות עמהם. וזהו אומרו וירד משה כו'. ואז וידבר אלהים כו' והטעם שדבר עודנו משה עמהם. הנה היה לאמר אנכי ה' אלהיך ל' יחיד שהיה בזה פתחון פה למשה לאמר טענה לפניו ית':

5או יאמר במ"ש ז"ל כי אמרו ישראל רצוננו לראות את מלכנו ולשמוע מפיו פנים בפנים וכו'. ואמרו רז"ל וכי נותנים לתינוק כל מה ששואל אלא צפה הקב"ה שעתידין לו' בעגל אלה אלהיך ישראל אמר אלו לא אראה עצמי ואדבר בם יאמרו אלו הראנו ודבר בנו לא היינו עושים ע"כ הראה עצמו ודבר בם. וזה יאמר וידבר אלהים וכו' שהוא אתם פנים בפנים שנתראה להם ודבר בם כשאלתם. וזה יאמר לאמר כלומר אל יקשה בעיניך איך נותנים לתינוק כל מה ששואל כי הלא זה היה כדי לאמר אחרי כן. אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם. לא תעשון אתי אלהי כסף וכו'. והוא לומר מה שאתם ראיתם פנים בפנים כי מן השמים דברתי עמכם. הוא לבל יהיה לכם פתחון פה לעשות העגל. לכן עתה שראיתם כי מן השמים וכו' לא תעשון וכו'. כי ע"כ הראתי עצמי ודברתי עמכם להסיר פתחון פה לכן עתה לא תעשון וכו'. וזה יאמר מעתה הנה מה שוידבר וכו' אתם פנים בפנים. הוא על מה שעתיד לאמר אליהם אח"כ אתם ראיתם שאחר שמדבר מן השמים אתם בלי סרסור. לכן אל יעשו אתי אלהי כסף לבקשת אמצעי כי אינכם צריכים לכך. או יאמר וידבר ה' לאמר. כי או' לאמר הוא כמ"ש ז"ל במדרש חזית כי כל דבור ודבר שהי' יוצא מפי שקב"ה היה מחזר על כל א' וא' מישראל. ואו' לו' מקבלני את עליך וכו'. ואו' לו הן וכו'. וזה יאמר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. כדי לאמר הדברים עצמם לישראל אחרי כן אם מקבלים עליהם כל דבור ודבור. או על דרך זה. כדי לאמור ישראל שמקבל כל דבור מהם:

6והנה על פסוק ויתיצבו בתחתית ההר. ארז"ל שבת פרק ר' עקיבא (שבת דף פ"ח) ויתיצבו בתחתית ההר. אמר רבי אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם תקבלו את התורה מוטב וכו'. א"ר חמא בר יעקב מכאן מודעא רבא לאורייתא. אמר רבא אע"פ כן הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב קיימו וקבלו היהודים. קיימו מה שכבר קבלו ע"כ:

7והנה גם שלא יעדרו דקדוקים במאמר הלזה. הנה שתים הנם הקושיו' העצומות אשר יפול לב אדם עליהם. (א) היעלה על לב שהמקדימים נעשה לנשמע מיאנו מלקבל התורה. עד כפה עליהם ההר כגיגית ויאמר להם שאם לא יקבלו תחת ההר ישחקום ולא יוכלו קום. (ב) מה זו תשובת רבא הדור קבלוה בימי אחשורוש שא"כ איפה כל הדורות שממתן תורה ועד אחשורוש אנוסים היו. ולא יאשמו כל אשר עברו על כל דברי התורה וא"כ חלילה לשוא הכה אותם הוא ית' על כל פשעיהם ועל כל עונותם.

8אך הנה הקושיא הא'. סילקוה רז"ל במדרש ר' תנחומא פ' נח שהביאו מאמר זה ואמרו כי מה שמיאנו ישראל מלקבל עד כפה הוא ית' עליהם ההר כגיגית. הוא תורה שבעל פה על רבוי דקדוקיה. ועל הקושיא הב' אחשבה תירצוה ז"ל במתק לשונם באומרם הדור קבלוה ולא אמרו כבר קבלוה וכיוצא בלשון זה. אך אומרו הדור קבלוה יורה כי היתה חזרת קבלה. ואין זה צודק אלא אם נא' שכבר נחשבה לישראל קבלה א' ובימי אחשורוש היתה קבלה שנית. וזה יורה גם כן אומרו קיימו מה שכבר קבלו. ולא אמר קיימו מה שכבר ניתן להם. אך הוא כי כבר קבלו פעם א' ועכשו חזרו והוא כי גם שמיאנו בתחלה. עד שכפה עליהם הקב"ה ההר הגיגית עם כל זה אחר כן גמרו בלבם בלב שלם לקבל בשלמות אפילו מבלי אשר כפו עליהם ההר. וזהו רמזו לנו ברוח הקודש באומרם קיימו וקבלו. והוא כי הלא אחר אומרו שכתב מרדכי שיקבלו עליהם את ימי הפורים שהוא מדברי סופרים. והנה היה קשה עליהם לומר כי בסיני על ידו ית' אשר דבר בם לא קבלו. ועתה ע"י מרדכי קבלו לזה נכתב ברוח הקדש קיימו וקבלו שהוא קיימו מה שכבר קבלו לומר שאינו עתה רק כחוזרין ומקיימים מה שכבר קבלו עליהם בסיני כל מה שמדברי סופרי'. וזהו אומרו הדור קבלוה לאמר אל יעלה על רוחך שגם מה שהודו לקבל היה מחמת האונס כי לא כן הוא שא"כ קבלם מדברי סופרים את ימי הפורים. הוא שאז היחלו לקבל. אך לא כן הוא רק הדור קבלוה כלומר חזרת קבלה היתה בימי אחשורוש והוא שכפה אותם בסיני. עד שאמרו רוצים אנו ברצון והביא ראי' מאומרו קיימו וקבלו והוא שהול"ל קבלו וקיימו כי תחלה מקבלי' ואח"כ מקיימי'. אך הוא קיימו מה שכבר קבלו. לומר אינם עתה כמקבלים מחדש רק מקיימים מה שכבר קבלו בסיני קבלה אמתית ברצון טוב. וזהו הוא"ו של וקבלו. כי אינה תוספת על קיימו כי עכ"פ הקבלה קדמה לקיום. אך הוא תוספת על הקבלה הראשונה:

9עוד אפשר לפרש על דרך מה שכ' הרמב"ד (פ"ב מה"ג) על גט מעושה בישראל שכופין אותו עם שיאמר רוצה אני שכתב שגם שיאמר רוצה אני הלא מתוך האונס הוא אלא שכל ישראל נפשם חפצה בטבע לקיים תורת אלהים אלא שהיצה"ר וחומרו הם מעכבין את יצרו הוא שמכין וכשמודה הוא שהוסר המעכב והוא ברצון גמור. והנה גם פה הי' אפשר לומר כך בישראל. אך הדרך הראשון נכון יותר כי כשהודו גמרו לקבל גם אם לא היה האונס. ומה גם למה שהזכרנו ממדרש ר' תנחומא כי לא מגועל נפשם בתורה שבעל פה מיאנו לקבלה רק על כי רבים דקדוקיה נוסף על צדקתם ואשר פסקה זוהמתן ראוי להפך בזכותם:

10והנה על כל הכתוב צריך לתת טעם למה בהיות משה למטה לא אמר הקב"ה הדברות אלא יצוהו לעלות אל ראש ההר לאמר לו אחר עלותו לך רד ועלית כדי שירד לדבר עם ישראל בהיות הוא למטה עמהם וטוב טוב היה יאמר הדברות מבלי יעלהו אל ראש ההר. אך הוא לבל יראה למשה. כי לבלתי היותו כדאי לעלות אל הר סיני בראש ההר. אשר שם עיקר השכינה. על כן יצוהו ישאר פה עם העם. על כן הקדים הוא ית' ויקראהו אל ראש ההר. וזהו ויעל משה שהוא המכוון כמדובר. ומשם צוהו ירד להזהיר למטה. כלומר הנך אתי על ראש ההר. לכן מעתה אל תחוש באמרי לך רד כי לא להעדר השגתך לעלות אינו מניחך פה. כ"א מהטעמים הנאמרים באמת: