תורת משה - אלשיך, שמות כה:ח

1ועשו לי מקדש כו'. הנה תצילנה אזנים משמוע כדבר הזר הזה. כי איזה הדרך ישכון אור שכינתו ית' בארץ הלזו במקדש כוננו בני האדם. וכאשר ראה כן תמה שלמה המלך ע"ה. באומרו האמנם ישב אלהים על הארץ כו'. והן אמת חכמים יגידו כי הן לו היה המעון הזה בהר המוריה. גם כי לא יבצר היות כמו זר נחשב. הנה תשובתו בצדו הלא היא כי שם השער השמים. מקום אל הורדת השפע העליון להעיר על הארץ ולדרים עליה. ומאז נברא העולם שרתה שכינה במקום ההוא. כי ע"כ שם הקריבו את קרבנם אדם ונח. ואברהם את יצחק בנו. והטעם כי הוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. כמאמרם ז"ל על מכון לשבתך מכוון לשבתך. וע"כ אדם ממקום כפרתו נברא שהוא מזבח אשר שם נוכח המזבח העליון כי שם יקריבו נפשות. ובשל מטה קרבנות אשר הם לעומת גופן. וע"י כן הטיבו אשר דברו רז"ל. באומרם כי הנכנס בבית המקדש של מטה. מעלה עליו הקב"ה כאלו נכנס בשל מעלה והכהן המקריב את עולת איש כאלו מקריב בשל מעלה כי לסיבות הנזכר בית המקדש העליון. היה כיורד ומתלבש בבית המקדש של מטה בכל פרטיו. וכאלו מקדש של מטה ושל מעלה יעמדו יחד. וע"כ לא יפלא שבתו ית' במקדש אשר על הארץ כי שם ביתו ית' העליון כאלו יושב בב' העולמות כא':

2וזה אחשוב כיוון שלמה. (מלכים א ח׳:י״ג) באומרו הנה בניתי בית זבול לך לומר הנה זאת חשבתי למשפט כי לא מקדש אחד בניתי כ"א שנים כי בית המקדש של מטה. מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. וזהו בנה בניתי שהם ב' בניינים. א' פה וא' של מעלה. והנה של מטה הנו בעין. אך השני היכן הוא. לז"א בית זבול לך הוא בית המקדש של מעלה. שהוא כמאמרם ז"ל ברקיע הד' הנקרא זבול נמצא שעשיתי מכוון מכון לשבתך. עולמים שתשב בו בב' עולמים כאחד כי יהיה ביה"מ ש"מ כאלו נעתק ובא פה. נמצאו שניהם כאחד הנה. ובגלל הדבר הזה. היה כל הטורח אשר טרח דוד המלך ע"ה. עד מוצאו מקום בית המקדש. אשר נגד שער השמי'. כי היה בלתי ניכר הימים ההם עד בא דבר האלהים אל נתן הנביא. והודיעו כי הוא מקום ארונה היבוסי. כי שם מקום קדוש לה' מאז נברא העולם. והוא מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. שע"י כן הבית בהבנותו יחשב כב' בתים מסובכים יחד. העליון עם התחתון כאומרו (תהילים קל״ב:א׳-ב׳) זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע כו' אם אבא כו' אם אתן כו'. עד אמצא כו' כי הנה שמענוה כו' מצאנוה כו':

3וע"פ דרכינו נשית לב אל אומרו (תהלים שם) אם אתן שנת לעיני כו'. ולא אמר אם אנום או אם אישן. אך נשבע לה' וגם נדר לאביר יעקב הוא ית' אשר החזיק את יעקב ע"י נדרו אשר נדר שישלים מאמר יעקב ע"י נדרו זה והוא כי בכלל מאמר יעקב בעת נדרו היה והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים. והוא המקום אשר היה דוד מבק'. ועל אומרו אשר נשבע לה' פירש שבועתו ואמר אם אבא באהל ביתי היא כילת מלכים שעל מטותם בקרב ביתם. וכן על ערש יצועי שהיא אשר לו בו מצעות החשובות. ועל אומרו נדר כו'. פירש ואמר אם אתן שנת כו'. והוא כי אין הנדר חל אלא על דבר שיש בו ממש כנודע. כי ע"כ צריך לומר קונם עיני בשיני וידי למעשיהן. כדי שיחול על דבר שיש בו ממש. ע"כ אמר אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה שיחיל הנדר על דבר שיש בו ממש מה שאין כן אם היה אומר אם אנום אם אישן. והיה כל הצער עד אמצא מקום שאותו המקום טרם יבנה בית המקדש הוא לי"י כבר כי קדוש הוא מאליו על היותו מכוון לבית המקדש של מעלה. והטעם כי ע"י כן לא משכן אחד יחשב אשר נבנה כ"א שנים. כאלו העליון מתחבר עם התחתון. וזהו משכנות לאביר יעקב. ופי' ב' העניינים האמורים בפסוק ואמר הנה שמענוה באפרתה וכו'. מה שאמרתי עד אמצא מקום עם יודעי שהמקום הוא הר המוריה הוא כי הר המוריה עצמו לא ידענו ייחוד מקומו. כי הנה שמענוה שהיה באפרתה הסמוכה לירושלים בצדה בין לוז לירושלים. תחת שפוע סולם שראה יעקב. באומרו אין זה כי אם בית אלהים. ואמרו ז"ל בבראשית רבה (פ' ס"ט) שרגלי הסולם היה בלוז וראשו כנגד ירושלים וחשב דוד היה המקום במקו' עיר מושב ולא בא' מהשדות. ואח"כ מצאנוה בשדה יער בגורן ארונה ע"פ הדבור ואשר אמרתי משכנות לאביר יעקב הוא כי לא יתחשבו הנכנסים בבהמ"ק לבאים במשכן א' שבארץ. רק כבאים בשתי משכנות כאחד של מעלה ושל מטה. וזהו נבואה למשכנותיו. ויסולק דרכנו זה מדוחקי המפרשים אשר נדחקו על אומרו משכנותיו לשון רבים. והוא כי מצאנו מפורש בכתוב קבלת רז"ל כי הנכנס בבהמ"ק של מטה כאלו נכנס בבהמ"ק של מעלה והכהן המקריב בשל מטה כמקריב בשל מעלה כמדובר ומפני שהיה מסתפק אם יבא הוא אל משכנותיו אם יבנה בימיו על כן אמר אם אזכה נבואה למשכנותיו שאהיה בתוך הבאים אל המשכן הבנוי ואם לאו לפחות נשתחוה להדום רגליו. אהיה מכלל המשתחוים במקום ההוא טרם יבנה בהמ"ק כי המקום קדוש מאז והדום רגליו ית' יקרא. וזהו נשתחוה להדום רגליו משא"כ במקום זולתו כי גם כי מלא כל הארץ כבודו על יתרון המקום ההוא נקראת הארץ הדום רגליו יתב':

4הנה כי בהמ"ק של מטה זולת היותו מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה. עוד לו כי גם הוא כאילו איכות העליון גם הוא מחובר בו. והיושבים בו כישיבתם בב' העולמות כאחת וההיקש בירושלים עצמה כי ירושלים של מטה מכוון כנגד ירושלים של מעלה כי ע"כ לא אמר אדם לחבירו צר לי המקום בירושלים וע"כ היתה מכילה כמה אוכלסין כמפורסם ריבויים בדברי רז"ל:

5הנה זה כל פרי גודל הדברים הנאמרים באמת. כי גם כי המצא תמצא דרך ישכון אור שכינתו ית' בבהמ"ק בהר המוריה כי שם שם לו ית' שער השמים ומכון לשבתו ית' בבהמ"ק של מעלה. וקרוב לשבתו ית' על העליון שבתו בתחתון כי שם ביתו העליון כמעט כמדובר. וכמאמר אבינו יעקב באומרו אין זה כ"א בית אלהים וזה שער השמים והוא כי מורא עלה על ראשו ויחרד כמאה"כ ויירא ויאמר וכו' ככתוב אצלנו במקומו כי זה דרך מקום קדוש להטיל מורא על האדם. ע"כ כאשר ויירא אז גזר אומר ואמר אין זה כי אם בית אלהים. ועל כן מטיל אימה כלומר איכות שפע בית אלהים העליון ובאומרו כן תמה בדברו באמת באמור (מלכים א ח׳:כ״ז) האמנם ישב אלהים על הארץ או בהמ"ק של מעלה. איזה הדרך דרך ובא לו על הארץ מתחת. ע"כ זאת השיב אל לבו ויאמר וזה שער השמים מקום הורדת השפע מכל העולמות העליונות מכוון לשבתו ית' למעלה בבהמ"ק שלמעלה. וע"כ נחה שקטה תמיהתי אשר תמהתי כי המקום גורם:

6אמנם שבת המלך הקדוש באהל ובמשכן באחד המקומות אשר לא כנגד שער השמים גם כי בארץ הצבי יהיה. ומה גם עתה בארץ העמים ולא זו בלבד כ"א גם במדברות ארץ ציה וצלמות מקומות המוכנים לכל כחות חצונים ומכון לשבתם כנודע מספר הזוהר. הנה לזאת יחרד כל לב ויתר ממקומו איך ישתלשל שם שפע הקדושה דרך השר השורר בחלק הארץ ההיא חלילה וחלילה שיהיה כדאי להשראת שכינה. ע"י צנור שר חצוני כי אין כח לזה. אם לא על ידי הבא דרך שער השמים המיוחד אל כוון האחדות כי אין שר ומושל ימשול בו. לשלשל על ידו השפע אם לא מאתו ובידו ית'. וע"כ למלך הקדוש הוכן כסא במקום ההוא אשר כתבנו מיעקב. ואחשבה גם זה כוונו רז"ל באומרם שאמר הוא ית' לאברהם לך לך וכו'. שאמרו בב"ר (פ' ל"ט) שאמר לו הקב"ה עד שאתה מאיר לפני מן החלון בא והאיר לפני בא"י שהכוונה היא הנה ההארה והשפע הנמשך מלפני אל עולם השפל ע"י מעשים הטובים שעי"כ יהיה לי מבא להמצא שכינה בתחתונים כי אתה מסלק חשך טומאת ע"א וגילולים מן הארץ להכינה שאבא בה כאדם שמדליק נר לבא במקום חשך ולא אור כן על רעת יושבי הארץ אשר בגלוליהם החשיכוה וטמאוה להיותה בלתי ראויה להיות שכינה בה. כי ע"כ עלתה כמרז"ל (שם פ' י"ט) מאדם ועד אברהם עד הרקיע השביעי ואברהם היחל להורידה לששי ע"י העבר גילוליהם מן הארץ והקריא שמו ית' בפי הכל והנה המצוה הנעשית בח"ל אשר תחת שר שהשפע הבא על ידה בא דרך צנור צר והנעשית בא"י יש בה שפע מופלג מאתו ית' בלי אמצעות שר ע"כ קרא אל צנור השר חלון בערך הבא דרך הר המוריה הנקרא שער השמים ואמר עד שאתה מאיר לפני דרך חלון בא והאיר לפני בא"י שיהיה דרך ישרה ובהפלגה רבה מוכנת להשראת שכינה על הארץ אם השפע הנשפע בא דרך חלון לאחד מהשרים אם לא דרך שער השמים כאשר כתבנו במאמר בלעם הרשע בפ' (במדבר כ״ד:ה׳) כנחלים נטיו כאשר כתבנו במקומו כי אחרי אומרו מה טובו אהליך יעקב על המשכן שהיה כאהל לשבת במדברות. וגלגל. ושילה. ונוב. וגבעון. אמר משכנותיך ישראל על בית ראשון ושני בהר המוריה. ובא לבאר על ראשון ראשון על אשר אמר טובו אהליך שהיה במדבר ואח"כ בקצה ארץ כנען ולא בהר המוריה כי הלא כמו זר יחשב איך ע"י חלון אחד מהשרים אשר לעומת אהל ומשכן אשר היה במקומות המדבר היה מי נהר השפע בא שם אמר כנחלים נטיו מדרך הלוכן הטבעי אל מקום אחר. כן נטו מבועי השפע המיוחדים המכוונים כנגד שער השמים עד מקום המשכן אשר במדבר ואחר כן בהיותינו בגלגל ושילה ונוב וגבעון שהיו בא"י אז היו המקומות ההם כגנות עלי נהר. קרובים אל הנהר שממימיו הם שותין בקרוב. ואין צריכין הטייה ממקום אל מקום רחוק כן המשכן שבמקומות ההם. למה שמא"י המה דרך השפע שמשער השמים עומד בצדן משא"כ בהיותו במדבר בח"ל שהיה צריך הטייה מכל תחום קדושת א"י אל החוצה אמנם אחרי כן בהבנות בהמ"ק בהר המוריה אז היה כאהלים נטע ה' על יבלי מימי נהר השפע והוא כדברי חכמי הטבע כי האהלים לא נודע מקומם כ"א שנמצאים על פני המים בנהר יוצא מעדן ואומרים שהם בדי אילן נטועים בנהר עצמו. ועל הבית השני אמר כארזים עלי מים. והוא כי בבית הראשון היו בו ב' יתרונות. אחת היותו נוכח שער השמים. שנית שהיה מבושם באש של מעלה ואורים ותומים וארון ויתר דברים הידועים. ע"כ ייחס אותו אל אהלים שהם על המים ומבושמים משא"כ הארזים שכל עניינם אינם אלא שהם עלי מים אך לא מבושמים כן הדבר הזה שהבית השני היה במקום זחילת השפע אך לא היה מבושם בתיקונים ההם כי ה' דברים העיקריים בתיקון השפע חסרו ממנו. הנה כי היות שפע קדושה פונה משער השמים אל המדבר אשר שם ה' חונה שם הלא כמו זר נחשב בכל הכתוב. וא"כ איזה אהל אשר יטעו לו. ואיזה מקום מנוחתו אחרי זאת באהל ובמשכן אשר צוה לנו לעשות עודנו עם ה'. עצור בארץ יסדה לציים. אמנם לבא אל הענין נזכירה משז"ל במדבר רבה (פ' י"ב) וז"ל להקים את המשכן אמר ר' סימון בשעה שאמר הקב"ה לישראל להקים את המשכן רמז למה"ש שיעשו אף הם המשכן ובעת שהוקם למטה הוקם למעלה והוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן שבו מקריב נשמותיהן של צדיקים לכפר על ישראל בימי גלותם. ולכן כתיב את המשכן שמשכן אחר הוקם עמו. ע"כ. וכן הוא אומר מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך. ע"כ. וראוי לדעת מה ענין המשכן ההוא. אם הוא בית המקדש של מעלה או זולתו. אם הוא הנקרא בהמ"ק של מעלה סתם למה יקראהו משכן הנער. וגם למה מייחד לו זמן. לומר שמקריב נפשותיהן של צדיקים בימי הגלות. ואם הוא אחר מה עניינו. ולמה לא יספיק אחד. ועוד הראיה שמביא בסוף המאמר באומרו וכן הוא אומר מכון לשבתך וכו' הלא הכתוב ההוא לא על המשכן נאמר רק על בהמ"ק שבהר המוריה באו' תביאמו ותטעמו בהר נחלתך. אך אמנם הן אמת. כי לפי איכות הדרוש להעמיק הרחיב עניינו. היה צריך הגבה למעלה מדרך הפשט ואין הרצון כן כ"א לדרוש דרך ישרה שיאחז צדיק דרכו נאחז בסבך בלבו ובשכלו. אשר יאמר כי הוא זה בקצור נמרץ והוא כי למעלה יש מקדש אחד. והוא האמור בכתוב מקדש ה' כוננו ידיך ולמטה ממנו יש משכן מטטרו"ן ומקדש ה' משמש בזמן הבית ומשכן מטטרו"ן משמש בימי הגלות כל' המאמר שבו מקריב נפשותיהם בזמן גלותם ומקדש ש"מ לעומת משכן הנער. וע"כ את בהמ"ק של מעלה קראו יתברך מושב כד"א מכון לשבתך. אך את של מטטרו"ן הבלתי משמש רק בימי הגלות קראו משכן כל' המאמר שהזכרנו. שנאמר את המשכן. שמשכן אחר הוקם עמו. והוא כי אין עניינם שוה כי כאשר יש זכות רב בעולם מתייחסת ישיבתו ית' במקדש העליון. ובימי הגלות והטלטול להעדר זכות והשפע הנמשך מן המלוא העליון. מעט מזער תתייחס ישיבתו ית' אל המשכן העליון. וע"כ כשחטאו ישראל במדבר ונתמעט אור השפע לא זכינו להיכנס לארץ ולהתקיים מקרא שכתוב תביאמו וכו' ואחר הטורח שטרח מרע"ה זכינו אל משכן בלבד והיינו גולים ומטולטלים ממקום למקום דומה לימי הגלות לא זכינו אל בה"מ בנין קבוע רמז אל טלטול שכינה כביכו"ל כי אז לא נתייחס' ישיבתו ית' רק במשכן מטטרו"ן. ובגלל הדבר הזה לא נקראת מנוחה ונחלה. רק שילה ובית עולמים כי בשילה כבר היחל בקרוב ההכנס אל בהמ"ק של מעלה וע"כ היו כותלי המשכן בנין אבנים גם שעדיין מתייחסת ישיבתו ית' אל משכן. ונחלה ובית עולמים נקרא בהמ"ק אשר בירושלים כי אז מתייחסת ישיבתו ית' אל בית המקדש של מעלה והיא נחלה עצמיית והתבסמות העולמות והתאחדם בעצם בשפע רב כאשר יבא. כי ע"כ נקרא בית עולמים. ולהורות ההפרש היה זה אהל וזה בנין כי זה מטלטל רמז אל הגלות וזה רמז אל הקבע. והוא כי הנה אין ספק כי עדיין אין כח בעה"ז לסבול המצא שכינה בארץ אף גם אל בחינה המתייחסת אל משכן עליון במשכן אשר בארץ הוא וגם לא המקדש אשר בירושלים מספיק להכיל בחינה המתייחסת אל מקדש ה' כוננו ידיו ע"כ צוה לנו הוא יתברך להעשות המשכן בדרך ואופן מספיק להעתיק קדושת המשכן העליון למטה לארץ. כאלו שניהם יחד פה באהל מועד וההיקש בבהמ"ק אשר בירושלים עם בהמ"ק של מעלה נמצא כי הוא ית' בחנותו במשכן כאלו חונה בשני משכנות כא' ובחנותו בבה"מ שבירושלים כחנותו גם בבה"מ העליון כאלו חיברה לו יחדו ככל הכתוב למעלה שע"י כן לא יתייחס ליושב אלהים על הארץ. כ"א כיושב במשכן העליון שכנגדו שחיברה לו יחדו על ידי ההכנות אשר נזכיר בס"ד שהם עניינים מספיקים להריק שפע משכן העליון אל התחתון עד גדר שיחשיב התחתון כאלו הובא העליון עצמו למטה ויהיו לאחדים. וע"כ חרש חכם בקש לו הוא ית' הוא בצלאל יודע דעת עליון בחכמה בתבונה ובדעת. הם ג' דברים שבהם ברא אלהים את השמים ואת הארץ. שהוא למען יוכן להעתיק משכן העליון וליחדו עם התחתון כאלו הוא ג"כ למטה כי קדושת כל פרטיו כמעט שבעליון תמצא גם בתחתון בהריק שפע רב עד יהיה הקשר אמיץ כאלו שניהם נתחברו יחד באופן תהיה ישיבתו ית' בתחתון כבעליון. וממוצא דברי רז"ל ואשר נדברנו בם מצאנו ראינו טוב טעם ודעת מה היה שבחר ית' נער ורך כבן שמנה שנים. ויערה עליו רוח אלהים שלא בטבע ולא עשה כן ע"י איש גדול בשנים ובחכמה. אך אין זה כי אם למה שהיה לעשות משכן כנגד משכן מטטרו"ן ולהמשיך משם השפע כמדובר והוא משכן הנער. ע"כ גם הממשיך הקדושה חשב מחשבות הוא ית' שגם הוא יהי' נער:

7ונחזור אל הענין והוא כי לא לעושה משכן גשמי יחשב. רק לבונה עולם חדש כי מהוה ומעתיק עולם העליון הוא משכן הנער בעולם השפל וכל פרטי חלקי העליון. ע"כ הוכרח לדעת צירוף אותיות שבהן נברא העולם כי כבורא ומהוה עולם הוא וכוללו בשיעור קטן הכמות ואין זה רק ע"י מחשבת לבו בכונתו בכל מלאכתו בכל פרט ממנו אל דוגמתו בעליון במחשבה מספקת לעשות כאלו קדושת כל פרטי העליון הם בתחתון. כאשר כתבנו על פסוק ולחשוב מחשבות לעשות כו'. עוד שנית עשה אלהים. והוא כי הן אמת שהוכן המשכן לכל הכבוד הנזכר ע"י בצלאל. אך עדין אם השכינה שנסתלקה מעל הארץ ע"י שבעה עד רקיע שביעי גם שע"י ששה צדיקים בא עד רקיע ראשון שהם אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם. אם עדיין היתה נשארת שמה מה יסכון כל מעשה וחכמת בצלאל ע"כ הוצרך משה אדוננו ע"ה. כי הוא הקים כל אפסי ארץ כמשז"ל ומה היתה הקמה זו אל הארץ. אך אחשוב הוא שהקנה הקמה ומעלה בארץ שקשר אותה קשר אמיץ עם העולם העליון הוא הצדיק השביעי שהוריד שכינה לארץ שבקדושתו קדש העולם וחיברו עם העליון. עד גדר שוירד ה' על הר סיני ומשה עלה אל האלהים והוא נתן עילוי אל המשכן. והוא מאמר הכתוב ויקם משה את המשכן כי מרבה האת השנים יחד עם בצלאל. והנה שני הדברים האלה הם הצריכים לקדש המשכן ולהשרות בו שכינה עם שיש עוד שלישית להתמדת קדושתו ולהכנת היות חפצו ית' להשרות שכינה בתחתונים שהוא כשרון כללות ישראל כי כמה פעמים נמנע שפע אל הפרטי. על העדר הכולל כמז"ל (סנהדרין דף י"א) יש ביניכם מי שראוי שתשרה עליו שכינה וכו' אלא שאין הדור ראוי לכך והן כל אלה נמצאו גם בבנין בהמ"ק כי כל החמשה מעלות שבצלאל היו בשלמה. אך לא היה נער קטן כבצלאל כי לא על משכן הנער היה הענין. שיהיה גם הוא נער כבצלאל. וגם השנית מעין משה היתה בו כי ויחכם שלמה מכל האדם. והג' היתה על ידי דוד כי לא שרתה שכינה עד שאמר בעבור דוד עבדך אל תשב וכו'. ומה גם למז"ל (בשמות רבה) כי הובא דוד בארון עד פתח שער המקדש ומקרא מלא הוא כי לא בחר ה' בירושלים לשכן שמו בה עד שבא דוד כדבר שנאמר (מלכים א ח׳:ט״ז) לא בחרתי בעיר מכל שבטי ישראל ואבחר בדוד. כי הלא יקשה פתח בעיר וסיים בדוד אלא שלא בחר בעיר עד שבא דוד שבזכותו בחר בעיר. והנה היות בבהמ"ק איכות בהמ"ק של מעלה כאלו חברה לה קדושת העליון הנה כתבנו ונשוב אליו עוד בפסוקים זולתם וגם על המשכן אחשוב כי זה כוונת הכתוב באומרו (תהילים ע״ח:ס׳) ויטוש משכן שילה אוהל שכן באדם לומר כי כאשר נטש הוא ית' משכן שילה. עם היות כי משכן של מעלה היה נדבק אל של מטה עכ"ז לא נטש כ"א את אהל שכן באדם כלומר אך לא את העליון. כי אם שהפרידו מהתחתון הרי כי עד אז יחדו היו:

8וע"פ הדברים האלה מצאנו טוב טעם בדברי שלמה אל אשר הקשה לדבר ולומר כי האמנם ישב אלהים על הארץ וכו' כאשר כתבנו כי שתים הנה קושיותיו. (א) על איכות הארץ. (ב) על היות בית בעלת גבול. ועל הא' אמר האמנם ישב אלהים על הארץ ועל השנית אמר הנה השמים וכו' אף כי הבית הזה והנה היה ראוי להשיג על תוכחותיו. אמנם אפשר כי באומרו בפסוק הקודם ובסוף פסוק זה השיב תשובתו הרמתה. והוא בשום שכל והבין אומרו כי האמנם כי הלא מלת כי טבעה להיות נתונת טעם אל הקודם והלא יראה בלתי מתייחס. אך אמר ועתה יאמן נא דבריך אשר דברת לעבדך דוד אבי. ואחשוב שהוא מאמרו ית' אל דוד ושמתי מקום לעמי ישראל והוא כי הוא ית' נדר להשפיעה קדושה בארץ. שהוא איכות בה"מ של מעלה שיורידנו ארץ בבה"מ של מטה. שהוא המקום המכיל וסובל את כל עם בנ"י העצומים והרבים כפלי כפלים כיוצאי מצרים והיו עומדים צפופים ומשתחוים רוחים ועי"כ לא נפלאה השראת שכינה בבה"מ של מטה כי שם ביתו ית' העליון. והוא כיושב בשני עולמים כאחת. ובזה יאמר יאמן נא דברך אשר דברת וכו'. שהוא ושמתי מקום וכו'. שהוא מקומי הראשון הוא בה"מ של מעלה כד"א אלכה ואשובה אל מקומי הראשון כי בלעדי זה לא יתכן השראתך בבה"מ כי האמנם ישב אלהים על הארץ אף כי הבית הזה אשר בניתי כלומר בבחינת אשר בניתי הוא התחתון. אך לא בבחינת העליון כי בשימך מקום לעמך ישראל. ויהיה בה"מ של מעלה מחובר לזה. נכון הדבר שתשרה בו. נמצא כי יוכרח שיאמן נא דברך כמדובר. ובזה באה ונהייתה תשובת השאלה עמה בכתובים ולא יחסר כל בם. ובזה נבא אל ביאור הכתובים ועשו לי מקדש וכו'. והוא בשום שכל והבין במקרא. למה תחלה קרי ליה מקדש ואחרי כן קרי ליה משכן. ועוד כי אחר שעדיין לא נעשה לא משכן ולא כלים היה ראוי יאמר תבנית משכן ותבנית כלים. ולא המשכן בה"א הידיעה ואז יאמר כליו שמורה על כלים ידועים של משכן ידוע. ועוד או' וכן תעשו הוא מיותר אחר אומרו מתחלה ועשו לי. ולא עוד אלא שמוסיף וי"ו יתירה שלא אמר כן תעשו כ"א וכן. כבא להוסיף על האמור והוא הדבר בעצמו:

9אמנם בדברים האלה. כלל הוא יתב' הדרוש הזה אשר כתבנו. והוא כי הלא כמו זר נחשב. ישב אלהים על הארץ ומה גם במשכן בעל גבול ותהי תשובתנו כי יש לאל יד הצדיקים בעלי נשמת אלהים חיים בטוב כוונתם בפעולתם הגשמיית במצותו ית' להשפיע שפע מלמעלה ולהקנות הויית קדושה במעשה ידיהם ולא עוד אלא שיתייחסו לבונים ב' עולמות כאחת כאלו העולם העליונו הוא משכנו ית' למעלה הוא למטה כאלו מאצילים איכות קדושת העליון מלמעלה ומורידים אותו עם התחתון ליחשב המשכן התחתון כשני משכנות יחד עד גדר שתהיה השראתו ית' בתחתון כהשראתו בעליון והוא כי כל מעשה המשכן וכליו הם דוגמת כל חלקי בחינת העליון. נוסף על זה ענין הכונה המספקת להמשיך הקדושה במעשה חלקי התחתון מכל דבר שבעליון מספיק אל כל אחד ואחד מפרטי התחתון כמדובר. וזה מאמר הכתוב אל יקשה עליך לאמר. האמנם ישב אלהים על הארץ כו' כי הלא יש כח בצדיקים לעשות למטה מושב רוחני קדוש. וזהו ועשו לי מקדש. עד גדר יהיה ראוי שושכנתי בתוכם ולא בלבד אל התפשטות כבוד מה בשכון יה אלהים למעלה. ושמא תאמר הלא לו היה בהר המוריה שבהמ"ק של מעלה מכוון כנגד של מטה הלא יתכן. אך לא כן במדבר המשולל זה היחס אל יקשה עליך כי הלא אם יש בהמ"ק של מעלה מכוון כנגד של מטה ג"כ יש משכן של מעלה כנגד של מטה שבכל מקום אשר יהיה של מטה שם יהיה של מעלה מקבל אליו גם כי ילך הלוך ונסוע אל כל מקום שיהיה של מטה גם העליון שם יהו נכחו ובתוכו הוא משכן הנער כמו שכתבנו במאמר הכתוב באומרו ואהיה מתהלך באהל ובמשכן שהוא ית' כביכו"ל מתהלך ממקום למקום בחניות המדבר. ובגלגל. ובשילה. ובנוב. ובגבעון. ולא באהל התחתון לבדו כי אינו כבודו רק באהל ובמשכן יחד. אהל התחתון עם משכן העליון כאלו חובר לו יחדו. וזה יאמר ככל אשר אני מראה כו'. לומר גם כי אין בהמ"ק של מעלה מכוון לזה ואין המשכן דוגמתו. הנה הוא דוגמת ותבנית המשכן הידוע העליון הוא משכן מטטרו"ן. וזהו את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו של המשכן ההוא כי של מטה וכל כליו דוגמתם. וש"ת גם כי נעשה תבניתו למטה לא יהיה פה איכותו לשיוכן לשכון שכינה בו. אל יעלה על רוחך טובה כדבר הזה כי הלא דע לך כי לא תבניתו בלבד תעשו. כ"א וכן ממש תעשו העליון כאלו הוא למעלה והוא למטה עם התחתון. וע"כ תכין חנייתי והשראתי בתוכו וזהו אומרו וכן תעשו. וזהו אומרו ואת המשכן תעשה ולא אמר והמשכן תעשה אך ריבה את הענין כאלו נעשה פה עמו וכן בפרשת ויקהל נאמר ועשה בצלאל ואהליאב כו' את כל מלאכת וכו'. וכן יעשו כל חכם כו'. את המשכן כו'. וכן ויעש בצלאל את הארון ויעש את השלחן ויעש המנורה. ויעש את מזבח הקטורת את מזבח העולה את הכיור ואת כנו את החצר וכו'. כל האתין האלה הנה באו בלי ספק לרבות דוגמתן העליונה כאלו גם הם נעשים פה. כי ע"כ הוצרך לדעת בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ ככל הכתוב למעלה:

10עוד יתכן דרך שני בביאור הכתובים. והוא בשוב לב אל אומרו ושכנתי בתוכם ולא אמר בתוכו. והוא כי הנה שמעתי לומדים מכאן כי עיקר השראת שכינה באדם הוא ולא בבית מאומרו בתוכם. אך לא המשיכו הכתובים על ענין זה. ואני אבא אחריהם ומלאתי את דבריהם והוא כי עדיין צריך לשום לב כי הלא במשכן עצמו היתה שכינה כמאמרו ית'. ונועדתי לך שם כו'. ואומר וכבוד ה' מלא את המשכן ולא יכול משה לבא וכו' וכן אומרו וכן תעשו לפי דרך זה הוא מיותר:

11אמנם יהיה ע"ד מז"ל (סנהדרין דף י"א) שבימי הלל הזקן יצאת ב"ק ואמרה יש ביניכם מי שראוי שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אלא שאין הדור ראוי לכך כי מה ענין אומרם כמשה רבינו והיה די יאמר שתשרה עליו שכינה. אך הוא כי מאז היתה שכינה למטה טרם יחטא אדם ובהעוותו עלתה לרקיע ראשון. ובדור אנוש לשני. וכן על הסדר הזה עד השביעי ובא אברהם והורידה לששי. יצחק לחמישי. יעקב לרביעי. לוי לשלישי. קהת לשני. עמרם לראשון. משה לארץ. כן היה ראוי הלל להשרות שכינה בארץ בהשתלשלותו. וזה שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו. באופן שעל ידו תתפשט ותמשך לארץ כמרע"ה. ולא עליו לבדו אלא שאין הדור ראוי לכך כי עונותם מבדילים בין הארץ ובין השמים. ואין מבא להשראת שכינה בארץ למענם. והוא מאמר הכתוב היכל ה' היכל ה' המה לומר אל יעלה על רוחכם כי היכל ה' הוא ואיך יניחהו הוא ית'. כי הלא היכל ה' המה וכאשר המה ראויים להשרות שכינה בנשמותם ישתלשל ויתפשט השפע אל היכל ה' כי למענם להיות אתם משכן את שמו ית' במקום ההוא. כי נפשותם הם המשכן האמתי ומהם יתפשט אל המקום המיוחד ההוא. וזה מאמר שלמה באומרו (מלכים א' ח') יהי ה' אלהינו עמנו שתשרה שכינה בעצמנו כאשר היה עם אבותינו. אברהם יצחק וישראל עבדיו כי האבות הן הם המרכבה. ועי"כ אל יעזבנו ואל יטשנו. משא"כ בהעותנו שיעזוב היכלו ויסתלק כי אין חפץ ה' לשכון בארץ כ"א ע"י השראתו בנפשות ישראל שמהם עושה עיקר ובהנשאם מהיותם מרכבה אל השכינה ינשאו משכנות לאביר יעקב לעומתם כי מהם ימשך. ובהעדרם מהיות ראויים לכך עזוב יעזוב את המשכן או מקדש אשר בחר לשכן את שמו שם. וזה אחשוב בכונת הפסוק ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם כמפורש אצלינו לעיל שהוא ויטוש משכן שילה. ואל תתמה איך נטש את משכן קדשו. כי הלא לא עשה הוא ית' עיקר רק מהאנשים כי אהל שכן באדם. אך לא בעצים ובאבנים וע"כ בהעותם נטש משכן שילה כי לא ממנו עשה עיקר כמדובר. ועל זה אחשבה היתה ברכת טוב אשר בירך משה את בני ישראל כמז"ל על וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' ויברך אותם משה יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם כו'. כי מה ענין פסוק ויהי נועם אצל הברכה:

12ולבא אל הענין נשים לב אל כפל ענין ומלות שונות באומרו ומעשה ידינו כוננה כו' ומעשה ידינו כו'. אך אמר יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם ולא שיעשה עיקר מהמשכן כ"א שויהי נועם ה' הוא השראת שכינתו עלינו בנפשותינו:

13עוד שנית והוא מה שכתבנו למעלה כי כשהוקם המשכן של מטה משכן של מעלה הוקם עמו בכל חלקי פרטי. דוגמת התחתון. וזהו ומעשה ידינו אשר פה כוננה עלינו בעליון אשר הוא עלינו ואז על ידי שני הדברים האלה ומעשה ידינו פה למטה. כוננהו מקדושה שהקנינו בעליון. על ידי נפשנו כי הכל תלוי ונמשך מהשראת שכינה על האדם. שבאמצעותו יתכונן העליון והתחתון בהשראת שכינה כאמור. וע"פ הדברים האלה תהיה כוונת הכתוב ועשו לי מקדש כו'. כי אחת דבר אלהים שתים זו שמענו. אחת ועשו לי מקדש שנית שיעשו באופן יתקיים המקדש. במה שיכשירו מעשיהם. להיות עצמם היכל ה' ותהיה שכינתו ית' שוכנת בתוכם ובקרבם שיהיו היכל ה' המה. שויהי נועם ה' עליהם בעצם. וזהו ושכנתי בתוכם כי אין הוא ית' עושה עיקר מהעצים ואבנים כ"א מהאנשים צדיקים אשר נפשותיהם משכנות לאביר יעקב. ופירש על ראשון ראשון מה שאמרתי ועשו לי מקדש הוא ככל אשר אני מראה אותך כו'. ומה שאמרתי ושכנתי בתוכם אל יקשה בעיניכם לומר מי זה יוכל להכין עצמו להיות משכני ית' בו. ומה גם אחר התקלקל הכנתם בעגל. כי דעו לכם כי וכן תעשו כי יש לאל ידכם בטוב בחירתכם. ולהורות להם כי הבא לטהר. ה' עמו לסייעו ולהכשירו בעצם. והמה כבר באו לטהר. כמאמרם ז"ל כי כן עשו ישראל אז מר"ח אלול שעלה משה הפעם השלישית שבא ליטהר. על כן בסוף הארבעים יום שירד משה בציווי המשכן. אמר לו הוא ית' לאמר להם וכן תעשו כאלו פיו יתברך דובר בם לנוכח. לומר אל יתמהו על החפץ כי תאמר להם ושכנתי בתוכם כי הנני בא כמדובר לנוכח אתם. ואומר להם וכן תעשו כאלו לפני הם ואתם אני מאז היחלו ליטהר ומבשרם וכן תעשו ולא עוד אלא שמעלה אני עליהם כאלו הכל הם העושים עם שאני המלמדם ומסייעם להועיל. וזהו וכן תעשו:

14עוד יתכן דרך שלישי מורכב מהשנים הנאמרים והוא ועשו לי מקדש שלא יעלה על רוחם שאהל ומשכן גשמי ובעל גבול הם עושים. לשכון יה אלהים כ"א ועשו לי מה שכבר הוא מקדש. והוא ככל הכתוב למעלה כי משכן הנער הם מעתיקים פה כמדובר. ועכ"ז אל ידמו בנפשם שעי"כ מהמשכן אעשה עיקר. כי הלא לא כן הוא כי הלא ושכנתי בתוכם כי היכל ה' המה ואם כשרים יהיו אוועד להם שם ואם לא אטוש משכנם. וזהו ושכנתי בתוכם וחזר אל מאי דפתח ביה. ואמר ככל אשר אני מראה כו'. והוא לומר אל יחשב כמו זר בעיניך להעתיק מלמעלה מה שכבר הוא מקדש שיהיה כאלו גם הוא למטה כמעט כמציאותו למעלה ושיהיה ע"י בני האדם כי הלא אתן לפניך ראיה מוחשת והיא כי הלא ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו'. והוא כי הנה בהראות לצורף כף אחת מלאכת ציור ורקמה גם שלא עשה כיוצא בה מימיו. לגודל בקיאותו במלאכה יעשה כמוה. אך אם לא יראה כף של זהב ממש כ"א תבנית כף מצוייר ולא בדבר הנתפס ביד כאשר יראה הרואה צורה מאחורי זכוכית לבנה שלא תשתקע צורה הנראית בה בלב הרואה כאשר בהיות לפניו כלי ממשיי בעל הצורה ההיא. וכן אלו יצוייר יראה האדם לבת אש עשוי הציורים וכפתורים ופרחים. שלא תתחקה בלב הרואה אותם לעשות כיוצא בה כאשר בראותו אותה בגשם קשה הנתון לפניו ואם יבא לעשותם יטעה בפחות ויתר בציוריה כפתוריה ופרחיה ויותר מזה יהיה אם גם תבנית הציור הבלתי ממשיי ההוא לא ראהו הצורף כ"א זולתו והוא יגיד לו את אשר יעשה כי אז לא יצא לצורף כלי אשר ראה תבנית זולתו ולא יעשה כמעשהו. כי המגיד לצורף את אשר ראה יפחות ויעדיף בצד מה מתכונת הצורה. וגם מאשר יאמר אליו ישמיט הצורף. כי לא ידע זולתי ע"פ מגיד. וגם אשר הגיד לו לא ראה הצורה ההיא כי אם בדבר בלתי ממשיי. הבלתי נתפס ומצטייר בשכלו להגיד לצורף ובכן לא יבצר מהתחמץ לבב אנוש באמת באמור. היתכן כי בהראותו ית' אל משה תבנית מנורה משכן וכלים כי לא ראה עצמותם בדבר גשמי. רק תבנית של אש. ובצלאל במלאכה לא ידע ציורי הדברים זולתו ע"פ הגדתו. ואיך יוכל עשות ממש כאשר הראה הקב"ה אל משה על כן מעתה הבטיחו הוא ית' ואמר ככל אשר אני מראה אותך כלו' שאני מראה אותך ולא את עושה המלאכה. וגם את תבנית כו' ולא כלים ממשיים לתפוס הציורים אעפ"כ אני מבטיחך שוכן תעשו ממש בלי פחת וייתור. והנה אין ספק כי אין זה כ"א שאני בעצמי העושה ומשלשל ומשפיע מלמעלה מכל מה שהוא דוגמת כל המשכן וכליו התחתונים. וכמאליו כמעט מצטייר התחתון כל מציאת העליון. ע"י חשוב מחשבות בכונתו. אל מה שלמעלה כמדובר בקודם. וזה שאמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך. כלומר ולא אל עושי המלאכה. וגם לא כלי מצוייר ממשיי נתפס לעין העושה במלאכה. רק את תבנית בלבד ועכ"ז רק בעיניך תביט. כי וכן תעשו כמראה אשר ראית. ואתה לבדך ממש תראה כי ממש כן יעשו כאלו הם בעצמם ראו ויעשה כהם. ולא עוד כ"א לא ועשו כהגדתך אליהם רק כאשר הראיתיך אתה עם שבהגדה א"א לצייר ע"י הגדה בשכל השומע. מה שראה מגיד בעצם כאלו העושה הוא ראה. ואעפ"כ וכן תעשו. ומזה תדין מעצמך ותאמר כי מזה נקח ראיה אל העשות פה מקדש הוא משכן העליון משכן מטטרו"ן כאמור:

15ואפשר גם זה בכתוב שאם לא היה מכוין. רק על ציור המשכן וכליו היה מספיק יאמר כן תעשו אך הוסיף וי"ו לומר כי גם העתקה איכות משכן העליון. כאלו גם הוא למטה, כנרצה באומרו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה את תבנית המשכן העליון הרוחני כו'. כי גם זה תובטחו שהעשו כאשר תעשו מציאות מציור אשר לא תראו נמצא כי בכתוב הוא ההכרח. מהעשות הציור באומרו כן תעשו והתולדה בתוספת וי"ו והן כל אלה יפעל אל. ע"י בצלאל אשר כח ואל לו כיד ה' הטובה עליו. ככל הכתוב למעלה: