תורת משה - אלשיך, שמות ב:ב

1ותהר האשה כו'. טעם אל שלשה ירחים הללו. הנה יש מרבותינו ז"ל (סוטה דף י"ב) אומרים כי גרשה בעלה מחמת הגזרה. וכבר היתה מעוברת וכשהחזירה היה לה שלשה חדשים לעיבור. והמצרים לא היו מונים ט' חדשים אלא מהחזרה וע"כ לא יכלה הצפינו יותר משלשה ירחים. ובדרכם זה אחשוב שהוא ענין המסרה ההוא כי ארבעה ירחים יש במקרא (א) ותצפנהו שלשה ירחים. (ב) גרש ירחים (ג) במספר ירחים אל יבא. (ד) תספור ירחים תמלאנה:

2והוא לומר מה טעם ותצפנהו שלשה ירחים. מפני שגרש ירחים הם ג' ירחים של גרושין במספר ירחים אל יבא שלא ספרו אותם המצריים על כן תספור היא ירחים. תמלאנה את התשעה ירחי העיבור לעשות מאז והלאה שמירה מעולה ביותר:

3עוד יתכן במה שנדקדק אומרו כי טוב הוא כי הלא כמו זר נחשב לומר שאם לא היתה רואה כי טוב הוא לא היתה צופנתו ותמסרנו למיתה. ועל פי דרכנו נשית לב אל אומרם ז"ל (שם) כי טוב הוא שנתמלא הבית אורה מה ענין האורה ההיא:

4אמנם ארז"ל כי זכות תורה היא שעמדה לו כי ביום שישי לסיון הושם ביאור. ואמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה. רבון העולמים מי שעתיד לקבל תורה ביום זה ילקה ביום זה הנה כי זכות התורה היא שעמדה לו. והנה על יחס זה נקרא טוב כמאמרם ז"ל יבא טוב ויקבל טוב מטוב לטובים יבא משה שנקרא טוב ויקבל תורה שנקראת לקח טוב מהקב"ה שנקרא טוב ה' לכל לטובים הם ישראל שנאמר (תהלים קכ"ה) הטיבה ה' לטובים:

5ונבא אל הענין והוא כי כאשר ראתה יוכבד כי נתמלא הבית אורה כי תורה אור. על כן אמרה הנה מעתה זכות תורה מקבלתו לעמוד לו ואם כן עד יום מתן תורה אוכל להצפינו בבית בלי פחד כי זכות תורה תעמוד לו. והוא כי הנה קיימו וקבלו (מגילה דף י"ג) כי ביום שביעי לאדר נולד משה נמצא כי מאז ועד יום מתן תורה ג' ירחים וכשראתה שהיא נשלם יום המתן תורה. ויעבור יומו יתבטל ההגנה אז לא יכלה עוד הצפינו ואז ותקח לו וגו':

6ועוד עשתה בחכמה לבלתי המתין עד יום השביעי כי אם ביום השישי. כמשז"ל (ש"ר פ' א') שאמרו מלאכי השרת מי שעתיד לקבל תורה ביום זה ילקה ביום זה יהיה על כי ביום מתן תורה הנמשלת למים ינצל מן המים וכאשר הליצו עליו מלאכי השרת כמדובר. ולפי זה אומרו ותרא אותו כי טוב הוא אין הכונה שאם לא כן היתה מניחתו ביד ערלים. אלא שעל ידי כי טוב הוא. צפנה אותו שלשה ירחים המייחסים לזכותו: עוד שלישית עשתה על הכוונה הנזכרת למען יעלה ויראה לפניו ית' זכרון תורת משה אשר יקבל העתיד לינתן על ידו ולשום אותו בארון עץ מצופה מבית ומחוץ. כד"א ועשו ארון עצי שטים וצפית וכו' מבית ומחוץ. ונתת אל הארון את העדות היא התורה. על כן לזכרון טוב זה התחכמה ותקח לה תבת גמר ותחמרה מבית ומחוץ. כמאמרם ז"ל (שם) בחומר מבפנים שלא יריח ריח רע ובזפת מבחוץ. נמצאת תבת עץ מצופה מבית ומחוץ לרמוז אל התורה שעתיד לקבל תהיה בארון עץ מצופה מבית ומחוץ. עוד רביעית כוונה במה שלא נעשה דבר על ידי בעל רק היא לבדה. כאומרו ותקח לו תבת גומא ותחמרה בעצמה ותשם בסוף בעצמה כי לא דבר ריק הוא. כי הלא יותר הם אלו מלאכות אנשים ממלאכות נשים. אך עשתה בחכמה כי בידים אשר בהן היתה משפרת את ילדי העברים כי על כן נקראת שפרה. ותחיה את הילדים בהן תטפל בהצלת בנה למען תהיה לה מעיר לעזור על ילדה. עוד זכות אחר אפשר כיונה במה שותשם בסוף שהוא לזכור לו זכות מה שעל ידו עתידה ים סוף ליבקע להציל את ישראל שמעתה תעמוד לו הזכות ההוא. וזה רמזה בשום התבה בסוף על המים כנגד מי ים סוף. שבזכות הנצל ישראל אז על ידו ינצל גם הוא עתה ממים אלו. וכן ארז"ל (שם) שכשהי' משה על שפת היאור אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה. מי שעתיד לו' שירה לפניך על מי ים סוף ימות במים וכו'. נמצא כי זולת ידי אמו היו לו שתי זכיות עתידה ליעשות על ידו מגינות עליו מעתה. על ידי מלאכי השרת. זכות תורה שהליצו ואמרו מי שעתיד לקבל תורה ביום זה כו'. כמה שכתבנו למעלה וכן הליצו על זכות קריעת ים סוף כמו שכתבנו בסמוך:

7ואפשר כי זאת תהיה כוונת המסרה והוא כי שלשה גמא יש במקרא (א) תבת גמא. (ב) השולח בים צירים ובכי גמא. (ג) היגאה גמא בלא בצה וכו'. והוא כי בשיתה שומה את ילדה בתבת גמא על היאור היתה סבה אמור מלאכי השרת השולח וכו'. מי שעתיד לשלוח בים צירים וחבלים. והכאיב בבקוע את שר הים כמאמרם ז"ל (שם פ' כ"א) על הים ראה וינוס. האם יהיה בכלי גמא על פני מים ולא ינצל באותו זכות. וכן הליצו עליו מלאכי השרת ואמרו מי שעתיד לקבל תורה וכו'. וזהו היגאה גמא בלי בצה וכו' כי כאשר לא יגאה גמא בלי בצה כן לא ישגה אחו הם ישראל בעלי אחוה שהם ישראל גוי אחד בארץ. בלי מים היא התורה שנמשלה למים. כלו' ולכן ראוי ינצל בזכותה והם שתי הזכיות שכתבנו:

8והנה אשר שתה אותו בתבת גמא יותר מבתבת עץ זולתו. ארז"ל (שם פ"א) שהרך יכיל לעמוד בפני רך ובפני קשה ולא ישבר: ואחשוב כי היא עשתה בחכמה כי היא ידעה סבת השלכת הילדים אל היאור. והוא אשר קבלו רז"ל כי חכמי יועצי פרעה אמרו אליו כי מושיען של ישראל עתיד ללקות במים. ושעל כן בהשליך אותו היאורה לא יוכל להמלט. והוא כי ראו ולא הבינו שהוא על ענין מי מריבה. וכן ארז"ל (שם) כי כאשר ניתן ביאור נתבטלה הגזרה כי אמרו חכמי יועצי פרעה אליו כבר מושיען של ישראל נתון במימי היאור. ועל כן היא גם היא נתנה את התבה ביאור למען ידברו לפרעה כדברי' האלה. ואפשר אמרה בלבה אם אעשה תבת עץ זולת גמא ירגישו באצטגנינותם. כי אינו במים כי יש הפסק ע"כ עשתה תבת גמא הגדל במים. שלמה שגדילתו במים אינו חוצץ ואין הנתון בתוכו נראה כמו שיש הפסק בינו אל המים: