תורת משה - אלשיך, שמות כ:ב

1אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וכו'. הנה או' אנכי ה'. יורה שבא לשלול את זולתו:

2והנה ארז"ל וז"ל בש"ר (פ' כ"ט) אנכי ה' הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם. א"ר אבדימי דמן חופא. כ"ב אלף רבוא מ"ה ירדו עם הקב"ה לסיני. שנא' רכב אלהים רבותים אלפי שנאן הנאין והמשובחין. יכול אע"פ שהיו רבים דחוקי' היו ת"ל שנאן שאנן והשקט ה' בם אין כתיב ביו"ד אלא באל"ף דל"ת אדונו של כל העולם בהם. ד"א ה' בם א"ר לוי שהיה טבלא של שם המפורש כתוב על לבם. ד"א ה' בם רבנין אמרין שמושל האלהים היה מעורב עם כל אחד ואחד מיכאל וגבריאל. אמר הקב"ה לישראל לא בשביל שראית פנים הרבה תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה בשמים. דעו שאני הוא ה' אחד. שנא' אנכי ה' אלהיך וכו' עכ"ל:

3וראוי לשים לב מה הוקשה לו בכתוב שהביא פסוק פנים בפנים לתרץ קושיא שבפסוק. ועוד שבאו' הה"ד. עניינו הוא לומר על ידי פסוק זה שאנו בו אנו מתרצים קושיא שבפסוק אחד ומתרצים ומבינים אותו ע"י פסוק זה הה"ד פנים בפנים וכו'. וע"כ ראוי לדעת מה מצא דוחק בפסוק ההוא. שיובן ע"י פסוק זה. לומר הה"ד וכו'. ועוד אומרו כ"ב אלף רבוא ירדו כו' כי הלא אין בפסוק רק שני רבוא ושני אלפים. ואיך יאמר כ"ב אלף רבוא. ועוד או' הנאים ומשובחים. איך דורש ממלת שנאן נאים ולשון שאנן והשקט. ועוד אומרו יכול אף על פי שהיו רבים דחוקים היו. איך יצדק דוחק ברוחניים. ועוד באומרו שהיו רבים וכו'. שמורה שהרבוי מעלה ומוריד בדוחק. ועוד שהראוי יאמר יכול לפי שהיו רבים דחוקים היו ולא אע"פ שהיו טענה הפכית. הן אמת שעל זה קרוב לשמוע שטעות סופר היה שכ' אע"פ במקום לפי. אך לא נמוש מליישב הגירסא. ועוד אומרו אדני בם אין כתיב ביו"ד איך יצדק ליכתב ביו"ד והלא המה מרכבה אל השכינה כאו' רכב אלהים והוא עצמו שם אדנות. ואיך יאמר ביו"ד שהוא למעלה. ועוד איך משיב אדונו של עולם בהם והלא אם היה כתיב ביו"ד היה ג"כ אדונו של עולם בהם. ועוד מי לא ידע באומרו רכב אלהים וכו' שאדונו של עולם בהם כי מרכבתו הם. ועוד באו' ד"א טבלא של שם המפורש כתוב על לבם מה הוא הטבלא ומי כתבה על לבם. ועוד איך באו' אדני בם נלמד זה. ועוד אומר שמו של אלהים היה מעורב וכו'. מה יתן ומה יוסיף ענין זה ומהיכן נלמד שאדרבה באו' אדני בם נראה שלא על שם אלהים כיוון. ועוד במאי קא מפלגי רבנן עם הקודם. ועוד אומר לא בשביל שראיתם פנים הרבה תהיו סבורין שמא אלוהות הרבה יש כי הלא כמו זר נחשב יטעו בין המלך ובין מרכבתו:

4אמנם הנה מאמר זה יסוב על הקדמה אחת הלא היא כי הנה בבא מלאך מלמעלה אל גבול העולם השפל הלז יקנה התלבשות מה מעין העולם אשר בא בו ויראה כאחד האדם. אך אין זה רק בבואו בלתי היות מרכבה אל השכינה. אך בבוא השכינה למטה לארץ על מרכבות מלאכי מרום לא יקנו התלבשות גשמי בבואם כי כאשר אין השכינה עצמה קונה התלבשות גשמי למה שהעולם משועבד אליה כי הוא אדון כל הארץ כן גם מלאכי מרכבה לא יקנו התלבשות מצד העולם להיותם מרכבה אליה לרוב קדושתה השורה עליהם כי ע"כ כאשר גזרה חכמתו ית' לבקר את אברהם ושיאכלו המלאכים עמו אשר היה בלתי אפשר אם לא בהתלבשם ויהיו כאנשים העבירם מהיות לו ית' מרכבה ויעש מרכבה מאברהם עצמו כמבואר אצלינו במקומו כי וישא עיניו כלפי מעל' וירא בשכינה שורה על ראשו וע"י כן שלא היו המלאכים מרכבה אל השכינה ע"כ ראה שלשה אנשים נצבים עליו שאם היו מרכבה עדיין אל השכינה לא היו מתלבשים ונראים אנשים וע"כ חלה פני אל ואמר אדוני אם נא מצאתי חן וכו'. אל נא תעבור מעל עבדך בהיותי מרכבה אליך כמפורש במקומו:

5ונבא אל הענין והוא כי הנה הוקשה לו בכתוב אומרו אנכי ה' אלהיך כי טבע הלשון הוא שבא לשלול את זולתו ואו' אנכי הוא ולא זולתי וע"כ ראוי להעיר אל מי מהקדושים יפנו להחשיבו לאלוה שיאמר אנכי הוא ולא אחר ע"כ אמר הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם כלומר ע"י הדבר הקשה בפסוק זה מצאנו ראינו ישוב פסוק פנים בפנים וכו' מהקושי שהיה בו. וזהו פנים בפנים וכו' והוא כי הלא יקשה בפסוק ההוא כי הלא משמעו שהיה הוא ית' פניו נגד פני ישראל בדברו עמהם ולא יתכן כי הלא מן השמים השמיעם קולו יתב' כמאמר הכ' (דברים ד׳:ל״ו) מן השמים השמיעך את קולו וכו'. אך לשון אומרו פנים בפנים נראה שהיו פנים נוכח פנים על הארץ מדברים כדרך אנשים הדוברים זה עם זה פנים בפנים. אך בהיות ית' משמיע מן השמים שאם יגביהו ראשם והיה נוכח פני אלהים שעל השמים כבודו עכ"ז לא יצדק על זה ל' פנים בפנים ואם היה או' פנים אל פנים היה צודק יותר כי מפניו ית' היה בא הקול אל פניהם מה שאין כן במשמעות ל' פנים בפנים. ע"כ אמר כי נגד פני ישראל היו פני מלאכי השרת בדברו ית' אתם שהם כ"ב אלף רבוא מלאכים ירדו עם הקב"ה לסיני שנא' (תהילים ס״ח:י״ח) רכב אלהים רבותים אלפי שנאן. וש"ת הלא אין בכתוב אלא רבותים אלפי שהם או עשרים אלף בלבד או כ"ב אלף אם נחשוב אומרו אלפי מלבד הרבותים או הם י"ח אלף אם נאמר אל תקרי שנאן אלא שאינן שנסיר אלפי מהרבותים. אך לו' שהם כ"ב אלף רבוא שהם כ"ב אלף פעמים עשרת אלפים מלאכי השרת היכן הם בכ'. לז"א רבותים אלפי שנאן הנאים והמשובחים לו' כי שנאן הוא ל' נוי ושבח והכונה לומר מה שאמרתי שהם רבותים אלפי שהם כ"ב אלף אינו מספר כללותם רק מספר הנאים והמשובחי' שכללות כולם הם כ"ב אלף רבוא שראשיהם שהם הנאים והמשובחים הם רבותים ואלפי שהוא ראש א' לכל רבוא שהם כ"ב אלף פעמים עשרת אלפים והוא כי דעתו כי שנאן אינו שם מלאכי' ולפרש אלפי שנאן שהוא לומר רבותים חסרי אלפים נראה לו דוחק לומר אל תקרי ולהוסיף ג"כ אות בתיבה ולמנות דרך עקלתון לו' רבותים חסר אלפי ולא אמר י"ח אלפים וגם השי"ן שהיא יתירה ע"כ פירש מל' נאה. ושמא תאמר א"כ לימא קרא נאים לזה אמר יכול אע"פ שהיו רבים דחוקים היו. לז"א שנאן שאנן והשקט באופן דמדקאמר שנאן שהקדים הנו"ן כיוון לשון נאה ומשובח ומכללות האותיות דרש שאנן כי אותיות דדין כאותיות דדין ש"מ תרתי וענין אומרו יכול וכו'. הוא כי הנה הקדמנו כי המלאכים הנמצאים על הארץ קונים התלבשות מה באויר העולם הלז זולתי בהיותם מרכבה אל השכינה שהעולם משועבד אליה ואגב גם אל מרכבתה כמדובר:

6והנה ידוע כי אין מרכבת השכינה רק כ"ב אלף או ס' רבוא לפי העת אך כ"ב אלף רבוא הוא יותר מהמרכבה וע"כ היה נראה כי שיעור המרכבה שהם ס' רבוא יהיו בלתי מלובשים כלל בלבוש העוה"ז אך השאר שהם בני לויה יתלבשו בלבוש מה ויתראו בדמות אנשים כאשר ראה אברהם את שלשת המלאכים הבאים אליו. וע"כ יפלא שבהיות' מלובשי' ומתראי' כאנשי' שלא יחזיקו מקום בפרט לעיני הרואי' אותם כשיעור שהיו מחזיקי' אלו היה אנשים ממש או לפחות שלא יראו מרווחי' בשיעור שבהר סיני כי הוא קטון מהכיל כ"ב אלף פעמים עשרת אלפים. והנה היה אפשר לו' כי מה שלא קנו התלבשות הוא כי כאשר הם תחת השכינה לרוב קדושתה לא יעצרם הגשם של העה"ז מלהיות בלתי מקבלים התלבשות כן יהיה כאשר יהיו רבוי עצום כזה גם שלא יהיו מצורך המרכבה. כ"א בני לויה כי לפי רוב קדושתם לפי רבויים יכריעו את איכות העולם הלז לבל ישלוט בם להיות בו בלי שום התלבשות וע"כ לא נתראו לישראל דחוקים ע"כ למעט סברא זו אמר יכול שאע"פ שהם רבים שעל רבוי קדושי' היה ראוי לא יתלבשו. ואע"פ כן אין רבויים מספיק לשלא יקנו התלבשות ויראו דחוקי' כי אין זה מספיק רק כאשר הם המרכבה אל השכינה למה שהיא אדון כל הארץ ומשועבד העול' אליה אך לא לאשר אינם מרכבתו עם שיהיו רבים וע"כ היה מקו' לחשוב שאותם העודפי' על שיעור המרכבה קנו התלבשות באופן יראה הרואה אותם דחוקים כי לא יכילו מקום ומה גם לעיני הרואי'. לז"א שנאן שאנן והשקט והוא שלא התלבשו כלל וניתן כח לעיני כל ישראל לראות פנים בפנים רבוי עצום ובלתי ממלאי' מקום כלל וכוונתו בכל הענין הלז הוא למה שבא לו' שע"כ בא האלהים להסיר מלבם שלא יחשבו כי אלוהות הם והוא כי הלא לא יבערו ויכסלו ישראל לבלתי הבחין בין אלהים אמת אשר הראם את גדלו למ"הש אך הוא כי בראותם הריבוי העצום ההוא ולא קנו התלבשות בעולם השפל היה אפשר יטעו לו' כי אלוהות הם כי ע"כ העול' משועבד אליהם ולא ישתנו בו וש"ת כי הלא גם בעינינו יפלא כי אחר שהם יותר משיעור מרכבה למה לא התלבשו לז"א אדוני בם אין כתיב ביו"ד. אלא באלף דל"ת וכו'. והוא כי הנה ידוע כי אלהים הנז' באו' רכב אלהים הוא שם אדוני הנז' אחרי כן והוא מיותר כי בכלל אומרו רכב אלהים הוא כי אדוני בם ואם הכוונה לו' שגם שם ההיוה ברוך הוא היה בם שהוא בהיותו על השכינה שעליהם היל"ל ביו"ד אך אין זה רק להשיב על הקושיא לו' אם תראה שלא קנו התלבשו' אל תתמה כי הלא מי שהוא אדונו של עולם שהעולם משועבד אליו היה בם כלו' על כל הסך הנז' הגדול באופן שכולם היו מרכבה אל השכינה ועל כן לא קנו התלבשות ולא היו דחוקי'. וע"כ חזר לומר אדני בם עם שהוא האלהים הנז' למען תת טוב טעם אל הבלתי המלבשם באומרו שם המורה הענין בטעמו כי טעם מה שאשר הם מרכבתו בלתי מתלבשים הוא למה שאדונו של עולם בם שעל כן העולם משועבד אליו כי מזה נמשך אל מרכבתו בל יתלבשו מעין העולם להיותם יושבים בצלו ולו' כי גם שהיו משיעור מרכבה הנהוגה אז היו כל הסך ההוא מרכבתו והנה לא יבצר מהיות דוחק יהיו אז המרכבה כל השיעור ההוא. ועוד שא"כ היל"ל עליהם ולא בם. לז"א ד"א ה' בם א"ר לוי טבלא של שם המפורש כתוב על לבם לומר שעם שירדו כל השיעור הרב ההוא ולא כלם היו מרכבה רק המרכבה הנהוגה כ"ב אלף או ס' רבוא וא"כ השאר איך לא נתלבשו בעולם החומרי אלא שהיות מחשבתם שבלבם דבקה כטבלא של שם המפורש מספיק לשלא יהיה משועבד אל מציאות העול' והוא כי כאשר הטבלא היא הכנה לחול בה הכתב. כן שם אדני היא היכל וטבלא שכתוב בה ותחול בם שם המפורש שהוא שם יו"ד וכו'. והיה זה על לבם והרהורין של מלאכים תמיד וע"י כן היו קרובים אל ה' באופן שלא היו ממלאים המקו' רק עומדין ברוחניותם העצמי ומה גם שאינו כמחשבת בשר ודם. שלפעמים נשמטת הכונה ומחשבה מיוחדת מלבו אך מ"ה יחזיקוה ולא ירפוה כדבר כתוב וזהו כתוב על לבם. הנה כי לדעת הראשון הוא כי היתה שכינה שורה על עצמם ולדעת השני הוא שהיתה חקוקה תוך לבם במחשבת' ודעת רבנן הוא. כי גם בזה לא יצדק אומרו בם אך הוא כי גם היה מעורב שם אלקים היא השכינה באיכותם העצמי:

7והוא בשום לב אל אומרו שם אלקי' מעורב עם כל אחד ולא אמר בשם כל אחד. אך כיוון שלא בלבד העירוב הוא בשם כ"א גם מעורב במלאכים המיוחדים בעצמם באיכותם וע"כ לא התלבשו כי גם אז אדון כל הארץ שהעולם היה משועבד אליו היה בם. וזהו אומרו אדני בם ולא אמר אלקים בם לרמוז הטעם כי למה שאדון העולם בם באיכותם ע"כ לא נתלבשו וזהו אדני בם. כי אדני שהוא האלקים היה בם והוא כי אל שבסוף שם כל אחד הם אלף למ"ד מאלקים הוא שכינה הוא שם אדנות כי לא יעלה על לב יקראו על שם אל של השם העליון כ"א אל השכינה שעליהם ולבל נחשוב כי אל שבשמותם אינו בשם בלבד ולא מעורב באיכותם ע"כ נא' אדוני בם. כי אדני שהוא האלקים עצמו בם הוא מעורב בעצמם. נמצא כי לדעת הא' הוא על היות שכינה סמוכה ושרויה עליהם ודעת הב' שהיה תוך לבם ודעת הג' שגם בעצמם ואיכותם ע"כ אמר להם הקב"ה דעו כי אנכי ה' כלו' שאם הם אלוהות הנה בפניכם וישיבו דבר ובכלל הדבר הוא כי גם בהם היו שנוי פנים: פני אדם. פני אריה. פני שור. פני נשר:

8ועל דרך הפשט אומרו אנכי ה'. שולל כל מיני אלוהות האפשריים לדבר אדם בהם לעובדם ואמר כי אין כה' אלקינו כי הוא לבדו יוצר הכל וכל אלהי העמים הבל המה. בלתי לה' לבדו אשר בעשרה מאמרות ברא העולם. ונבא אל הענין והוא כי הנה אין ספק כי עשרת הדברות הנה הנם לעומת עשר מאמרות שבהם נברא העול' והנה ידענו כי בראשית נמי מאמר הוא (בב"ר פ' ב') הובאה ברייתא ושנויה במחלוקת כי למאן דאמר שורוח אלקים מרחפת גם כן מאמר הוא מונה את מאמר נעשה אדם מאמר עשירי ולמאן דאמר שאינו מאמר מונה עשירי ויאמר ה' אלקי' לא טוב היות האדם לבדו. והנה במקומו כתבנו כי הדרך השני הוא הצודק יותר. ועל פיו נבאר בס"ד הענין והוא כי הנה במאמר הראשון נכלל כל מה שחידש הוא יתב' בכל ששת ימי בראשית. כמשז"ל (שם פ' י"ב) והביאו רש"י כי הכל נברא ביום ראשון אלא שכל התולדות המתייחסות לשמים או לארץ שנבראו בשאר הימים הכל היה בכח בראשון אלא שהיה יוצא אל הפועל דבר יום ביומו וזהו תוצא הארץ תדשא הארץ כנודע. והנה מה שנברא ביום הראשון נכללו בו כל שלשת העולמות עולם המלאכי' ועולם הגלגלי' ועולם השפל והוא מאמר ר' ישמעאל באומרו את השמי' לרבות חמה ולבנה. כוכבים ומזלות. ואת הארץ לרבות אילנות ודשאי' וגן עדן והוא כי במלת את מרבה עולם הגלגלים שהם חמה ולבנה וככבים ומזלות. כי זה כלל עולם הגלגלי' ואם כן מלת השמי' הוא על עול' המלאכים כנודע כי עד כאן לא פליגי רז"ל (שם פ' ג') אלא אם נבראו מלאכי' בשני או בחמישי. אבל לד"ה בראשון לא היו מלאכי' שלא יאמרו מיכאל היה מותח בדרום וגבריאל בצפון וכו' הה"ד נוטה שמים לבדו וכו' מי אתי כתיב. ואת הארץ מרבה האת אילנות ודשאים וגן עדן. ומלת הארץ היה גוף הארץ עצמה ולעומת שלש אלה בא הוא יתב' בדבור ראשון ואמר אנכי ה' אלהיך מושל בשלשה עולמות. והוא במה שידענו מרז"ל (ש"ר פ' כ"א) כי שרו של מצרי'. מצרים שמו. כמה דאת אמר והנה מצרים נוסע אחריה'. וירא ישראל את מצרים מת ונבא אל הענין אמר אשר הוצאתיך מארץ מצרי' שהוא מארץ של השר ששמו מצרי' שכולל באומרו מארץ הארץ עצמה שהוציאם ממנה ובאומרו מצרי' ששידד השר וגם שידד המזל שהיה גוזר שעבד במצרי' לא ירים ראש ולא יצא מעבדתו משם לחירות וה' הוציאם וזהו מבית עבדים הוא ממקום שהיה בית קבוע ומיוחד לעבדים בל יצאו משם ושדדתי המערכות והוצאתיך הנה הוראה כי שלשת העולמות לי המה. הנה בזה נכללה כל עיקר אמונת חידוש העולמות בריאה חושיית. ע"כ בשאר הדברות אין צריך להביא ראיה. על ענין כל מאמר ומאמר. כי הוא סעיף של העיקר שבראשון רק היות כל דבור ודבור מעין כל מאמר ומאמר כסידרן והלכתן. כאשר נבאר בס"ד והוא כי כנגד ויאמר אלהי' יהי אור וכו' ויבדל אלהים בין האור ובין החשך הוא דבור לא יהיה לך וכו' והוא כי הנה שישראל עבדו ע"ג במצרים כמאמרם ז"ל (שם פ' ט"ז) על אומרו גוי מקרב גוי. לא חייבם מיתה הוא יתב' כ"א אמר להם משכו ידיכם מן הע"ג וקחו לכם צאן וכו' אך אחר שנתן להם את התורה והראה את כבודו ואת גדלו מאז צוה על הע"ג. כי אינו דומה פנויה המזנה לאשת איש. וז"א אנכי ה' אלהיך וכו' לכן לא יהיה לך אלהים אחרים וכן ארז"ל (ש"ר פ' כ"ט) למה נתראה הקב"ה בכבודו לישראל מפני שהיו עתידים לעשות ע"ג. ולא יאמרו אלו הראנו את גדלו לא עשינו אותו ע"כ הראם וזהו מעין מאמר שני שאחר ויאמר אלהי' יהי אור ויהי אור מיד ויבדל בין האור ובין החשך כך אחר שקבלו אור תורה ונתראה להם הוא יתב' באומר אנכי וכו' שהוא האור האמתי מאז ויבדל אלהים בין האור ובין החשך מהע"ג. ויאמר לא יהיה לך אלהי' אחרים וכו':

9ולבא אל התכת הכתובי' נשית לב אל אומרו על פני והנה כל המפרשים לא יצאו ידי חובת הבנת אומרו על פני כי הוא משולל הבנה ולבלי צורך. אמנם אחשוב יאמר כלל מאמרם ז"ל על הפרש שבין ע"ג ליתר עבירות כי בכולן אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה. כ"א בע"ג שנאמר למען תפוש את בית ישראל בלבם וע"כ המקדש את האשה על מנת שהוא רשע גמור והוא איש צדיק חוששין לקדושיו. שמא הרהר ע"ג בלבו והנה אין הלבב נראה רק לפניו יתב' ולא לפני בני אדם כד"א כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וזה יאמר לא יהיה לך אלהי' אחרים אצ"ל במה שנגלה לבני אדם כי אם על פני הוא הלבב היא המחשבה. שהיא על פניו ית' לבדו. וגם כיוון באומרו לך בדרך זה כלומר הנה לפי האמת אינם אלהי' אך לא יהי' לך בלבבך שם אלהי' אחרי שהוא בלב שהוא על פני כאמור. ובזה אחשוב למצא רמז הטילו ית' פתח ביו"ד של פני עם היותה אות בלתי נקראת. אך במספר קטן הג' אותיות עולים י"ד. ושני קמצי"ם ופת"ח עולים כ'. שהם ג' ווי"ן וב' יודי"ן. היודין ב' והווי"ן י"ח. שעולה הכל כמנין לבב. וע"י שלא יהיה לך במחשבה לא תבא לעשות בפועל וזהו לא תעשה לך וכו' וע"י שלא תעשה במה שבשמים ממעל. גם לא תעשה במה שעל הארץ מתחת שאם לא כן גם עד גדר עשותך גם ממה שבארץ מתחת. מביאך יצרך הרע וגם לא תעשה אפי' לזולתך. שמתוך כח תבא להשתחוות להם ומתוך השתחויה אפילו דרך מעלה ולא דרך עבודה בא לעבוד וזהו ולא תעבדם. עוד יתכן במה שהוצרך לצוות על אשר מתחת לארץ. אחר צוותו על אשר בשמים ממעל ועוד שהי"ל לקצר ולומר שבשמים ממעל ושבארץ וכו' ולא אשר וכו' ואשר וכו' אף ע"פ דרך צווי יתברך כיוון פן נאמר כדברי הע"ג שאמר לר"ג (ע"ז דף נ"ד) אם הקב"ה שונא הע"ג למה אינה מבטלה. והשיב לו הם עובדי' לשמש ולירח וכוכבים ודברים שהעולם צריך להם וכי בשביל השוטי' יאבד הקב"ה עולמו. ואמר לו אם כן יבטל את הדברים שאינם צורך העולם אמר לו א"כ יאמרו אלו שלא ביטל יש בהם ממש. וזה יאמר הלא אמרתי לך לא תעשה פסל וכל תמונה. פן תאמר למה איני מבטלם הלא הוא כי הנה הם דברים אשר בשמים ממעל ואשר בארץ מתחת כשמש שיוצא על הארץ. וכיוצא שהם צורך לעולם. כלום יאבד עולמו מפני השוטים. וש"ת יאבד האחרי' שאינן צורך לעולם לזה אמר ואשר במים מתחת לארץ. כלו' בשביל הנזכרי' שהם צורך לעול' גם יש אשר במים מתחת לארץ שאינן לצורך העולם כלו' שבשביל מה שבשמי' ממעל ואשר בארץ מתחת. נמצאים כי יש גם אשר במים מתחת לארץ. בל יאמרו כי לאשר בשמי' ובארץ יש ממש חלילה והוא כאמור שמהראוי יאמר מהשמי' ממעל ומהארץ מתחת אך על פי דרך ציוויו ית' רמז אשר הם בשמי' ובארץ. הם סיבה לאשר במים מתחת לארץ שהוא פן יאמרו שיש בצריכי' לעולם ממש וש"ת מאי איכפת ליה להקב"ה. כלום מקנא אלא גבור בגבור אחר שאין יש בזולתו ית' ממש. ועוד שאחר שלא נעזוב אותו גם שנשתחוה למלאך או שר מה בכך האם יקשה למלך גדול בהשתחוות אחד מעבדיו לא' מן השרי' אשר אתו או בעבוד אותו. וא"כ למה לא יעשה כן הוא ית' ולא יקשה לו בהשתחות איש לא' ממלאכיו ומשרתיו וכוכביו, לז"א כי ה' אלהיך אל קנא לו' הנה בהשתחוות ועבוד א' האדם אל א' משרי המלך הפרתמי' הוא שהמשתחוה הוא שוה לו במין נוסף עליו השר כי המלך בחר בו מהשאר להרים את כסאו וע"כ לא יקשה למלך בהשתחוות האדם לאדם המעולה ממנו ועל הדרך הזה גם ה' יצונו להשתחוות למלך או לחכמים אך בזה נהפוך הוא כי הוא ית' עם היותו ה' שהוא תואר מורה על היותו מהוה ויוצר הכל עם כל זה נקרא אלהיך של כל איש ישראל מה שלא עשה כן לשום מלאך ליקרא אלהי מיכאל או אלהי גבריאל אשר אין זה רק על כי נפשך אלוה ממעל כענין חלקי ה' אמרה נפשי באופן שעל ידי כן ראוי יהיה אל קנא כי את מה שהוא חלקי אתה משפיל לפני עבדי והלא זה דומה למי שעושה את המלך ישתחוה לעבדו. כך כביכול אותי אתם לוקחים להשתחוות לאשר הבל המה לפני כי נפשכם חלק אלוה ממעל נמצא שעל עצמי אני מקנא. ואמר אל קנא. ולא אמר כי ה' אלהיך קנא וכו'. לו' א"ת נא ישראל אם כ"כ הדבר רע בעיניך. למה לא תקפיד על עושה כן ובהצמדו לע"ג תכריתנו מיד גם אם יחיד יהיה ולא תאריך לו ויהיה מוסר לכולם לז"א אל קנא לומר איני מקנא באכזריות. כקנאת חמת גבר שלא יחמול ביום נקם כי אם אני אל קנא שהוא כי אני אל קנא בצירוף מדת חסד שהוא תואר אל כנודע. כי חסד אל כל היום והחסד הוא שאינו פוקד מיד. כי אם על שלשים ועל רבעים וע"כ אינו פוקד מיד. כי זאת היא מדתי לצרף החסד. וש"ת שלא אשמור ואצרף החסד רק לצדיקים ולא לרשעים. לז"א ועושה וכו' לו' מה שאני עושה לאוהבי הוא לאלפים. שהוא לאלפים דורות כי מרובה מדת טובה וזאת תהיה הפרש ההדרגה. ולא לבל צרף חסד לרשעים כי אם לרשעים שונאי אני מצרף חסד עם הקנאה אך לאוהבי אני עושה חסד ומהיה ולא צירוף חסד בלבד. עוד יכוין בשום לב אל או' פוקד עון. כי ענין פקידה הנז' תמיד בעון כד"א וביום פקדי ופקדתי. ולא אמר משלם עון. אך יתכן דאפקיה בל' זה. לו' כי הנה זה דרכו ית'. כי בעון מביא ייסורין וממרק ומנכה העון. אך באוהביו שומרי מצותיו נשמטים להם איני מנכה הזכות וזה אומרו פוקד עון. כד"א (במדבר ל״א:מ״ט) לא נפקד ממנו איש (שמואל א כ׳:כ״ה) ויפקד מקום דוד. כן הוא ית' מגרע ומעביר העון ע"י היסורין שמביא על שלשים ועל רבעים. אך בטובה שמטיב איני פוקד ומגרע הזכיות. כי אינו מנכה בטובה. כ"א שאורות הנעשי' בזכיו' קיימי' לעול' ואדרבה נוסף על שכר הצדיקים עושה ומחדש אורות וטובה להם על הראוי להם והוא מאמר חכמי האמת על השמים החדשי' וכו' אשר עשיתי לא נא' כי אם אשר אני עושה שתמיד עושה שמים חדשי' וארץ חדשה רוחניי' לענגם בהם והכל עודף על השכר שהוא בתורת חסד וזה ועושה חסד וזה לאוהבי כו':