תורת משה - אלשיך, שמות כח:יז

1ומלאת בו וגו' אתה הדיין תקיים העולם כלו בדיינותך כאלו אתה ממלאי המלוי שמלאו אבן היא אבן השתיה שממנה הושתת העולם ופי' ואמר איזו אבן אמרתי אותה שמד' טורים הם י"ב אבנים נעשו אבן א' שהוא ביעקב שלקח מאבני המקום י"ב אבנים ונעשו אבן א'. שנאמר ויקח את האבן וגו' ואמרו בפרקי ר' אליעזר (פרק ל"ה) שזו היתה אבן השתיה שממנה הושתת העולם:

2או ירמוז ענין מאמרנו בפסוק דן יידין עמו כו' כי שמשון לא היה נושא פנים בדין לבני שבטו שכל השבטים היו שוים לפניו. וזהו ידין עמו הוא שבטו כמה דאת אמר גוי וקהל עמים כאחד שבטי ישראל כאלו היו א' מכל שבטי ישראל. וזה ירמוז באומר ד' טורים אבן שהדיין יהיו לפניו ד' טורים שהם י"ב אבנים שבט א' בכל אבן כאלו כלם אבן ושבט א':

3או יהי' הרמז ומלאת בו וכו'. והוא כי ירמוז אל אבן הראשה היא שכינה. והוא ענין מאמרינו על כי המשפט לאלהים הוא. והוא כי הדיין חושב שדן את האדם. ודן את הקב"ה כ"א גזרה ב"ד לתת בשנה זו לראובן ק' מנה. ונתנו לו מן השמים צ' מנה. ועשרה הנותרים גזרו שיקחם משמעון שנתחייב לו עשרה מנה בדין מצד דין ודברים שביניהם ובבואם אל ב"ד של מטה. אם יעותו את הדין ויפטרו את שמעון נמצאת השכינה נדונית ודינה מתהפך ח"ו. כי ע"פ דינה האמתי היה שמעון חייב לראובן עשרה מנה ומשלים בהם מה שנידון למעלה בר"ה והב"ד של מטה היפכו צריכה עתה להחסיר משמעון י' ולבקש לראובן ממקום אחר. וליפרע מהדיין שהיפך דינו. כי נמצא שדן את ה' חלילה וזהו כי המשפט לאלהים הוא. והוא מאמר יהושפט (ד"ה ב' י"ט) כי לא לאדם תשפוטו ע"כ יזהיר את הדיין ויאמר ומלאת בו כו'. לומר הזהר למלאת במשפט מלואת אבן הראשה. שאם מלא יד ראובן אל תחסרהו אתה בעוות דינך כי ע"כ אלהים נצב בעדת הדיינים כי שם שכינה במרכבתה. וזהו ד' טורים שהיא ד' מחטת שכינה שהיא אבן הראשה שעליהם וע"כ כתובים ג' בכל טור. כנודע כי בכל מחנה מארבעתן יש ג' ראשים. מיכאל ושנים עמו. וכן גבריאל ושנים עמו. וכן רפאל. וכן נוריאל. הרי י"ב כמספר שבטי ישראל. וגם הב"ד יותר עליון רמוז פה. כי הלא גם שם אברהם יצחק ויעקב. שהם דוגמת ג' מדות שלמעלה משכינה הנקראת אבן שהיא הרביעית. באופן שיחת הדיין מהמה. לדון דין אמת לאמיתו כי שם ב"ד של מעלה:

4או יאמר ומלאת במשפט מלואת השכינה בעולם שהיא אבן הראשה הממלאת את העולם. במרכבתה שתעשה במקום ד' מחנות שכינה. תעשה מד' טורים שהם י"ב שבטים כל ג' כנגד מחנה א' כענין הדגלים ומי יעשה כן אבן. היא אבן הראשה. ורמז היות השבטים מרכבה אל השכינה. אפשר נרמז במה שראשי תיבות השבטים האלה י"ב במספר קטן עולה ל"ג כמספר מרכבת מלכות. שהיא שכינה כנודע:

5והנה התייחס כל אבן אל שם השבט הכתוב בה דברו בזה המפרשים אך לא שמו לב אל יחס שמוש החשן שנכתבו בו שהוא מעין דבר המשפט. ויתכן הם רמז אל מדות הראויית לדיין היושב על המשפט. והנה השלש מדות ראשונות הנכללות באחת. היא שיקנא על שפיכות דמים ועל ג"ע. וזה רמז שלשת אבנים ראשונות. א' של ראובן שנאמר בו למען הציל אותו מידם. שאמרו לכו ונהרגהו וע"כ נכתב באד"ם. רמז לאדמימות הדם ונכתב חסר וי"ו. לרמוז על דם האדם. ועל ג"ע אשר שמעון קנא על הזימה בשכם נכתב בפט"דה. שהיא אבן מקררת הטבע ומרחקת הזימה עד הקצה אחרון. ועל ע"ג אשר לוי קנא עליה בעגל. ע"כ נכתב באבן ששמה ברק"ת שעולה מספרה תש"ב כמספר נקימה על עובדי הע"ג שעולה תש"א ועם הכולל תש"ב. כמספר ברקת. ואחר קנאה זו על ג' עבירות הראשונות. צריך הדיין שיהיו לו ט' מדות לדון משפט צדק. (א) שיודה על האמת ולא יחוש על כבוד עצמו. (ב) שלא יטה משפט כ"א שיקוב הדין את ההר. (ג) שיהיה שונא בצע בל יקח שוחד או יכיר פני עשיר. (ד) שידקדק בדין כדי שמדבר שקר ירחק שלא יתן אל לבו שלאדם ישפוט. כ"א לה'. כמו שכתבנו בסמוך כי המשפט לאלהים הוא (ה) שיהא מתון בדין. (ו) שלא ישא פני קרוב. (ז) שלא ישא פני דל. (ח) שיהיה סבלן. כמשז"ל שאמר הקב"ה למשה בני טרחנין הם סרבנים הם וכו'. ומה גם לדיין שלא יסתתמו טענות הבעל דין. (ט) שישתוק ולא יאמר אני מזכה אבל חברי מחייבים:

6והראשון שבט' אלה היא ביהודה. שהיה הוא הדיין כמז"ל (סוטה דף י) וכשאמרה תמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. הוריקו פניו והודה ע"כ אבנו נפ"ך שהיא ירוקה ככרתי רמז שלא יחוש הדיין על כבוד גם שמריקו פניו. ועל הב' יששכר עיקר הדיינים. חקוק בספי"ר שנותנים אותו בקורנס ומכין עליה בפטיש ונוקבת הקורנס ואינה נשברת כך יקוב הדין את ההר ולא יטה משפט. ועל הג' שיהיה שונאי בצע. ולא ישא פני עשיר רמז בזבולן שהיה עשיר וחקוק ביה"לום שהיא פיר"לה עגולה לראות שאם בא עשיר לפני הדיין יתן אל לבו. כי העושר טוב המתגלגל ובלתי קיים. ולא יפסיד הע"ה הקיים לעד בשבילו. וילמוד מזבולן עצמו שהיה מוציא כל הונו. לת"ת של יששכר מהטעם הנזכר. ועל הד' שיתן אל לבו שאלהים הוא שופט וידקדק בעצם ילמוד מדן שנא' בו דן ידין עמו כא' שבטי ישראל. וארז"ל (שם) כיחודו של עול' והוא שיתן אל לבו כי את ה' שופט. וכמו שכתבנו בסמוך על מלואת אבן. וע"כ חקוק באבן ששמה לש"ם. לרמוז כי לשם ית' הוא דן. ולא לאדם ועל הה' להיות מתון בדין הוא כנפתלי כי כשערער עשו על המערה. לא רצה שיחתך הדין עם שהיה עם יעקב חיל כבד להכריע את עשו עד שחזר נפתלי למצרים והביא השטר ראיה אשר קנאה יעקב מעשו. וע"כ חקוק באבן ששמה שב"ו לרמוז שבו והמתינו מלחתוך הדין מתונים עד שיתברר הדבר ועל הו' רמז כי גם אם הדיין גבור כגד. הטורף זרוע אף קדקד. לא ישא חרפה על קרובו לעוזרו ע"כ חקוק באחלמ"ה. כלו' אח למה. כלו' מה לך באח להשחית נפשך עליו. ועל הז' שלא תשא פני דל. בא אבן תרשי"ש חקוק בו אשר לרמוז שיהיה המתרושש ואין כל כמאושר בעיניך ולא תתננו בדין. ועל הח' שיהא סבלן כיוסף שסבל ולא השיב להם את כל הרעה אשר גמלוהו. ע"כ נחקק בשה"ם שנדמה למשה ענו מאוד דאותיות שה"ם הם אותיות משה. ועל הט' שישתוק מלגלות מה שחביריו מחייבים כבנימין שארז"ל (ב"ר פ' ל"ד) שהיה יודע במכירה. וישם לבניו שמות על שם המכירה ולא יצא מפיו. ע"כ נחקק בישפ"ה. כלו' יש פה. ומזה ילמד הדיין לבלתי גלות חובת חביריו כמדובר:

7ובזה יש רמז בחשן משפט. המכפר על עוות הדין להזהיר ליושב על המשפט ומלבד שמות השבטים היה כתוב שבטי ישורון ואברהם יצחק ויעקב למען לא יחסר אות מכ"ב אותיות לתשובת האורים ותומים:

8וע"פ דרכנו מצאנו כי ר"ת של השבטים. ושל שבטי ישורון. ושל שמות האבות במ"ק עם י"ב אבנים. וי"ב שמות שבהם עולה ס"ד כמספר מכפר על עוות הדין גם הם במ"ק:

9עוד ירמוז היות האבות בחשן המשפט. לרמוז לב"ד יעשו משפט וצדקה כאברהם. ויעלו על לבם כאלו חרב מונחת בצוארם כיצחק כמאמרם ז"ל (סנהדרין דף ז'). לעולם יעלה הדיין על לבו כאלו חרב מונחת לו כו'. ויחרד תמיד שמא יגרום החטא כיעקב. ולא יבטח בעצמו: