תורת משה - אלשיך, שמות כה:י

1ועשו ארון עצי שטים כו'. הנה או' ועשו בארון. משא"כ ביתר דברים שלא אמר כ"א ועשית. ומה שיראה עניינו. הוא כי כתר תורה אינו ככתר כהונה ומלכות הרמוזים בשלחן ומזבח. כי שם לא כל אדם זוכה למלכות ולכהונה. אם לא לבית אבותם אשר לזרע דוד. וזרע אהרן. אך התורה ידה פשוטה היא לכל. וזהו ועשו ל' רבים:

2אמנם הנה בש"ר (פ' ל"ה) ארשב"י ג' כתרים הם. כתר מלכות וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השולחן דכתיב בו זר זהב סביב. כתר תורה זה הארון דכתיב ביה זר זהב. למה נכתבים זר ונקראים זר אלא לומר לך אם אדם זוכה נעשים לו זר ואם לאו זר. ומפני מה בכולן כתיב ועשית ובארון כתיב ועשו ללמדך שכתר תורה מעולה יותר מכלן זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן. ע"כ:

3וראוי לשים לב. איך אמר ג' כתרים הם. והלא ד' הם כמאמר התנא וכתר ש"ט עולה על גביהן ושם יקשה זה ג"כ למה מתחלה לא אמר ד' כתרים הם. וגם למה היפך בסדר. שהתחיל במלכות וכהונה. וסיים בארון. שהוא ראשון בפרשה:

4ועוד ששאל למה נכתבין זר כו'. והלא לא הל"ל אלא למה לא נכתב נזר. ועוד באו' למה בכולן כתיב ועשית כו'. אלא ללמדך כו' כי אין זה תשובה שלא היה לו לרמוז הרבוי רק בקנינים ולא בקונים כי אמרו ועשו הוא בזוכים לתורה. ולא בדברים שהזוכים בה זוכה בהן ויותר יצדק מ"ש שהתורה מונחת לכל הרוצה ליטול:

5אך הנה הוקשה לו בכתוב או' ועשו בארון. ובכל שאר דברים ועשית. וגם מה ענין הזר הזה בב' דברים אלו בייחוד ארון ושולחן ומזבח הקטורת. והנה בארון היה מקום לומר. כי היה הזר כמו שפה לבד לסבב שפת הכפורת סביב. ויהיה עודף מעט למעלה כארגז ששמור יפה. אך בזר האמור בשולחן ומזבח לא יצדק זה. ע"כ אמר שלשה כתרים הם. ואם כן אחר שהזר האמור בשלחן ומזבח. יצדק בהם השני כתרים. א"כ גם האמור בארון הוא על כתר תורה כי יגידו עליו רעיו. וע"כ התחיל משולחן ומזבח המאוחרים ואח"כ הארון כי הם ראיה על הזר האמור בארון. וש"ת א"כ איפה הל"ל נזר. ע"כ התחכם לשאול. ואמר למה נכתבים זר ונקראים זר. לומר שע"י תשובת שאלה זו יתורץ. והוא כי הלא התשובה היא. לומר אלא אם זכה נעשים לו זר ואם לאו זר. כי ע"י כן נדע למה לא אמר נזר כי לא היה נשמע ממנו עונש. הבלתי זוכה:

6עוד כיון בשום שכל והבין מה היה שלא שת לב. כי ד' הם. ואיך יצדק אומרו ג' פעמים זר. כי הרביעי איננו. אך הנה כתבנו כי גם זה יקשה למאמר התנא (אבות פ"ד) ג' כתרים הם כו' וכתר שם טוב עולה על גביהן שלא מנה ד'. ואם הוא להיות גדולה מהן הלא גם התורה גדולה מהב' ומנאה. ועוד נשים לב שלא אמר וכתר שם טוב עולה על כולן. אלא עולה על גביהן:

7אך הוא כי כתר שם טוב לבדו משולל תורה אינה כלום כי אדרבה לא עם הארץ חסיד. ומי לנו גדול מר' עקיבא. והיה בעל שם טוב בהיותו עם הארץ. והיה אומר מי יתן לי חכם ואנשכנו כחמור. הנה כי הוא לבדו אינו שלימות. וגם כל אחד משלשה כתרים בלי שם טוב אינן כתרים. כי בעל כתר תורה ואינו בעל מעשים טובים. מוטב שנהפכה שלייתו על פניו. ואשר הוא מלך או כהן ואינו בעל שם טוב. הוא גרוע בעיני אלהים ואדם. באופן כי כתר שם טוב לבדו אינו כלום. וגם האחרים אם לא יתקשטו בכתר שם טוב אינם כתרים. וזה אומרו וכתר שם טוב עולה על גביהן. לומר אם תקשני למה לא מניתי ד' הלא הוא כי כתר שם טוב היא עולה. כשהיא על גביהן של הג' הנזכרים. כי היא העולה כשהיא על גביהן. וגם המה יעלו עמו להיות כתרים בעצם שהוא בהיות כתר זה על גבי כל אחד מהן. והוא כי וי"ו של וכתר מושך את עצמו ואחר עמו. לומר כל אחד מהכתרים עולה וכתר ש"ט גם הוא עולה כאשר השם טוב הוא על גביהן. שבלעדיו אין עליה בהן ליקראם כתרים. וע"כ להיות כתר זה קשוט אל כל אחד אינו נמנה בפני עצמו:

8וזה ענין מאמר התנא אשרי מי שעמלו בתורה וגדל בשם טוב. ועליו אמר שלמה בחכמתו (קהלת ו') טוב שם משמן טוב וכו'. והוא כי ר' יהודה עצמו האומר ג' כתרים הם כו' וכתר שם טוב עולה כו'. הרגיש כי הלא אמר שלמה טוב שם משמן טוב. ושמן טוב הם מלך וכהן. המשוחים בשמן טוב כמשז"ל. הנה כי כתר ש"ט לבדו טוב. מכתר כהונה ומלכות הנמשכים בשמן טוב. וא"כ למה תמנה אותם השנים ולא זה. לז"א דע איפה כי לא שבח שלמה. רק כשהשם טוב הוא על גבי התורה כי אשרי מי שעמלו בתורה וגדל בשם טוב כו'. ועליו שהוא על מי ששם טוב שלו הוא על היות עמלו בתורה הוא מה שאמר שלמה טוב שם משמן טוב. כי טוב הוא עם התורה. מעם כהונה ומלכות. אך לבדו אינו כלום כי לא עם הארץ חסיד. ויהיה כי לא הוצרך שלמה להזכיר התורה. עם היות שעל מי שבידו תורה ידבר. על כי א"א יהיה שם טוב מבלי תורה. כי אין בור ירא חטא כו'. וזה יכוין פה רש"י ע"ה. אחרי אומרו ג' כתרים כו'. הוקשה לי כי הלא ד' הם. ואיך יצדקו השלשה זר. ע"כ אמר למה נכתבין זר כו' אלא אם זוכה שהוא שיש לו מעשים טובים דהיינו שם טוב. נעשים לו זר ואם לאו זר. הנה כי כלן בלי ש"ט אינם כתרים. ואדרבה נעשים לו זרים ונכריות. הנה כי השם טוב היא הקישוט והתיקון שלהם ואיך תהיה כתר בפני עצמו. והקשה עוד אם ג' כתרים הם. למה שינה ואמר ועשית ובארון ועשו. ואמר ללמדך כו'. והוא כי הנה אין הקושי מה שנאמר בארון ועשו. כי הלא לא היה משה העושה דבר כי אם בצלאל וכל חכם לב. שיבואו ויעשו את אשר צוה ה'. ואם כן אומרו ועשו הוא הצודק. אך הדבר הקשה. הוא אומרו ועשית בשולחן ומזבח וכיוצא בהן. כי לא היה משה העושה. על כן אמר כי מי שיזכה לתורה כאלו זכה לכולן. כי על כן משה שזכה לתורה. אומר לו הוא ית' בשאר ועשית כאלו הוא עושה וזוכה בכולן. והנה אין ספק כי כל פרטי כל אשר צוה ה' לעשות במשכן ומקדש. הן ושיעוריהן אל דעות ה' המבין צפוני סודות הבין דרכם מעלה מעלה מאשר תשיג יד שכל אדם. ועם כל זה מקום הניח לנו הוא ית'. לשום שכל והבין ברמז הרומז קרוב אל הפשט כי לא יחסר כל בתורת ה'. ונשים לב אל השיעורין האלו באורך ורוחב וקומה ועשות תיבת עץ בין שתי תיבות זהב. ועוד למה עשה עיקר מהתיבת עץ. שבין תיבות הזהב. כאו' ועשו ארון כו'. ואל שתי תיבות זהב שלמות עשאן כטפילות אל של עץ קראן צפוי כאומרו וצפית אותו זהב טהור מבית ומחוץ. ועוד מה צורך היה אל תיבת עץ במקום ב' תיבות זהב ואין עניות במקום עשירות:

9אמנם הנה בתופסי התורה יש שלש בחינות יש יעשה על עושר וכבוד העולם הזה. כי בשמאלה עושר וכבוד. ויש יעשה על עושר טובות העה"ב. הוא עושר פנימי. ויש יעשה למען היותה עץ חיים שבה ידבק בחי העולמים. ועל ג' בחינות אלו באה התורה ואמרה כמדברת אל תופסי התורה הנמשלים לעושי עצמן ארון התורה. ואמרה ועשו ארון עצי שטים. לומר משלשת הבחינות מזו תעשה עיקר. הוא על בחינת עץ חיים כי בה תדבק בחי העולמים וזה רמז באומרו עצי שטים והוא כי עצי שטים עולה במספר קטן ל"ד. וכן עולה מספר חי עולמים. אך טובות העולם הזה הוא עושר וכבוד שבשמאלה. או אפילו עושר טובות העה"ב. לא תעשה עיקר על מנת לקבלם. אך לא יעדרו ממך כי אם יהיו כצפוי. אל הדבקות בו ית'. וזהו וצפית אותו זהב טהור מבית הוא עושר פנימי של טובות העולם הבא. והחוץ שהוא עושר של העולם הזה. וגם כבוד שהוא ועשית עליו זר זהב. שהוא הכתר רמז אל הכבוד שגם ישנו בהעולם הזה שהוא בשמאלה כמדובר. וזה העושר בעה"ז ובעה"ב. יהיה לך סביב כי כל סביבך העטרת תפארת הנמשל לזר תמגנך:

10והוא מה שכתבנו בביאור הכתוב כי אין כתר התורה ככתר הזהב שעל ראש מלך או שר. שעם שיתפאר בה יתעתד לשיחמדוה ממנו. ויצטרך שומרים לשומרה פן יקחהו ממנו. אך כתר התורה היא עטרת תפארת. וגם היא תמגנך ותשמרך את עצמך. הפך מהעטרת זהב שבראש מלך. והנה אשר ידבק בתורה שהיא עץ חיים לא בלבד יאריך ימים בעה"ב. כ"א גם בעה"ז וכענין אביי ורבא דמדבית עלי קאתו (ר"ה דף י"ח) והוא עדות הכתוב כי בי ירבו ימיך. וזה רמזה תורה בשעורי הארון אמתים וחצי ארכו. שהוא כי אורך המשך האדם. שהוא היותו בעה"ז ובעה"ב שהוא אמתים וחצי. שעולים ט"ו טפחים. הוא מספר שם י"ה הכולל כל ב' העולמות כי ביה ה' צור עולמים בכל שניהם יהיה ח"י כי אמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו שעולה הכל ח"י טפחים. שהוא חי בין בגוף בין בנפש. בין הגוף הנמשל לרוחב התפשטות היסודות בין לנפש העליונה המתייחסת לקומתו בין שניהם הוא חי. ושיעור הענין אורכו והמשכו שהוא ב' עולמות יהיה חי גופו ונפשו. או ירמוז במציאות הארון כי הנה תופסי התורה יתחלקו לד' בחינות יש יעשה על עושר וכבוד העה"ז ויש יעשה על חיי העה"ב והעה"ז. ויש על אושר ותענוגי העה"ב בלבד ולא יחוש אל הנוגע בעה"ז לא בעושרו וכבודו ולא בחייו. ויש לא יעשה רק על התורה מצד עצמה שלא על מנת לקבל שום פרס לא בעולם הזה ולא בעה"ב. ורמז כי העושה על עושר וכבוד העולם הזה. שהוא משל אל תיבת זהב החיצון עם הזר זהב סביב לא יבצר ממנו שימצא חיים כי מתוך שלא לשמה בא לשמה. וזהו כי סמוך לו הוא ארון עץ כי עץ חיים היא לו. ואשר יעשה למען היותה עץ חיים לו בעה"ז ובעה"ב כמדובר. גם הוא ימצא עושר וכבוד מצד החוץ כי כן תיבת זהב וזר כבוד סמוך לו מהחוץ עם ימצא עושר פנימי בעולם הבא. כי על כן סמוך לו זהב פנימה. ואשר לא יעשה רק על עושר פנימי הוא על בחינת תיבת זהב הפנימי. ימצא חיים ועושר וכבוד בעה"ז מצד א'. וגם ידבק באור התורה שבלוחות הסמוך לו מבפנים. ואשר יעשה על התורה מצד עצמה. ההוא ידמה אל הלוחות שבפנים אשר השכינה בם בעצם. וכעובדא דשלמה שהראה הפרש שבין מהולים לערלים בפתיחת הארון המהולים נתמלאו פניהם מזיו השכינה והאיש ההוא ידמה אל הלוח שהתורה חרותה בתוכו. שגם הלוח הוא קדוש ורוחני כנודע ואורכן ששה ורחבן ששה וקומתן ששה עולה י"ח כשיעור אדם בינוני י"ח טפחים. וכל עוד נשמתו בו. הוא כלוחות שתורתן בהן. ובצאת נפשו כשבירת לוחות שפרחו האותיות ויכבידו ביד משה. ועם כל זה לוחות ושברי לוחות מונחים בארון. כן הת"ח גם בפרוח נפשו ממנו קדוש הוא לאלהיו:

11עוד יתכן בשום לב אל אומרו וצפית אותו כו' לנוכח ולשון יחיד. משא"כ בפסוק ראשון וכן אומרו ועשית עליו כו'. ועוד אומרו ויצקת לו כו' למה הקפיד יהיו מוצקים ולא מהארון עצמו. וגם היות הבדים עצי שטום ומצופים זהב ושיביא את הבדים בטבעות ושלא יסורו ממנו לעולם מה שלא צוה ית' כן בבדי שולחן ומזבח:

12אך הנה כנגד ב' סוגים דברה תורה. (א) לומדי התורה שהם רבים מהמחזיקים בידם. (ב) העשיר המחזיק ביד הלומד ותחלה ידבר על לומדי התורה ואומר ועשו ארון יחיו בה כאמור. ואח"כ יצוה על המחזיק בידו ואמר וצפית אותו את תופס התורה. ועושה עצמו ארון צפוי זהב לההנותו ויהיה הצפוי טהור בלי שום פניה. והעיקר הוא מבית מתן בסתר. ואם אי אפשר ומחוץ תצפנו. ורמז משז"ל (ברכות דף ל"ד) כל הנביאים לא התנבאו אלא למחזיקים ביד לומדיה. אבל ת"ח עצמן עין לא ראתה אלהים זולתך. וזה ירמוז כי המחזיק בפרהסיא. שרמוז בתיבת זהב החצונה לא יבצר מהיות סמוך לו עץ חיים. הרמוז בארון עץ שאצלו כי עץ חיים היא למחזיקים בה. אך המחזיק בצנעה שמצפהו זהב מבית אורך ימים בצדו ודבקות עם אור תורה שבפנים. אך הת"ח עצמו שהוא נמשל בלוח עצמו שבו תורה הוא לפני' מהכל דבק בו ית' רמז כי עין לא ראתה אלהים זולתך. או מבית משלך ומחוץ משל אחרים או מבית במאכל ומחוץ ללבוש ולא בקבלו ממך יקל כבודו בעיניך כי אם ועשית עליו זר לעטרו ולכבדו סביב בעיני הכל. ועדיין היה אפשר יבוש מלקבל ממך. ע"כ הטוב טוב הוא כי ויצקת לו אתה מעצמך. טבעות ליכנס בהם הבדים לנשאו שהוא כי תמציא המצאות והכנות להטיל מלאי לכיסו כי הטבעות רמז אל ההמצאות. והבדים רמז אל המנשאים אותם במתנותם ע"י ההמצאות. כבדים המנשאים את הארון ע"י הטבעות. ואפשר כי ד' מיני צדקה הגדולים מהשמונה. שמנה הרמב"ם ז"ל בהלכות מתנות עניים. הם ד' טבעות הנאמרים פה. (א) לתת דרך הלואה. המצאה (ב) לתת באופן שהנותן אינו יודע מי הוא המקבל והמקבל אינו יודע מי הוא הנותן. (ג) שהנותן אינו יודע מי המקבל אך המקבל יודע מי נותן. (ד) בהיפך שהנותן יודע מי הוא המקבל. אך המקבל אינו יודע מי הוא הנותן והן על ד' פעמותיו. לפי ד' בחינות מהלך מדותיו באיזו מהן חפץ יותר:

13אמנם אין איכות ארבעתן שוה כי ב' טבעות הן השתי' הראשונות הא' דרך הלואה והב' שאין נותן ומקבל יודעים זה מזה הן על צלעו הא' מצדו הימני של תופסי התורה כי בצל החכמה בצל הכסף וב' טבעות השניות על צלעו השנית שבשמאל. והצד השוה שבכולן כי הבדים הם המחזיקים ביד תופסי התורה יהיו עצי שטים שהוא עץ חיים וגם עושר וכבוד. וזהו וצפית אותם זהב. עוד (ג) כי בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו כי תמיד יהיו המחזיקים ביד הת"ח סמוכים לארון. כי בצל החכמה בצל הכסף לא יסורו לעולם מהיותם דבקים בארון התורה הוא הת"ח. וע"כ לא אמר לא יסורו מהן. ויחזור אל הטבעות כי אם ממנו. שהוא מהארון הוא הת"ח: