תורת משה - אלשיך, שמות ב:כב

1ותלד וכו'. ארז"ל כי התנה יתרו עמו שהבן הא' יהיה לע"ג והלא נמס כל לב איש שומע כדבר הזה היתכן האיש משה יעשה כדבר הרע הזה לתת מזרעו לע"ג ומה גם שעל כפרו בע"ג הלכו בנותיו עם הצאן ואיך יתנה עם חתנו יתן את בנו לע"ג חלילה. אמנם במ"ש למעלה שהוליד אברהם את ישמעאל ויצחק את עשו היה למען התיך ומריק הזוהמת נחש וע"כ הטיל אברהם בחינת עיקר זוהמתו בישמעאל למען יצא יצא יצחק במעט מזער ממנה וכן יצחק הפליא חסדו לו הוא ית' שבבטן רבקה יצר תאומים שישאב הא' כל עיקר הזוהמא הוא עשו כמדובר למעלה הקל אותה מעל יעקב וע"כ ישמעאל ועשו דבקו בע"ג. וכן יתכן כיוון יתרו כי חש פן יקרה למשה כהם והתנה שהא' יכוין משה בכוונתו בקרוב אל אשתו להטיל בחינת איזו חלאת זוהמא אם היתה בו בבן הא' למען יצאו כל השאר זכים וטהורים וע"י כן הא' והב' כעשו ויעקב יהיו לו והענין כי אמר הנה אברהם הבן אשר שאב זוהמתו לא מבת זוגו מסוגו היתה כ"א משפחה מצרית ששאבה הזוהמא בקרבה וביצחק כי לישא שפחה אינו יכול כי עולה תמימה הוא עשה לו ית' נס להוליד תאומים ששאב הא' הזוהמא ועתה אתה שאתה נושא אשה שלא מאומתך אולי תכוין לעשות כאברהם שלקח הגר והטיל בה טפת בחינת הזוהמא כדי שיצא יצחק מטיפה קדושה משרה כן גם אתה תקח את זאת למען תשאב איזה בחינת זוהמא אם יש בך ואח"כ אשה ישראלית תקח לך להוליד ממנה בנים קדושים וטהורים על כן התנה עמו כי הבחינה שהיה לישמעאל ויצחק עם היותם משתי אמהות תהיה לילד צפורה עם היותם מאם אחת כעשו ויעקב כמדובר למען ע"י היות למשה כוונה זו בהולדה אם בו בחינת זוהמא יטיל אותה בראשון והשאר יהיו טהורים. ובזה יתכן או' ושם האחד אליעזר ולא אמר ושם השני כי הלא לא יחובר עם הראשון לפי תנאם אך לא דבק ממנו מאומה מן החרם של ע"ג כי טהור היה האב מן הזוהמא אלא שבעת לידתם עדיין לא נגלה כי לא ידבק בו דבר מן הע"ג ע"כ היה כמתחיל מאליעזר. והנה היה אפשר לומר שקראו גרשם על כי נתגרש הבן מקדושת אביו אל ע"ג ע"כ אמר הכתוב כי מה שמשה קראו גרשם לא היה רק על כי גר היה משה עצמו בארץ נכריה ואין ענין הגרושים אל הנוגע אל הבן כי טהור היה כי מי לנו גדול ממשה זך ונקי מכל חלאת זוהמא כי מי עשה שמים ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה זה שלש רגלים. וע"כ לא דבק בגרשם מאומה אכן לא יצא ריקם על דבר שנקרא שמו על הדבר הזה וגרם העון בבנו הוא שבואל בן גרשם. וגם הוא שב לאל בכל לבו כנודע מאמר רז"ל. ועל בחינה זו נאמר האחד אליעזר כי מיוחד הוא כי לא דבק מאומה גם בזרעו. נוסף על מ"ש באו' האחד. ואומר גר הייתי וכו' הוא כמצטער ואומר מי יתן והייתי גר כיצחק שנתקיים בו גר יהיה זרעך. והיה הגרות בא"י. וכמאמרו ית' גור בארץ הזאת ככתוב אצלנו שם. אך גר הייתי בארץ נכריה. ועכ"ז אודה את ה'. שגם שם היה עמי. או כמחזיק טובה ליתרו שהיה לו כאב. כי אם היה גר לא היה רק בערך היותו בארץ נכריה. אך בערך אכסניא שלו. לא כגר יחשב כ"א כאלו בתוך עמו הוא יושב. וכן נראה מרז"ל (ש"ר פ' ד') שהחשיב הטבת יתרו עמו. עד גדר היות חייב לו יותר לכבדו מלאביו. וזהו מאמרם ז"ל בש"ר (פ' ד') על וישב אל יתר חותנו מכאן שהפותח פתחו לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ע"כ:

2והנה ראוי לשית לב למה לא נאמר פה ותהר עוד ותלד בן ויקרא שמו אליעזר כי אלהי אבי בעזרי וכו'. כמ"ש בפרשת יתרו. ואין לומר שלא נולד עדיין כי הלא בלכתו מצרימה. נאמר ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על החמור. וא"כ קודם סיפור הליכתן מצרימה. היה ראוי יאמר לידת אליעזר. וחריצות שמו:

3אמנם למה שאין ספק. שמשה היה מסתיר שברח מחרב פרעה כי גם שם היתה שליטת פרעה בימים ההם. כי גם יתרו מיועציו היה בתחל'. וא"כ ודאי שהיה מסתיר. שקראו אליעזר על שהצילו ה' מחרב פרעה. כי בזה יודע כי בורח הוא. ע"כ לא הזכירה התורה טעם הדבר. עד עתה שמשה עצמו היה מגלה לעיני הכל. כי קראו כך על שניצל מחרב פרעה. שהוא בזמן יציאת מצרים. והיה בישראל מלך במדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים: